קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
דוכן שמיר בשוק צילם:אריאל פלמון Ariel Palmon
שבת ריחני (שם מדעי: Anethum graveolens), הידוע יותר בשמו העממי, שמיר, הינו צמח שנתי אשר צומח בדרום מערב ומרכז אסיה, ובכלל זאת בישראל. השמיר הוא המין היחיד מסוגו, אם כי חלק מן הבוטניקאים קושרים אותו ל"אחישבת". אין לבלבל בינו לבין ה"שומר", אף על פי שגם הוא משמש למאכל.
השמיר גדל לגובה של 40-60 ס"מ. גבעולו דק ועליו עדינים ודקים, באורך 10-20 ס"מ. חלוקת העלה הסופית היא בעובי של 1-2 מילימטרים, מעט עבים יותר מעלי השומר, הדומים לחוטים, בעובי של פחות מ-1 מילימטר, אך פחות עדינים. פרחי השמיר לבנים-צהבהבים, בתפרחות קטנות שקוטרן 2-9 סנטימטר. אורכם של זרעי השמיר 4-5 מילימטר ועוביים 1 מילימטר; והם ישרים או מעוקלים קמעה, עם קווים לאורכם.
תבלין לשבת[]
במסכת שבת קיט, ע"א למדנו: "אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו (לתבשיל) וריחו נודף. (יש סברה: תבלין ושמו שבת (שני סגולים). אמר לו (הקיסר): תן לנו הימנו. אמר לו (רבי יהושע): כל המשמר את השבת מועיל לו (התבלין), ושאינו משמר את השבת, אינו מועיל לו".
המדרש הדגיש:א"ל כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו
על הרב ר׳ לוי יצחק[]
באחד מערבי השבתות, בשנות גלותו של רבי לוי יצחק, לא היה בבית מאומה, פשוטו כמשמעו, לא לחם ולא יין לקידוש, לא פרי ולא ירק. לא היתה שום אפשרות לעשות קידוש ולטעום משהו במשך השבת. בליל שבת היתה הרבנית בצער גדול. היא ידעה שגם בעלה יודע מהמצב, ולא היה לאל ידה להושיע. הרב סיים את תפילת קבלת שבת וערבית, השולחן היה ריק והרבנית לא ידעה את נפשה. אך כשהרימה את עעיה, נדהמה לךאות את בעלה מתהלך בחדר, שקוע בשרעפיו, כולו קורן מאושר ומפזם בלשון חז״לגו ״תבלין אתד יש לנו, ושבת שמו״. עטרת מלכות