Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

שבטה' היא אתר ארכאולוגי השוכן בין ניצנה לשדה בוקר שבנגב. שבטה הייתה נושבת בין המאה ה-1 למאה ה-9, עת שכנה על דרך הבשמים העתיקה ולאחר מכן הייתה יישוב חקלאי. בשנת 2005 הוכרזה שבטה כ"אתר מורשת עולמית" על ידי אונסק"ו ביחד עם חלוצה, עבדת וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

גאוגרפיה[]

שבטה ממוקמת בגובה של 340 מטרים מעל פני הים בקצה הדרום-מערבי של רכס "כתף שבטה". היא נמצאת ליד כביש 211, כ-43 קילומטרים דרומית-מערבית לבאר שבע. המדרון שעליו בנוי האתר משתפל לעבר נחל זיתן, המקיף את העיר כמה מאות מטרים מדרום לה. מצפון לשבטה שוכנות גבעות, מרביתן בגובה של כ-450 מטרים מעל פני הים. באזור שבטה אין מקורות מים טבעיים, כך שתושביה נזדקקו למי נגר אותם אגרו לשימושים חקלאיים.

היסטוריה[]

תחילתה של שבטה במאה ה-1 לפנה"ס או במאה ה-1 לספירה ככפר נבטי לאורך דרך הבשמים. בתחילה היו הנבטים נוודים, אך עם התפתחותה של דרך הבשמים והתעשרותם, החלו מקימים יישובי קבע. שבטה הסכימה להטבות שהציגו בפניה הרומאים בשנת 106 לספירה, והמשיכה ושמשה כתחנה לאורך נתיבי הסחר עד שהמסחר בדרך הבשמים פסק במאה ה-4 לספירה. בד בבד, עם תחילתה של התקופה הביזאנטית חדרה הנצרות לאזור, והיישוב הפך לכפר חקלאי, שאוכלוסייתו מנתה כ-2,000 תושבים. בתקופה זו הגיע היישוב בשבטה לשיאו, והיא נזכרה בשניים מ"פפירוסי ניצנה" מהמאה ה-6 ומהמאה ה-7. היישוב נכבש בידי הערבים והחל שוקע, עד שגווע לחלוטין במאה ה-9.

מבנה ומתאר[]

ממפת העיר שירטט:MT0

הכנסיה הצפונית - צילם:דניאל ונטורה

שטחה הבנוי של שבטה משתרע על פני 90 דונם והיא לא בוצרה מעולם. עם זאת, בתיה החיצוניים נבנו ברצף וחוברו זה לזה, כך שתחמו את השטח הבנוי, וניתן לראות את תחילתם של הרחובות המגיעים עד לקצה היישוב כמעין "שערים" אליו. העיר התפתחה כיישוב בלתי מתוכנן, אם כי תוואי הרחוב הראשי חוצה אותה מדרום לצפון.

הכנסיות[]

בשבטה שלוש כנסיות הערוכות לאורך הציר המרכזי מדרום לצפון. הכנסייה הדרומית נצבת במקום בו עמד ככל הנראה מבנה פולחני נבטי. היא עשויה משלוש ספינות - הספינה המרכזית מרוצפת בשיש ושתי הצדדיות באבן גיר. לכנסייה לא היה אטריום, ותחת זאת שימש הכיכר שבחזיתה כמקום התאספות. בקצה הכנסייה ניצב בתחילה אפסיס בודד ומשני צדדיו שני חדרים רבועים, כפי שהיה מקובל בנגב באותה עת, אך בתחילת המאה ה-6 הוחלפו גם שני החדרים הרבועים באפסיסים. האפסיסים עוטרו בציורי קיר, שתיארו, בין היתר את "ההשתנות" ואת משה רבינו ואליהו הנביא, אך הם לא שרדו. מצפון לכנסייה ניצב בפטיסטריום.

הכנסייה המרכזית הייתה קטנה והיא חוברה אל בתי המגורים שמצדדיה. שני פתחיה פנו ישירות אל הרחוב. הכנסייה הצפונית היא הגדולה מבין הכנסיות שהתגלו באתר, וקירותיה ניצבים לגובה של עד עשרה מטרים. היא ניצבת בקצה הצפוני של היישוב, וקירותיה המזרחי, הצפוני והמערבי, היו חלק מהקיר ההיקפי של שבטה כולה. על שער הכניסה חקוק סמל אלפא ואומגה והוא מוביל אל אטריום רבוע בן שתי קומות, שהחדרים שמסביבו שימשו, ככל הנראה, כמנזר. הגישה אל הכנסייה עצמה היא מהאטריום. היא עשויה משלוש ספינות ורצפתה כמו גם חלק מהקירות צופו בשיש. בקצה המזרחי של הכנסייה שלושה אפסיסים, ובשני הצדדיים נתגלו גומחות שנועדו לתיבות של חפצים מקודשים. בקיר הדרומי של הכנסייה קבוע פתח שהוביל אל שתי קפלות. באחת מהן ניצב אגן טבילה בצורת צלב.

כיכר הבריכות[]

בכיכר שנמצאת במרכז דרומו של האתר, ליד הכנסייה הדרומית, שוכנות שתי בריכות מים בנפח כולל של 2,055 ממ"ע. המים הגיעו אל הבריכות באמצעות תעלות מים ודרך אמת המים הראשית שהגיעה לשבטה מצפון-מזרח. הבריכות היו ציבוריות ואחזקתן נעשתה בתורנות על ידי תושבי העיר, כפי שמעיד חרס שנמצא במקום. המים מהבריכות נשאבו והועברו אל בורות המים הפרטיים שנחפרו בכל בית בשבטה.

ממזרח לכיכר הבריכות, צמוד לכנסייה הדרומית, ניצב מסגד שגגו נתמך בתשעה עמודים ערוכים בשלוש שורות. בצידו הדרומי של המסגד נתגלה המחראב.

הכיכר הצפונית[]

כיכר זו השוכנת ליד הכנסייה הצפונית שמשה, ככל הנראה, כמרכזו של היישוב. לידה נמצאו גת ומבנים שבהם ספסלי אבן, ואשר שימשו ככל הנראה כמקום כינוס.

קישורים חיצוניים[]

תמונות מטיול פרטי[]

צילם:דניאל ונטורה

סיור "עמיתים לטיולים[]

סיכום => 'עמיתים לטיולים' סיור בחפירות הארכיאולוגיות הנערכות בשבטה אשר התקיים ביום חמישי י"ט טבת תשע"ט (27.12.18), בשעות 12:00-15:00 בהדרכת - הארכיאולוג ד"ר יותם טפר

שבטה נמצאת כ-40 ק"מ מדרום לבאר-שבע בחטיבה הגיאוגרפית של הנגב המערבי ובסמוך לפתחת ניצנה ולגבול המדיני הנוכחי עם מצרים. הישוב במקום נוסד כנראה בתק' הרומית והגיע לשיא פריחתו בתקופה הביזנטית במאות 5-6 לספירה. הישוב השתרע על מתחם בן כ-90 דונם. השם הקדום שבטה מוזכר בפפירוסים של ניצנה שמתוארכים למאות ה-6 וה-7. השם הערבי סביטה משמר את השם הקדום הופיע בתק' האיסלאמית הקדומה - אז התקיים במקום ישוב קטן. שבטה ננטשה סופית כנראה במאות 8-9 לספירה.

ביום גשום (מצפון לקו באר שבע) וקר עם רוחות צולפות בפנים התכנסנו כשלושים עמיתים למפגש מלמד ואפילו חוויתי אסתטי (לעתיקות במקום חן רב) עם מארחנו החופר במקום ממש בימים אלו - ד"ר יותם טפר. הוא איש רשות העתיקות ואונ' חיפה. שותפו לפרויקט החפירות, שנמשך כמה עונות, הוא פרופ' גיא בר עוז מאונ' חיפה. בעונה זאת החפירה ממוקדת ברבועים הפזורים ברחבי האתר כחלק מתוכנית הפיתוח התיירותי של שבטה שבמימון רט"ג. הסיור הוגבל ביודעין לחפירות הנוכחיות בלבד, בעוד שהאתר מזמן למבקר שרידים נוספים רבים מאד: סמטאות ורחובות בין קירות בתים (ברובם משוחזרים בחלקם העליון), שלוש כנסיות מרשימות, בריכות אגירת מים עצומות בקנה מידה קדום (קרוב לחמשת אלפי מע"ק נפחן), אורוות סוסים, מחסנים ומתקנים חקלאיים ועוד .

יותם ממהר לכוון בראשית דבריו לשני כיווני מחשבה והסבר: בשבטה לא נמצאו בכל שטחי החפירה שרידים ארכיטקטוניים המיוחסים לתרבות הנבטית. הוא נאלץ להדוף שוב ושוב הערות ושאלות של המשתתפים שחוזרים ומעלים את ההקשר הנבטי בנגב וביחוד לאורך דרכי המסחר ודרך הבשמים בראשן. יותם גם ממוטט את המונח השגור - ערי הנבטים. לא נבטים ולא ערים. שבטה היא כפר. בשבטה ואולי בישובים נוספים בנגב מתק' זו לא היו כנראה נבטים. חובת ההוכחה היא בממצאים ממשיים. והם כאמור ברוב המקרים לא נמצאו. בשיאה אכלסה שבטה כמאה ושבעים בתי אב. היא לא מצויה על דרך קדומה ובוודאי לא דרך ראשית ששימשה להעברת סחורות אל חוף הים התיכון. לכן יותם מדגיש את הקונטקסט החקלאי המפותח בו נעוצה שבטה ואת מיקומה על קצה הארץ הנושבת אל מול מדבר סיני. בגבולותיה, מחוץ לקו הקיצון של בתיה של שבטה מתקנים חקלאיים המלמדים על תעשיית יין (ביזנטית נוצרית כמובן) ושמן. בקעת קרחה הסמוכה ואגן נחל זיתן הם שטחי שדותיה וכרמיה. בשל הסביבה היחסית קשוחה וקשה בתנאיה הסביבתיים והאקלימיים עולה הנושא השני והוא הצורך במדיניות שלטון מרכזי ובעל יכולות ביצועיות-מינהליות וכלכליות ליישובן של קצוות אזורי ריבונותו לשם חיזוק שליטתו שם באורח מופגן ולייצוב גבולותיו. כאן בשבטה ניכרים סימנים ברורים לכך: שלוש כנסיות גדולות ומפוארות ביחס למיקומן "הנידח" ורחבות ציבוריות נרחבות ומרשימות בצפון הישוב בסמיכות לכנסיה המרכזית ובעיקר בכניסה לצפונית. כמו כן פיתוח מערכות מים לתמיכה בקיום האוכלוסיה במקום אך בעיקר להשקיית החקלאות כולל להשקיית גן ירק ליד הכנסיה הצפונית (אולי של נזירים ביזנטיים שישבו במתחם שכולל גם את הכנסיה). החקלאות בסביבה היתה אינטנסיבית ברובה וכללה כרמי יין וזית, ושדות דגנים ועוד. לא יצאנו מחוץ לשבטה אך צוין שהמרחב החקלאי כולל התאמה של הסביבה לייעודו ולהגדלת יעילותו ונצילותו ע"י סכרים, תלוליות לריכוז או לכיוון נגר עילי ועוד. בשל השטח הגדול עולה שהמאמץ הזה הוא בהכרח מרכזי ובתמיכה אימפריאלית.

ואכן בסיור בתוך המתחם המיושב והבנוי הושם דגש חזק על ענין המים: שכיחותם והובלתם ואיגומם: התרשמנו מאד מגודל הבריכות שבלב הישוב שההגעה לסלע האם מלמדת שעומקן לפחות חמישה מ'. כאמור הן יכלו להכיל אלפי מע"ק מים. לבד מכך היה כל בנין מצויד בבור מים פרטי. כן ראינו שתי תעלות מים, שהזינו את הכנסיה הדרומית ומתקניה וכן את המסגד שלידה. במעבר הנפתח אל השדות שמצפון מזרח לישוב ראינו כניסה של תעלות מים מובהקות שהוליכו אל מרכז הישוב. וממזרח לכנסיה הצפונית הוצגו לנו אתר חלוקת מים: מגוף המכוון את אספקת המים לכיוון הכנסיה וכן אל דרום היישוב. כמו כן צפינו אל תוואי ברור לעין של תעלת איסוף נגר עילי שהתפתלה לאורך מספר ק"מ מכיוון כתף שבטה ולצד נחל זיתן והזינה מי גשמים אל המגוף האמור שבכניסה העורפית לישוב. מחוץ לאפסיס שבו הבפטיסטריום של הכנסיה הצפונית. למרגלות קיר תמך משופע מאסיבי, נתגלתה מערכת מורכבת של הולכת מים וחלוקתם לאחר שנאספו אל בריכה מקומית. כאן מקומו המשוער של גן נוי או ירק שהזכרנו לעיל. יותם נשמע מצר על כך שטרם עלה בידי החופרים לחשוף את מערכת הזנת המים לבריכות הגדולות המרכזיות שהזכרנו קודם. כיצד התמלאו? עדיין תעלומה.

עניין שעלה בחפירות בעונות קודמות ושברור עתה לעין הוא כלל הביטויים החומריים לשיקוף המעבר השלטוני והדתי מהתקופה הביזנטית הנוצרית לתקופה המוסלמית הקדומה. יותם עמד על תופעה ברורה מאד של נטישה נוצרית מסודרת: איסוף ופינוי רכוש דניידי (יש מיעוט של ממצא בתוך הבתים) ואיטום באבני גזית של הכניסה לבתים. המוסלמים הסתפקו בפחות מכלולי מגורים. הם השתמשו בחלק מהבתים הנוצריים הנטושים כאתרי השלכה של אשפה ביתית. נמצאו בהם ערימות אשפה שרופות. הוקם מסגד שבדומה לנהוג בתק' המוסלמית הקדומה לא כלל צריח. הוא הוצמד לכנסיה הדרומית, אך לא פגע במיתארה. עצם הקמתו גרמה לחסימת רחוב ששירת מיבנן (אינסולה) גדול ובו יחידות דיור רבות, כך שנחסמה גישתן למרכז הישוב. הודגמו שני מקרים של שימוש משני באבנים מסותתות שנשאו כתובות וכן חרותות צלבים ברמה טובה. הללו שובצו כאבני סף או מדרגות כשהצלבים והכתובות הביזנטיות פונות כלפי מעלה הן במסגד, במקרה אחד והן בבית הבריכה בדוגמא השניה. כל הנכנס אליהם דרך עליהן.

הסיור הסתיים בתוך מתחם הכנסיה הצפונית בה נותרו אפסידות מרשימות בגודלן ובגובהן. בקפלה שליד האפסיס המרכזי חזינו בשרידי פסיפס צבעוני ובכתובת הקדשה. באפסיס הדרומי מביניהן, מעל למתקן הטבילה, הציגה לנו אמה מעין-פנר, חוקרת אמנות קדומה מאונ' חיפה, את אחד מציורי הקיר שנשתמרו בחלקם ובו נראה ראשו של ישוע כצעיר עטור בלורית שיער שופע המביט כלפי מטה על השוהים במקום. לידו דמות שכיום מטושטשת עוד יותר ובהקשר המיקום מעל לבפטיסטריום מוצע לזהותו בתור יוחנן המטביל, מורו הרוחני של ישוע. עניין תיאורו של ישוע מעורר כמובן גל התעניינות גדול בעולם כולו ובמיוחד הנוצרי, כיוון שזהו התיאור הפלאסטי הידוע הקדום ביותר של ישוע בארץ הקודש. בשולי זאת אולי נעיר שיותם כבר רגיל בכך - הוא הרי החושף של בית התפילה הנוצרי הקדום בעולם שנחפר בכפר עותנאי (כלא מגידו), הרחק הרחק מכאן בשולי עמק יזרעאל.

תם סיור בן כמה שעות שידע לשלב ראיית מיקרו בממצאים האחרונים שנחשפו והכללתם בראיית מאקרו, במה שיותם אוהב לכנות הקונטקסט האזורי והכללי של המקום והזמן.

תודה ליותם טפר על הסברים מאלפים ועל ידע שופע שברצון התחלק בו איתנו ועל הנימוס והעדינות (שאינם מצויים ואינם שכיחים במיוחד במקצועו) שהפגין בנדיבות כלפי חופרים אחרים שחפרו משך השנים במרחב הישובים הביזנטיים בנגב.

תודה גם לעמיתנו אבישי בלומנקרנץ על ארגון ותפעול האירוע שיזם סבא-עמית.


בעמיתות, ראובן שדה rsadeh54@gmail.com

Advertisement