דניאל ונטורה קדומים יום השואה והגבורה כ"ח (נדחה) ניסן תשע"ג

לקחים וזכרונות מהשואה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ההצהרה הודות הגזע[עריכה | עריכת קוד מקור]

העמוד הראשון של הבטאון הגזעני - נטילת דם מילד נוצרי ראה למטה דיוקן יהודי על רקע דיוקן איטלקי ואפריקאי

  • הרקע: נולדתי בוונציה שאיטליה בשנת 1936. עקבות רצונה של אימי להיות בקרבת הסבתא, עברנו בשנת 1938 לרומא. אבי זכה למשרה נכבדה במטבעה המלכותית (הכימאי). ביום 15 ביולי 1938 התפרסמה באיטליה "ההצהרה בדבר הגזע", אשר קבע בין השאר שהיהודים אינם כמו שאר האזרחים ויחולו עליהן הגבלות.
  • '''ההצהרה הודות הגזע''' - התבסס על ההנחה כי על "הגזע האיטלקי החדש" - שהתגבש תחת משטרו של בניטו מוסוליני - להיבדל מהגזע היהודי. היהודים של המאה ה-20 אינם יותר הצאצאים הישירים של העם ממנו בא הנוצרי הראשון. היה התבוללויות רבות והעם היהודי של היום אינו קשור גזעית לעם שהיה בעבר. ולכן, אין לעם הנוצרי כל מחויבות כלפיהם.
  • סעיף 9 לההצהרה הודות הגזענחשב לגרוע מכולם נקבע כי וקבע כי היהודים אינם נמנים עם הגזע האיטלקי ועל כן יש להפלותם לרעה. וכך נאמר:
Cquote2.svg "מבני שם אשר הגיעו במרוצת ההיסטוריה לחופי מולדתנו הקדושה, לא נותר כמעט זכר. כיבוש סיציליה בידי הערבים גרם לכך שתהליך התבוללותם היה מהיר. רק קומץ מהם, היהודים, מייצגים את אוכלוסיה שלא התבוללה באיטלקים. מקורם בגזעים לא אירופים ולכן הם שונים לגמרי מאיתנו" Cquote1.svg
  • תוצאות חוקי הגזע - מלבד העובדה שהיהודים נאלצו להפרד ממקומות עבודתם ומרכושם, במידה שהיה מסדר גודל מסויים, רושם חזק הותירו חוקי הגזע על הילדים, הנוער והצעירים. בבת אחת, "הדור הצעיר" נדרש לצאת ממוסדות הלימוד, לא להכנס לספריות ציבוריות ולנתק מגע עם החברים שאיתם הוא גדל - וכל זה ללא מורת רוח מצד חבריהם הלא-יהודים והציבור האיטלקי. הדעה הייתה שאם המדינה החליטה כך והשליט תומך בצעדים, הרי יש הצדקה לכך. היה בודדים בלבד, אשר הביעו מורת רוח מחוקי . בכנס שנערך בשנת 2008 במוסד "יד ושם", במלאות 70 שנה לחוקי הגזע, הודגש כי ההפליה החינוכית כלפי הנוער נחשבה לאחת הגזרות, אשר השפעתם הורגשה היטב בציבור היהודי.
  • במקביל, הופעלה מכונת תעלומה, אשר באה להסביר לעם האיטלקי את צדקת חוקי הגזע וכי היהודים, כמו השחורים (למשל) הם נחותים לעומת העם האיטלקי. ראו עמוד השער מבטאון שעסק בהסברה נגד היהודים.

מצבה של יהדות איטליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנשר בדבר זכויות היהודים, איטליה, 1847, כותנה, צבע, אותיות מודפסות, תרומת אלדו סגרה מוזיאון יהדות איטליה ע"ש א.ש.נכון מתוך חוברת הכנס יחסי איטליה-ישראל במאה וחמישים השנים האחרונות

מצבה לזכר לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה היהודים בבית הכנסת הגדול של פירנצה

ה"הצהרה" נחתה על יהדות איטליה כ"רעם ביום בהיר".

  1. כמו יהודי מרכז אירופה סברויהודי איטליה, כי בעת החדשה, הם יהיו שונים משאר היהודים (ביחוד ממזרח אירופה, על יהודי המזרח - כלל לא חשבו) והעובדה שלבושם, שפתם ותרבותם דומה לזה של שכניהם, לא ניתן יותר לראותם בתור עם יהודי מיוחד. המוטו המבטא זאת בצורה טובה קבע:"הֱיֵה אָדָם בְּצֵאתְךָ וִיהוּדִי בְּאָהֳלֶךָ" ברוח סיסמת ליב גורדון - היהודים הם אזרחים איטלקים בני דת משה.
  2. יתר על כן, יהודי איטליה נטלו חלק במאבק לאיחוד איטליה. בשנת 1792 נכנסו צבאות הרפובליקה הצרפתית, בראשות נפוליאון לעיר ניס שבאיטליה בקרבת הגבול הצרפתי-איטלקי. ניס הייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי הצרפתים. היהודים היו לצד הצרפתים ולכן במקומות שבהם הייתה נסיגה, אפילו זמנית של הצרפתים, הם נדרשו לשלם עבור הנזקים שגרם הצבא הצרפתי. בשנת 1796 הושלם כיבוש צפון איטליה על ידי הצרפתים. הממשלה החדשה פרסמה את ההצהרה הבאה:
Cquote2.svg כל אדם נולד ונשאר בן חורין ורשאי ליהנות מכל הזכויות במלואן. היהודים הם אזרחים וחובה להכיר בהם בתור שכאלה בחברה. Cquote1.svg
בצלאל רות, עמוד 251

בתנועת השחרור שהונהגה על ידי גריבלדי בלטו יהודים רבים כמצביאים וכמדינאים.

יהודי רומא, תחילה, ושאר יהודי איטליה הצטרפו אליהם בהדרגה, זכו לשוויון זכויות אזרחיות רק בשנת 1870 בזכות משאל העם שהחליט על הצטרפותה של רומא לממלכה האיטלקית. שמואל אלטרי, מנכבדי הקהילה היהודית ברומא, זכה לכבוד של הגשת תוצאות משאל העם לידי מלך איטליה. בשנת 1871 היו כבר 11 חברי פרלמנט באיטליה, מעל לשיעורם המשוער באוכלוסייה - 1 לאלף. ההתפעמות של יהודי איטליה באותם הימים הייתה אדירה. במלחמת העולם הראשונה השתתפו חיילים יהודים וברוב בתי הכנסיות באיטליה הוצב לוח לזכרם

ההשפעה על יהדות איטליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

התדהמה הראשונים הייתה חזקה: פקידים בכירים בממשל, קצינים גבוהים בצבא וראשי מערכת ההשכלה פוטרו מעבודתם (לעיתים לקול צהלת אלו שמונו להיות ממלא מקומם). היו שאיבדו את עצמם לדעת.

יהודי איטליה היו נבוכים מהמצב החדש ועשו הכל כדי לחיות במסגרתו. הצעד העיקרי היה הקמת מוסדות חינוך יהודיים לאלו שנשללה מהם הזכות לבקר במוסדות ממלכתיים. היה לכך הצלחה רבה: התלמידים למדו ולמורים היה פרנסה.

אשר למציאת פרנסה, היה על היהודים לנדוד, כפי שעשה אבי ז"ל: תחילב לשוויץ - ללא הצלחה ובהמשך לצרפת - בהצלחה עד לכיבוש הגרמני ובהמשך למפעל נידח באזור כפרי בצפון.

שואת יהודי איטליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר כיבוש דרום איטליה על-ידי בעלות הברית וכניעת הממשלה החוקית, הוקמה הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית (ממשלת סאלו), בחסות הצבא הגרמני ששלט במדינה. ב-1 בדצמבר 1943 פרסמה צו לפיו נדרשו היהודים להגיע לתחנות המשטרה עם ציוד כנדרש. לאחר פרסום הצווים נערך מצוד אחר היהודים, בו השתתפו פקידיה ושוטריה של הרפובליקה הפאשיסטית. היהודים שנתפסו הוסעו לבתי כלא מרכזיים, ובסופו של דבר הגיעו למחנות ריכוז. המחנה העיקרי היה במחנה הריכוז פוסולי ליד העיר קארפי (Carpi), ליד צומת הרכבות החשוב של העיר מודנה (Modena). אלה שלא הגיעו מרצונם לתחנות המשטרה, בחלקם נתפסו על ידי המשטרה האיטלקית, אשר החזיקה רשימה של היהודים וכתובותיהם. רבים מן היהודים הצליחו להימלט מבתיהם ולהסתתר בכפרים, במנזרים וחלקם אפילו הצליחו לעבור את הגבול השווייצרי. ברומא עצמה, ביוזמת הפעילה של הכמורה מצאו מקלט 4,700 יהודים במנזרים.

הריכוז במחנות מיוחדים הייתה הדרך המעשית לאפשר לגרמנים להוציא לפועל את מדיניותם כלפי היהודים. ואכן, במחנה פוסולי, כל עוד היהודים הוכרו כאסירים פוליטיים, כמקובל במחנה זה משנות הארבעים, הסוהרים היו איטלקים והיחס היה הוגן למדי. כאשר ניהול המחנה עבר לידי הגרמנים, המצב הורע ובסופו של דבר נשלחו יושבי המחנה למחנה ההשמדה באושוויץ.

מספר זיכרון לשואה, שחובר על ידי ההיסטוריונית ליליאנה פיצ'וטו פרג'ון (Liliana Picciotto Fargion) עולה כי יהודי איטליה שנספו בשואה מצאו את מותם מידי הגורמים הבאים:

  • 35.49% - עובדי מדינה וחיילים של ממשלת סאלו.
  • 4.44% - גרמנים ואיטלקים.

ורק:

  • 35.49% - מהגרמנים.
  • 32.99% - לא ידוע.

המבצעים העיקריים היו בקרב יהדות רומא כ-1,300 איש, אשר לאחר בדיקה נוספת, עד כמה דורות הם צאצאים ליהודים‏, נשלחו 1,007 יהודים להשמדה.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.