חנן פורת בעלון לפרשת השבוע פרשת ויגש תש|ע כתב על המזמור:"את העיון במזמור י"א שבתהילים אכתוב בנימה אישית: פרק זה קראתי ושניתי ובו הגיתי רבות בימי 'ההתנתקות' הארורה מגוש קטיף וחבל עזה. באותם ימי צער ומכאוב מצאתי בפרק זה הד להמיית לבי, ובשעה שישבתי בבית הכנסת החרב בנוה דקלים לאחר הגירוש וההרס קראתיו במקום היקרר והקדוש הזה בפעם האחרונה והוספתי בשולי ספר תהילים השרוי עמי כמה הערות שמקצתן מובאות לפניכם בזה.

המזמור[עריכה | עריכת קוד מקור]


א לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד:
בַּיהוָה, חָסִיתִי--אֵיךְ, תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי; נודו (נוּדִי), הַרְכֶם צִפּוֹר.
ב כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים, יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל-יֶתֶר--
לִירוֹת בְּמוֹ-אֹפֶל, לְיִשְׁרֵי-לֵב.
ג כִּי הַשָּׁתוֹת, יֵהָרֵסוּן-- צַדִּיק, מַה-פָּעָל.
ד יְהוָה, בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ-- יְהוָה, בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ:
עֵינָיו יֶחֱזוּ-- עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ, בְּנֵי אָדָם.
ה יְהוָה, צַדִּיק יִבְחָן: וְרָשָׁע, וְאֹהֵב חָמָס--שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ.
ו יַמְטֵר עַל-רְשָׁעִים, פַּחִים: אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת--מְנָת כּוֹסָם.
ז כִּי-צַדִּיק יְהוָה, צְדָקוֹת אָהֵב; יָשָׁר, יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ.

"הרכס"[עריכה | עריכת קוד מקור]

גם בפסוק:"אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי - נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר" (א') מצא חנן פורת רמז למה שהתרחש בגוש קטיף. הביטוי "נוּדִי הַרְכֶם צִפּוֹר" נשמע על פניו תמוה וסתום. מיהו "הַרְכֶם"? ומיהי אותה "צִפּוֹר"?
מפרש רש"י: "זוהי דוגמת "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' (שמואל א' כ"ו, י"ט), שגירשוהו (שאול ואנשיו את דוד) מארץ ישראל לחוצה לארץ... ואיך תאמרו אתם לנפשי נודי הרכם – לעבר הר שלכם אתה (דוד) ציפור הנודד. שכל אדם המטלטל נמשל לציפור הנודדת מקינה כדתיב: 'כציפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו' (משלי כ"ז, ח')".

פירושו של רש"י יפה וישר בפשוטו של מקרא, אלא שעדיין המילה "הרכם" דורשת דרקדוק מה שהרי 'הרכם' של שאול ואנשיו הינו דווקא הרי יהודה בנימין והשומרון שהם ודאי נחלת ה', ולא ההרים אלה קוראים שאול ואנשיו לדוד לשוב.

נראים אפוא הדברים, שפרק זה נאמר אמנם על ידי דוד הנרדף בידי שאול אך יש בו – כבפרקים רבים בתהילים – מבט רחב וארוך טווח הרומז לגורלו של עם ישראל במרוצת הדורות, הן בימי הגלות האפלה והן לבושתנו ולצערנו גם בארץ ישראל בעת הגירוש ובעקירה.

ובשולי ספר תהילים שלי כתבתי בי"ז במנחם אב תשס"ה בנוה דקלים החרבה מיושביה את המילים הבאות: "נודי הרכם" נודי אל הרכם. כך אומרים רשעי אומות העולם לישראל: בואי ציפור קטנה ונודי אל ההר הטוב שלנו, כדרך שאומר רבקשה לחזקיה ואנשיו בעת המצור על ירושלים: "ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש...". (מלכים ב' י"ח, ל"ב) ...וכדרך שאומרים היום אנשים 'רחמנים' למתיישבי גוש קטיף – שובי הביתה לארץ ישראל וניתן פתרון לכל מתיישב. אבל אנחנו איננו מוצאים מנוחה אלא בנחלתנו אנו ובפרט בירושלים הר קודשנו כעניין שנאמר: "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי" (תהילים פ"ד, ד').

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.