שעורת התבור

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

שעורת התבור - קדומים - אדר תשע"ב. הזיהוי בוצע בעזרת פורום צמחי בר של תפוז

שעורת התבור (Hordeum spontaneum) היא מין שעורה. "לשעורה מבנה מיוחד של הלשונית, בה שתי אוזניות עוטפות את הגבעול" צמחיית ישראל ברשת

האבחנה

(לפי פורום פרחי בר תפוז)
לשעורת הבולבוסין יש שיבולת ארוכה, בעלת מלענים (זיפים) קצרים. לחיטה ושעורת התבור יש מלענים ארוכים

בלעדיה לא היה בירה

מישל דור כתב ב-Ynet ביום 2 באפריל 2010 :"שעורת התבור היא אמה הטבעית של השעורה - אחד הדגנים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית (ושבלעדיה לא הייתה בירה בעולם). היא מבטיחה את קיומם של הדורות הבאים בעזרת מנגנון שמבין איך עובד הטבע, ומנצל זאת בחוכמה" שעורת התבור: צמח עם שיניים

ועוד:"שעורת התבור היא האם המקורית של השעורה - אחד הדגנים החשובים ביותר לאנושות ולכלכלה העולמית (ושבלעדיה לא הייתה בירה בעולם - וזו ממש טרגדיה). מיליוני שנים של אבולוציה הביאו אותה למעמד הרם, בין היתר בזכות מנגנון הפצה מתוחכם. נסו אותו בעצמכם: קחו שיבולית של שעורה והעבירו את האצבעות מלמטה למעלה. עכשיו נסו להעביר את האצבעות מהקצה העליון כלפי מטה; לא הולך, נכון. יודעים למה? הנה ההסבר
קרא בקישור את המשך הכתבה

בית גידול

תפוצתו באגן המזרחי של הים-התיכון ובדרום-מערב אסיה. בארץ נפוץ בחבל הים תיכוני (למעט חולות ומלחות) מרום של-400 מ' בים המלח עד לרום 1400 מ' במדרונות החרמון. בחבל זה הוא מגיע לעתים קרובות (במיוחד כשנמנעת רעיית-יתר) לתפוצה רצופה ולבניין אוכלוסיות צפופות ועשירות. הוא בולט כצמח חלוץ של בתי גידול משניים כגון חלקות בור, צדי דרכים, שדות נטושים ושולי שדות ולעתים אף פולש לשדות מעובדים. הצמח חודר גם לצפון הנגב ולמרכזו ולמדבר יהודה, אך שם התפוצה מקוטעת מאוד ומוגבלת לוואדיות ולבתי גידול הנהנים מתוספת מי-נגר ושטופים יחסית ממליחות.

תיאור הצמח

צמח דגני חד-שנתי, שגובהו עד 100 ס"מ. שיבוליו גדולות, דו-טוריות, המתבלטות במלענים ארוכים בעלי זיזים. השיבולת בנויה משלישיות של שיבוליות, היושבות לסירוגין על ציר השיבולת. בכל שיבולית יש פרח יחיד, ובבסיסה שתי גלומות צרות, דמויות זיפים. רק השיבולית האמצעית בכל שלישייה פורייה, והיא מצוידת במלען ארוך מאוד, בעל זיפים קצרים הפונים כלפי מטה. הפרי הוא גרגר גדול יחסית (8 מ"מ ויותר), המעורה במוצי הפרח. עם ההבשלה ציר השיבולת מתפרק ליחידות תפוצה דמויות חץ. כל יחידה מורכת משלישיית שיבוליות (רק האמצעית פורייה), הנופלת לקרקע וחודרת לאדמה. זיזי המלען מכוונים כלפי מעלה וכך נשמר כיוון התנועה כלפי מטה. הפריחה בסוף מרס ותחילת אפריל, וההבשלה בחודשים אפריל-מאי. במשך הקיץ הזרעים טמונים באדמה, שם הם שמורים משריפות ומבעלי-חיים.

שונות מורפולוגית-גאוגרפית

מין זה מראה בארץ שונות מורפולוגית וגנטית מרשימה. באדמות הבזלת והטרה רוסה בגליל ובמורדות הגולן הפונים לכנרת גדלים טיפוסים גדולים במיוחד, ששיבוליהם מגיעות לאורך של 35 ס"מ ויותר. טיפוס קטן, ששיבוליו הן כמחצית מאורך זה, מצוי בדרום עמק בית שאן. במדבר יהודה ובנגב שכיחים טיפוסים בעלי מלענים קצרים. ביהודה, בשומרון ובגליל המזרחי ישנם טיפוסי 'ביניים'.

שימוש רפואי

על פי דעת נחשבת כאם השעורה התרבותית. מכילה ויטמינים ומינירלים רבים.

שימושים רפואיים: מחזקת את הגוף, מרגיע עצבים, ממיסה אבנים בכליות, יעילה לסוכרת שלב א ועצירות בדרכי השתן.

המקור:טבע התמר