שבילי עזים

צולם ליד הישוב אדם - מרחשוון תשע"ג

שבילי עזים הם מסלולי הליכה, הנראים לעין, במדבר, אשר לאורכם נוהגים ללכת עדרי העזים, האחד בעקבות השני. היתרון הגדול שלהם הוא בכך שהוא נוצרו במרוצת שנים על-יד העזים ולכן מסלולם הוא יחסית בטוח וכן יש להם יעד. מי שהולך במדבר ואינו מוצא את דרכו, אם יגלה "שביל עזים" סביר להניח כי יגיע למקור מים או מקום ישוב של תושבי המדבר.

הנוסע בכביש ממעלה אדומים ליריחו יזהה בהרי, מדבר יהודה, משני צידי הכביש מסלולים רבים , מהסוג המכונה "שביל עזים" - בה יעברו עזים, אחת אחרי השני, גם בני-אדם, אך רוחבם לא יספיק ליותר ממעבר של בודד.

נגה הראובני בספרו אור חדש על ספר ירמיהו מציין כי בסיוריו במדבר יהודה ובמדבר בנימין, בעקבות ירמיהו הנביא הגיע למסקנה בדבר חשיבותם של השבילים, ואף מצא לכך סימוכין במקרא.

השימוש בקריטריון של הימצאות גללי עזים

פליאה אלבק הביא לבניית יותר ממאה ישובים ביהודה ושומרון. עמדתה כי שהובא בכתבה של אלוף בן בעתון הארץ מיום 4 באפריל 2004 בהתנחלויות יש אלמנט של זמניות, למתנחלים אין זכות קניין על בתיהם

"כדי לממש את מדיניותו של בגין ולהקים התנחלויות על אדמות המדינה, היה צריך לאתר עוד ועוד קרקעות כאלה. המוצא המשפטי נמצא בחוק העותמני מ-1858, המשמש עד היום בסיס לדיני המקרקעין בישראל, בירדן וברשות הפלשתינית. מכיוון שרוב הקרקעות בגדה לא עברו הסדר ורישום מתועד בטאבו, הבעלות עליהן נקבעה בשיטה המסורתית, שהעניקה חזקה למי שעיבדו את הקרקעות הסמוכות לכפרים ("מירי"). השיטה התאימה למאה ה-19, שבה התפרנסו הכפריים מהשטחים הסמוכים לבתיהם. הקרקעות שמעבר לטבעת המקיפה את הכפר הוגדרו אדמות מדינה ("מואת").

בחוק הטורקי היו כמה הגדרות לקרקע ה"מואת" - המקום שבו לא שומעים צעקת אדם מהבית הקיצוני בכפר, או מרחק של שני קילומטרים וחצי מקצה השטח הבנוי. "זו לא היתה המצאה שלי. הכרתי את החוק העותמני מעבודתי בפרקליטות ולא עשיתי שום דבר חדש, חוץ מלבדוק שזה לא שונה בדין הירדני (לפני מלחמת ששת הימים)", היא אומרת.

אחד הקריטריונים לקביעת האדמה כאדמת מדינה היתה "העדר גללי עזים"

ראו גם :אדמת מדינה

תמונות ה"שבילים" ועקבות הגללים