הכתבה של ארנון סגל, להלן, מציגה את מסקנות המאמר של פרופ' זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן, לפיה השמיר, המוזכר באגדות חז"ל הוא פלדה, אשר עדויות לקיומה יש מלפני 4,000 שנה, לחילופין אולי מדובר בבזלת או דולומיט או אבני חן קשות ביותר.

המאמר גם מעלה השערה של מלומדים מוסלמים מימי הביניים שמדובר ביהלום.

ארנון סגל במדורו על הר הבית בעיתון "מקור ראשון"
ארנון סגל במדורו על הר הבית בעיתון "מקור ראשון"

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו

סיכום המאמר של פרופ' זהר עמר[עריכה | עריכת קוד מקור]

Cquote2.svg דומה שהבעיה המרכזית שהעסיקה את הפרשנים הקדומים ועד ימינו היא אופן חריתת שמות השבטים על אבני החושן. הייסוד לדיון נעוץ במאמר של ר' נחמיה בתלמוד בבלי שהחריתה נעשתה במקדש שלמה באופן שלא נגרע דבר מהאבנים באמצעות ה"שמיר". למאמר זה בגרסאותיו השונות נופך אגדי. בהנחה שמדובר בפעולה של ייצור חי (לפי הבנת רש"י והרמב"ם) או בכל דרך אחרת אין לנו לפי שעה כל זיהוי ריאלי המניח את הדעת.

מתוך שלל הפרשנויות שעסקו בסוגיה זו ניתן לדעתנו לאמץ את הגישה פרקטית שאינה מקבלת את התיאור בתלמוד בבלי כהלכה מחייבת, אלא רק כתיאור היסטורי כיצד הדברים נעשו בבניית הבית הראשון. כבר בגאונים אנו מוצאים את הדעה שלא היה מדובר בהכרח בנס, אלא בפעולה טבעית שאין לנו לה הסבר; כלומר ש"משחרב בית המקדש בטל השמיר" (בסוף בית ראשון או בשלהי בית שני) ניתן (לכתחילה או בדיעבד) לחרות עם כל דבר שאינו מברזל, ובימינו בטכנולוגיות מתקדמות, אף אם הדבר גורע מהחומר. דבר זה נתמך בפרשנות שניתן להביא מהירושלמי ומרמב"ם, שלא הזכירו את החיוב לחרות את האבנים באופן שיישארו בשלמותן, ואין בדבר זה לעכב כלל. זה גם תואם את גישת הרמב"ם שנמנע מהבאת דברים סגוליים, ומגישתו שהתורה אינה מחייבת אותנו להשתמש בדברים על טבעיים. כמו כן הראינו שקיימת אפשרות לזהות את השמיר של חז"ל עם אבן הדיאמונט (יהלום).

Cquote1.svg


מהויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

השמיר הוא חומר או בעל חיים אגדי, המוזכר בתלמוד ובספרות האגדה כבעל יכולת לבקע כל חומר שאיתו הוא בא במגע. על פי פירוש רש"י, השמיר היה מין תולעת.

חשיבות[עריכה | עריכת קוד מקור]

השמיר מובא כהסבר כיצד ביקע משה רבנו את אבני האפוד, ובעיקר כיצד בנה שלמה המלך את בית המקדש לכאורה בלי לעשות שימוש בברזל לסיתות אבני הבניין - עליהן נאמר "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" (מלכים ו, ז) (הסבר אחר המובא בתלמוד הוא שהאבנים סותתו מחוץ להר הבית בטרם הובאו אליו[1]).

מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]

השמיר נזכר במגוון מקורות תנאיים, אך המקור בו הוא מוזכר בצורה הרחבה ביותר הוא הגמרא במסכת גיטין סח א הדנה במלכותו של שלמה, ואומרת - שידה ושידתין למאי איבעי ליה? [למה היה צריך לשלוט בשדים ובשדות?‏‏[2]] דכתיב: 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו', אמר להו לרבנן: היכי אעביד? [אמר (שלמה) לחכמים - איך אעשה?] אמרו ליה: איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד... [אמרו לו:ישנו השמיר שהביא משה ל (חיתוך) אבני האפוד...] והגמרא ממשיכה ומרחיבה את היריעה ומספרת על שלמה ואשמדאי.

המקור הראשון בספרות התנאים שבו נזכר השמיר הוא המשנה המוכרת בפרקי אבות, שבה מוזכר השמיר כאחד מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות - דהיינו לקראת סיום ששת ימי הבריאה, בה נבראו דברים שעומדים על הגבול בין העולם הזה לעולם העליון:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן:
פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות
ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואֵילו של אברהם אבינו
ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.
משנה, מסכת אבות, פרק ה, משנה ו

עוד נאמר במשנה, מסכת סוטה, פרק ט, משנה יב שעם חורבן בית המקדש הראשון 'בטל השמיר'.

באגדה מוזכר שהשמיר הוא 'כחוט השערה' (ומכאן יכולתו לגרום לחיתוך עדין כזה הנדרש לחריטה על אבני האפוד), ומקום משמרתו הוא אצל שר הים (מכיוון שלא ניתן להחזיקו בשום מקום על פני היבשה). מקורות אחרים מזכירים שהשמיר אינו מסוגל לבקע עופרת ולכן נשמר בקופסת עופרת. מקורות אלו מסתמכים כנראה על נבואת זכריה המזכיר את המונח 'שמיר' [וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יי' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יי' צְבָאוֹת], לאחר שבשלב מוקדם יותר הוא מזכיר את הרשעה שאל פיה מושלכת אבן עופרת - נבואה שפרשנותה מורכבת, ומהווה כר נרחב לפרשנות מדרשית. מקורות אחרים מזכירים את 'זיז שדי' כמופקד על משמרתו של השמיר.

זיהוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

אזכור העופרת, המשמשת להגנה מקרינה רדיואקטיבית, כחומר המסוגל לבלום את השמיר, הביא את עמנואל וליקובסקי לטעון כי השמיר היה למעשה חומר רדיואקטיבי המצוי בטבע, כגון רדיום.

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. מסכת סוטה מח ב
  2. "‏עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שרים ושרות‏" (קהלת ב' ח') - בגמרא, רבי יוחנן מסביר שבמילה "שדה ושדות" הכוונה לשדים
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.