שמות חודשי השנה

שמות חודשי השנה- המקורות להלן התקבלו מהרב נחום בן-יהודה ובעקבות ההרצאה שהועלתה ל-youtube להלן הקישור

שנים עשר ירחים-0

שנים עשר ירחים · Naomi Shemer

אין מקרא יוצא מידי פשוטו: ירח אתרים -(לפי חורית עתיקה) בו נולדו האבות, בן פורת יוסף - השימוש ב"צעדה" לפי השפה האכדית, "סוטו" בברכת יוסף -= כסותו באכדית, "שכיות חמדה" לפי אונגרית שכיות=אוניות ,ואבן מצויירת לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה והנהגות העולם הזה "ארץ החיים"; והפיקנטי: בתהילים נאמר "עֵֽדֵי־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס" שבאוגריתית יפח = עדים; אתר האקדמיה ללשון העברית הביא את המקורות לחוי הלוח העברי (ציטטתי 3 דוגמאות); על מקור חודש תשרי; על מקור לוח השנה היהודי (לפי המקורות); על ראשי תיבות (חשמל,סנהדרין - "שונא הדרת פנים" ומצורע); תפילה לרפואת עם ישראל ולמניעת מגיפה ברחבי התבל

לתשומת לב הקורא הערך נכתב בעקבות יוזמתו של הרב נחום בן-יהודה למתן שיעורים בנושא זה בפני באי כולל "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של השיעור בתוספת קטעי קישור. ההדגשות והמרכאות הן של העורך ולא מובאים במקורות. מקור עיקרי ARAMAIC TARGUM SEARCH - האתר הכולל: COMPREHENSIVE ARAMAIC LEXICON PROJECT מקורות:ספריא,מכון ממרא,ויקיטקסט באור אלתר טובי' וין פורטל הדף היומי - מילון ארמי

תרגום אונקלוס - הרב נחום בן יהודה

אקטואליה: בעקבות מגפת הקרונה

(שימוש בנוטריקון - ראשי תיבות - יש לזה שימוש בחז"ל אם מילה לא מובנת (להלן)

שר הבריאות הצהיר: "אדר – אני ה' רופאך"
ימימה מזרחי לימדה: "אייר – אני ה' רופאך"
אבל אין זה המקור ! הנה המקור:
"וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ ה' אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' רֹפְאֶֽךָ" (שמות, ט"ו,כ"ז)
אונקלוס - וַאֲמַר אִם קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹהִי תַעְבֵּד וְתַצֵית לִפִקוּדוֹהִי וְתִטַר כָּל קְיָמוֹהִי כָּל מַרְעִין דִי שַׁוֵיתִי בְמִצְרַיִם לָא אֲשַׁוֵי עֲלָךְ אֲרֵי אֲנָא יְיָ אַסָךְ:

'תרגום יונתן - וַאֲמַר אִין קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּדְכָשַׁר קֳדָמוֹי תַּעֲבֵיד וְתַצֵּית לְפִקוּדוֹי וְתִנְטוֹר כָּל קְיָימוֹי כָּל מַרְעִין בִּישִׁין דְּשַׁוִּיתִי עַל מִצְרָאֵי לָא אַשְׁוִינוּן עֲלָךְ וְאִם תַּעַבְרוּן עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא וּמִשְׁתַּלְחִין עֲלָךְ אִין תְּתִיבוּן אַעֲדִינוּן מִנָךְ אֲרוּם אֲנָא הוּא יְיָ אַסְאָךְ
באור אלתר ויין - ויאמר אם קבל תקבל למאמר ה' אלוהיך וישר לפניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקותיו, כל מחלות רעות ששמתי על המצריים לא אשים עליך, ואם תעברון על דבר התורה ויבואו עליך,אם תשובו אסירם ממךכי אני הוא ה' רופאך (עיין סנהדרין ק"א, ע"א להלן:"אמר ליה [לו] ר' אבא לרבה בר מרי, כתיב [נאמר]: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" (שמות טו, כו), ויש לשאול: וכי מאחר שלא שם מחלה, אם כן רפואה למה? אמר ליה [לו], הכי [כך] אמר ר' יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שיש בו תשובה לשאלה זו באופן זה, שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך..."(שמות טו, כו), אם תשמע — לא אשים, ואם לא תשמע — אשים. ואף על פי כן, גם אם לא תשמע ותהיה בך מחלה, דע לך כי אני ה' רפאך וארפאך גם אז" (לפי באור רבי עדיין שטיינזלץ)

(רש"י) - לא אשים עליך. וְאִם אָשִׂים הֲרֵי הוּא כְּלֹא הוּשְׂמָה, כי אני ה' רפאך – זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמְלַמֶּדְךָ תוֹרָה וּמִצְווֹת לְמַעַן תִּנָּצֵל מֵהֶם, כָּרוֹפֵא הַזֶּה הָאוֹמֵר לָאָדָם, אַל תֹּאכַל דָּבָר זֶה פֶּן יְבִיאֲךָ לִידֵי חֹלִי זֶה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" (משלי ג'):

שאין מקרא יוצא מידי פשוטו

"אָמַר רַב כַּהֲנָא: כַּד הֲוִינָא בַּר תַּמְנֵי סְרֵי שְׁנִין, וַהֲוָה גָּמִירְנָא לֵיהּ לְכוּלֵיהּ תַּלְמוּדָא, וְלָא הֲוָה יָדַעְנָא דְּאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִדֵי פְּשׁוּטוֹ, עַד הַשְׁתָּא." (מסכת שבת, ס"ג,א')

פירוש שטיינזלץ - ואמר רב כהנא על כך: כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא, [כאשר הייתי בן שמונה עשרה שנה ולמדתי כבר את כל התלמוד], ועם כל זה לא הוה ידענא [ידעתי] שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא [עכשיו]. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] רב כהנא כשסיפר זאת? ומשיבים: בא ללמדנו דליגמר איניש והדר ליסבר [שילמד אדם תחילה, ואחר כך ישתדל להבין]

ירח האתנים

"וַיִּקָּ֨הֲל֜וּ אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ כָּל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּיֶ֥רַח הָאֵֽתָנִ֖ים בֶּחָ֑ג ה֖וּא הַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:" (ספר מלכים א,ח'.ב')

מצודת דוד - בירח האתנים. חודש תשרי נקרא ירח האתנים, מלשון איתן וחוזק, על שם כי בחודש תשרי הם המועדים היותר חזקים, ומיישרים את האדם אל השלמות

ירח האיתנים, שמקורו בשפה חורית , שהרי "אתנו" הוא פירוש "האבות" בחורית.
Hurrian is an extinct Hurro-Urartian language spoken by the Hurrians, a people who entered northern Mesopotamia around 2300 BC and had mostly vanished by 1000 BC.
וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־ הַמִּדְבָּֽר:(בראשית פרק יד)

אמר רבי חנינה שמות חדשי' עלו בידם מבבל בראשונה בירח האיתנים שבו נולדו האבות מתו אבות נפקדו אימהות בראשונה בירח בול שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות בולות שבו בוללים לבהמה מתוך הבית בראשונה בירח זיו שבו זיוו של עולם הצמחים ניכרין והאלינות ניכרין מיכן והיל (תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת ראש השנה פרק א דף נו טור ד /ה"ב"

==על השפה האכדית - מסייע להבנת העברית המקראית ==
אכדית היא שפה עתיקה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין השנים 100–2500 לפני הספירה. גם בתקופה שהדיבור בה דעך, היא עדיין שימשה כשפה כתובה. בשיאה הייתה לינגואה פרנקה (שפת תקשורת בין עמים דוברי שפות שונות) של המזרח הקדום. דוגמה לכך אפשר למצוא באוסף המסמכים הקדומים המכונה מכתבי אל-עמארנה, שחובר במאה ה-14 לפני הספירה. המסמכים כתובים באכדית אף-על-פי שנשלחו ממלכים דוברי שפות כנעניות אל מלך מצרכדית

השפה מועילה להבין את המקרא. להלן חמש דוגמאות:

בן פרת יוסף - חודש אב

"בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:(ספר בראשית מ"ט)
'השורש האכדי - הפועל: בעבר יחיד אין הבדל בין זכר לנקבה, אבל ברבים יש הבדל בגוף שלישי רבים ולכן "בנות צעדה"

הבן איש חי - אמרו רבותינו ז"ל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עובד כוכבים ומזלות לשתמיט מניה עד ראש חודש אלול, ויש אומרים עד תשעה באב דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו ההסברה היא עיקר דאין צריך להשתמיט עד ר"ח אלול אלא רק עד אחר עשרה באב, ובפרט כי בט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עלוי לשכינה כמו שכתוב בזוהר הקדוש חלק ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זה ביום ט"ו לא ירד דמעלין בקודש, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור, דידוע מה שאמרו רז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וכו' וכנזכר בתענית יעוין שם, וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש שככל ישראל נקראים בשם יוסף כמו שכתוב "תחון שארית יוסף", וזה שאמר "בן פרת יוסף" אלו ישראל שיהיה להם בן פרת עלי עין הוא חודש אב שהוא בחינת עין כנזכר לעיל, אע"פ שיש בו בכיה ואנינה, ואמר אימתי יהיה החן הזה בחודש אב שהוא בחינת עין ואמר בנות צעדה עלי שור, פירוש בזמן שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים שהוא ביום ט"ו באב:(הלכות שמה, דברים א

מועד בציר היין

אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עירה [עִיר֔וֹ] וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סותה [סוּתֽוֹ׃] (שם,שם י"א)
השורש האכדי - "סותה" : רש"י אומר "כסותו" ; רבי אבן עזרא "כסות - מסוה"; אכדית : "מסוה" כמו אבן עזרא

רש"י - אסרי לגפן עירה. נִתְנַבֵּא עַל אֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁתְּהֵא מוֹשֶׁכֶת יַיִן כְּמַעְיָן; אִישׁ יְהוּדָה יֶאֱסֹר לַגֶּפֶן עַיִר אֶחָד וְיִטְעָנֶנּוּ מִגֶּפֶן אַחַת, וּמִשֹּׂרֵק אֶחָד בֶּן אָתוֹן אֶחָד; סותה. לְשׁוֹן מִין בֶּגֶד הוּא, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא:

רבי אבן עזרא- ובדם ענבים סותה. ויא שהוא כמו כסותו והוא חסר כף. והנכון בעיני שהוא מגזרת מסוה והטעם שתרבה תבואת כרמיו עד שיסור עירה לגפן ולא יחוש אם יאכל ענבים
ו

מועד הפלגת אוניות: אחת לשלש שנים

וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה. (ספר ישעיהו ב',ט"ז)

לפי השפה הפיניית - "שכיות חמדה - לא קשור לאוניות
לפי אונגרית (שפה שמית) - שכיות - אוניות

אוגריתית - לפי הויקיפדיה העברית

• אוּגריתית היא שפה שמית שדוברה בעיר הנמל אוּגָרִית, הנמצאת כיום בשטח סוריה. שפה זו היא מהקרובות לשפה העברית, וספרותה קרובה לספרות המקרא.
  
• על פי החוקר משה דוד קאסוטו, השפה שייכת למשפחת השפות השמיות הצפון-מערביות, שאליה שייכות גם הארמית והכנענית על ניביה השונים (ובהם העברית), והיא דיאלקט כנעני-צפוני, שבטקסטים המוכרים לנו, נמצא בשלבים מוקדמים של התפתחות. בגלל אופיה המסחרי והקוסמופוליטי של העיר, יש בשפה השפעות מצריות, אשוריות וחתיות.
  
• את הקירבה לעברית אפשר להדגים בצירופים הבאים הלקוחים מהשירה האוגריתית: ""כנפ נשרמ" (=כנפי נשרים), "שליט ד שבעת ראשמ" (=שליט בעל שבעה ראשים), "מלכ אב שנמ" (=מלך אב שנים), "קרב אפק תהמתמ" (=בקרב אפיקי תהומות), "ותען רבת את'רת ימ" (=ותענה הגבירה אשרת-ים), "תצמת אדמ צאת שפש" (=תשמיד אדם מצאת השמש), "דנ אלמנת יתפט תפט יתמ" (=דן אלמנות ישפוט משפט יתום), "קל ית'ב במרזחה" (=קל יושב במזרחו), "יתן כס בדה" (=יתן כוס בידו), "שת בעפרת דדים" (=שיתי בעפר אהבה).
  

רש"י - כל אניות תרשיש - "כל דיתבין בניסי ימא" (ת"י) - באיי הים , שמוצאן ומובאן באניות. תרשיש - שם ים ששמו תרשיש. שכיות החמדה - פלטרין רצופין במשכית , רצפת שייש , כמו "ואבן משכית" (וי' כו , א) - על שם שסוככין בה את הקרקע.
כִּֽי־אֳנִיֹּות לַמֶּלֶךְ הֹלְכֹות תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם אַחַת לְשָׁלֹושׁ שָׁנִים תָּבֹואנָה אֳנִיֹּות ... וְעַל כָּל־אֳנִיֹּות תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל־שְׂכִיֹּות הַחֶמְדָּֽה׃.

ואבן מצויירת לא תתנו בארצכם (כנראה כל השנה)

"לֹֽא־תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא־תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם:(ספר ויקרא,כ"ו,א')

תרגום יונתן - לָא תַעַבְדוּן לְכוֹן טַעֲוָן וְצִילְמִין וְקַמְתִּין מְטוֹל סְגוֹדָא לָא תְקוּמוּן לְכוֹן וְאֶבֶן מְצַיָיר לָא תִתְּנוּן בְּאַרְעֲכוֹן לְמִגְחַן עֲלָהּ בְּרַם סַטְיוּ חָקִיק בְּצִיוּרִין וּדְיוֹקְנִין תְשַׁווּן בְּאַרְעִית מַקְדָשֵׁיכוֹן וְלָא לְמִסְגוֹד לָהּ אֲרוּם אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן
(פרוש ויין) לא תעשו לכם אלילים ופסלים ומצבות בשביל להשתחוות לא תקימו לכם ואבן מצויירת לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה אולם הרצפה חקוקה בציורים ודמויות תעשו בקרקרע מקדשיכם ולא להשתחוות לה כי אני ה' אלקיכם

בעולם הזה

"אַֽל־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ־בִ֥י עֵֽדֵי־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס:" (תהילים, כ"ז,י"ב)
"עד שקר = "יפח חמס" אז מישהו חידש לי שבאוגריתית השורש של המילה (אולי הוא י.פ.ח.; לא יודע איך זה עובד באוגריתית) פירושו "עדוּת". אם זה נכון או לא - יש מספיק עדויות שזה אכן פירוש המילה:המקור

רש"י - "ויפח חמס" - דוברי רעה לשון אחר לשון מוקש (סא"א)
מצודת דוד - "ויפח חמס" - המדברים עלי דברי חמס
מצודת ציון - "ויפח" - ענין דבור הבא בהפחת רוח הפה
מלבים - ויפח. הוגה ומצפצף
(תרגום תהילים) - לָא תִמְסְרִנַנִי בִּרְעוּת מְעִיקַי אֲרוּם קָמוּ עָלַי סָהֲדֵי שִׁקְרָא וּמְמַלְלֵי חֲטוֹפָא:(פורטל הדף יומי) - לֹא תמסרנני ברעות מעיקי ארום עָמְדוּ עָלַי עֵדִים שַׁקְרָן ומְדַבְּרִים חטופא:
פסיקא רבתי - אמרתי לא תענה ברעך עד שקר (שמות שם) הכתוב מדבר כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס
Infinitive Definition: 1. to breathe, blow, sniff
   at, seethe, give up or lose המקור

חודשי השנה העברית - לפי האקדמיה ללשון העברית

בימי קדם נהגו שתי מערכות של לוח שנה: שנה שתחילתה באביב – בחודש ניסן, ושנה שתחילתה בסתיו – בחודש תשרי. לימים נעשתה המערכת השנייה עיקר בלוח השנה העברי.
במקרא החודשים העבריים מכונים בדרך כלל על פי מספרם הסידורי מחודש ניסן ועד חודש אדר, למשל: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (שמות מ, יז ועוד), "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי" (שמות, יט, א ועוד), וגם בדרך ההשמט, למשל: "בַּשְּׁלִישִׁי" (יחזקאל לא, א).
בספר מלכים א' נזכרים שלושה שמות חודשים כנעניים קדומים: יֶרַח הָאֵתָנִים (תשרי), יֶרַח בּוּל (מרחשוון), יֶרַח זִיו (אייר).
כינויים קדומים לחודשי השנה ידועים לנו גם מלוח גזר (המאה העשירית לפנה"ס). הלוח כולל שמונה כינויים העומדים לצד "ירח" ('חודש') או "ירחו" ('חודשים' או 'חודשיים'). כולם קשורים לפעולות חקלאיות, אך לא את כולם אנחנו מבינים: ירחו אסף (אסיף), ירחו זרע (זריעה), ירחו לקש (לקיש; כנראה הכוונה לעונת הזריעה המאוחרת), ירח עצד פשת (עציד פשתה; מפרשים עקירת הפשתה במעצד), ירח קצר שערם (קציר שעורים), ירח קצר וכל (קציר וכל; מקובל לקרוא כֵּל, כמו כַּיִל – מדידה), ירחו זמר (זמיר, בציר ענבים), ירח קץ (קיץ, אסיף תאנים).
שמות חודשי השנה העברית המשמשים בימינו הם שמות החודשים בלוח השנה הבבלי, וגולי בבל הם שהכניסו אותם אל התרבות העברית. שבעה מהם נזכרים כבר בספרי המקרא המאוחרים.
הינה שמות החודשים וביאור קצר בצדם:(להלן שלוש דוגמאות)
תִּשְׁרֵי, תִּשְׁרִי
tishreשם החודש השביעי בלוח השנה הבבלי (tašrītu). משמעו ראשית, התחלה. בימי קדם נהגו במסופוטמיה שני ראשי שנה: האחד בחודש ניסן והשני בחודש תשרי. בימי חמורבי (המאה ה-18 לפנה"ס) פשט מנהג ראש השנה בחודש ניסן, ואולם מנהג ראש השנה בתשרי לא נשתכח (החג נקרא אף הוא כשם החודש tašrītu). שם זה הוא היחיד המופיע גם בלשון האוגריתית. מן המקרא ידוע שם קדום לחודש זה, המופיע לצד מספרו: "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (מלכים א ח, ב). השם 'ירח אתנם' מתועד גם בכתובות פיניקיות.
שורש השם תשרי – שר"י – מוכר גם משפות שמיות אחרות, והוא רווח בארמית. לשורש זה כמה מובנים, ובהם 'התיר' ו'התחיל'. כך למשל בארמית המקרא: "בֵּאדַיִן קָמוּ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בַּר יוֹצָדָק וְשָׁרִיו לְמִבְנֵא בֵּית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם" (= אז קמו זרובבל… וישוע … והחלו לבנות את בית האלוהים שבירושלים; עזרא ה, ב); ובפיוט הידוע 'אקדמות': "אקדמות מלין ושריות שותא" (ראשית מילים ופתיחת שיח).
מַרְחֶשְׁוָן (בלי ניקוד: מרחשוון)
marheshvanשם החודש השמיני בלוח השנה הבבלי (waraḫsamna). משמעו ירח שמיני. בלשון הבבלית המאוחרת נהגו הדוברים להחליף בין ההגאים השפתיים וי"ו ומ"ם, וכך הווי"ו שבראש המילה נתחלפה במ"ם, והמ"ם שבאמצע המילה נתחלפה בווי"ו. לימים נשתכח משמעו המקורי של שם החודש, והוא נחלק בתודעת רבים לשני רכיבים חדשים: 'מר' ו'חשוון'. כך צמח הכתיב מר־חשוון בשתי תיבות וכן הקיצור חשוון – שמו הרווח של החודש בעברית בת ימינו. מן המקרא ידוע שם קדום לחודש זה המופיע לצד מספרו: "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו" (מלכים א ו, לח)

אייר

• האקדמיה ללשון העברית

כפי שראינו ההפרדה בין "מר" לבין "חשון" אין לה משמעות אלא בפולקלור "מר" - חודש ללא חגים וכ"ו

אדר שם החודש השנים־עשר בלוח השנה הבבלי (addaru). ככל הנראה משמעות השם להיות קודר, חשוך (adāru, ḫadāru). החודש נזכר בשמו ובמספרו כמה פעמים במגילת אסתר, למשל: "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (ט, א).

על מקור חודש תשרי

"אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְיָ֤ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"(דברים פרק יא)
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות (משנה מסכת ראש השנה פרק א)
(חשיבות יתר ליציאת מצרים לעומת בריאת העולם)
אותיות "תשרי" – אר"י ז"ל
תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף י )

וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון

(בתפיסה של התורה: ימות השבוע והחודשים רק במונחים מספרים

וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני (שני לניסן - חודש יציאת מצרים) נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו' (שם כט א), וכן כלם:
ימות השבוע(השמות הלועזיים הם שמות אליליים)
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת (יום ראשון לשבת -יום בריאת העולם; וכך אומרים "זכור את יום השבת לקדשו) ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר"ה א ב, ב"ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד - טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י. כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה:(רמב"ן שמות פרק יב)

מצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים, כי בזכרנו אותו תמיד יזכור מעשה בראשית בכל עת, ונודה בכל עת שיש לעולם בורא(רמב"ן שמות פרק כ')

לוח השנה הלועזי

Sunday, Monday, Tuesday...
January, February, March... [DD/MM/YY – MM/DD/YY

נוטריקון νοταρικον – – "ראשי תיבות"

וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:(יחזקאל פרק א)
ἠλέκτρου LXX (iléktrou)
VUL electri (לפי תרגום השבעים - זה המקור ש-electri הו חשמל - לא נראה שזה שזה מלאך - להלן :)

מאי חשמל? - אמר רב יהודה חיות אש ממללות (דרשנות).
במתניתא תנא: עתים חשות עתים ממללות. בשעה שהדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא - חשות, ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא – ממללות.(תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג)

חומרים מסוימים, למשל צמר, נטענים במטען חשמלי כאשר משפשפים אותם בענבר. היוונים הקדמונים שמו לב לתופעה זו, ועל פי השם היווני לענבר, "אלקטרון", כונתה התופעה החשמלית. השם "ענבר" מתאר גון צבע צהוב או כתום נוטה למוזהב ( אכדית (עַנבָּר) elmēšu )

"אסיפה"(συνεδριον - synedrionסנהדרין

ולשון סנהדרין ארמית נמצא פעמים רבות בתרגום ירושלמי ותרגום כתובים. ולדעת הר"ב בפירוש משנה י"א פרק בתרא דסוטה לשון עברי הוא והוא שם מורכב שונא הדרת פנים ושי"ן מתחלפת בסמ"ך.(תוספות יום טוב מסכת סנהדרין הקדמה)

זאת תורת המוציא שם רע

אמר רבי יצחק [ויקרא יד ב] זאת תהיה תורת המצורע. (תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ב)

מתנה מהקב"ה להבנת ספרות חז"ל והתרגומים

הממצאים ההיסטוריים:
שפות עתיקות כגון חיתית, אוגריתית, אכדית, שומרית, מצרית, פניקית וכדומה.
מתנה מהקב"ה להבנת תנ"ך!
יוונית, פרסית/אירנית, מגילות מדבר יהודה.

תפילתנו:שלח רפואה שלימה לחולי עולמך

אבינו מלכנו שלח רפואה שלימה לחולי עולמך.
אבינו מלכנו מנע מגיפה מכל ארבע כנפות הארץ.
סוף וקץ לכל צרותינו – תחילה וראש לפדיון נפשנו