שבת תשובה או שבת שובה הוא כינוייה של השבת שחלה בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. בשבת זו מפטירים את ההפטרה המתחילה בפסוק "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲו‍ֹנֶךָ" (ספר הושע י"ד,ב' ) ולכן היא נקראת גם שבת שובה.

יש נוהגים בשבת זו לומר "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (ספר תהילים. ק"ל) אחרי תפילת ישתבח ולפני אמירת ברכו.

בקהילות רבות נוהגים שהרב דורש בשבת זו בענייני דיומא ומעורר את הקהל בתשובה, וזה נקרא "דרשת שבת שובה".

עיונים לשוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

השבת הסמוכה ליום הכיפורים קרויה שבת תשובה, על שום שהיא בעשרת ימי תשובה, או שבת שובה – על פי תחילת ההפטרה הנקראת בשבת זו: " שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ‑לֹהֶיךָ " (הושע יד:ו. שובה במלעיל כמו קוּמָה, ולא במלרע כמו תשובה).

השורש שו"ב רוֹוֵח מאוד במקרא לעניין חזרה בכלל, ואחד ממשמעיו הייחודיים הוא חזרה אל ה', אל הדרך הישרה, מה שקרוי "חזרה בתשובה", כגון: " חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב " ( יר' ה:ג) או " שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים " ( יר' ג: יד, כב).

מאותו השורש נגזר במקרא השם המופשט מְשוּבָה והתארים שוֹבָב/שוֹבֵבָה. על פי כל ההקשרים במקרא שוֹבָב\שוֹבֵבָה מציינים חוטאים, סרים מדרך הישר, כגון: " בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ ... וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ " (יש' נז:יז), כלומר סטה מדרך הישר בשרירות לבו, ומעין זה שואל הקב"ה את בתולת ישראל " עַד-מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּוֹבֵבָה " (יר' לא:כא) – החוטאת, הסוררת. גם "מְשוּבָה" (המופיעה 12 פעמים בצורות שונות) שייכת לכאן, כגון: " רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם " (יר' ה:ו), " כִּי-רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ " (יר' יד:ז). ועולה תמיהה: לשוב – עניינו לחזור בתשובה, ואילו שובב/ה ומְשובָה מאותו השורש עצמו – עניינם הפוך. הכיצד?

בשל רגילותנו לראות בשורש שו"ב שורש "חיובי" אנו שוכחים שעוד פנים לו. במקרא מצוי הרבה "לשוב אל" או "לשוב עד" שעניינו התקרבות, אבל יש גם "לשוב מן" או "לשוב מאחרי" שעניינו התרחקות דווקא, כגון: " וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' " ( יהו' כב:כט), " כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה " (יונה ג:י) וגם לשוב מֵעַל: " וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן " (שמו"ב י:יד). מתברר אפוא שהמילים שוֹבָב ומשוּבָה נגזרו מן השימוש הדתי "השלילי" דווקא, ומכאן נוצר הניגוד.

השימוש בשורש אחד במשמעים הפוכים רוֹוֵח בכמה פסוקים מקראיים, כגון: " שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם " (יר' ג:כב). לפנינו משחק מילים מחוכם שבין "שובו" החיובית ובין "שובבים" ו"משובה" השליליות, ומעין זה בסמוך " שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל " (שם שם יב).

נשים לב, שהיום שובָב איננו עוד חוטא, ואדרבה: יש בתואר זה לוויית חן (וכך במשובה), כלומר חלה כאן הטבת משמעות.

מעין שובָב שבמקרא מצאנו גם במילה סורֵר, ואף הוא מי שסר מן הדרך הראויה. כמו בשובָב, השורש סו"ר עשוי לציין התקרבות (סר אל...) או התרחקות (סר מן.../מאחרי...), ואף כאן נגזר סורֵר מן העניין האחרון

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.