Family Wiki
Advertisement

שמע ישראל שתיקת יעקב בסיפורי ראובן ודינה - שיעורה של דר' ברכי אליצור בימי עיון לתנ"ך

המקור:Ynet שיעורה של ד"ר ברכי אליצור שבודקת את השתיקות של יעקב אבינו באירועים המשמעותיים של חייו: אונס דינה, נקמת בניו - ובגידת ראובן - זו השנה השביעית ש-ynet משדר שיעורים מתוך "ימי עיון בתנ"ך" של המכללה האקדמית הרצוג.

מבוא[]

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ — ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק י' יעקב פוגש ברחל, ציור מעשה ידי גוסטב דורה.

עיצוב הדמות בספרות הכתובה נעשה בדרך תיאור הדמות והתכונות, על מנת להבין את העלילה. בספרות המקראית יש שימוש בדו-שיח כמו אצל אביגיל.בסיפור זה יש להכיר את התכונות, אחרת קשה להבין את העלילה. (לפעמים די בכך "שעשה הטוב בעיני ה' או לא) אנו נעסוק ביעקב אבינו. נעקוב אחרי סיפורי קצרים ונראה איזה תכונות אופי באות לידי ביטוי:

Cquote2.svg וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם. ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר. ג וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ. ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. ו וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן. ז וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל--לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ. ח וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן. ט עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.(בראשית כ"ט Cquote1.svg

איש חם ולבבי, עם אינטליגנציה חברתית, רץ אליה, חמימות גדולה. אפילו המדרשים דנו בכך:

Cquote2.svg וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם לוֹ (בראשית כט, ו), הֲשָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם לְבֵינוֹ, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם, וְאִין פּוֹטָטִין אַתְּ בָּעֵי, וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן, הֲדָא אָמְרָת שֶׁהַדִּבּוּר מָצוּי בַּנָּשִׁים. (בראשית כט, ז): וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד וגו', אָמַר לָהֶם אִם שׁוֹמְרֵי שָׂכָר אַתֶּם הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְאִם שֶׁלָּכֶם אַתֶּם רוֹעִים, לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה. (בראשית כט, ט): עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה בֵּין שְׁכוּנוֹת לִשְׁכוּנוֹת, לְהַלָּן שֶׁבַע הָיוּ וּבִקְּשׁוּ הָרוֹעִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, יז): וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם, בְּרַם הָכָא אַחַת הָיְתָה וְלֹא נָגַע בָּהּ בְּרִיָה, עַל שֵׁם (תהלים לד, ח): חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, לְסוֹבְבִים לִירֵאָיו.(בראשית רבה ע׳:י״א) Cquote1.svg

הרועים "אומרים" ליעקב : עזוב אתנו, תפסיק לחקור אותנו, מצא פרטנר אחר לשיחה.נתאר את נסיבות הווצרות "אסיפת הרועים". היא נועדה לאפשר חלוקה צודקת של המים.ואז בא המעשה:

Cquote2.svg וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט, י), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲבִיר פְּקַק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית. (בראשית כט, יא): Cquote1.svg

נעבור לסיפור הבא, אהבת יעקב לרחל

Cquote2.svg טז וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. יט וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. Cquote1.svg

. הכתוב משתף אותנו בחוויות. אפילו חז"ל חשים בעצמת האהבה.

Cquote2.svg יֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי (בראשית כט, כא), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ אֲפִלּוּ אָדָם פָּרוּץ אֵין אוֹמֵר כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אוֹמֵר הָבָה אֶת אִשְׁתִּי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ, אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, עַכְשָׁו הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וְאִם אֵין אֲנִי מַעֲמִידָן עַכְשָׁו אֵימָתַי אֲנִי מַעֲמִידָן, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי.(בראשית רבה כ"ט, י"ח Cquote1.svg

- יש לנו עניין יותר בתשובה. נעבור עכשיו ליחסו המחודש לרחל:

Cquote2.svg כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ--לָהּ, לְשִׁפְחָה. ל וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת Cquote1.svg

הפעם הבא שאנו פוגשים בתכונת אופי של יעקב אבינו. זו תשובה מתוך כעס ! תגובת יעקב לרחל, על העדר בנים

Cquote2.svg א וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ב וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.(ל,א-ב) Cquote1.svg

וחז"ל מתיחסים לכך

Cquote2.svg ויִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל (בראשית ל, ב), רַבָּנָן דְּרוֹמָאָה בְּשֵׁם רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (איוב טו, ב): הֶחָכָם יַעֲנֶה דַּעַת רוּחַ, זֶה אַבְרָהָם, (בראשית טז, ב): וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (איוב טו, ב): וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ, זֶה יַעֲקֹב, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עוֹנִים אֶת הַמְּעִיקוֹת, חַיֶּיךָ שֶׁבָּנֶיךָ עֲתִידִים לַעֲמֹד לִפְנֵי בְּנָה. וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן, מִמֵּךְ מָנַע מִמֶּנִּי לֹא מָנַע. אָמְרָה לוֹ כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ, לֹא חָגַר מָתְנָיו כְּנֶגְדָהּ. אָמַר לָהּ אָבִי לֹא הָיָה לוֹ בָנִים אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי בָנִים. אָמְרָה לוֹ וּזְקֶינְךָ לֹא הָיָה לוֹ בָנִים, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ יְכוֹלָה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשְׂתָה זְקֶנְתִּי. אָמְרָה לוֹ מֶה עָשְׂתָה, אָמַר לָהּ הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ. אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב (בראשית ל, ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי, מַה זּוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ אַף זוֹ נִבְנֵית עַל יְדֵי צָרָתָהּ. (בראשית ל, ו): וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים, דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִי דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי. דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט, לא): וְרָחֵל עֲקָרָה. דָּנַנִּי וְזִכַּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, ו): וַיִּתֶּן לִי בֵּן. (בראשית ל, ו): עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין.(בראשית רבה) Cquote1.svg

יעקב כאשר משיח את מר ליבו לקראת עזיבתו[]

נראה את הרגישות שלו ועד כמה מודע למה שהסביבה חושבת עליו.

Cquote2.svg וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. ב וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ. ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי. ו וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן: כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן. ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי Cquote1.svg

הוא חש במראה פניו של לבן. הוא מתקשה להתבונן בפנים במי שאינו מרוצה ממנו. למה לבן רודף אחריו. האם זה בגלל ה"תרפים".(18) מה החשיבות של התרפיפ ? בחפירות בסוריה נמצאו תעודות כי ה"התרפים" הן עדויות לירושה - האם הם רצו להבטיח את הירושה. זה גם מבטיח את ההיסטריה של לבן. יעקב מבטיח לו כי "האבן" תקבע את הגבולות בינהם כך שאין לעשיו כבר חשש לאבדן הירושה. והוא מביע את דעתו:

Cquote2.svg מַה-מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי-בֵיתֶךָ--שִׂים כֹּה, נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ; וְיוֹכִיחוּ, בֵּין שְׁנֵינוּ. לח זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ; וְאֵילֵי צֹאנְךָ, לֹא אָכָלְתִּי. לט טְרֵפָה, לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ--אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה; גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. מ הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי. מא זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים. מב לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי--כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי; אֶת-עָנְיִי וְאֶת-יְגִיעַ כַּפַּי, רָאָה אֱלֹהִים--וַיּוֹכַח אָמֶשׁ Cquote1.svg

הוא מצפה כי לבן יתנצל. לבן אינו מתכונן לענות לו, אך זה יעקב הוא רוצה להביע את הרגשותיו.

נסכם את ששת הסיפורים
הכתוב טורח לתאר את תכונות האופי שלו: אהבה, הרגישות, תחושת חוסר ההגינות והכעס. האם זה נכון לגבי רברהם ויצחר - איננו יודעים. אבל אצלו זה כתוב והמקרא מדגיש זאת.

בארץ ישראל יש פוטנציאל להיבטים ריגשיים - אבל אין ביטוי לכך[]

אונס דינה[]

יעקב חוזר לארצו עם ארבע שנים. האירוע הראשון הוא בשכם, האונס של דינה. רחל האהובה, המבקש להציג להוריו, מתה בדרך, איך יגיב. ראובן עושה מעשה חמורעם הפילגש - פוטנציאל לחרי-אף כל אלה פוטנציאל בלבד של רגש. כאשר נעבור את הסיפורים, ופתאום ניטרול של רגש. איך אתה לא מגיב. אין רגש ! איך אתה נותן לאירועים להמשך מבלי לעשות שבר. נתחיל עפ פרשת דינה: יש ארבע קבוצות של אנשים, דינה היא קרבן בכל מקרה (במדרש תנחומא דנים אותה לחומרה - אך לא נדון על כך). יש מתח בין יעקב לבין שמעון וללוי. היה ברית. והם הפרו אותה. אם נכריע ששמעון לוי פתרו נכון אז יעקב התנהג נכון. נראה כי העמדה אוהדת

Cquote2.svg וּ
  1. בְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה (ז)...נבין כי המטרה להגיב על הנבלה שנעשתה בבת של יעקב אבינו (ישראל)
  2. יב הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה. יג וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ: אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם - "מרמה" -המונח אומר, הם לא מתכוונים, זה לא המילה שלהם. במקרה שלנו, אם לא היה כתוב, היה הכל בסדר. אם יפרו, לא נוכל לבוא בטענות. זה אמצעי מתוכחם, כך אנו תומכים בבני יעקב. הכתבו נותן נימוק למה "מרמה" - בגלל שהם טימאו את אחותם.
  3. כה וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר - הם "אחי יעקב" - גם מרים היא "אחות" - אח בא לתאר מסירות נפש. "אחי יוסף" - כינוי לאחר סיפור המכירה - רצו לחזור תשובה.
  4. כז בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר--אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם - שוב כדי להצדיק את המעשה
  5. לא וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ (לא בתך ! - אם לא אנו, לא מי שיציל אותה).
Cquote1.svg

אפשר להכריע שהכתוב אוהד את בני יעקב. ורק יעקב אבינו, המכונה "אבי דינה", "מחריש עד בואם" - אנו מצפים לתגובה - אבל הוא שותק. אחרי המעשה, הוא מתריע על הסכנה הבטחונית הצפויה - לא על המעשה "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. " בפרשת ויחי הוא יוכיח את שמעון ולוי אך זה רק לעת זקנתו.

מותה של רחל[]

לאחר שהוא נכנס לארץ, בדרך להוריו, (בשמחה להציג בפניהם את אשתו האהובה, משפחתו הענפה, את רכושו וגם ההשלמה עם אחיו) קורה האסון - רחל אשתו האהובה מתה. ומה תהיה תגובת יעקב אבינו:

Cquote2.svg טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. (ל"ה,ט"ז) Cquote1.svg

למרות הטרגיות, נשאר לעבוד עבורה עשרים שנה, אפילו נותן תחושה לא טובה ללאה. לא נמצא ביטוי ריגשי. אין משא ומתן על הקבורה, רק הציב מצבה.

מעשה ראובן[]

מייד, לאחר הפסקה של פסוק,

Cquote2.svg וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; (והסיום) וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר. (כ"ב) Cquote1.svg

. הוא ממשיך הלאה בסיפור, אין כל הפסקה ! מה הוא עשה, מקטגוריה - בצוואת השבטים - מאשימים אותו בהתמכרות לתאווה עד אמירת חז"ל "ראובן לא חטא - איך לומר "וישכב" איך נוצרה פרשנות קיצונית לכאן ןלכאן ?
ובתלמוד הבבלי נאמר:

Cquote2.svg אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא - אינו אלא טועה, שנאמר "ויהיו בני יעקב שנים עשר", מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים "וישכב את בלהה פילגש אביו"? - מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר "ארור שכב עם אשת אביו" ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו - עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל את מצעה. אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו. והיינו דכתיב "אז חללת יצועי עלה". כתנאי: "פחז כמים אל תותר". רבי אליעזר אומר: פזתה חבתה זלתה. רבי יהושע אומר: פסעתה על דת, חטאת, זנית. רבן גמליאל אומר: פיללתה, חלתה, זרחה תפלתך. אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו למודעי; רבי אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה ודורשה: זעזעתה, הרתעתה, פרחה חטא ממך. רבא אמר, ואמרי לה רבי ירמיה בר אבא: זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול, פירשת מלחטוא (שבת נ"ה) ועוד Cquote1.svg


המרצה מתעקבת על נושא מורכבות טעמי המקרא של הפסוק.אם עשה מעשה חמור, היינו מצפים לתגובה, אולי, בעת מכירת יוסף. בטחונו לא השתנה, כמו שקרה כנראה עם שמעון ולוי. בברכת יעקב, כבר נאמרים דברים אחרים וכן בדברי הימים

Cquote2.svg בראשית מ״ט:ד׳ פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃

ואומר (דברי הימים א ה, א) ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכורה ואומר (דברי הימים א ה, ב) כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף (בבא בתרא קכ״ג א:ד׳)

Cquote1.svg

- לא יכולים להכריע מה קרה. העמימות יש לו הסבר. יש כן הובא הביטוי ויש דגש של חוסר התגובה. וישמע ישראל הוא מכיר את הסיפור אך לא מגיב.

מה הסיבה להתנהגות השונה של יעקב אבינו[]

לסיכום, בחלק הראשון, כאשר יעקב בחרן, יש תיאור ארוך ומפורט, של תכונות יעקב, הרגישות הרבה שהוא מגלה ואלו בבואו לארץ, ל ניטרול רגשות בוטה בסיפורים והעדר תגובה, מצפים למחאה והכתוב מעלים זאת, רוצים לדעת מה עמדת יעקב ואין !. מה הסיבה לכך ? מצאנו כתוב

Cquote2.svg וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם (ל"ב,) Cquote1.svg

יעקב היה איש תם, לעומת איש צד (הדגשת תכונת ערמומיות) ויעקב תמיםצ וישר. יצחק אבינו מברך את בניו, בהתאם: לעשיו - ברכת השדה ומלחמה וליעקב - בדרך לארם, כמו האבות - איש רוח , - יעקב נטל גם את הברכה של עשיו. בעשרים השנים אצל לבן הוא לומד להיות ערמומי, שתי הברכות ביחד. המלאך אומר לו, די להיות יעקב "והיה יעקב למישור" - תעקוב את תכונת הערמויות וזאת ההחלטה שהוא מקבל.ה"הכלי יקר" מתאר את השינוי שחל כך

Cquote2.svg ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. לשון ישר אל כי ישר הוא לשון ראייה, מלשון אשורנו ולא קרוב, והודה לו בזה כי יעקב רואה פני אל ולא עלתה בידו לסמא אותו במציאת האל יתברך, ובאמרו כי שרית עם אלהים עקר שם יעקב ממנו, כי יעקב מורה על עקוב הלב מכל ואנוש הוא (ירמיה יז ט) וישראל לשון מישור כמ״ש לעתיד (ישעיה מ ד) והיה העקוב למישור, ולא מישור הנראה ישר בעיני הבריות כ״א הנראה ישר בעיני אלהים ואדם, ע״כ אמר כי שרית עם אלהים ואנשים, כי ע״י כושר מפעלך תהיה שר ונגיד עם אלהים ואנשים ותוכל, וזהו ישראל ישר אל, מישור הנראה גם בעיני האל ית'.(ל"ב, כ"ב Cquote1.svg

ומה המעשה הראשון שהוא אחרי שהוא עובר את הירדן.

Cquote2.svg וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר׃וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה׃ וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (ל"ג, י"ח) Cquote1.svg

זה המעשה הראשון שהוא עושה עם הכניסה לארץ. ואז מתפרץ "מעשה דינה". הוא לא אדיש, את תפקיד הטיפו ב"מירמה" הוא משאיר לבניו. כאשר נלקחו הנשים של האבות: אברהם ויצחק, הם מצפים לישועה ולא נוקטים בצעדים.

יעקב אבינו לא הפקיר את גורלה של דינה, הוא חשש מחילול השם "ועכרתם" בהמשך

Cquote2.svg וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י ׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ Cquote1.svg

הם נאלצים לברוח לחברון. הוא רוצה לחזור ליעוד. בתוכנית היתה ללכת לבית אל, הסירו את אלוהי נכר. ושוב בונה מזבח , הוא ממשיך את מפעלי אברהם ויצחק אבינו, בונה מזבחות. ואז רחל מתה, אינו מוכן לעסוק במשפחתו ואז נאמר "ויסע ישראל". במשך 11 שנים הוא ממלא את יעדו הרוחני ואז הוא שולח את בניו "לראות מה שלום אחיו בשכם" - למה לשכם, רצה לבדוק האם הכל בסדר: עם אחיו ועם "חלקת השדה". אותו מלאך שהוא פוגש "את אלי אנוכי מבקש" - אותו איש שנבחר לשמור את חלקת השדה בשכם. הוא שולח את יוסף לבדוק מה קורה בשכם. הוא רואה את "כתונת הפסים" - ובזה הוא משתתק "רואה ולא דואה לא שומע" - הכל ניטש עד אשר הושלם עוון האמורי.

האם המלאך התכןוןן שאין מקום לחלוקה בין עניני המשפחה לבים עניני האומה. האם יצחק צדק שחילק את הברכות. יעקב אינו מסוגל לטפל בשני דברים החלוקה הנכונה " הקול קול ידיו והידים ידי עשיו" - רבקה הבינה שזה לא ילך. העונש של יעקב, לא לעסוק בעניני משפחה וזה האיצה של ההבטחה "ודור רביעי ישובו הנה".

Advertisement