אקטואליה: "שליחי האל"[עריכה | עריכת קוד מקור]

סדרת תעודה בשלושה פרקים לראשונה, תיעוד נדיר של נוער הגבעות במוקד הסמלי ביותר בשומרון – חוות גלעד. 5 שנים תיעד הבמאי איציק לרנר את מאבקם של המתנחלים בחוות גלעד, תחת הנהגתו של איתי זר. הם מאמינים שהאדמה והאמונה, הם חוט השני

אנשי החווה - צילומי מסך


תמונות מסך מהסרט - חלק ראשון

חלק שני

אייל לוי כתב באתר NRG "נער הגבעות הראשון" פותח צוהר לחיים המורכבים בשומרון - בין השאר הוא כתב :

  • הפתיח - תחושת השליחות בשם בני המשפחה שנרצחו. העימותים עם השכנים. ההתכתשות עם כוחות הביטחון. ההתמודדות עם הרשויות. במשך ארבע שנים תיעד הבמאי איציק לרנר את סמל המאחזים חוות גלעד, ובעיקר את איתי זר.

לרנר תיעד במשך ארבע שנים את הנעשה בחוות גלעד שבשומרון לסדרה מרתקת, "שליחי האל", שתוצג החל מהשבוע בערוץ 1. אותו מאחז שהוקם על ידי איתי זר אחרי שאחיו, גלעד, נרצח ממש בסמוך בשנת 2001, ומאז המקום מסומן כמחנה קיצוני, סכנה לערביי הסביבה ואפילו לכוחות הביטחון הישראליים. לרנר, קיבוצניק לשעבר, התקבל בחשדנות וסיים כידיד. הוא הבין שמאחורי החזות הקשוחה, הבלתי מתפשרת, יש בני אדם שיכולים מדי פעם לחייך ולא רק לפרוק זעם עצור. מקום מרהיב הוא חוות גלעד.

  • והסיום - "זר השלים: “עברנו תקופות קשות, ימים ולילות בלי חשמל ומים. הכיור מלא כלים, ילדים חולים והכל בשם האמונה והמטרה ואנחנו מוכנים להקריב. היום זה כיף ותבין שאנחנו סטייליסטים. אני טוען שזה לא סותר להיות אידיאליסט וסטייליסט. יש כאלה שחושבים שלהיות אידיאליסט זה להיות חורני. לחיות ללא תנאים. אז יש לי חדשות, גם כשגרנו באוהל, סידרתי אסלה, מכונת כביסה. הייתה לנו קרמיקה באוהל. תמיד שמרנו על לחיות טוב ושפוי. כשאתה שומר על עצמך אתה יכול לרוץ קדימה. כמה בן אדם יכול להיות חורני?".

איתי ובת–ציון מכירים הרבה עיתונאים, שולטים היטב במפת התקשורת. לא חשדנים כמו פעם. איציק לרנר, הבמאי שליווה אותם במשך שנים, משוכנע שהצליח לפצח את הקוד הנוקשה. “אני בא מקיבוץ ולא סתם אחד, אלא הראשון שהתיישב בנגב, רביבים", סיפר. “הראשונים שם גרו שנתיים במערה. גדלתי עליהם, אבל זה דור שהולך ונעלם. סוג אנשים שבא להיות חלוץ ואמרו שהוא פסיכופת, הרי מה יש לחפש בדיונות? לי זה נתן השראה, ועכשיו אני נתקל באנשים שעושים דברים דומים ומשלמים מחיר. נכון שבסדרה יש קטעים קשים לצפייה, אבל יש גם קטעים אנושיים. היה חשוב להראות שהחבר'ה האלה מתעוררים בבוקר כמו היהודי בתל אביב. גם אני שיניתי את היחס. הבנתי חד־משמעית שההידברות איתם עדיפה על ההתנגחות".

מתוך אתר רשות השידור[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסיפור האמיתי - שליחי האל פרק 3
[תעודה] תרגום : כתוביות ללקויי שמיעה

סדרת תעודה בשלושה פרקים לראשונה, תיעוד נדיר של נוער הגבעות במוקד הסמלי ביותר בשומרון – חוות גלעד. 5 שנים תיעד הבמאי איציק לרנר את מאבקם של המתנחלים בחוות גלעד, תחת הנהגתו של איתי זר. הם מאמינים שהאדמה והאמונה, הם חוט השני הכרוך בנרטיב של הקמת מדינת היהודים. עכשיו, כשחרב הפינוי תחת לחצם של ארה"ב ואירופה מתנופפת שוב מעל ראשם של המתנחלים, הם עומדים מול ממשלת ישראל, מול כוחות הביטחון, מול הנהגת המתנחלים הותיקה – זו שקיבלה את פינוי גוש קטיף, והם מציבים אתגר מרדני, לעיתים אלים ופורע חוק ותמיד אמוני ואידאולוגי ללא פשרות. הם – שליחי האל בעיני עצמם. חוות גלעד היא הזירה, המתאבקים הם: מתנחלים, כוחות הביטחון ופלשתינאים. החוות הוקמה ע"י איתי ובצי זר בשנת 2002 כנקמה על רצח גלעד זר שנורה ממארב מתוכנן של מחבלים בצומת ג'ית. איתי זר אחיו של גלעד, נצר למשפחה מיוחסת בשומרון מקים עם אשתו בצי את החווה. ברבות השנים היא נהרסה מספר פעמים אך מעולם לא ננטשה. במעקב יומיומי ולאורך זמן, מפענחת הסדרה את החידה מי הם אותם "שליחי האל", האם הם חצי היפים, משיחיים או קיצונים פונדמנטליסטים, נוער מנותק, נושר, או גואלי ארץ ישראל. הם סוגדים לרבי נחמן מברסלב באמונה בערכיו, ומצד שני מתעמתים עם שכניהם הערבים ולא מבינים מדוע השב"כ מטריד אותם במקום להילחם באויב האמיתי- הפלשתינאים. הם הפכו את חוות גלעד למאחז משגשג, בתוכו פועל מפעל המעסיק נערי גבעות בבניית קרוואנים המיועדים למאחזים לא חוקיים ואיכלוס יהודים ביהודה ושומרון, ולמרות עימותים פיזיים קשים עם כוחות מג"ב וצה"ל, מעצרי פתע ע"י המשטרה, ופינויים חוזרים ונשנים של מאחזי הגבעות בידי חיילי צה"ל, הם נחושים ולא מתכוונים לוותר על אף שעל אדמה. במאי: איציק לרנר מפיקים: איציק לרנר ניר טויב ז"ל פרק 3 - אתה בחרתנו "החווה היא לא מקום של בנאדם אחד" טוענים חברים אחדים בחווה נגד איתי זר בפרק השלישי של שליחי האל, ואילו המנהיג עונה להם: "אני בא ממקום של כוח, כולם מכירים אותי ויודעים מה אני שווה". מתפתחת מחנאות מקומית שתוצאותיה עלולות להביא לפירוק חברתי. מפסגת זאב בירושלים מקום מעצרו של איתי, נראית חוות גלעד טבולה בצבעים קודרים. האם היא יישוב של גורו? שליט יחיד או יישוב דמוקרטי שיכול להתנהל גם בידי אחרים כאשר המנהיג במעצר בית? ביקורי הפתע של המשטרה בבדיקות נוכחות רק מעיבים על שחרורו של איתי והפסימיות משתלטת עליו. כוחות משטרה מפתיעים את החווה בגלל מידע על תקיפת ערבים מהכפר הערבי הסמוך, ושישה צעירים תושבי החווה נעצרים ומובאים לחקירה. שניים מהם נשארים במעצר בית. המעצר הזה מכניס את תושבי החווה לחשבון נפש על הבחירה לחיות בחווה. עימות קשה מתפתח בין חברי הוועד. כמעט שנה חלפה מאז שאיתי מוחזק במעצר בית הרחק מביתו. בית המשפט מחליט לשחרר אותו בתנאים מגבילים ומאפשר לו לחזור לחווה, הוא מתקבל בשמחה רבה והתרגשות גדולה מלווה את החווה בשובו של "המנהיג". קשיי ההתאקלמות של איתי בחווה קשים והוא נאלץ לסגור את המפעל ומאחוריו חובות כבדים. הוא נעצר פעם נוספת ע"י המשטרה לאחר שניסה למנוע מהם הריסת שני בתים. עם שובו מהמעצר הוא מצטרף לחגוג ברוב הוד והדר יחד עם תושבי החווה ואורחים מבחוץ את מסיבת העשור לחוות גלעד. במשך תקופה של שלוש וחצי שנים נפתחו לאיתי זר תיקים רבים ע"י המשטרה. האם הוא יורשע? האם יזוכה? ואיך המהלכים של מערכת החוק והמשפט ישפיעו על מעמדו בחוה ועל יכולתו להמשיך להשפיע על המציאות הישראלית ביהודה ושומרון? במאי: איציק לרנר, מפיקים: איציק לרנר וניר טויב ז"ל, צלמים: ירון וינשטיין ודניאל גל, עורכים: איציק לרנר וגיל איזיקוב

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.