שעורת בולבוסין - חרמש - צמפון השומרון - אדר תשע"ב זוהה על-ידי פורום צמח בר בתפוז - ראו "האבחנה" להלן

כנ"ל

שעורת הבולבוסין - גבעת רש"י קדומים, אייר תשע"ב זוהה בעזרת פורום תפוז לפרחי בר

שְׂעוֹרַת הַבֻּלְבּוּסִי - (Gramineae - Poaceae) עשב רב-שנתי גבוה (עד מטר) אשר בבסיסו נושא הקנה 1-3 פקעות, זו מעל זו, שאנן אלא התעבויות של פרקי הקנה התחתונים.(מיכאל זהרי במגדיר חדש לצמחי ישראל).ראו כאן:פקעות ממש

האבחנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

(לפי פורום פרחי בר תפוז)
שעורת בולבוסין ראה שיבולת ארוכה, בעלת מלענים (זיפים) קצרים. לחיטה ושעורת התבור יש מלענים ארוכים

תפוצה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מיכאל זהרי בספרו נופי הצומח של הארץ איתר את "שעורת הבולבוסין"(גם את שעורת התבור במקומות הבאים:

  • ליד כוכב הירדן (312 מטר מעל פני הים) על קרקע בזלת בבקעת הירדן.
  • צומת כורזין - תנאים דומים.
  • אליקים בהר הכרמל - באזור בתה עשירה.
  • הר גריזים - הר ומשקעים בסך 700 מ"מ (כאן אין שעורת התבור).
  • אשתאול - 180 מטר על סלע קירטוני רך (כנ"ל)
  • ברמת הגולן - שני סוגי השעורה.

לפי צמחיית ישראל ברשת:"תפוצה בישראל : ים-תיכוני, בתות הספר, ערבות, החרמון"

באתר טבע הדברים הוסברה החסינות שלך הצמח מפני שריפות:"בין העצים הפזורים ברמת הגולן יש כאמור משטחים רחבי ידיים של עשבוניים. המין השולט, הנפוץ ביותר בהם, הוא שעורת הבולבוסין. השעורה יבשה ומצהיבה לקראת הקיץ, והגבעולים הזהובים שלה מתגרים באש. כמו דגניים אחרים היא חסרת עצה ועל כן היא מתלקחת בקלות, אבל פקעיות הבולבוסין, האוגרות את העמילנים שלה, מצויות מתחת לפני הקרקע ונשמרות משנה לשנה. האדמה שומרת עליהן, וגם אם כל העשבייה הנראית לעין נשרפת ונעלמת, פקעיות הבולבוסין ממתינות לגשם הראשון ואחריו יתחילו לפתח ניצנים שיגדלו ויתפתחו ל"בשר התותחים" של אש הקיץ היוקדת.טבע הדברים


קישורים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.