Family Wiki
Advertisement

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .

כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

שירת יהושע הוא הכינוי לשירתו בגבעון, בה הוא בקש כי שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". חז"ל מונים שירה זו כאחת מעשרת השירות ששרו בני ישראל.

בספר יהושע הובא רשימת מלכי-כנען, אשר יהושע בן נון הכניעה בנוסח המקובל לשירה "אריח על גבי אריח" (להלן), אשר לפי חז"ל יש משמעות מיוחדת.

אחת מעשר השירות[]

קטע מ"שירת הים", מהממצאים היחידים מ"תקופת הדממה", המאה ה-8 לספירה, מוצג בהיכל הספר, מוזיאון ישראל, ירושלים

במקורות הובא שירת יהושע בגבעון (להלן: החמישית) כאחת מ"עשר השירות".
להלן האמור במכילתא, שמות, פרק ט"ו נאמר על הפיסקה את השירה הזאת(על שירת הים) -
וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן?!
הראשונה שנאמרה במצרים, שנאמר: השיר הזה יהיה לכם בליל התקדש חג וגו'.
השנייה על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
השלישית על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל.
הרביעית שאמר משה, שנאמר: ויהי ככלות משה לדבר את כל דברי השירה הזאת.
החמישית שאמר יהושע, שנאמר: אז ידבר יהושע לפני ה' ביום תת ה' וגו'.
הששי שאמרה דבורה וברק, שנאמר: ותשר דבורה וברק בן אבינועם.
השביעית שאמר דוד, שנאמר: וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת.
השמינית שאמר שלמה, שנאמר: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
התשיעית שאמר יהושפט, שנאמר: ויעץ יהושפט ויעמד משוררים לה' מחללים בחרדת קדש בצאתו לפני החלון אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
העשירית לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ אמרו גאל ה' עבדו יעקב.

לפי מקורות אחרים יש שינוי ברשימה:
בתנחומא לפרשת בשלח פ"י הובאו עשרת השירות בסדר זהה לאמור במכילתא.
בתרגום שיר שירים א',א' נוספה שירת האדם הראשון:"מזמור שיר ליום השבת" ושירת חנה והושמטו השירה במצרים (הראשונה ברשימה לעיל) וכן שירת שלמה המלך בשיר השירים
"בעל הטורים" אינו מונה את השירה הראשונה והוסיף את שירת חזקיהו בספר ישעיהו:"אֲנִי אָמַרְתִּי, בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה--בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל; פֻּקַּדְתִּי, יֶתֶר שְׁנוֹתָי... (ל"ח,י'והלאה)

מקובל כי שירה באה בסיומו של שלב מרכזי. יציאת מצרים מסתיימת עם שירת הים, אז סוגרים את הסיפור. שירת דבורה היא הכרתת הכנעני. שירת האזינו באה כסיומה של התורה, כסיום ארבעים שנות הנדודים באה שירת הבאר שהיא קצרה, בסיום דברי דוד יש שירה של "דברי דוד האחרונים" מופיעה כל השירה של דוד. וגם כאן אין ספק שמדברים על סיומה של המערכה הצבאית על כיבושה של כנען. ולכן מופיע בצורה שכזאת, שיהושע כבש את הארץ ישיבת מעלות.

אך גם ייתכן כי שירת יהושע - הקצרה - שכן, היא נאמרת באחד השלבים של כיבוש הארץ - שירת דבורה מציינת את סיומה של תקופה.

בתנ"ך ברויאר, המבוסס על שיחזור כתר ארם צובה (בכתר שנמצא לא נמצא ספר עזרא), בספר עזרא, כאשר עם ישראל חוזר לארץ ישראל הוא הביא את רשימת בני- ישראל "אריח על גבי לבנה ואת "הנתינים" אריח על גבי אריח.

ספר עזרא לפי כתב יד לנינגרד

השירה בגבעון[]

הבלוג של משה הרפז : מה (לא) רואים מלכיש

השירה הגבעון נימנית על עשרת השירות לעיל
" אָז יְדַבֵּר יְהושֻׁעַ לַה', בְּיום תֵּת ה' אֶת הָאֱמרִי, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעון דּום, וְיָרֵח, בְּעֵמֶק אַיָּלון." יג וַיִּדּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקּם גּוי איְבָיו. הֲלא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר." (י', יב-יג)

יהושע רודף אחרי מלכי האמורי. השעה מתאחרת, ויהושע חושש שלא יספיק לסיים את הקרב עד חשכה. בחושך יוכלו חיילי האמורי לברוח, ומכיוון שהם מכירים את השטח טוב יותר מבני ישראל, לא יוכל יהושע לנצל את הניצחון ולהשמיד את צבא האמורי. יהושע צריך עוד כמה שעות-אור. ועל כן הוא מצווה:

"שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעון דּום, וְיָרֵח, בְּעֵמֶק אַיָּלון." והפסוק ממשיך:

וַיִּדּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקּם גּוי איְבָיו. ... וַיַּעֲמד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם, וְלא אָץ לָבוא כְּיום תָּמִים. יד וְלא הָיָה כַּיּום הַהוּא, לְפָנָיו וְאַחֲרָיו, לִשְׁמעַ ה' בְּקול אִישׁ: כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל. (י', יג-יד)

אתר דעת

השירה על מלכי כנען[]

מסכת מגילה הגדירה כשירה עוד שתי שירות: שירת מלכי-כנען ומפלת עשרת בני המן ומצאה כי הן שונות משאר השירות: "אמר רבי חנינא בר פפא: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן נכתבות אריח (הוא הכתב) על גבי לבינה (הוא חָלָק, שהוא כפליים מן הכתב, והאריח [של בנין - ארכו] חצי לבינה) ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען (יהושע יב), שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה (שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו) ; מאי טעמא? - שלא תהא תקומה למפלתן "(ט"ז,ב')

הרב יעקב זיסברג הבהיר את הרעיון: הרשימה היא בצורת קיר "אריח" על גבי "אריח" - אם נופל "אריח" - אין לו תקומה. אין זה כך כאשר "אריח" על גבי "לבנה" - זה יציב יותר. אך גם פרשת האזינו כתובה "אריח על גבי אריח", וההסבר הוא "מפני שיש בו מפלתם של רשעים" -" הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם; וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. " (דברים ל"ב, מ"ג) תהיה נקמה בגויים ולא תהיה תקומה.

מנחם בן שלמה מאירי, גדול פרשני המקרא בפרובנס (צרפת 1249 - 1316) כתב: (על אריח מעל אריח) "שכל שהוא בדרך זה, שאחד נשען על חברו, ואין רווח בינהם, בנפילת התחתון נופלים כולן"

הבהרה:

  • "אריח על גבי לבנה" - חזק ויעמוד זמן רב - יש לו בליטות ואפשר להוסיף עליו ולחזקו
  • "אריח על גבי אריח" חלש ובדחיפה קלה יפול

פירוש נוסף:

  • בתלמוד בבלי מוסבר כי המבנה "אריח על גבי אריח" הוא מעורער שלא תהיה תקומה
  • בתלמוד ירושלמי - הקיר לא חזק מדי - דומה לאות "שין" - העומדת על רגל אחד.

חוקר המקרא וארץ ישראל, ישראל בן-שם דן ברשימת ל"א מלכים‫ בספר זיידל; מאמרים בחקר התנ"ך - מוגש לכבוד ד"ר משה זיידל למלאת לו שבעים וחמש שנה. בעריכת א. אלינר ואחרים. ירושלים: קרית-ספר, תשכב.

כיבוש המרכז[]

במאמרו הוא הביע את הדעה, המסורתית, כי השירה מהווה שלמות אחת. תולדות כיבוש הארץ נמסרו בחמישה חלקים: כיבוש יריחו, כיבוש העי, המלחמה עם מלכי האמורי בדרום הארץ והמלחמה עם ברית המלכים בצפון הארץ. והוא הוסיף שלב נוסף - "כיבוש המרכז" המתואר בצורה כללית בספר יהושע:" יָמִים רַבִּים, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--מִלְחָמָה. לֹא-הָיְתָה עִיר, אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּלְתִּי הַחִוִּי, יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן: אֶת-הַכֹּל, לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה (י"א, י"ח-י"ט). לדעת בן-שם, הערים שאינן נכללות בארבעת הכיבושים שתוארו במפורש, כמו: בית-אל, תפוח, חפר ואפק מצד אחד וגוים ותרצה מצד שני, הם המלחמות הכלולות בשלב הנוסף הכלולות ב"כיבוש המרכז" "ומשלימים בזה את תיאור הכיבוש בכללו".

דמיון לרשימה יוונית מאותה תקופה[]

יצחק רינג הגיב בחוברת תרביץ מ"ו א' על תעודה מיקנית ביוונית עתיקה, המקבילה לרשימת 31 המלכים. באחת התעודות הופיע רשימה של "זקני מועצה", לידה הספרה "אחת" וסיכומם הוא שלושים. הוא מצא שקיים תיאום בין מועדי כתיבת שתי הרשימות: המאה ה-12 עד ה-14. הוא העלה את ההשערה שאם מדובר בשיטה מספרית נתונה, אולי היא מצביע על קשרים תרבותיים וספרותיים בין עמי כמען לבין ישראל ויוון בתקופת שגשוש קנוסוס, מיקניה וטרויה [1]

גישה ארכאולוגית מקראית[]

המקור: מאמרו של אהרוני

יוחנן אהרוני, מומחה בתחום הארכאולוגיה המקראית והגאוגרפיה-ההיסטורית של ארץ ישראל הצביע ברשימת מלכי כנען בהקשר אחר הפניה לספר בירם דן בשאלה: מה הרכבה של רשימה זו ומהו סדר הערים המופיעות בה ?

חלקה הראשון של הרשימה כולל את שבע הערים שכבש יהושע, לפי סדר הופעתם במקרא. ארבע ערים נוספות הוזכרו בפרק י', אם כי בסדר שונה: מקדה, לבנה, גזר ודביר. הוא מתפלמס עם חוקר שטען כי בדרך כלל יש סדר והערים הופיעו בסדר מדרום לצפון. אהרוני שולל קביעה זאת מציין את מיקומי הערים לדעתו והצביע על העדר הסדר הגאוגרפי:

  • חפר - אזור עמק חפר
  • אפק - ראש העין - בהווה
  • חצור - ליד איילת השחר - בהווה
  • שמרון - מערב עמק יזרעאל
  • אכשף - עמק עכו
  • תענך ומגידו - שוב, עמק יזרעאל, אך הפעם מערב-דרום
  • קדש - בגליל העליון המזרחי
  • יוקנעם, שוב עמק יזרעאל , מערב
  • דור - לחוף ים הכרמל
  • תרצה - הרי אפרים

אהרוני סבור כי דווקא הסדר מוכיח תלות גמורה בסיפורי ההתנחלות:

  1. קבוצת הערים: גדר, חרמה וערד - יש מסורת לכיבוש קדום של שתי ערים.(במדבר,"כא, א'-ג') ו(ספר שופטים, א', י"ז). הוא סבור כי גם גרר נזכרת "באחד הסיפורים מימי ההתנחלות שלא נשמר בימינו".
  2. הערים הצפוניות - המקור הוא ללא ספק מלחמת מלכי הצפון - המלכים בראש הרשימה הופיעו גם ברשימת המלכים יוזמי המלחמה (יהושע, י'). בחלק העוסק במלכי הצפון יש הבדלים לעומת תרגום השבעים שבו נכתב: במקום מדון ושמרון ומראון - שמעון ומרון, קדש באה לפני תענך ומגידו ובמקום מלך "גויים לגלג" כתוב "גויים לגליל". אהרוני העדיף את תרגום השבעים בשל הרצף: חצור, שמעון, מרון, אכשף, תענך, מגידו יקנעם לכרמל, דור לנפת דור וגויים לגליל - חצור בראש וזה מובן, מירון הכוונה ל"מי-מרום" מקום הקרב.
  3. דמיון בין מלחמת מלכי הצפון לבין מלחמת דבורה וברק. במלחמת דבורה הוזכרו:חצור, חרשת גויים, קדש נפתלי ו"תענך על מי מגידו".
  4. יחד עם ההשוואה נוספת, עם רשימת הערים בתרגום השבעים, אהרוני הגיע למסקנה כי הדמיון בשמות הערים אינו מקרי !
  5. חמש ערים הוזכרו בנחלאות שבטי בית יוסף: בית אל ותפוח בהרי אפרים. אפק וחפר בשרון ואלי גם תרצה המופיע בסוף הרשימה, אהרוני סבר ש"אין לפנינו חטיבה טריטוריאלית רצופה" והיו סיפורים שונים על כל עיר ועיר, שלא הוזכרו בסיפור ההתנחלות.

אם נתעלם מכיבוש בית-אל, שהופיע בספר שופטים (א,כ"ב) נקבל רשימה של שלושים ערים. היחידה "שלושים" מקובלת בתקופה הישראלית הקדומה: גיבורי דוד (שמואל ב' כ"ג ודברי הימים א',י"א). מרעיו של שמשון הגיבור (שופטים, י"ד,י"א) ובני יאיר ואבצן (שם, י',ד' ו י"ב, ט')

אהרוני מצא דמיון בין הרשימה לבין אלו שחוברו על-ידי השליטים המצריים, בהם מתוארים מלכי הערים הכבושות כשבויים המובלים על-ידי פרעה, וכך מתקבלת רשימה גאוגרפית ארוכה, הערוכה טורים טורים. אהרוני סבר כאשר בטור אחד שם העיר והשני נרשם "אחד" - השני הוא ביטוי גראפי לצורה המיוחדת של רשימות נצחון

לסיכום, הסדר של הרשימה הוא היסטורי מיסודו. נכללים בו ארבעת אזורי ההתנחלות:

  1. ערי יהודה והשפלה - מבית אל עד חרמה.
  2. ערי אפרים והשרון.
  3. ערי הגליל משמרון עד קדש.
  4. ערי עתק יזרעאל המערבי וחוף הכרמל, מתענך עד דור.

החבלים נשארו בתקופה הישראלית, למרות שנכבשו הערים הכנעניות בהם וניתן היה לראות רצף אחד של התיישבות.

פירוש המהר"ל[]

גם להרב יהודה ליוואי בן בצלאל יש הסבר על כך בספרו נר מצוה - אור חדש - למגילת אסתר (עמוד ר"ז)

Hamaaral megilat ester.png

כלומר שהכתיבה היא "אריח על גבע לבינה" הרווחים רומזים על הרחבה, ריווח, הצלה וגאולה. לעומת זאת, כאשר הכתיבה היא "אריח על גבי אריח" אין כאן הרחבה. בשירת הים ובשירת דבורה היה ריווח וגאולה. בימי מרדכי ואסתר לא נועשו ישראל לגמרי שהרי נשארו בגלות ולכן מודגשת מפלת הרשעים - עשרת בני המן, בדומה לבנין שקרס אך טרם נבנה בניין חדש.
כך גם בספר יהושע, מודגשת מפלת שלושים ואחד המלכים, שנצטוונו "לא תחיה כל נשמה" שמשמעותה עקירת הרשעה, שלילת הכנעניות הטמאה, אך עדיין אין כאן בניין חדש שנבנה על-ידי עם ישראל.

פירוש הגר"א[]

בפירוש הגר"א השלם למגילת אסתר (ט',', עמוד ר"ג) מצאנו הסבר נוסף:
וכן עשרת כולל ל"ד אותיות והם נגד ל״א מלכים של כנען. וז״ש שאמרו במגילה: "כל השירות כולן אריח על גבי לבינה חוץ מזו ושירה של כנען.
אם נמנה "עד הרגו" נמצא ל"א אותיות. כמו כן ג' פעמיים "עשרת בני המן" הם ל' אותיות והם ענגד ל"א מלכי כנען, וה"כולל" (מונח בגימטריה - זה הכל) הוא "אחד" כי אחד הוא כולל כולם.

רבי אברהם דנציג (1748-1820) (קרובו של הגר"א) מחבר הספר חיי אדם] סבר "שלא היה תקומה למפלתן" ועל כך נאמר "מת על שפת הים"שכן כיסה לגמרי את העם - כל כח החיות נגמר וכן שרו של מצרים והסבר לכך בפסוק מספר דברים:" וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם; וַיְאַבְּדֵם ה', עַד הַיּוֹם הַזֶּה (י"א,ד'). עם הטביעה בים הסתיימה תקופת יציאת מצרים ולכן אמרו שירה.

מה שאין בן בני המן וכן מלכי כנען, כי בעבור שהשאירו מהם ישראל למטה, לא מחה ה' גם השרים למעלה - ולכן אמרו שלא היה תקומה.

שירת הבאר היתה בסיום תקופת הנדודים ( סיום תקופת ההנהגה הניסית ומעבר להנהגה טבעית) ולכן כתובה בסגנון שירה. ואילו תקופת סיום יהושע היה שלב חשוב אך לא סופי , על השבטים לסיים את כיבוש ארץ כנען שהרי נאמר: " וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד, לְרִשְׁתָּהּ" (יהושע י"ג,א'). לכן נכתבה בצורה של שירה ולא בסגנון של שירה וללא תוספת המילים:"אז ישיר ... את השירה" כמו בשירת הבאר, לרמוז המצב בו נמצאים בני ישראל, מצבם בפועל דורש מאמצים רבים כדי לסיים את המשימה של דור כובש הארץ, והוא שונה מן המצב שבו היו ישראל בשנת הארבעים לפני הכניסה לארץ.

שירה זו נכתבה לכבודו של יהושע כובש הארץ והיא סיכום תקופתו, ולא לכבודם של ישראל

מלחמה רוחנית - נגד השר שלהם[]

הכוח הרוחני של מלכי כנען נשאר, לא רק בתחום הממשי - בקרקע - אלה גם הרוחניות וכאן הוסיפו בעלי- הנס:
המקובל רבי משה דוד ואלי נולד באיטליה בשנת 1697. הרב ואלי למד יחד עם רבי משה חיים לוצאטו כתב בספרו "מזרח שמש" הוא:"סוד בדבר הוא לרמוז שעל-די הבירור ניטלה מהם בחינת האלוקיות והוחזרה למלכות השמים וזה סוד:"כל המלכים שלושים ואחד" שעולה כמנין "אל". החיד"א בפירוש על התנ"ך "חומת אנך" - אומר: "כי הא-ל זועם עליהם על הגויים וחסד א-ל חופף על ישראל.

ו"לב אהרון" הוסיף - המילה "אחד" נוספה כדי להגדיל את כוחם, כלומר שכל אחד מהם היה "אחד" לעצמו ולא תלוי או משועבד לזולת. ולכן אין לומר שכאשר ילכד אחד ילכדו עמו. ולכן סיכם הכתוב את מספרם לומר שזה רק באותם שלושים ואחד המלכים הללו בלבד.

כנגד "שמע ישראל.." יש גם "האחד" של הרשע. והובאו דבריו של הרב הוטנר. כאשר שמע על סיפוח אוסטריה עם גרמניה (האנשלוס) בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הושמעה הסיסמא:"עם אחד, ארץ אחד, מלכות אחת, מנהיג אחד" ואז הוא העיר, שה"אחד" זה העמלק - על המרכבה הטמאה שלו הוא זועק א-ח-ד. העמלק צועק הוא האחד. מכאן מלכי כנען - כל אחד טען שהוא "האחד". ה"אחד" הוא הטומאה - יהושע ניצח מעבר לנצחון הפיזי גם נצחון רוחני - יהושע השמיד את הרוחני . ולכן לא הוזכר שם השמים. הרשימה היא של אומות העולם. אומות עולם אומרות שבני ישראל לא באו רק לכבוש את הארץ - הכוונה להשליט מלכות שמים. יש הקבלה בין "האחד" שלנו לבין "האחד" שלהם.

הרב יעקב פארדו, בעל קהילת יעקב כי יש קליפה נגד עולם: עשייה, יצירה ובריאה. כל אחד יש לו 10 ספירות - סך הכל 30 - רוח הקודש היא המחייה את כולם.

Az isir israel.png

רבי מנחם ציוני (ממדינת שפיירא) - בעל פירוש על התורה בדרך הקבלה (1882) - , כתב הרי"ח (הבן איש חי) זה ההלל הגדול שאחר ניצולו מסיחון ועוג ועברו את נחל ארנון נעשה זה השיר והיה כתוב בחומש, עד שבא דוד המלך ע"ה והסיר מזמור למשה וחברו בתהילים (פרק קל"ו) ודע שכן הוא, ש"נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, הודו לאל השמים כי לעולם חסדו(תהילים קל"ו,כ"ה).

ובא יהושע ועשה מזמור שני "שעומדים בבית ה'" והוסיף חידוש אחד"לכל ממלכות כנען" רצה לומר, על-ידי נעשה נס זה.

פרק י"ב, היא רשימה של שירה, אבל היא מתיחסת למלכי כנען - זה סוף תקופת יהושע - זה צורה של שירה ולא סגנון של שירה - כי עדיין לא הסתיים הכיבוש"

תבנית השירה

Sirat jeushua.png

בעל הטורים כתב על ההבטחה ליצחק אבינו :"וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל" (בראשית, כ"ו,ד') : הארצות האל רמז לא מלכים. הקטע הובא פעמיים:"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל - החתם סופר פירש: פעם אחת - בגלל השבועה לאברהם אבינו ופעם שנייה - לעתיד לבוא והסיום של הפסוק:"וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

פרשן המקרא הרד"ק ביאר:מלך יריחו אחד - "כל אלה שלשים ואחד מלכים שזוכר לא היה מלך על עיר אחת לבדה אלא כל עיר ועיר שזוכר, הייתה ראש ממלכתו והיה מושל על עיירות וכפרים אחרים." - כלומר, המלך היה שולט על תחום גאוגרפי רחב.

איזכור שירת יהושע בתפילה[]

ב"סידור אבותינו" - מרוקו, מדריך תפילות לשיחי ציבור ולמתפללים על פי הנוסחים של חכמי מרוקו וחזניו, בעריכת הרב עטיה, הכולל דינים, חילופי מנהגים ודברי מוסר והתעוררות מחכמי מרוקו נאמר בזמירות לשבת בתפילת שחרית, אחרי אמירת פרקי שירת הים:
מנהג קדמון בכל המערב בשבת בשלח ובשביעי של פסח לומר פסוקים אלו:
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת....

בביאור "אם למסורת" המובא בשולי הסידור, הכולל שרשי המנהגים של יהודי מרוקו נאמר:
"אומרים שיר זה כדי לזכור הניסים אשר נעשו לישראל ואמרו עליהם שירה, ומאמינים גם שלעתיד נזכה גם אנחנו לומר שירה בביאת הגואל בב"א, ואלו הם:

  • אשירה בשירת משה שיר לא ינשה, אש ישיר משה את דברי השירה.
  • אשירה כשירת יהושע בהר הגלבוע (? - תוספת העורך), אז ישיר יהושע את דברי השירה.

הערות שוליים[]

  1. באדיבות אבישי אלבוים מנהל ספריית הרמב"ם (בית אריאלה)
Advertisement