שטח גינת ירק - מסכת שבת דף פ"ה - ז' סיון תש"פ
התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא
- המקור אתר סיני - ראו התרשים להלן:
הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו
א. גבול שגבלו ראשונים וקבעו מה הם התחומים הדרושים לכל צמח, אותו לא תסיג[]
ו"חרי" נקראו בני שבט זה בשיכול אותיות ללמד שמריחים את הארץ וקובעים מה ראוי לגדל בה
א ושואלים: ומנלן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא [ומנין לנו שמה שמוחזק להם לחכמים דבר הוא], ואפשר לסמוך על מסורותיהם לענין זה? שאמר ר' חייא בר אבא שכך אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל" (דברים יט, יד), כוונתו: גבול שגבלו ראשונים וקבעו מה הם התחומים הדרושים לכל צמח, אותו לא תסיג, ושואלים: מאי [מה משמעות] הלשון "גבלו ראשונים"? אמר ר' שמואל בר נחמני שכך אמר ר' יונתן: מאי דכתיב [מה משמעות זה שנאמר] "אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו, כ), אטו כולי עלמא [וכי כל שאר העולם] יושבי רקיע נינהו [הם]? שמודגש באלה שהם יושבי הארץ?! אלא לומר שהיו בקיאין יותר מאחרים בישובה של ארץ, שהיו אומרים: קרקע מלא אורכו של קנה זה יפה לזית, מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנים. ו"חרי" נקראו בני שבט זה בשיכול אותיות ללמד שמריחים את הארץ וקובעים מה ראוי לגדל בה. וכהסבר לכך שנקראו יושבי שעיר הקדמונים בשם "חוי" (עיין בראשית לו, ב) אמר רב פפא: משום שהיו טועמין את הארץ כחויא [כנחש], ולפי הפעם היו קובעים לאיזה גידול היא ראוייה. רב אחא בר יעקב אמר שלא משום כך נקראו "חורי", אלא משום שנעשו בני חורין מנכסיהן, כלומר, שגירשו אותם בני עשו מנחלתם, ועיקר שמם היה "חיוי".
ב.ערוגה שאמרו במשנה ששטחה ששה על ששה טפחים[]
ומכאן למדים: מה רגל רוחבה טפח אף גבול שבין ערוגה לערוגה שבו יש לשים את כף הרגל בזמן ההשקאה נמי [גם כן] רוחבו טפח
ב ולגופה של ההלכה אמר רב אסי: ערוגה שאמרו במשנה ששטחה ששה על ששה טפחים, הכוונה היא שתוכה ששה על ששה טפחים חוץ מגבוליה, שאותם ששה טפחים אינם כוללים את גבוליה, ולשטח כל ערוגה יש להוסיף גם את המקום שתופס גבולה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] ערוגה תוכה ששה. ושואלים: וגבוליה בכמה? מה שטחם? ומשיבים, כדתנן [כפי ששנינו במשנה], שר' יהודה אומר: רוחב הגבול כמלא רוחב פרסה (כף רגל). ואמר ר' זירא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' חנינא בר פפא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה — דכתיב [שכן נאמר]: "והשקית ברגלך כגן הירק" (דברים יא, י), ומכאן למדים: מה רגל רוחבה טפח אף גבול שבין ערוגה לערוגה שבו יש לשים את כף הרגל בזמן ההשקאה נמי [גם כן] רוחבו טפח.
ג. מתי ? שניתן לזרוע בתוך ערוגה חמש מיני זרעים ולא לעבור על איסור כלאיים[]
ומשיבים: בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן, שמטה את הצמחים בשורות שיגדלו לשני כיוונים שונים (מאירי) ואין הם נראים עוד כמעורבים.
ג אמר רב: כשלמדנו במשנה שניתן לזרוע בתוך ערוגה חמש מיני זרעים ולא לעבור על איסור כלאיים — בערוגה הנמצאת בחורבה (מקום שאין סביבו צמחים) שנינו. אבל אם היתה ערוגה בין הערוגות אסור לזרוע בה מינים מרובים כל כך, שהזרעים מן הערוגות האחרות מתערבים עם הצומח בערוגה. ושואלים: אם מדובר בערוגה בודדת, והאיכא [והרי יש] את מקום הקרנות, ואפשר לזרוע אף בקרנות ולהוסיף מינים אחרים בלא חשש (גאונים)! אמרי בי [אמרו בני בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב : דברי רב היו בממלא את הקרנות, כאשר זרע את חמשת מיני הזרעים בערוגה ושוב אין להוסיף בה זרעים. על הסבר זה מקשים: וליזרע מאבראי ולא לימלי מגואי [ושיזרע מבחוץ ולא ימלא מבפנים] ויוכל להרבות במינים במקום למלא את הקרנות!(פ״ה ב) גזירה שמא ימלא את הקרנות לאחר שזרע מתחילה את הערוגה, ויבוא לידי כלאיים. ושואלים: ומה בכך? ולא יהא דינה של ערוגה זו אלא כראש תור (משולש) של ירק. מי האם לא תנן [שנינו במשנה]: היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר — מותר ואין בכך משום כלאיים, מפני שנראה סוף שדה ולפי הצורה מבחינים ששני שדות אלה נפרדים זה מזה! ומשיבים: אין ראש תור בערוגה. שהיתר זה של ראש תור הריהו רק בשדה גדול שניכרת בו צורת ראש תור, אבל בערוגה שקטנה היא והזרעים בה סמוכים זה לזה אין אפשרות להבחין.
ואילו שמואל אמר: במשנתנו אף ערוגה בין הערוגות שנינו בהיתר חמשה מיני זרעים, ולאו דווקא בערוגה בודדת. ושואלים: והא קא מיתערבי בהדדי [והרי מתערבים הם זה בזה]! ומשיבים: בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן, שמטה את הצמחים בשורות שיגדלו לשני כיוונים שונים (מאירי) ואין הם נראים עוד כמעורבים.
א.הפקיע (פתח) תלם אחד על פני כולה, שמסביב לערוגה חפר תלם אחד, האם נחשב הוא כמפסיק בין הערוגות[]
המקרה במשנה יוצא מן הכלל, שאני הכא דאיכא שראכא [שונה כאן שיש ענפים נמשכים], שהמינים הללו ענפיהם ארוכים ונוחים להסתבך זה בזה והם מבטלים את התלם שביניהם, אבל שאר ירקות שאינם כן, תלם אחד דיו להפריד ביניהם
א אמר עולא: בעו במערבא [שאלו במערב, בארץ ישראל ]: הפקיע (פתח) תלם אחד על פני כולה, שמסביב לערוגה חפר תלם אחד, האם נחשב הוא כמפסיק בין הערוגות (גאונים, תוספות). אמר רב ששת: בא הערבוב של הערוגות זו בזו וביטל את השורה, ועל ידי תלם זה אין עוד הפרש בין הערוגות. רב אשי אמר: אין עירובו מבטל את השורה. איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי ממה ששנינו במשנה: הנוטע שתי שורות של קישואים ושתי שורות של דילועין ושתי שורות של פול המצרי — מותר. שניכר כל מין לעצמו. אבל אם נטע שורה אחת של קישואים ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של פול המצרי — אסור, שבשורה אחת אין כדי היכר לכל מין. והאם לא נלמד מכאן שתלם אחד בלבד מתערב באחרים ואינו ניכר לעצמו? ענה לו רב אשי: המקרה במשנה יוצא מן הכלל, שאני הכא דאיכא שראכא [שונה כאן שיש ענפים נמשכים], שהמינים הללו ענפיהם ארוכים ונוחים להסתבך זה בזה והם מבטלים את התלם שביניהם, אבל שאר ירקות שאינם כן, תלם אחד דיו להפריד ביניהם.
ב.הרוצה למלאות כל גינתו ירק ולא להרחיק בין השורות הזרועות — עושה ערוגה בת ששה על ששה טפחים ועוגל בה חמשה עיגולים[]
תוכן
ב אמר רב כהנא שכך אמר ר' יוחנן: ב אמר רב כהנא שכך אמר ר' יוחנן: הרוצה למלאות כל גינתו ירק ולא להרחיק בין השורות הזרועות — עושה ערוגה בת ששה על ששה טפחים ועוגל בה חמשה עיגולים (גאונים, רמב"ם) וממלא את קרנותיה של ערוגה זו בכל מה שירצה, ובעיגולים זורע ממין אחר.
ושואלים: והא איכא דביני וביני [והרי יש את הזרעים שבין העיגולים]! שעל ידם מתערבים שוב כל מיני הירקות בערוגה! אמרי דבי [אומרים בני בית מדרשו] של ר' ינאי בתשובה לכך: מדובר כאן במחריב ואינו זורע בין הביניים. ורב אשי אמר: אפשר למלא את הערוגה כולה וכדי להבדיל בין הזרעים, אם היו זרועין העיגולים בערוגה שתי, זורען את אלה שבין הביניים ערב, ואם היו זרועים ערב — זורען שתי. איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי, שנינו: עבודת ירק בירק אחר, כלומר, יש להניח לכל ירק תחום עיבוד שאסור לזרוע בו ממין אחר, וגודל אותו תחום הוא ששה טפחים. ורואין אותם
פ״ו א
כטבלא מרובעת, שבערוגה העשויה כריבוע נאמרו כל ההלכות לגבי זריעת מינים אחדים. ומכאן נלמד: כטבלא מרובעת הוא דשרי [שמותר], הא לאו הכי [הרי אם לא כן] — אסור, וזריעת שתי וערב אין בה כדי להפריד בין מין למין, אפילו בעיגול! ענה על כך רב אשי: מה שאמרו טבלה מרובעת אין הכוונה שרק צורה זו בלבד היא המועילה להפריד בין מין למין, אלא התם לאקולי [שם להקל] בה קולא אחרינא [הקלה אחרת] להתיר ראש תור (כצורת משולש) היוצא הימנה (ממנה) ונכנס לשדה אחר. שאם היתה ערוגה עשויה כטבלה מרובעת ונכנס משולש ממנה לשדה אחר הרי זה היכר, ואין צריך בהרחקה נוספת בדבר.