קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
שְׁזִיף הַדֹּב (שם מדעי: Prunus ursina) הוא עץ נשיר גבוה הגדל בחורש הים תיכוני, מין של פרונוס ממשפחת הורדיים.

שזיף הדב פורח באביב בפריחה לבנה והפרי הוא בית גלעין בצבע ורוד או סגול. הפרי מתאים למאכל אדם.

תפוצתו בארץ ישראל היא בחרמון, ברמת הגולן ובגליל העליון.

מאתר צמח השדה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עץ נשיר-חורף, גובהו 3 מ'. אחד מאבותיו של השזיף התרבותי.

מבנה העץ סבוך ומסועף. חלק מן הענפים הצדדיים מתפתחים לקוצים. הגזע מפותל. הענפים הצעירים שעירים. ההופעה והפיזור של קבוצות-העצים בנוף מעוררים רושם כי הוא מתפשט בין היתר ברביה וגטטיבית. העלה פשוט, שעיר, גלוני מעט, משונן. הוא קצר ורחב מן העלה של קרוביו שקד ואגס, רוחבו כמחצית מאורכו. צידו העליון קירח, צידו התחתון שעיר, מה שמקנה לו גוון ירוק–אפרפר. השם מרמז על כך שהיה מקובל באירופה כי פריו משמש בעונתו מרכיב במזונם של דובים (או כי אינו ראוי למאכל אלא לדובים?)

פורח באביב, לפני לבלוב העלים או יחד אתם. פריחתו לבנה ושופעת, דומה לזו של קרובו השקד, גונה הכללי מעט עכור יותר. לפרח 5 עלי-כותרת בצבע לבן עד ורוד, אורך עלה-הכותרת 6–10 מ"מ, והוא מחולק ברורות לציפורן ולטרף. 15 עד 20 אבקנים. ההאבקה הדדית בלבד, על-ידי דבורים.

הפרי מבשיל בקיץ. הוא טעים, לא משובח במיוחד, אכיל כמובן רק בתקופה הקצרה בין הבשלתו (לפני כן הוא עפיץ) לבין רקבונו המהיר. זהו בית-גלעין כדורי, קוטרו 2–3 ס"מ, צבעו צהוב–אדמדם. הציפה בשרית. טעמו חמוץ–מתוק, הגלעין חלק, מכיל זרע אחד.

גדל בחורש ובשרידיו בגליל העליון, בגולן ובחרמון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

בסוג 35 מינים, הנפוצים בעיקר באזורים ממוזגים צפוניים.

כתב מייק לבנה


}

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.