Family Wiki
Advertisement

חיל פרעה טבע בים - ציור משנת 1900 הצייר:Frederick Arthur Bridgman המקור:ויקישיתוף

ציור מהמאה ה-9 - ויקישיתוף, תרם:hakko

קטע מ"שירת הים", מהממצאים היחידים מ"תקופת הדממה", המאה ה-8 לספירה, מוצג בהיכל הספר, מוזיאון ישראל, ירושלים

שירת הים היא השירה ששרו משה רבינו ובני ישראל לאחר קריעת ים סוף. נהוג לאומרה כל יום בתפילת שחרית לאחר אמירת "פסוקי דזמרה" ו"ויברך דוד". וכן ביום כ"א בניסן, היא שביעי של פסח , בו עברו בני ישראל את ים סוף ביבשה.

חלוקת בשירה[]

ניתן לראות את מהלך הרעיונות שבשירה כדלקמן:

  • "ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ" - גיבור מלחמה. רבי עובדיה ספורנו מסייג קצת את הרושם הנובע מן הפסוק. אמנם הקב"ה הוא גיבור אך יש לו גם יסודות נוספים. וכך הוא כתב על ד"ה ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמו - " אַף עַל פִּי שֶׁהוּא "אִישׁ מִלְחָמָה" וּמַכְרִית הָרְשָׁעִים בְּמִדַּת הַדִּין, מִכָּל מָקום "ה' שְׁמו" בְּמִדַּת רַחֲמִים, כִּי בָזֶה הוּא נותֵן הֲוָיָה וּמְצִיאוּת לְעולָמו, בִּהְיותו "מְכַלֶּה קוצִים מִן הַכֶּרֶם" [1] שֶׁהֵם מַחֲרִיבֵי עולָם.
  • "מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" - מציל את עמו, עם ישראל. והרמב"ן מבאר: "לפי דעתי כי טעם נורא תהילות שהוא נורא בתהילות, כי יעשה דברים נוראים ומתהלל בהם, שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו, והנה הוא בזה נורא ומהולל מאד. ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעשק ונלוז, אמר כי ה' הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם."
  • "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" - מנחיל לעם ישראל את ארצו.רש"י מנבא תבאמו - "נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו". ומסבירמכון לשבתך - מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת".
  • "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" - לעתיד לבוא. רש"י מבאר:"בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו"


השירה[]

א אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה; זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.

ג ה' אִישׁ מִלְחָמָה; ה' שְׁמוֹ.

ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם; וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.

ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.

ו יְמִינְךָ ה', נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ; יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.

ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ; תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ, יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים; קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם.

ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.

י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם; צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא.

יב נָטִיתָ יְמִינְךָ, תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.

יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ; נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.

יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן; חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.

טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד; נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.

טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן; עַד-יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ קָנִיתָ.

יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, ה'; מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.

יח ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת-מֵי הַיָּם; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.


כתיבה מיוחדת וקריאה מיוחדת[]

נוסח שירת הים לפי ספר התורה - ויקישיתוף

באתר קבוצת סעד על ספר תורה מכוון מובא ההסבר הבא על כתיבה מיוחדת וקריאה מיוחדת. כידוע עמוד שירת הים שונה משאר עמודי ספר התורה. הוא רחב יותר, והתיבה הראשונה תמיד 'הבאים' ( וראה בענין זה לעיל), ויש תמיד חמש שורות שלמות ושורה ריקה לפני תחלת השירה.

בספרי תימן יש חמש שורות ועוד משהו, ואין שורה ריקה. וכן בסוף השירה. ובעצם אין הבדל גדול, כי הרי שורה ריקה היא כמו 'פרשה פתוחה', לדעת הרמב"ם, ולכן גם בשיטת התימנים נותרת פרשה פתוחה.

השירה עצמה כתובה 'אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח'. אריח הוא חצי לבנה, והשירה בנויה כמו קיר לבנים. וזאת להבדיל משירת האזינו שהיא 'אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה', כלומר, מעין 'מגדלי תאומים'.

בספר "קסת הסופר" מצוין גם שנוהגים להתחיל כל שורה לפני השירה בתיבה מסוימת, וכן גם אחרי השירה: שורה ריקה וחמש שורות עד סוף העמוד, שכל שורה מתחילה בתיבה מסוימת. וזה טוב רק כאשר יש 42 שורות בעמוד כמו בספר שלפננו. וראה בהרחבה בספר כתר ארם צובה והנוסח (. המקובל של המקרא של הרב מרדכי ברויאר .

יש כללים קובעים את מספר המילים בכל קטע של השירה:

  1. כל קטע מופרד מחברו על ידי מרווח של 'פרשה סתומה', כלומר, מקום שאפשר לכתוב בו תשע אותיות, אבל לפחות מילה אחת של הקטע הבא כתובה באותה שורה.
  2. יש בין שלש לשש מילים בכל קטע, וגם לפחות חמש מילים בסך הכל בכל שורה.
  3. הקטעים מחולקים לפי הענין ולפי טעמי המקרא.

אך יש לזה גם יוצאים מהכלל.

בין שירת הים לבין שירת דוד[]

"ד' ימלוך לעולם ועד" הואנהמוטו של שירת הים. היא כולה מדברת על ריבונו של עולם, ועל החסד שהוא גמל עמנו בקריעת ים סוף. השירה מפרטת : ריבונו של עולם גאל אותנו מהמצרים, נשף ברוחו והביא לכיסוי הים, והוא שהביא לכך שכל גויי הארץ מסביב ייראו מאוד מבואם של ישראל. קריעת ים-סוף היא המקור היסודי לאמונתנו בניסים גלויים, והיא מהווה המשך לפלא הגדול שנגלה לנו כי ד' "הולך" לפני עם ישראל: "וַד' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה".

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, במאמרו שבתון כתב נס שבדרך הטבע עורך השוואה בין שירת הים לבין שירת דוד לאחר נצחונותיו במלחמה. אף הוא מתאר בתחילת השירה את החסד האלוקי ששרה עליו וגאל אותו ממצוקתו: "יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים. יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז מִשֹּנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִי" [2] . ביטויים אלה דומים מאוד לאלה שנאמרו בשירת הים.

ברם, בחלק השני של שירתו דוד המלך משנה לחלוטין את הצליל ואת התוכן: " הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי. מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמוֹתַי יַעֲמִדֵנִי. מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי. וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי. תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי. אֶרְדְּפָה אֹיְבַי וָאַשְׁמִידֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". כבר בקריאה שטחית עולה כי מדובר ביחס אחר לחלוטין בין מעשה אדם למעשה אלוקים. הקב"ה נגלה דרך גבורתו של דוד המלך עצמו. הקב"ה משווה את רגליו כאילות, מלמד את ידיו למלחמה, ודוד המלך הוא הרודף אחר אויביו ומשמיד אותם, ולא שב עד כלותם.

סיבת ההבדל בין שתי השירות מובנת מאליה. שירת הים היא שירת עם שיצא זה עתה ממצרים, פוחד מלחמה עד שריבונו של עולם מסב את דרכו פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה. קריעת ים סוף הייתה ניסית כולה, בשל חוסר היכולת של האומה לעמוד על רגליה שלה; לעומת זאת, שירת דוד המלך היא שירת המלוכה, שירת ההתמודדות של האומה בארצה. דוד המלך נלחם בדרך בה נלחמים, וריבונו של עולם אינו עושה ניסים חיצוניים המשנים סדרי טבע (אין ניסים בימיו של דוד, אולי למעט עמק רפאים), אלא מתגלה דרך הלוחמים של דוד.

תהליך הגאולה מועצם על ידי שירה[]

המקור: אברהם בלס - שוחרי ירושלמי

זכינו להגיע לדף קשר מספר 480 כמניין תף. אי אפשר לא להתייחס לתף (בתורה תוף מופיע בכתיב חסר) אחרי שאנו יום אחד אחרי שירת הים – שביעי של פסח בו מסופר על התופים שנטלו נשות ישראל ממצרים בהיותם בטוחות שאכן הקב"ה יעשה ניסים לעם ישראל, וממילא הן אמורות לומר שירה (רש"י), וכמו כן אנו לפני יום העצמאות- יום של התממשות הגאולה לקראת הגאולה השלמה.

שירה חייבת ללוות את תהליך הגאולה כדי להעצים אותו ולטעת בו עומק, משמעות וכיוון. מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הדגיש את תהליך שיבת ציון שהיה מלווה עם משוררים. התלמוד הירושלמי (שביעית ו, א) מתאר את השיבה מהגלות ועל הפסוק משיר השירים 'תשורי מראש אמנה' הוא אומר שכאשר הגלויות יגיעו לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה.

ועוד רעיון קצר בעקבות פסח ובהתייחסות לתקופתנו שבאה אנו רואים בחוש את מציאות הגאולה, שהרי אנו כל הזמן עוסקים בתהליך המשיחי בדורנו של קיבוץ הגלויות המופלא, וגם עכשיו בעקבות מגפת הקורונה, הרי שניתנה ביד יהודי גלות הדבש את הזדמנות הפז לעלות ארצה.

מובא בתלמוד הבבלי (ברכות יב, ב): תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר (ירמיהו טז, יד): הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! - אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו".

אותה סוגיה מופיעה גם בתלמוד הירושלמי (ברכות א, ו), אולם שם אנו רואים הבדל מעניין. "אמרו לו: לא שיעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכויות. מלכויות עיקר ומצרים טפילה. ההבנה של הירושלמי שאמנם מדובר על עיקר וטפל, אולם הטפל כאשר הוא מצטרף לעיקר הוא מביא אותו לאיכות הרבה יותר גבוהה. ואם ניתן לתרגם את הדבר לנושא האגדה, שהרי נושא האגדה – נשמת ופנימיות התורה, הוא הנושא המרכזי של הירושלמי, הרי שישנה מחלוקת אין פירושה ביטול הדעה הנגדית (אם כי יתכנו סדרי עדיפויות) אלא כל הדעות כולם מכל זוויות ההסתכלות יוצרות תמונה הרבה יותר כוללת ומשמעותית. כל דעה מוסיפה לסך הכול הכללי.

מקורות: תלמוד ירושלמי שביעית ו, א: "אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה מה טעם [שיר השירים ד ח] תשורי מראש אמנה".

תלמוד ירושלמי ברכות א, ו"בן זומא אומר עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא ומה טעם [ירמי' כג ז ח] לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון. אמרו לו לא שיעקר יציאת מצרים אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר ומצרים טפיל

ראו גם[]

  • שבת שירה.

הערות שוליים[]

  1. <makor>בבלי בבא מציעא פג, ב</makor>
  2. שמו"ב כ"ב
Advertisement