תגלית_חדשה_במערה_מתחת_לסלע_בהר_הבית_!_new_discovery_in_temple_mount

תגלית חדשה במערה מתחת לסלע בהר הבית ! new discovery in temple mount


התאוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

צילומים חדשים ונדירים מאשרים את התאוריה שהועלתה לפני מספר שנים בספר "אבן ישראל" של רבי יהושע חיון על מיקום בית המקדש הנכון ונקבי מערת השיתין . קישור לחלק ב' https://www.youtube.com/watch?v=6IeBxup4H_o העוסק בארבעת השיטות לזיהוי מיקומו האמיתי של בית המקדש בהר הבית.שיטה חדשה וסקירת השיטות העיקריות ותמונות נדירות.השיטה הצפונית - מצפון לכיפת הזהב, השיטה המרכזית - בכיפת הזהב,השיטה הדרומית - דרומית לכיפת הזהב מאחורי הכותל,השיטה החיצונה - דרומית להר הבית בשיפולי הכותל הדרומי בין העופל לעיר דוד.לפי השיטה המרכזית מיקום הסלע הוא בקודש הקודשים,ולפי השיטה החדשנית המוצגת כאן מיקום הסלע ממוקם בפתח המקדש בין עמודי יכין ובועז.השיטה מוסברת בספר "אבן ישראל" של ר' יהושע חיון עם הסכמות גדולי ישראל.

מצגת חלקית של ר' יהושע חיון בנושא סיפרו רחב היריעה "אבן ישראל"[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסוקרת חלק מהגילוים החדשים בחקר הר הבית,מיקום בית המקדש וחקר סודות ומורכבות אבן השתיה הכוללים תמונות נדירות של שתי פתחים סגורים שבמערת השיתין שמתחת לסלע אבן השתיה ושיטה פורצת דרך על מיקומו האמיתי של בית המקדש ואבן השתיה בהר הבית ועוד ועוד נושאים רבים כולל סודות מהקבלה ועל ההבדלים בין המושגים אבן השתיה ומורכבותה ולבין סלע השתיה. הספר כולל הסכמות מרבנים חשובים בעבר ובהווה כולל הרב הראשי לישראל הראשון לציון הרב מרדכי אליהו -----

הפתח של אבן השתינ[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתבה מעיתון מעריב ארנון סגל | 3/5/2015 תמונה נדירה: הפתח של אבן השתייה בהר הבית בשבועות האחרונים הוחלפו השטיחים במערה שתחת כיפת הסלע. במהלך ההחלפה נחשפה רצפת המבנה ועליה לוח שיש המכסה את פתח "בור הרוחות". לפי מדרש חז"ל מדובר במעין פקק הסוגר על התהום שנכבשה תחתיו שלא תשוב להציף את העולם כבימי המבול בכיפת הסלע הוחלפו בשבועות האחרונים השטיחים בעקבות תרומה של שטיחים חדשים מממלכת ירדן, וכך נחשפה באורח נדיר רצפת המבנה הניצב על מקום המקדש. בתמונה כאן נראה לוח שיש המכסה על פתחו של בור הרוחות, בור המצוי ברצפת המערה שמתחת לסלע – אבן השתיה.

להערכת הארכיאולוג צחי דבירה, ממנהלי מיזם סינון שפכי עפר הר הבית, נראה שאבני הריצוף הללו, מסוג אופוס סקטילה, הן בנות התקופה הביזנטית, כלומר גילן מוערך בלמעלה מ-1500 שנה. דבירה מעריך שהרצפות הללו הועברו והותקנו מחדש במערה בתקופה מאוחרת יותר. המערה שמתחת לכיפת הסלע עמוסה בהקשרים יהודיים. לפי שיטה מרכזית במקורות חז"ל שכמותה הכריע גם הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ד,א), ארון הברית נגנז בשלהי ימי הבית הראשון ב'מטמוניות עמוקות ועקלקלות' מתחת לקודש הקדשים, האתר שאת מקומו מציין הסלע המדובר. בהקשר זה יש לציין שבמערה קיימים חללים רבים שטרם נחקרו. בעבר היא היתה גדולה כפליים ויותר מזו הנראית לעין היום. מידותיה צומצמו עם בניית הכיפה בשנת 691 והקמת קיר חוצץ בצדה הדרום-מזרחי של המערה, הכיוון שבו מצויים יסודות אחת מארבע האומנות המרכזיות התומכות בכיפה.

בור הרוחות שמתחת ללוח השיש מסתורי למדי וטרם נחקר כראוי. ככל הידוע הוא נפתח לאחרונה בשנת 1911 במהלך 'השוד של פארקר', כאשר קבוצת הרפתקנים אנגלים שיחדה את ראשי הוואקף והורשתה לפתוח את בור הרוחות ולחפור במקום ובנקודות נוספות ברחבי ההר במשך תשעה לילות רצופים. מרגע שהתגלה הדבר סערה הארץ כולה. יהודים, מוסלמים ונוצרים זעמו על החופרים. הקבוצה האנגלית נמלטה במהירות חזרה לארצה, אך השמועות התעקשו שהיא נטלה מבור הרוחות את מטהו של משה רבנו, ארון-הברית, המנורה, כלי המקדש, כתר שלמה המלך, טבעתו וחרבו ועוד כהנה וכהנה, ובסך הכל עשר תיבות מלאות באוצרות המקדש. ואמנם מנהיג קבוצת החופרים, קפטן מונטגיו בראונלו פארקר, הכחיש את הטענות. הוא הודה אמנם ש'בור הרוחות' שמתחת לאבן השתיה בכיפת הסלע נפתח בידי צוותו באותה חפירה לילית, אך לדבריו זהו בור שעומקו איננו עולה על 25 ס"מ.

מצד שני, מול עדותו של הקצין הבריטי מעניק השוחד קיימת עדות שונה לגמרי, של החוקר האיטלקי ארמטה פיירוטי, מהנדס העיר ירושלים מטעם הפאשה בין השנים 1854–1861. פיירוטי טען שהצליח להגיע לבור הרוחות המדובר דרך אחד הבורות הנמצאים צפונית לכיפה. המוסלמים עצמם נמנעים מלפתוח את הבור, מכיוון שלפי המסורת האיסלמית, לוח השיש סוגר למעשה על פתחו של השאול, על נשמות המתים הקבורות תחתיו (מכאן השם 'בור הרוחות') וכן על מקורות כל המים בעולם. נראה שהמסורת הזו שואבת את כוחה מהמסורת היהודית לגבי אבן השתיה, אשר לפי מדרש חז"ל ממנה 'הושתת העולם', ורואה באבן מעין פקק הסוגר על התהום שנכבשה תחתיו לבל תשוב להציף את העולם כבימי המבול. קישור למקור הכתבה במעריב: http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/6...(הקישור כנראה לא תקין)

מבחר תמונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]


החפירות הפראיות שחופר הווקף בהר הבית, כך מתברר, הן עניין ותיק – וגם בעבר הרחוק הן עברו בלא מחאה ניכרת מצד הרשויות. בנובמבר 1975, למשל – לפני 42 שנה – החל הווקף בעבודות חפירה בכיפת השלשלת שמטרתן לחזק את יסודות עמודי הכיפה. כיפת השלשלת צמודה לכיפת הסלע ממזרח, ומצויה ככל הנראה בנקודה שבה ניצב בימי קדם פתח אולם המקדש. בחפירה הזאת, שעליה כתב הארכיאולוג צחי דבירה במאמר שמסכם את כלל החפירות בהר במאה השנים האחרונות, העז הווקף לחפור עד לעומק של לא פחות משני מטרים. יש לזכור כי זו נקודה רגישה ביותר מבחינה ארכיאולוגית, אפילו במונחים של הר הבית שכל נקודה שתיחפר בו מסוגלת לספק הצצה אלפי שנים לאחור.

דבירה ציין כי לאחר שדבר החפירה פורסם בעיתון 'מעריב', נשלח למקום בתאריך 26.11.1975 מפקח אגף העתיקות יוסף גת. אולם גם נציג מדינת ישראל, כך עולה מסיפור הדברים, לא הורשה להיכנס לאתר החפירות, ונאלץ לחדור למתחם העבודות דרך פרצה בגדר הפח שהקיפה את כיפת השלשלת. התיעוד של החפירה היה לפיכך מוגבל ביותר, ואיכות התצלומים ירודה. מהדיווח ומהתמונות של גת התברר שיסודות העמודים התומכים את המבנה נחשפו בחפירה, ריצוף האבן הוסר והחפירה חדרה לכמה שכבות של ריצופים קדומים מתקופות עלומות בעבר.

החפירה נוהלה בידי הישאם עווד, אדריכל הווקף באותה עת, שהתאמץ למנוע פיקוח ותיעוד של העבודות. הדבר המשמעותי ביותר שאפשר ללמוד מהחפירה ההיא, לדעת דבירה, הוא העובדה שבנקודה כה סמוכה לכיפת הסלע מפלס סלע האם מצוי בעומק של יותר משני מטרים. זהו נתון שמתיישב היטב עם תיאורי מסכת מידות על המקום הזה. בהנחה ששיעור האמה הוא כחצי מטר פחות או יותר, ובהתבסס על מסורת ישראל וזו המוסלמית הממקמות את קודש־הקודשים במרכז כיפת הסלע, אפשר להסיק שכיפת השלשלת עומדת בערך במקום שבו ניצב בימי הבית פתח אולם המקדש. אל האולם, כך נכתב במשנה במסכת מידות (ג, ו), עלו 12 מעלות שרום כל אחת מהן חצי אמה. בהכרח נובע מכאן שהיכל המקדש ניצב בגובה של כשלושה מטרים מעל סביבתו, אולם כיפת הסלע של ימינו מצויה באותו גובה של הרחבה שסביבה.


מנגד, אבן השתייה – הסלע שמעליו נמתחת כיפת הסלע – בולט וגבוה היום לאין שיעור יותר מאבן השתייה בזמן הבית. אז, כפי שנכתב במשנה במסכת יומא (ה, ב), היה גובה האבן שלוש אצבעות בלבד – כלומר כשישה סנטימטרים. אולם כיום בולטת פסגת הסלע מעט יותר ממטר מעל רצפת כיפת הסלע.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.