שמחת בית השואבה. ציור של האמנית דפנה לבנון העלה לויקיפדיה:משתמש:תמרה

חג הסוכות משופע במצוות ייחודיות כמו סוכה וארבעת המינים, אבל לא כולם יודעים שאחת המצוות המודגשות בחג זה היא מצוות השמחה.

הציווי לשמוח בחג זה נאמר בשני מקומות שונים בתורה -

  • "ושמחת בחגך והיית אך שמח" ( ד ברים ט"ז)
  • "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג)

לשלושת הרגלים וביניהם לחג הסוכות, קיים מימד של עבודת האדמה. חג הסוכות הוא חג אסיף. איסוף היבול הסתיים ולכן יכול החקלאי לשמוח עם סיום עבודתו. עוד מעט יתחיל מחזור חדש בעבודת האדמה וכולנו תקווה לשנה ברוכת גשמים שתצמיח יבול טוב.

על הטקס[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשנה מדברת טקס מיוחד ושמחה מיוחדת בחג הסוכות: טקס ניסוך המים שהתקיים ברוב עם בשמחה גדולה, זוהי שמחת בית השואבה. טקס ניסוך המים, קשור בציפיה הזאת לשנה ברוכת מים, כפי שנאצר במסכת ראש השנה, טז, א: "אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה".

טקס ניסוך המים יצאו מבית המקדש למעיין השילוח המון רב בתהלוכה שבראשה צעד הכהן הגדול. הכהן הגדול שאב את המים במעיין מלווה בשירה ריקודים ואפילו להטוטים.

"חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות ואומרים לפניהם דברי תשבחות." (תוספתא סוכה, פרק ד')

כדי להדגים עד כמה היו חשובי העם וגדולי התורה היו משתדלים בשמחה זו, מביאה התוספתא את תאור שמחתו של רבן שמעון בן גמליאל, שנדמה על פי המדרש כלוליין בקרקס המפזז עם לפידי אש -

"מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של אור, ולא היה אחד מהם נוגע בארץ. וכשהוא משתחווה - מניח אצבעו על גבי הרצפה, שוחה ונושק וזוקף מיד."

את המים ששאבו היו מביאים לחצר בית המקדש, ושם יצקו אותם על המזבח.

אמר רבי יהושע בן חנניא:
כל ימי שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה.
משכימים אנו ל"תמיד" של שחר; משם -לבית הכנסת;
משם - לבית המדרש; משם - לתפילת המוספין;
משם - לאכילה ושתייה; ומשם - לתפילת המנחה;
משם - ל"תמיד" של בין הערביים;
משם - לשמחת בית השואבה (וזו נמשכה כל הלילה).

תוספתא, סוכה פרק ד', הלכה ג'

המקור:אתר משרד החינוך

התיאור ועל המיקום בעזרת נשים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנחם בן-ישר כתב בדף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן על שמחת בית השואבה

מיוחדת היא שמחת בית השואבה (להלן: שמב"ש), שחכמינו אמרו עליה "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" [1]. השמחה הייתה מורכבת מרכיבים ויזואליים של אש – לפידים מקובעים על עמודים גבוהים שאורם האיר כל חצר בירושלים, רכיבים ווקליים – "ולויים בכינורות ובנבלים ובמצלתיים ובכל כלי שיר בלא מספר" [2], ורכיבים אנושיים של חכמים וצדיקים שהציגו תרגילי אקרובטיקה לעיני הציבור [3]. שלושה רכיבים אלו התאחדו בחכמי ישראל שהציגו תרגילים וירטואוזיים באבוקות אש, כשהם מזמרים דברי שירות ותשבחות [4].

האירוע המזמן לחגיגה הגדולה היה שאיבת המים לקיום מצוות ניסוך המים בחג הסוכות, ובמדויק: הבאת המים מברֵכת השילוח אל בית המקדש . החגיגה עצמה נערכה בעזרת הנשים של בית המקדש. עזרת הנשים שימשה הן מבוא הכניסה לעזרת ישראל וכוהנים, שבה נערכה עיקר עבודת המקדש, הן מקום לכינוס העם כולו לענייני קודש.

עזרת הנשים קרויה כך כי מותרת בה כניסה ושהייה של נשים, לעומת עזרת ישראל הפנימית, שבעיקרה מיועדת רק לגברים. בעזרת הנשים "התכנסו (הגברים) הטהורים עם הנשים" יחד, כדברי יוסף בן מתתיהו [5]. כך בכל ימות השנה, ובכלל זה אירועים דתיים שנערכו בעזרת הנשים, ובהם בוודאי נצטופף שם עם רב, כגון מעמד הַקהֵל שנכחו בו אנשים נשים וטף, וקריאת התורה ביום הכיפורים מפי הכוהן הגדול.

והנה כאמור, בהזדמנויות אלו עמדו בעזרת הנשים יחד גברים ונשים, ורק בשמב"ש הפרידו ביניהם, וגם הפרדה זו נערכה בשני שלבים, כמסופר בתוספתא:

בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים מבחוץ. כיוון שראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלוש גזוזטראות בעזרה כנגד שלוש רוחות, שמשם נשים רואות בשמחת בית השואבה, וכשהיו רואין שמחת בית השואבה לא היו מעורבין.

סיום הברייתא "לא היו מעורבין" רומז שלפני שני שלבי ההפרדה היה שלב שבו אכן נשים וגברים היו מעורבין בשמב"ש, כשם שהיו בשאר האירועים הציבוריים שבעזרת הנשים.

שמחת בית השואבה בזמן הזה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שמחת_בית_השואבה_פתחון_לב_עם_ליפא_שמלצר

שמחת בית השואבה פתחון לב עם ליפא שמלצר

שמחת בית השואבה פתחון לב עם ליפא שמלצר

שמחת_בית_השואבה_-_בית_מדרש_שול_-_מאה_שערים-ירושלים

שמחת בית השואבה - בית מדרש שול - מאה שערים-ירושלים

שמחת בית השואבה - בית מדרש שול - מאה שערים-ירושלים

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. משנה, סוכה ה, א
  2. שם ד
  3. תוס' סוכה 42, עמ' 272
  4. שם 3, עמ' 272
  5. קדמוניות היהודים , תרגם א' שליט, כרך שלישי, ספר טו פסקה יא, עמ' 201, ירושלים תשס"ג.
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.