FANDOM


המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


Shharhagie

מבנה ה"חאן" בשער הגיא - המקור:ויקישיתוף, צילמה: תמר הירדני

Shaarhagie22

הכביש, מזרחית משער הגיא, צולם מצפונית לכביש - המקור:ויקישיתוף, צילמה: תמר הירדני

שער הגיא הוא פתח כניסה צר משפלת יהודה אל מרום הרי ירושלים. מקור השם העברי הוא בשם הערבי באב אל ואד עלי[1], הוא "פתח עלי" הנקרא היום "נחל נחשון". בעמק הצר סלול היום "כביש 1" המוליך מירושלים לתל אביב. אפיק הנחל ( שהוא אכזב ברוב ימות השנה) נמצא בין המושב שואבה לבין שער הגיא בגבול השפלה והוא יובל מזרחי של נחל אילון הנשפך לנחל הירקון.

בשער הגיא התגלו שרידים של דרך רומית בין השפלה לבין הרי ירושלים. היא עברה מצפון לכביש הקיים ושרידים ממנה נראים ב"דרך דיפנבייקר", שתחילתה צפונית ל"שער הגיא" והיא מגיעה עד לישוב נוה אילן.

המבנים בשער הגיאעריכה

Bab El Wad 1910

"שער הגיא" - 1910

The old british police station

תחנת המשטרה הבריטית הנטושה - המקור:ויקישיתוף, צילם:אבישי טייכר

Imam Ali 04217u cropped

מקור התמונה: American Colony (Jerusalem). Photo Dept., photographer

Machsom

250px מחסום על הדרך לירושלים - שימו לב לרוחב הדרך - מקור התמונה:[http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38530 ארכיון הפלמ"ח

Sheluchat asiarot

מכאן תקפו את השיירות לירושלים - הק"מ ה-21 - ראו למטה את קבר השייח' -המקור:ויקישיתוף, צילם:אבישי טייכר

"סוראיה פחה", מושל ירושלים, בנה, בשנת 1860 , שורה של מגדלי שמירה בצד הדרך המובילה מיפו לירושלים[2]. מגדל השמירה בשער הגיא נבנה צפונית לצומת, מעל לתחנת הדלק הקיימת היום. בשנים 1869 - 1867 , בפקודת השולטאן עבד אל-עזיז , נסלל על הדרך כביש כבוש על הדרך הסלעית. הכביש עצמו נחנך בביקורו של "הקיר"ה"[3] פראנץ יוזף קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית בשובו מחנוכתה של תעלת סואץ ב-10 בדצמבר 1869. לאחר חנוכת הכביש החלה בו תנועה עירנית של נוסעים ותיירים לירושלים. מושלה של ירושלים, בנה כאן, בשנת 1873 , את פונדק הדרכים, הח'אן , דרומית מהצומת ושרידיו נראים במקום עד היום. במזרח ישנה תחנת משטרה בריטית נטושה.

מקור השםעריכה

שער הגיא אינו שם המקום מימי קדם. זהו השם המקראי של אחד משערי ירושלים , כפי שמובא בספר דברי הימים: " וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל-הַמִּקְצוֹעַ; וַיְחַזְּקֵם.".( ב' כ"ו,ט') השער בירושלים נקרא כך היות והוא נפתח את הגיא, החוצה את ירושלים לאורכה משער שכם של ימינו עד לעיר דוד, דרך שער האשפות של ימינו.

נראה כי הראשון שעשה שימוש בתרגום "באב אל ואד" לשם העברי "שער הגיא" היה בנימין זאב הלוי ספיר, כתבו הירושלמי של העיתון "הלבנון". וכך הוא כותב בשנת 1869: " הדרך העולה מיפו לירושלים כמעט נגמרה בכי טוב, ושתי עגלות רתומות לסוסים הולכות ושבות בכל יום, ומשך עשר שעות תמשך ההליכה מיפו לירושלם, כי באמצע הדרך אצל באב אל וואד ( שער הגיא) יחליפו הסוסים".

הנוסע ויקטור גרן ביקר בארץ ישראל וכתב במחצית השנייה של המאה ה-19 אודות המשעול בוואדי עלי שהערבים קוראים לפתחו "באב אל וואד עלי", הוא שער הגיא. גרן כתב שהמשעול מתפתל בין שתי חומות של סלעים, זרועות שיחים וסבכים, והוא מיצר של ממש. קומץ אנשים נחוש החלטה, לדעת גרן, מסוגל בקלות לעצור בו צבא.

אחרי שלוש שנים, קרא העיתונאי ספיר למקום: "פתח העמק". יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקווה, כינה את המקום: "שער הנחל" ואברהם יערי , בספרו אגרות ארץ ישראל, קרא למקום : "שער העמק"[4]. יצחק בן צבי, לעתיד נשיא מדינת ישראל קרא למקום, כאשר עלה, לראשונה, לירושלים: "שער העמקים" ובדרך חזרה הוא כתב: "שער הרוחות".[5] זאב וילנאי שעוד לא הכיר בשם החדש, כינה בשנת 1925 את המקום: "שער הערוץ". אבל החל משנת 1935 , במדריך ארץ ישראל, כינה אותו סופית, "שער הגיא" . רק בשנת 1953 ועדת השמות הממשלתית קבעה ש"שער הגיא" הוא שמו הרשמי של פתח נחל נחשון (ואדי עלי). למרות זאת, אברהם יעקב ברוור, הגאוגרף העברי המודרני של ארץ ישראל, המשיך לקרוא למקום "שער העמק". וראה במעלה לירושלים לא "גיא" אלא "עמק".

בָּ‏‏אבּ‏ אֶ‏ל וָ‏אד (עַ‏‏‏‏לִי)עריכה

הכניסה אליו נקראת "שער הגיא", הוא עמק צר שבו סלול כביש ירושלים - תל אביב. הוואדי נמצא בין המושב שואבה לבין שער הגיא, בגבול השפלה, והוא יובל מזרחי של נחל אילון הנשפך אל נחל הירקון. באפיק הנחל היה קיים מבנה על שם האימאם עלי ששימש מקום תפילה למוסלמים ומכאן גם שמו המלא באב אל ואד עלי. הכביש לירושלים מתפצל כאשר דרומית מהקבר מהקבר עולה הדרך לירושלים וצפונית ממנו יורדת הדרך לתל אביב. בין שני המסלולים קיימת "מובלעת" ירוקה, ליד מקום הקבר, המכונה "שמורת שיירות".

חוקר ארץ ישראל, זאב וילנאי, מספר בספרו אגדות ארץ ישראל על "הקברים" של אימאם עלי. כאשר אתה מטייל בארץ אתה מגלה כי לאימאם יש לפחות שבעה קברים, בין השאר, באזור - הבנין בעל כיפות רבות (היום בית כנסת) ובדרך העולה מכפר סבא לקדומים מצוי הכפר "שיך אליאס" וכן צפונית ליישוב קדומים גם כן על שם האימאם [6] וכמובן בדרך העולה מ"שער הגיא" לירושלים.

וכך היה מספר חוקר ארץ ישראל וחתן פרס ישראל "זאב וילנאי" לציבור המטיילים שהיה מדריך ברחבי ארץ ישראל :

אימאם עלי היה קדוש. ותושבי הארץ העריצוהו וכבדהו מאד. פעם ראה בדרכו ילדה קטנה עומדת ובוכה מר. שאל אותה:" למה תבכי, ילדה "? - ותֹ‏אמַ‏ר: " אימא שלחה אותי להביא שמנת בצלחת זו. והנה נשפכה השמנת על הארץ, ועתה לא אוכל לשוב הביתה, מפחת רוגזה של אימא, ואנו אביונים ואין פרוטה בבית! ריחם עלי על הילדה, נטל את האדמה הספוגה שמנת וסחט אותה היטב, היטב, בין כפות ידיו, שמנת נקיה וצחה טפטפה על הצלחת, לשמחתה הרבה של הילדה. מעצמת הסחיטה בכפות ידיו של האימאם עלי, גדלה כאבה של האדמה ותפתח את פיה ותאמר: אימאם עלי! אימאם עלי! זכור תזכור יום יבוא ואקח נקם ממך, סחוט אסחוט את גופך יפה ולא תוכל למצוא מנוח לך!

כשמת אימאם עלי, הטילהו על דבשת גמל והובילו אותו לקבורה, כשהטמינו את גופו בקבר, התכווצה האדמה וסחטה את גופו ופלטו החוצה. הטילו את הגוף על הגמל והובילוהו למקום אחר, ושוב קרה אותו הדבר. האדמה לא רצתה לקלוט אותו...

הגמל המסכן שוטט בכל הארץ למצוא קבר לאדונו, אולם לשוא; אין האדמה רוצה לקבלו. וכל מקום שבו בֶּ‏‏רֵך ונח הגמל, ושם ניסו לקבור את גופו של אימאם עלי, נקרא על שמו - והוא קדוש לערבים עד היום הזה.

מגדל השמירה התורכיעריכה

מגדל שמירה תורכי בשער הגיא הוא משורת מגדלי השמירה שנבנו בצד הדרך המובילה מיפו לירושלים בשנת 1860 [7]. מגדל השמירה בשער הגיא נבנה צפונית לצומת, מעל לתחנת הדלק הקיימת היום.

המקור:ויקישתוף צילם: User:Bukvoed

במלחמת העצמאותעריכה

כבר ב מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936 - 1939) גילו הערבים כי הם יכולים לפגוע בתחבורה היהודית לירושלים באמצעות הנחת מכשולי אבנים על הכביש הצר [8], אשר לא ניתן לרדת ממנו לצדדים ובו בזמן להמטיר על המכוניות ונוסעיהם אבנים וכדורי נשק. השלטונות הבריטיים, אשר ניסו לשים קץ לדבר הקימו תחנת נוטרים לשמירה על הכביש ב"נחלת יצחק" - היום שכונה ממערב ממעוז ציון ותחנת משטרה בריטית במוצא במבנה שיהיה בעתיד משק ילדים מוצא. לאחר החלטת החלוקה, בנובמבר 1947, הועלתה היוזמה לחסום את הכביש שוב. ואכן, הכנופיות הערביות הצליחו לגרום נזק לשיירות הנוסעים והאספקה שעלו לירושלים. אנשי עבד אל קאדר אל חוסייני זיהו בנקל את "צוואר הבקבוק" הטופוגרפי בקטע הכביש הראשי בין השפלה להר, הלוא הוא "שער הגיא". במקום זה מתפתל הכביש בעמק בין רכסים לאורך שישה קילומטרים והוא אידיאלי להצבת מארבים. ברכס הנשקף על הגיא מדרום היו הכפרים הערביים בית מחסיר וסריס ועל הרכס הצפוני תפסו משלטים אנשיו של חוסייני. בסופו של דבר, למרות קרבות קשים על העלאת שיירות ההספקה לירושלים הנצורה ועל אף שנכבשו אחדים מהמשלטים ששלטו על הדרך כמו הקסטל והמסרק, נשארה הדרך לירושלים חסומה לתנועה יהודית.

כאשר אזור שער הגיא נכבש על ידי הפלמ"ח ונותר המשכה של הדרך, קטע הכביש העובר ליד לטרון, בשליטת הערבים. כדי לעקוף את האזור השתמש הכוח הישראלי בדרך בורמה ומאוחר יותר נסלל "כביש הגבורה" שהוא כיום חלקו המזרחי של כביש 44. רק לאחר מלחמת ששת הימים, שבה נכבשה סביבת לטרון עם אזור יהודה ושומרון על ידי צ.ה.ל הדרך לירושלים חזרה לעבור דרך לטרון.

במחצית השנייה של המאה העשרים הורחב התוואי ונסלל בו כביש רחב המקשר בין תל אביב לבין ירושלים הוא כביש מספר 1, שמסלולו ממשיך לכיוון לטרון. לאורך הדרך פזורים שרידים של משוריינים שנפגעו בקרבות שיירות ההספקה לירושלים במלחמת השחרור. לצד הדרך נמצאת גם האנדרטה לזכר פורצי הדרך לירושלים.

באב אל ואדעריכה

באב אל וואד - יפה ירקוני

באב אל וואד - יפה ירקוני

באב אל וואד - יפה ירקוני

אף על פי ששם המקום היה שער הגיא המשיכו חברי הפלמ"ח לכנות אותו באב אל ואד. כאשר חיים גורי כתב את מילות השיר שהיה לאחד משירי הזכרון ללוחמי מלחמת השחרור הוא קרא לו בשם: "באב אל ואד" ([9]). השיר מעמיד במרכזו את הערך של זכרון החברים שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים:

באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר...

והשיר מסתיים בצוואת הנופלים....

יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד.

חוקר ארץ ישראל יהודה זיו חקר את גלגולי שמותיו של שער-הגיא והוא מספר כי חיים גורי שהעדיף את השימוש בשם הערבי אשר היה שגור בפיהם של לוחמי חטיבת פלמ"ח הראל , פורצי הדרך לירושלים. המסקנה אליה הגיעה החוקר הייתה, כי חברי הפלמ"ח, כמו חברי השומר בעבר: "התגנדרו במנהגי הערבים ובלבושם ושאילת מילים וביטויים מלשונם".

אפילו בהתכתבות הצבאית, בפקודות, במברקים, בהוראות ובפירסומים עשו שימוש קבע בשם באב אל-ואד. גם הסופר מתי מגד, שכתב את עלילות גדוד של השישי של הפלמ"ח השתמש רק בשם הערבי של המקום. אט אט נינטש השם הערבי והיום מקובל בישראל לקרוא למקום שער הגיא. גם דוד בן גוריון הקפיד להשתמש, מאז קום המדינה, רק בשם "שער הגיא".

בפי מלווי השיירות, שספגו אבדות רבות בדרך לירושלים, נתנו למקום כינויים אחרים לגמרי: "שער האימים" או "שער הגהינום". [10]

דרכים בשער הגיאעריכה

ערך מורחב:עמק איילון

עמק איילון ובמרכזו שער הגיא מהווה את שער הכניסה מאזור השפלה לירושלים. אם נגדיר את ה"שער" בתחומו הרחב מ"צומת בית חורון" בצפון ל"צומת האלה" בדרום, נוכל להבחין כי את כבישי הרוחב של השפלה , "כביש 3" ו-"כביש 38", העוברים למרגלות הרי יהודה, מ"צומת בית חורון" ל"צומת נחושה", חוצים כבישי האורך הבאים בדרכם לירושלים (מצפון לדרום):

  • "כביש 443" מ"צומת בית חורון" עד "צומת גבעת זאב". מצפון לכביש דרך ישנה הבנויה במסלולו של מעלה בית חורון העתיק. במסלול זה העליה דרגתית ומתונה הנוחה גם להולכי רגל ולחציבת מדרגות.
  • "כביש 1" הוא הכביש המרכזי המוכר גם כ"כביש ירושלים-תל אביב", אך למעשה הכביש ממשיך מזרחה מירושלים, דרך מדבר יהודה לבקעת ים המלח ועד גשר עבדאללה ההרוס על נהר הירדן. על דרך זו ניטש המאבק במלחמת העצמאות.
  • "כביש 395" מ"צומת אשתאול" דרך ישובי פרוזדור ירושלים עד "צומת (עין) כרם" ומשם לירושלים. שטח זה היה בשליטת ישראל מאז הקמתה, והכביש נסלל אחרי מלחמת העצמאות כמסלול אלטרנטיבי לירושלים, בשל כך שקטע הכניסה לירושלים בכביש 1 היה חשוף לירי צבא ירדן ששלט באזור יהודה ושומרון. הכביש נסלל צפונית מנחל שורק.
  • "כביש 375", מ"צומת האלה" עד "צומת צור הדסה" ומשם לירושלים. גם כביש זה בנוי בחלקו על דרך קדומה.
  • כמו כן קיימות ארבע דרכים משניות:
    • "דרך דיפנבייקר" (עפר) המגיעה לנוה אילון (בחלקה על דרך קדומה).
    • "דרך בורמה" (עפר) המתחילה מעט דרומית משער הגיא, עולה לבית מאיר ומשם דרך כביש 3955 לכביש 1. הדרך נפרצה במלחמת העצמאות.
    • "דרך שורק" (עפר) הצמודה לנחל שורק ולמסילת הרכבת העולה לירושלים.
    • כביש 3855 יוצא מבית שמש, דרומית לנחל שורק ומגיע דרך מערת הנטיפים אל "כביש 385" ועד "צומת צור הדסה".

פארק רביןעריכה

בשער הגיא מצויה הכניסה המערבית לפארק, הנקרא על שם ראש הממשלה יצחק רבין, אשר היה מפקד חטיבת הראל של הפלמ"ח]] במלחמת העצמאות. אחד מתפקידיה החשובים היה להגן על הדרך מ"השפלה" לירושלים באזור שער הגיא. מבנה ה"ח'אן" ב"שער הגיא", שהיה נטוש שנים רבות, שוקם על ידי הקרן קיימת לישראל ובעתיד יהיה בו מרכז מידע למבקרים בפארק רבין.

"שער הגיא" מהווה נקודת חיבור בין שתי יחידות נוף מרכזיות: יחידת נוף "שפלת יהודה" ויחידת נוף "הרי יהודה". שפלת יהודה הוא האזור ממערב לכביש "צומת שער הגיא" - "צומת שמשון" "כביש 3" והרי יהודה הם האזור ממזרח לכביש. מכאן ניתן לצאת לסיורים ברחבי הפארק.

בפארק מצויים אתרי מורשת קרבות תש"ח, כמו דרך בורמה והמשלטים בשמורת המסרק , אתרים ארכיאולוגיים, כמו בפארק איילון - שרידי העיר "אמאוס" ובית מרחץ רומאי, מדרגות ושרידי חקלאות קדומה, בדרך המשלטים ודרך דיפנבייקר (ע"ש מי שהיה ראש ממשלת קנדה), המהווים עדות לרצף ההיסטורי של התיישבות היהודית במקום מאז ימי המקרא. במסלולי הפארק אפשר להבחין בשרידי דרך רומית, מבנים ביזאנטיים ועות'מאנים. בהרי יהודה מצויים מושבי פרוזדור ירושלים, יישובי עולים החדשים שהוקמו בראשית שנות המדינה, שהוקמו במטרה לעבות את הדרך לעיר הבירה.

פארק יצחק רבין משתרע על פני כ- 15,000 דונם באזור שער הגיא, מנחשון ובקוע במערב ועד לאנדרטת פורצי הדרך לירושלים שליד מחלף שורש במזרח. הכניסה לפארק אפשרית דרך כמה שערים: בדרום – מכיוון מצפה הראל; בצפון - מנווה שלום; במזרח - מכביש שורש-בית מאיר ומאנדרטת פורצי הדרך לירושלים; ובמרכז - שתי כניסות מכביש צומת שער הגיא- צומת שמשון.

האזור ההררי משופע ביערות שנטע האדם וחורש טבעי. 70% משטח מכוסים ביער, על פני שטח של כ- 100 אלף דונם נטועים היום כ- 7 מיליון עצים שקק"ל החלה בנטיעתם בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. משתלה גדולה של הקרן הקיימת מצויה באשתאול והיא מספק את רוב העצים לייעור המקום. היער הראשון ניטע באזור כבר בשנת 1930 באזור בידי מחלקת הנטיעות של ממשלת המנדט. המטרה הייתה להאיט את סחף הקרקע מהרי יהודי ולהחזיר לנוף את מראה המקורי מהעבר המיקראי, בו הייתה חקלאות במדרגות. בשנות ה- 50, בימי העלייה הגדולה, הועסקו עולים רבים בעבודות ייעור ונטיעה. בשנת 1995 פרצה במקום שריפה גדולה, שהשמידה שטחי יער רחבים ואף פגעה ביישובים בשולי היער. בשנים האחרונות הורחבו מיני העצים שנטעו ביער, תוך מגמה לחזור ליער הטבעי.

סיור באזורי הקרבותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. כולל עלי בסיום השם המקובל על שם האימאם עלי (ראו בהמשך את הפרק הדן כך). המקור: גרן , עמוד 44, מצוטט מ-יהודה זיו, 1863)
  2. מגדל מקורי ניתן לראות עד היום ב"מחלף השבעה" - במפה רשום המגדל בתור "מגדל טורקי"
  3. הקיסר ירום הודו
  4. לדעת הגאוגרף יהודה זיו התרגום הנכון מערבית הוא שיר העמק
  5. שער הרוחות הוא "באב אל הווא" מכונה האזור ליד צומת שואבה של ימינו
  6. אחד מהנוסעים בארץ ישראל במאות הקודמות טוען כי אחד משני הקברים האלה יש לייחס לאלישע הנביא על יסוד הפסוק :" ", האומר כי דרכו האחרונה הייתה בירידתו מהשומרון " וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב' י"ג, י"ד )
  7. מגדל מקורי ניתן לראות עד היום ב"מחלף השבעה" - במפה רשום המגדל בתור "מגדל טורקי"
  8. המחשה עד כמה הכביש היה צר בזמנו אפשר לראות ביציאה לכביש מספר 1 ( החסומה ליציאה רכב) משמורת הטבע "אקווה בלה", מול קרית ענבים וכן בירידה מהקסטל בכביש המוביל למוצא עילית בקטע המכונה שבע האחיות
  9. מוזיקה מאת שמואל פרשקו
  10. המקור: תלמי א.מ., כל הארץ לכסיקון גיאוגרפי של ישראל , עמיחי, תל אביב, עמודה 609

לקריאה נוספת עריכה

  • כל מקום ואתר , משרד הבטחון - ההוצאה לאור וכרטא תשל"ח 1978, עמוד 430.
  • זאב וילנאי , אריאל (אנציקלופדיה) אריאל אנציקלופדיה לידיעת הארץ , עם עובד 1980, עמודים 1975 (ואדי עלי), 7949 - 7952.
  • ויקטור גרן , תאור ארץ ישראל - יהודה, הוצאת יד יצחק בן צבי תשמ"ב, תרגם מצרפתית חיים בן עמרם. המקור משנת 1868. כרך 1, עמוד 44.
  • יהודה זיו , וָאָבוֹא בְּשַׁעַר הַגַּיְא וָאָשׁוּב (נחמיה ב',ט"ו,). על השמות "באב אל ואד" ו"שער הגיא", מחקרי יהודה ושומרון, עורך ד"ר יעקב אשל, מכון המחקר, המכללה האקדמית יהודה ושומרון , אריאל , תש"ס , עמוד 239.

קישורים חיצוניים עריכה

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.