Family Wiki
Register
Advertisement

אסף מלאך הקדיש את מאמרו במוסף השבת של מקור ראשון להקרב האחרון של בר-כוכבא ובו הוא הביא את דעת חז"ל והחוקרים על אישיותו ופעילותו.

הרקע לדיון[]

על אף פרסומו, סיפור דומה לזה יכל לספר גם שמעון בן-כוסבה נשיא ישראל, הידוע יותר בכינויו בר-כוכבא. הקורא את כל מה שנכתב עליו מאז המרד שהנהיג, מבין שהמצביא הנועז הזה לא הפסיק ולא מפסיק להלחם על מיקומו בזכרון הלאומי. אמנם, לאחר שנמצאו שנות ה 50- במערות מורבעאת האגרות החתומות על ידו, פסקו המפקפקים בעצם קיומו; אך מעבר לעובדה בסיסית זו הכל נותר פתוח לדיון.

לכאורה זה לא היה צריך להיות כך. המערכת המסועפת של למעלה מ- 150 מערות-מסתור משוכללות, בשבעים אתרים נפרדים, שנתגלו בסוף שנות ה 70- בשפלת יהודה, מספיקות לכאורה כדי להוכיח את התכנון היסודי של המרד שהוא עמד בראשו. הפריסה המקיפה של מערות המסתור ומטבעות המרד מעידות על תמיכה עממית עמוקה, שאין להעלותה על הדעת ללא גיבוי של ממש מחכמי הפרושים. הממצאים בנחל חבר ובנחל מורבעאת מלמדים על הקפדה על קיום מצוות ציצית, שבת ושביעית בקרב לוחמיו, ועל דאגתו האישית של בר-כוכבא לקיום מצוות ארבעת המינים ומעשרות. המידע ההיסטורי שבתקופה זו היה איום רציני וממשי מצד הפרתים על האימפריה הרומית מגלה שהיתה היתכנות בלתי-מבוטלת להצלחתו של המרד. ועל אף זאת, כבר קרוב לאלפיים שנה שבר-כוכבא איננו מוצא מנוחה.

מבט מהתלמוד הבבלי[]

שאלת זכרו של בר-כוכבא ארוכת ימים היא ועל מנת להזקק לה מראשיתה כדאי להפנות את מבטנו אל תיאורו של בר-כוכבא בתלמוד הבבלי (סנהדרין, צג ע"ב, בתרגום שלי): בר-כוזיבא מלך שנתיים וחצי. אמר להם לחכמים: אני משיח. אמרו לו: במשיח כתוב שמריח ודן מסוגל לחרוץ דין על פי רוח הקודש ע"פ הפסוק 'והריחו ביראת ה" , נראה אנו אם הוא מריח ודן. כיון שראו שאינו מריח ודן, הרגוהו! תאור זה מופיע תוך כדי דיון על סגולותיו של המשיח ומעלים את כל ההקשר ההיסטורי הידוע לנו על בר-כוכבא. אין בתאור זה לא מרד ברומאים, לא גזירות שמד ולא נפילה בקרב לאחר מצור קשה על ביתר. בר-כוזיבא מופיע כאן כמלך חסר הקשר היסטורי שנהרג בידי החכמים (!) בגלל יומרות משיחיות.

והוא סיכם:"מפתח שיטתי להבנת מגמתו של התלמוד הבבלי בסוגיות אלו ובסוגיות רבות אחרות מצוי במאמרו של פרופ' יהושע אפרון על מלחמת בר-כוכבא (בתוך: מרד בר-כוכבא – מחקרים חדשים, תשמ"ח). כחלק משיטתו הכללית גם בחיבוריו האחרים (בעיקר: חקרי התקופה החשמונאית, תש"ם), מראה אפרון את מגמתו האנטי-מדינית של התלמוד הבבלי לעומת המקורות החז"ליים הארצישראליים. באחרונים, שהיו קרובים בזמן ובמקום אל ההתרחשויות ניתן למצוא הדים אותנטיים וטעונים של המאורעות ההיסטוריים בעוד התלמוד הבבלי מקדם מתוך עומק הגלות גישה של פסיוויות פוליטית שהתאימה לזמן ומקום אחרים, ימים רבים לאחר החורבן.

מבט מהתלמוד הירושלמי[]

כך נוכל למצוא בתלמוד הירושלמי דיון במסכת תענית (פ"ד ה"ה, בתרגום שלי), על המשנה המזכירה את חורבן ביתר כאחד האסונות שהתרגשו על ישראל בתשעה באב, תיאור אחר לחלוטין מזה שבבבלי, שעל אף מרכיביו האגדיים עולה ממנו רוח עזה של אותנטיות היסטורית: שלש שנים ומחצה היה אדריינוס מקיף על ביתר והיה רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר ריבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום…הירושלמי ממשיך בתיאור ידוע לאופן שבו הצליח מרגל כותי להחשיד את רבי אלעזר המודעי בשיתוף פעולה עם הרומאים, עלילה שנסתיימה בהריגתו בבעיטה על ידי בר-כוכבא. אמנם, גם כאן מואשם בר-כוכבא על מעשה חמור זה, אך האופי ההיסטורי של המצור הרומאי לא נעלם מן התיאור: מיד יצאת בת קול ואמרה… הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה! מיד נלכדה ביתר ונהרג בר כזובה. גם תמיכת החכמים במרד ובמשיחיות בר-כוכבא ברורה ומובהקת אך ורק מתוך סוגיית הירושלמי. מלבד רבי אלעזר המודעי הנזכר כעמוד התווך הרוחני של ביתר, נזכר בסוגיה גם שיח של חכמים עם בר-כוכבא בו הם מבקרים את דרך הבחירה של לוחמיו והוא אכן משנה אותה עקב כך. והמפורסמת ביותר, תמיכתו של רבי עקיבא בבר-כוכבא: תני רבי שמעון בר יוחי: עקיבה רבי היה דורש 'דרך כוכב מיעקב' – דרך כוזבה מיעקב. רבי עקיבה כאשר היה רואה את בר -כוזבה היה אומר זהו הוא מלך המשיח! אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא.

דעת הרמב"ם[]

בנוגע לרמב"ם, הדברים בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פרק יא) מפורסמים וידועים: אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחייה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטיפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות. כיון שנהרג נודע שאינו משיח, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת… ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו… ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד" (דניאל יא,לה). ברי אפוא שהנשר הגדול אימץ את שיטת הירושלמי על אודות יחסו של רבי עקיבא לבר-כוכבא ועל אודות נפילתו בידי הרומאים בשל עוונותיו. הרמב"ם רואה בדמותו של בר-כוכבא תקדים ודגם של ניסיון להבאת הגאולה, שיכול להסתיים בכשלון מבלי להפוך למשיח שקר: "והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו". ההשגה של הראב"ד (שאינו הראב"ד בעל הקבלה שהזכרנו לעיל, אלא הראב"ד השלישי, בעל ההשגות) על אתר, המקשה משיטת הבבלי וסובר שבר -כוכבא הומת כמשיח שקר בידי חכמים רק מחדדת את הכרעתו של הרמב"ם כשיטת הירושלמי.

מהויקיפדיה[]

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

שמעון בר כוכבא[1] הוא המצביא שעמד בראש מרד היהודים באימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס (132 - 135 לספירה), מרד הקרוי על שמו - מרד בר כוכבא. סופו של המרד, כמו גם סופו של בר כוכבא, היה מר. המרד דוכא באכזריות, ומאות אלפים נהרגו, ביניהם בר כוכבא. שלטונו של בר כוכבא כ"נשיא ישראל" (כמופיע במטבעות בר כוכבא) היה התקופה האחרונה של עצמאות ישראל בארצו, עד תקומת מדינת ישראל בשנת 1948. זכרו של בר כוכבא בהיסטוריה היהודית שנוי במחלוקת. יש המהללים אותו כגיבור עממי שקם אל מול שלטון עריץ, ויש הסבורים כי המדובר בהרפתקן, אשר מרד באימפריה החזקה ביותר בעולם העתיק, וסופו שהביא חורבן על ארצו וגלות על עמו. עד שנתגלו מסמכי מדבר יהודה חשבו ההיסטוריונים[דרוש מקור] שגישות שונות אלו התבטאו בדרך בה בוטא שמו, מ"בר כוכבא" המבוסס על הפסוק "דרך כוכב ביעקב", ועד לדרשנות היפותטית של השם "בן כוזיבא", במובן של כזב. מאחר שלפי מסמכי מדבר יהודה שמו האמיתי של בר כוכבא או בר כוסבא המבוטא כבר כוסיבא ברור[דרוש מקור] שבר כוזיבא אינו אלא וריאנט לשוני של בר כוסיבא ואינו מבטא כל עמדה כלפי בעל השם.

רקע היסטורי[]

הידוע על האיש בר כוכבא הינו מועט ביותר. עד גילוין של איגרותיו במערת האיגרות ובמערות מורבעת אפילו שמו של האיש לא היה ברור. על האיגרות חתם בשמו שמעון בן כוסבא. יש דעה שכוסבא הוא שם נשי וזה שם אמו אך נראה יותר פירושו של ז'וזף מיליק שכוסבא משמעו כמו כוספא דתמרי - גוש של תמרים וזהו כינוי לאדם אולי על שום צורת גופו. עד גילוי האיגרות לא הייתה ודאות אף באשר לשמו הפרטי, והניחו כי הוא "שמעון נשיא ישראל" המופיע במטבעות בר כוכבא. לפי התעתיק באיגרות היווניות שמו בוטא כ"כוסיבא", וההבדל בין הגייה זו להגייה "כוזיבא" המופיעה במקורות התלמודיים (כולל מקורות אוהדים) הוא זניח. לפיכך לא סבירה ההשערה שמקור הגרסה "בן כוזיבא" מלשון כזב הוא ממתנגדיו, ייתכן כי מקור השם הוא מהיישוב כזיב. יש לשער שתומכיו קראו לו בשם המוכר (אם כי ממקורות נוצריים בלבד) "בר כוכבא", ורבי עקיבא אף דרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במ' כד, יז) - דרך כוזבא מיעקב.

ITAMAR-ATZMON-Bar1-1

איסר ברונזה מהשנה הראשונה למרד בר כוכבא, עץ דקל והכתובת - אלעזר הכהן, יש מזהים אותו כאלעזר המודעי, דודו של בר-כוכבא - צילמה:תמר הירדני

על פי המקורות, היה דודו אלעזר המודעי, שיש המזהים אותו עם אלעזר הכהן מן מטבעות בר כוכבא ומשערים ששימש בתקופת שלטונו של בר כוכבא ככוהן גדול (לפי הירושלמי ומדרש איכה אף נרצח על ידיו). מכאן שבר כוכבא היה ממשפחת כוהנים, אם מצד אביו או מצד אמו. מצד שני, כיוון שרבי אלעזר המודעי היה מחכמי יבנה, הדבר מצביע על קרבה אפשרית של בר כוכבא לחכמים לפחות דרך הקשר המשפחתי (אף על פי שאין שום סימן לכך שבר כוכבא עצמו היה תלמיד חכם).

דעה מעניינת מביאים כמה חכמים, ובהם דוד גאנז, בספרו "צמח דוד" לפיהם היה שמעון בר כוכבא השלישי בשושלת של מנהיגים ששמם בר כוכבא. דעה זו נועדה להסביר סתירות במידע שהובא במדרשים באשר לתאריך המרד ולתקופתו. אין לזלזל בהנחה זו, שכן המרד הוכן בדקדקנות במשך שנים מספר, וההנחה כי הייתה קיימת הנהגה חשאית מרכזית שתיאמה את הפעולות במשך שנים אחדות קודם למרד, הינה הגיונית. מצד שני אין שום ראיה תומכת להנחה זו במקורות בני הזמן.

אין לדעת בן כמה היה בר כוכבא בשנים בהן ניהל את המרד. המרידה אירעה כשישים שנים לאחר המרד הגדול. יש להניח כי בר כוכבא נולד כעשרים או שלושים שנים לאחר חורבן הבית השני. היותו ממשפחת כוהנים היא רבת משמעות בהקשר זה. האווירה בתקופה זו הייתה קשה ביותר. הקיסר דומיטיאנוס הכביד על העם היהודי את ידו, וגבה את "המס היהודי" בחוזק יד. בר כוכבא גדל אם כן באווירה של דיכוי ושל חורבן, בארץ החרבה לאחר אירועי המרד הגדול ולמעמד הכוהנים שירד מגדולתו, ואיבד את הטעם לקיומו (עבודת בית המקדש). אם היה בקשר עם חוגי החכמים - גם בחוגים אלו טופח הרעיון של "מהרה ייבנה המקדש".

בשנת 115, בתקופת שלטונו של הקיסר טריאנוס פרץ מרד התפוצות בגולה, בין יהודי קירנאיקה (היא לוב של ימינו), מצרים וקפריסין. השפעתו של מרד זה על יהודי הארץ אינה ברורה. מקורותינו מזכירים מנהיגים שהוצאו להורג, ששמותיהם פפוס ולוליאנוס, ומוזכר אבל בשל פולמוס קיטוס. קיטוס הינו כפי הנראה המצביא הרומי לוסיוס קווייטוס, אשר פעל בארצות המזרח כנגד היהודים המורדים. ייתכן ויד הברזל של מצביא זה פעלה אף כנגד המתמרדים בארץ ישראל. אך הגיוני הדבר שבר כוכבא הושפע ממרידה זו.

עם עלותו של אדריאנוס לשלטון, בשנת 117 לובו התקוות בקרב היהודים כי הקיסר החדש יקומם את חורבות ירושלים, ואף יבנה את בית המקדש. משהסתבר כי הקיסר אינו מתכוון לענות על תקוות אלו, גברה האכזבה בקרב עם ישראל, והעם עמד על סיפה של מרידה. רק תחנוניו של הרב המתון יהושע בן חנניה, אשר הזהיר את העם מחורבן נוסף, וזאת לאחר שהעם יצא מוכה וחבול מן המרד הגדול הצליחו להרגיע את רוח המרד. הייתה דעה כי גזירות השמד בהן אסר אדריאנוס את ברית המילה ואת שמירת השבת, קדמו למרד והיו בין הגורמים לו, אך ניתוח מדוקדק של המקורות אינו תומך בדעה זו. לעומת זאת, התכניות להקים עיר אלילית על חורבות ירושלים בשם איליה קפיטולינה, היא בסבירות גבוהה בין הגורמים שהביאו לפרוץ המרד. בעבר לא היה ידוע אם בנית העיר הייתה מגורמי המרד, או שנבנתה כעונש עליו, אך כיום, בעקבות ממצא של אוצר מטבעות (בו נמצאו מטבעות המתארות את חרישת איליה קפיטולינה, יחד עם מטבעות קדומים למרד בלבד), מתוארכת תחילת בנייתה של העיר לזמן שלפני פרוץ המרד.

המרידה, כמסתבר, הוכנה במשך זמן רב. חפירות ארכאולוגיות בשפלת יהודה מצאו מערכת של מערכות מסתור - מנהרות, אולמות ומסתורים תת-קרקעיים, המשויכות לתקופת בר כוכבא. מוערך כי הכנת מסתורים אלו (אשר החליפו את המבצרים שחרבו בימי המרד הגדול כהרודיון, מצדה ומכוור) ארכה שנים מספר. בהכנת המסתורים השתתפה אף האוכלוסייה האזרחית, בקנה מידה גדול. המדובר במפעל שדרש כפי הנראה הקצאת משאבים מרובים, והראה על תכנון חכם, ועל היכולת לאחד את העם למאמץ מתואם למשך תקופה ארוכה וכל זאת מתחת לאפם של הרומאים. את היכולת להקים מפעל זה ניתן לשייך לאישיותו הכריזמטית ולמנהיגותו של בר כוכבא.

כשנתיים לפני המרד, בשנת 130 ביקר הקיסר אדריאנוס בארץ. בעת הביקור היו הרוחות כה שלוות, עד כי הקיסר מצא לנכון להטביע מטבע המתאר את הקיסר מקריב קורבן על מזבח, כשלצידו אישה המסמלת את יהודה, ולידם נערים המגישים לקיסר כפות תמרים כסמל לאחווה ולרעות. יש לציין שמטבע זה מתעלם בצורה בוטה מאופייה היהודי של הארץ - האישה המסמלת את יהודה מברכת את הקיסר במחווה אלילית. מטבע זה ממחיש פעולות נוספות שביצע אדריאנוס להפצת התרבות ההלנית בארץ וזאת דווקא בריכוזי אוכלוסין לא הלניים - הקמת הדריאניון בטבריה היהודית, העברת השלטון בציפורי מן הרוב היהודי למיעוט היווני, הקמת מקדש בהר גריזים (התגרות בשומרונים). חוסר התגובה היהודי התפרש על ידי הרומאים כשקט, אך היה זה שקט מלאכותי. במערכות המסתור היה כבר מצבור של נשק ואספקה, והמורדים חיכו אך לאות. היה זה השקט שלפני הסערה.

אישיותו של בר כוכבא[]

לעמידה על אישיותו של בר כוכבא ישנם שני מקורות עיקריים - אגדות חז"ל העוסקות בו, ואיגרותיו שנשתמרו. איגרותיו, הכתובות חלקן עברית וחלקן ארמית (האיגרות ביוונית שנמצאו יחד עם איגרות בר כוכבא לא נשלחו על ידי בר כוכבא עצמו) מראות על אדמיניסטרטור מוכשר ותקיף, אשר לא חשש לאיים על מפקדיו בכבילתם באזיקים על מנת לקבל את מבוקשו. חלק מן האגרות עוסקות בשמירת השבת ובאספקת ארבעת המינים ללוחמים. במסמכים הכלכליים (חוזים וכיוצא בזה) הוא מוזכר בשמו ותארו המלא "שמעון בר כוסבא נשיא ישראל". התואר "נשיא ישראל" הינו זהה לתואר אותו לקחו לעצמם ראשוני בית חשמונאי כיונתן הוופסי ושמעון התרסי. בתקופת המרד הגדול לא היה אדם שנקרא בתואר זה, והלוחמים היו מפוצלים לכתות וכתי כתות, הלוחמים זה בזה באותה המידה שהם לוחמים ברומאים. העובדה שבר כוכבא הצליח לאחד את העם תחת הנהגתו הינה רבת משמעות, ואומרת הרבה על אופיו של האיש, אם כי חשוב לציין כי לאחר המרד הגדול חדלה או לפחות הצטמצמה פעילותן של רבות מן הכתות, כגון הצדוקים.

בעיני חז"ל תדמיתו של בר כוכבא הינה מעורבת. אחד מגדולי המנהיגים הרוחניים שקמו לעם ישראל, רבי עקיבא בן יוסף, התרשם כנראה מגבורתו הפיזית (ראה להלן) של האיש, ודרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במדבר, כ"ד י"ז).[2] בתלמוד הירושלמי לא צוינה כל התנגדות לדעת ר' עקיבא פרט לר' יוחנן בר תורתא. רבי יוחנן אמר לרבי עקיבא: "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדין בן דוד לא בא". בכל זאת אי אפשר לתאר זאת כמחלוקת בין חכמים ברמה שווה. משקלו של ר' עקיבא ודאי גדול יותר. לעומת זאת בתלמוד הבבלי נאמר שחכמים בדקו את בר כוכבא, מצאו שאינו משיח והרגוהו.[3] המקור משקף התנגדות חריפה לבר כוכבא, והתנגדות זו גרמה לראב"ד להתייחס אליו כאל משיח שקר, אך התנגדות מאוחרת זו אינה מעידה על התנגדות חכמים לבר כוכבא בזמן המלחמה. הרמב"ם סבר כי בר כוכבא היה רק בחזקת משיח, ונפילתו אינה מעידה על משיחות שקר

Cquote2 אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהַטִּפְּשִׁים אוֹמְרִים. אֵין ...הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָה חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה, וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁלְּכוֹזֵבָא הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶהוּא הַמֶלֶךְ הַמָּשִיחַ, וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עַד שֶׁנֶּהֱרַג בָּעֲווֹנוֹת; כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג - נוֹדַע שֶאֵינוֹ מָשִיחַ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת... וְאִם לֹא הִצְלִיחַ עַד כֹּה, אוֹ נֶהֱרַג - בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ זֶה שֶׁהִבְטִיחָה עָלָיו תּוֹרָה, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הַשְלֵמִים הַכְשֵרִים שֶמֵתוּ. וְלֹא הֶעֱמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְנַסּוֹת בּוֹ רַבִּים (הלכות מלכים יא,ג)". Cquote1

על אף שהוכרז כמשיח וכ"כוכב", לא לקח על עצמו בר כוכבא את ההנהגה הדתית של העם, והשאיר אותה לדודו, אלעזר המודעי ולחכמים האחרים. מטבעות בר כוכבא נושאים בחלקם את הכיתוב "אלעזר הכהן" ויש דעה שאלעזר הכהן הוא ר' אלעזר המודעי אך אין לכך הוכחה. נראה כי כוחו של בר כוכבא היה יותר כגיבור מלחמה, מאשר כאיש דת. יתרה מכך, לפי הירושלמי והמדרשים בר כוכבא אף העז כלפי שמים, והתבטא כלפי האל במילים "לא תסעוד ולא תכסוף",[4] שפירושן "אל תזיק ואל תועיל" (ובמשתמע – פניה לאלוהים באמירה: אני אשמיד את הרומאים בכוחי שלי, ללא עזרה ממך, ובלבד שלא תפריע לי). בר כוכבא נגלה באיגרותיו ובמסמכים הכלכליים כאדם ירא שמים, המשתמש בביטוי "מעיד אני עלי את השמיים", דואג לשמירת השבת, משקיע מאמץ בהספקת ארבעת המינים, מקפיד על השמיטה ודואג להפרשת תרומות ומעשרות - אך בכך אין סתירה לחטא ספציפי אפשרי שלו בהבנת האמונה.

על כוחו הפיזי של בר כוכבא סיפרו חז"ל כי "היה מקבל אבני בליסטרה באחת מארכובותיו, וזורקן והורג בהן כמה נפשות". את לוחמיו היה בוחן באמצעות קטיעת אצבעם (או פציעת אצבעם עד שתטפטף דם-יש חילופי גרסאות), עד שחכמים העירו לו - "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין". אז שינה את "מבחן האצבע" והחל מיישם את "מבחן הארז" - גייס לצבאו רק את מי שהצליח לעקור ארז מארזי הלבנון תוך כדי רכיבה על סוס. גם סיפור זה מציג את בר כוכבא כמי שנשמע לחכמים ולא כמי שנמצא עימם בקונפליקט.

המרד ומהלכו[]

Bae cochba

מטבע מרד בר כוכבא. בחזית: בית המקדש

הפניה לערך מורחבמרד בר כוכבא

בשלב הראשון למרד, היכו המורדים, ממקומות מסתורם המצויים במחילות ובמערות המסתור, ברומאים, אשר לא היו מוכנים למרידה, והנציב הרומי בארץ, טיניוס רופוס, נאלץ לסגת תוך שהוא נוחל אבדות.

הניצחון הביא שוב לתקופת עצמאות של עם ישראל בארצו. בר כוכבא הוכרז כ"נשיא ישראל", והטביע מטבעות שעל צדם האחד הכתובת "לגאולת ישראל" או "לחרות ירושלים" והשנה "שנת א'", "שנת ב'" (בדומה למטבעות המרד הגדול), ועל צדם השני "שמעון נשיא ישראל", "אלעזר הכהן" או "ירושלים". עדיין יש ויכוח למה מכוונת הכתובת "ירושלים" על המטבעות. יש האומרים שזוהי רשות שלטונית שלישית שאולי מייצגת את העם ויש אומרים שזו סיסמה בעלמא.

נראה כי בשיא התפשטותו הטריטוריאלית של המרד החזיק בר כוכבא בטריטוריה שהשתרעה על פני כל אזור יהודה, מעקרבה בצפון ועד באר שבע בדרום (ייתכן שהדרים עד ערוער שמדרום לבאר שבע), במדבר יהודה ובאזור ים המלח, כולל חופו המזרחי. לא נמצאו ממצאים חד משמעיים המראים שהחזיק בשפלת החוף או ביבנה. אין לדעת עד כמה התקרבו המורדים להשגת שאיפתם המרכזית - האם החזיקו בירושלים והאם החלו לקומם את בית המקדש מחורבותיו. ניתן להניח שהחזיקו בירושלים לאור העובדה שהחזיקו בשטח מצפון, מדרום, ממזרח וממערב לירושלים, אך אין ראיה לא מן הממצא הארכאולוגי ולא מן המקורות לפעילות כלשהי של היהודים בירושלים (למעט אולי עלייה לרגל, דבר שנהגו עוד לפני המרד).

אדריאנוס, אשר בתחילה לא ייחס חשיבות למרד, עמד עתה מול התמוטטות צבאותיו. הוא שלח לדיכוי המרד חיל גדול ממצרים ומפרובינציות אחרות בראשותו של המצביא הבכיר ביותר שיכול היה לגייס, נציב בריטניה יוליוס סברוס. אל מול לוחמת הגרילה של בר כוכבא נקט סברוס ב"שיטת הסלאמי". בידוד מעוזי הלוחמים, ניתוק דרכי האספקה, והכנעת הנצורים במחבואם. בזה אחר זה נפלו כך מעוזי בר כוכבא. המעוז האחרון שהוחזק בידי בר כוכבא בשנתו השלישית של המרד היה העיר ביתר, אך גם לאחר נפילת ביתר נמשכו פעולות גרילה פזורות במדבר יהודה ובאזורים נוספים.

נפילת ביתר[]

ביתר נמצאת כ-11 ק"מ דרומית מזרחית לירושלים, כיום סמוך לכפר הערבי בתיר. העיר נמצאת בראש גבעה מוקפת גאיות עמוקים ממזרח ממערב ומצפון. רק מדרום הגבעה מחוברת לרכס על ידי אוכף צר. באוכף זה נחפר חפיר עמוק. לפי הסקרים וחפירת הבדיקה שנעשו בביתר, ביצורי העיר הוקמו בחיפזון ומכאן שהכוח הרומאי שצר על ביתר כנראה לכד את בר כוכבא בהפתעה עם חלק מכוחותיו אך לא הצליח להשתלט על העיר בהתקפה והטיל עליה מצור. הרומאים מנו כ-8000 חיילים שהתגוררו בשני מחנות גדולים מדרום לביתר וכן במספר מחנות קטנים. לצורך המצור הרומאים בנו סביב העיר דייק (במקורות נקרא "כרכום") בהיקף של קרוב ל-5000 מ' שסגר על העיר מסביב. בנוסף הוקמו עמדות תצפית ומחנות קטנים בכמה נקודות סביב הדייק.

המצור נמשך כנראה כחודשיים עד שלושה חודשים באביב ובקיץ של שנת 135 ובמהלכו ניתן להניח שהרומאים ניסו לפרוץ לעיר בעזרת אמצעים הנדסיים כמגדלי מצור תחת חיפוי של בליסטראות, אבני קלע וחצים. היהודים ניסו למנוע זאת על ידי ירי של אבני קלע וחצים ועל ידי גלגול אבני דרדור אל הרומאים המנסים לעלות. כמו כן קבוצות לוחמים היו יוצאות מן העיר כדי לפשוט על הדייק או על המחנות הרומאיים.

על פי המדרש, נפלה ביתר בעקבות פעולתו של בוגד. אלעזר המודעי שהיה מנהיגם הרוחני של הנצורים בביתר היה שרוי בצום ובתענית, והיה ידוע כי כל עוד עומדת לנצורים זכותו של אלעזר, הרי שהעיר לא תיפול. כותי (שומרוני) אחד חדר לעיר, ודיבר עם אלעזר המודעי דברים של מה בכך. משתפס בר כוכבא את הכותי, החשיד הכותי את אלעזר המודעי בכך שהוא מתכוון למסור את העיר לאויב. בר כוכבא חקר את אלעזר בדבר חשד זה, ואלעזר הכחיש את הדברים. בר כוכבא לא האמין להכחשות, בעט באלעזר, והלה מת. לאחר מות אלעזר נפסקה ההגנה האלוהית על העיר, והתאפשר לאדריאנוס לכבשה. על פי המסורת נפלה ביתר ביום תשעה באב המועד לפורענות, הוא היום שבו חרב בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. בר כוכבא עצמו לא מת מידי הרומאים, כי אם הוכש על ידי נחש, כעונש מאלוהים. אולם גם בסיפור זה יש מגמת שבח: בר כוכבא היה כל כך גיבור עד כדי כך שהרומאים לא היו מסוגלים לגבור עליו ורק אלוהים היה מסוגל לכך.

תוצאות המרד[]

ההיסטוריון דיו קסיוס מוסר כי חמישים מצודות נפלו, 985 כפרים נחרבו, חמש מאות ושמונים אלף איש מתו בקרב, ורבים אחרים ברעב ובמגפות, וכי יהודה כמעט התרוקנה מתושביה. אל מול הנתון של ארבע מאות אלף לוחמים בצבא בר כוכבא שנותן המדרש, נראה כי נתוניו המחרידים של דיו קסיוס תואמים את המציאות.

המדרש מתאר את החורבן במילים קשות ביותר:

"נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה - רחוקה הייתה מן הים מיל. וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמין טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום...
שנו: שבע שנים בצרו אומות העולם את כרמיהן מדמם של ישראל בלא זבל... אמר רבי יוחנן: שלוש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת. ר' אסי אמר: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת".

נראה כי גם הרומאים ספגו אבדות בקנה מידה רחב היקף, שכן הקיסר אדריאנוס, אשר דיווח על המרד לסנאט הרומי, נמנע מלנקוט בלשון המקובלת "אם לכם ולבניכם שלום, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאותיו שלום".

הערכה היסטורית של בר כוכבא[]

חז"ל כאמור היו חלוקים ביחסם אל בר כוכבא. מחד - היה האיש נערץ על ידי רבי עקיבא, וקשה לקום כנגד הערכתו של רבי עקיבא. מאידך, היו הם עדים לאסון ההיסטורי שהתרחש בעקבות המרד הכושל, לגזרות השמד ולמותם של רבים על קידוש השם, ובהם עשרת הרוגי מלכות. מכיוון שכך, מתואר בספרות חז"ל בר כוכבא כמנהיג כריזמטי ותקיף בעל כוח פיזי רב, אך מתוארת גם הריגתו של אלעזר המודעי, ועל בר כוכבא נדרש הפסוק מספר זכריה יא יז: "הוי רֹ‏עִי האליל עֹ‏זבִי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימִינו".

יש לציין שדווקא הרמב"ם בעל הגישה הרציונליסטית לנושא ימות המשיח רואה במקרה של בר כוכבא הוכחה לשיטתו שהמלך המשיח אינו צריך לעשות ניסים ומופתים אלא להיות לוחם את מלחמות ה', בונה המקדש ומפיץ תורה בעם ישראל. כראייה לדבריו הוא מביא את מה שלהבנתו זו לא רק עמדת ר' עקיבא אלא עמדת כל חכמי דורו, שתמכו בבר כוכבא עקב היותו גיבור מלחמה. (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם י"א ג')

עם תחילת הציונות והנצתם מחדש של הרגשות הלאומיים היהודיים שב והתחדש הדיון באישיותו של בר כוכבא תוך העלאתו על נס כלוחם חירות. הציונים ראו בבר כוכבא משום חוליה בשלשלת ההיסטורית של מאבק העם היהודי לעצמאות במולדתו. המיתוס שנוצר סביבו העלים לחלוטין את כישלון המרד. החג הדתי ל"ג בעומר לציון סופה של מגפה שקטלה עשרים וארבעה אלף מתלמידיו של רבי עקיבא, כמו גם את יום פטירתו של שמעון בר יוחאי, הפך לחג בעל סממנים לאומיים בו חוגגים את "ניצחון בר כוכבא על הרומאים", המסופר לפרטי הפרטים, מהדלקת המשואות והמדורות, ועד הירי בחץ וקשת. בבתי הספר ובגני הילדים שנו במיתוס והעשירוהו בשירים ובסיפורים שרובם עוסקים במאבקו של בר כוכבא באריה.

סיפור זה, שמקורו אינו בן התקופה, אלא הומצא באמצע המאה ה-19 וקיבל נוסח פואטי בידי שאול טשרניחובסקי בשירו "ביתרה", עיקרו בכך שבר כוכבא הוטל לזירה בקיסריה שם נלחם באריה ורכב על גבו עד ביתר, וכדברי המשורר טשרניחובסקי:

"שמאלו שלח ברעמת לביא,
ואת ימינו אל ההר,
על אזרועו עוד יצלצל,
שריד אזיקיו - כבלי צר.
דהרות אימה, דהרות לביא,
כולו רוחץ בגלי ריר;
מני קרקס של קיסריה,
נישא ביתרה העיר".

שיר זה עובד לשיר הילדים "בר כוכבא" על ידי המשורר וסופר הילדים לוין קיפניס:

"...יום אחד קרה מקרה,
הה, מקרה עצוב -
בר-כוכבא נפל בשבי,
והושם בכלוב.
שם אריה ענק,
תוך הכלוב שאג,
בר-כוכבא, אל תפחד,
בר-כוכבא, חזק! חזק!"

בדומה לכך, גם המשורר היהודי-סובייטי שמואל הלקין השתמש בבר-כוכבא כסמל של מאבק לאומי ומעמדי מול מעצמה כובשת ומנצלת, דוגמת המאבקים האנטי-קולוניאליסטים בהם תמכה ברית המועצות.

כשם שהציונים ניכסו לעצמם את בר כוכבא לצורכיהם, כך גם מתנגדיהם. אחד ממתנגדיה העיקריים של הציונות, הרב יואל טייטלבוים מנהיג חסידות סאטמר בספרו "ויואל משה" מביע את הדעה כי בר כוכבא ראוי היה להיות המשיח, אך מכיוון שפעל לקבלת הגאולה והממשלה "טרם הזמן הראוי" נענש, ועמו עם ישראל.

המזרחן והמומחה ליחסים בינלאומיים ולאסטרטגיה פרופ' יהושפט הרכבי הציג בספריו [5] את בר כוכבא כהרפתקן, אשר הוביל את העם למרד שלא היה לו סיכוי, ואשר הביא לחורבן לשמד ולגלות, שתוצאותיה ניכרות עד היום, כאלף שמונה מאות וחמישים שנה לאחר מכן. יש לציין שבעצם מי שעניין את הרכבי לא היה בר כוכבא אלא ראש הממשלה מנחם בגין. הוא השווה את סרבנותו היחסית של בגין מול ארצות הברית למרידת בר כוכבא ברומא וכנראה שצפה שהתוצאות יהיו דומות ובלוח זמנים דומה. לעומתו הרב צבי יהודה קוק הביע את הדעה, כי מרד בר כוכבא, היה זריקת עידוד לפני היציאה לגלות הארוכה. היהודים יזכרו שכמעט הצליחו להקים מדינה, ויהיה להם למה להתגעגע שוב.

אכן, תוצאות המרידה היו חמורות, והיישוב ביהודה גופא (הכוונה ליהודה כאזור בארץ ישראל, להבדיל מהפרובינציה כולה שנקראה אף היא יהודה) כמעט וחרב, אך לא היה זה מרד בר כוכבא שהביא לגלות ולהתרוקנות הארץ מיהודיה, שאירעה רק כמה מאות שנים לאחר מכן. העם היהודי הוסיף לשמור על מרכזים תורניים ותרבותיים, כמו גם על מסורת עיבוד האדמה והדבקות בארץ, עוד שנים רבות לאחר מכן. מרכזי לימוד התורה בבית שערים, באושה, בציפורי ובטבריה היוו בית היוצר למפעל האדיר של חתימת המשנה והתלמוד. במובן זה הייתה תדמיתו של בר כוכבא קורבן לאותו האתוס הציוני עצמו לפיו היה צורך במרידה כושלת על מנת להביא לעזיבת היהודים את הארץ בכפייה. האמת הינה שונה לחלוטין. המדובר בתהליך ארוך ואיטי שהגיע לשיאו בהמאה השביעית והמאה השמינית לספירה, בימי שלטון האסלאם. בר כוכבא, אם כגיבור ולוחם חירות, ואם כקנאי דתי, אינו הגורם בו ניתן לתלות את העובדה כי הארץ התרוקנה מיהודים, וכי מרכזם הדתי והפיזי של בני הדת היהודית עבר לגלות.

בר כוכבא: עיון במכתבים מקולמוסו של מנהיג[]

בר כוכבא: עיון במכתבים מקולמוסו של מנהיג מאת: דר דורון שר־אבי - הרצאה בסדרה "הרצאות מהכורסה" - יד יצחק בן צבי - אייר תש"פ - ימי הקרונה

בר_כוכבא_עיון_במכתבים_מקולמוסו_של_מנהיג_ד"ר_דורון_שר-אבי

בר כוכבא עיון במכתבים מקולמוסו של מנהיג ד"ר דורון שר-אבי

סנסציה עולמית: תומלל ארכיון המרד של שמעון בר כוכבא[]

https://youtu.be/eBW1u729HlY

חלק ראשון של שיחה לעומק ראשונה, בסדרת שיחות על ארכיון בר כוכבא ביני ובין הארכֵאולוג ד"ר יצחק אשל, שיחד עם אנשי צוותו תִמלל במשך חמש-עשרה שנים את כל המסמכים. בחלק זה של השיחה מספר ד"ר אשל איך הוא הגיע לארכיון ומה הוא מכיל.

מההרצאה - איך הגעת לארכיון ? אני מקיבוץ נגבה. יש לי 3 תארים בארכיאולוגיה. הארכיון הגיע אלי לאחר מלחמת ששת הימים. הגעתי לארכיון בשוק הבדואי בבאר שבע. בשיחה, הוברר שהוא הכיר את האבא של המרואיין - הצלנו אותו במלחמת השחרור. היה מוכן להיפגש עם הניצול - מוסה. נוצרו קשרים טובים, שנשמרים עד היום. הוא העביר לרשותי את כל החומר. הוא לא הצליח למכור. את מטילי זהב , נחושת, חפצים עתיקים, קנקנים, ארונות קבורות מעופרת. ארגזי גולגולת - שנשלחו לקנדה. קנו מטבעות. היו לו 4,000 כתובות ו-2,000 מטבעות. הכתובות לא היו נקראות. המטבעות שלא הכירו אותן אף אחד לא רצה לקנות. הוא הציע למכירה שקלים מהמרד הגדול. הדוגמא העתיק ביותר הוא הציע לו. הוצע 200 דולר. לא לקח. היום 250,000 דולר הוצע במכירה בארצות הברית (מאז עלה 1.1 מיליון דולר.

החומר נמסר לבעלי מקצוע - הארכיאולוגים - לשימוש עצמי, אבל בתנאי שלא יפורסם לציבור. יש מידע רלוונטיים להיום, הוא נפיץ מכל הבחינות. לאחר בדיקה יסודית נפרסם אותו. משנת 2005 התחלתי לעבוד על האוסף (עד היום המידע הוא רק מדיו-קסיו וכן 25 דוקומנטים מהמערות ):

  • סברו שהמרד הגדול החל בצפון הארץ, המנטור היה רבי עקיבא; היום אנו יודעים שזה לא נכון; לדעתו עין גדי הייתה אתר שולי, הדאיג את בר כוכבא שמכרו את הבשמים באמצעות מסלולים עוקפי בר כוכבא. ה וא לא נזקק לזהב. כן נזקק למלח (בו אחסנו גופות שמתו), לדעתו הוא בנה את בית המקדש אבל לא הפעיל אותו: לא הכניס כלים - כלומר היה בית המקדש השלישי.
  • יש קבוצות של תעודות: חלק על פיסות מתכת, מאות כלים ממתכת - ברונזה.
  • הארכיון של הסגן של בר כוכבא -הלל בן גריס - מופיע בכל תעודה שנייה. הלל ושמעון ניהל את המלחמה. הלל היה ממונה על הלוגיסטיקה. שם היו ממצאים הקודמים למלחמת בר כוכבא: מהמאות לפני הספירה.
  • יש 50 מטילי ברוזה ממואב. מטיל אחד קדום, יש עליו העתק מלא של כתובת מישע. בעזרתו אפשר לשחזר את הכתובת, שנשברה על-ידי הבדויים. חלקים לא נמצאו אז. עכשיו יש לנו את הטקסט המלא.
  • יש מכתבים ממואב לאחרון מלכי החשמונאים - אנטיגונוס : עזור לנו וכ"ו.
  • עוד קבוצה מטילי ברונזה - יש סימן גרזן עם התוארים של אנשים מדרום יהודה כמו חברון.

(עד הדקה ה-33)

את הווית הצבא והמלחמה תיארתי וניתחתי בספרַי "עקרון השׂרידוּת" ו"גלגל המנוף של ההיסטוריה" שבאמצעותם אפשר להבין מדוע התהליכים האלה השפיעו על כל ההיסטוריה האנושית וגם על מרד בר כוכבא. כל מי שמעוניין לרכוש את הספרים, יפנה להוצאת שׂרידוּת: survival1940@gmail.com נא עִזרו לי לקיים את הערוץ הזה, ולהשלים את המפעל המונומנטלי של שלושים הכרכים: "בשדות הקרב של מלחמת העצמאות". כל עזרה, גם הקטנה ביותר, תתקבל בברכה. העיקר שאנחנו, בנֵינו, נכדינו וצאצאינו יֵדעו את האמת איך קמה מדינת ישראל ואיך היא ניצחה במלחמת העצמאות. https://www.patreon.com/MilsteinUri?f...

ראו גם[]

800px-משקולות בר כוכבא (חורבת אלים)

המשקולת שנמצאה על יד בית גוברין, נמצאת כיום במוזיאון ישראל

קישורים חיצוניים[]

  • הועתק מהויקיפדיה העברית

רשימת ספרים על בר כוכבא בקטלוג הספרייה הלאומית (בעברית ובלועזית)


הערות שוליים[]

  1. בתיעוד ההיסטורי מופיע שמו כשמעון בן כוסבא, עם וריאנטים כגון כסבה או כשבה. בתעתיק ליוונית - KOSIBA. במקורות הספרותיים מופיע גם כבר כוזיבא. פירוש הכינוי "בר כוכבא" מארמית הוא "בן כוכב".
  2. "ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא." (=רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוכבא, היה אומר: זה הוא מלך המשיח), ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א
  3. בבלי, מסכת סנהדרין דף צ"ג, ב': "אמר להו לרבנן אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין. נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו" (=אמר להם לחכמים, אני משיח. אמרו לו, במשיח כתוב שמריח (ברוח הקודש) ודן, נראה אנחנו אם אתה מריח ודן. כיוון שראוהו שאינו מריח ודן הרגוהו). יש המפרשים 'קטלוהו' שהרגוהו ממש. יש המפרשים לא במובן של הריגה ממשית, אלא במובן המקובל היום של קטילה, יחס של בוז וזלזול, למי שמתהדר להשתמש בתואר של המשיח ואינו כזה. ויש המפרשים כי שנהרג בידי הרומאים (הרדב"ז)
  4. ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א. יש לציין שיש מקור דומה בבבלי גיטין נ"ז א', שם אדם שמכונה 'בר דרומא' בעל כוחות פיזיים לא רגילים אומר תפילה דומה, ויש המשערים שמדובר בבר כוכבא.
  5. יש לציין כי כל הציטוטים מחז"ל בספריו, לקוחים מספר האגדה של ביאליק ורבניצקי ולא מחז"ל במקור, ומכאן כנראה מסקנותיו.
Advertisement