רבי ישעיה ב"ר מאלי די טראני (רי"ד (1165~ - 1240~) מגדולי הראשונים מבין יהודי איטליה ככתב על פרק י':"מזמור זה חיבר דוד על הווה שלעולם, שהרשע רודף אחרי העני לבולעו. הוא פונה לה' למה תעלים עין כאשר כאשר הענע בצרה. ומתפלל כי יתפסו הרשעים במזימות ובמחשבות הרעות ויקבלו ממנו פורענות. הקב"ה נדרש לכך שכן הרשע משתבח על מעשיו.
רבי דוד קמחי (1165-1235) מ"הראשונים" בפרובאנס - דרום צרפת, פרשן המקרא הוסיף על האמור לעיל, שיתפלל בה כל אדם שהוא בורח מצרה, גם מימד לאומי. הוא כולל בבקשה את העושק של אומות העולם בעם ישראל ומבקש כי יאבדו הגויים.
הפרק[]
א. לָמָה יְהוָה, תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק; תַּעְלִים, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע, יִדְלַק עָנִי; יִתָּפְשׂוּ, בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ.
ג כִּי-הִלֵּל רָשָׁע, עַל-תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ; וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ יְהוָה.
ד רָשָׁע--כְּגֹבַהּ אַפּוֹ, בַּל-יִדְרֹשׁ; אֵין אֱלֹהִים, כָּל-מְזִמּוֹתָיו.
ה יָחִילוּ דְרָכָו, בְּכָל-עֵת--מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ, מִנֶּגְדּוֹ; כָּל-צוֹרְרָיו, יָפִיחַ בָּהֶם.
ו אָמַר בְּלִבּוֹ, בַּל-אֶמּוֹט; לְדֹר וָדֹר, אֲשֶׁר לֹא-בְרָע.
ז אָלָה, פִּיהוּ מָלֵא--וּמִרְמוֹת וָתֹךְ; תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, עָמָל וָאָוֶן.
ח יֵשֵׁב, בְּמַאְרַב חֲצֵרִים--בַּמִּסְתָּרִים, יַהֲרֹג נָקִי; עֵינָיו, לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ.
ט יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר, כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה-- יֶאֱרֹב, לַחֲטוֹף עָנִי;
יַחְטֹף עָנִי, בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.
י ודכה (יִדְכֶּה) יָשֹׁחַ; וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו, חלכאים (חֵל כָּאִים).
יא אָמַר בְּלִבּוֹ, שָׁכַח אֵל; הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל-רָאָה לָנֶצַח.
יב קוּמָה יְהוָה--אֵל, נְשָׂא יָדֶךָ; אַל-תִּשְׁכַּח עניים (עֲנָוִים).
יג עַל-מֶה, נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים; אָמַר בְּלִבּוֹ, לֹא תִדְרֹשׁ.
יד רָאִתָה, כִּי-אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט-- לָתֵת בְּיָדֶךָ:
עָלֶיךָ, יַעֲזֹב חֵלֵכָה; יָתוֹם, אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר.
טו שְׁבֹר, זְרוֹעַ רָשָׁע; וָרָע, תִּדְרוֹשׁ-רִשְׁעוֹ בַל-תִּמְצָא.
טז יְהוָה מֶלֶךְ, עוֹלָם וָעֶד; אָבְדוּ גוֹיִם, מֵאַרְצוֹ.
יז תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה; תָּכִין לִבָּם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ.
יח לִשְׁפֹּט יָתוֹם, וָדָךְ: בַּל-יוֹסִיף עוֹד--לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ, מִן-הָאָרֶץ.
מקור לברכה בשמונה עשרה[]
במסכת מגילה למדנו:"ומה ראו לומר ברכת ' השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב (תהלים י, טו) שבור זרוע רשע" (י"ז,ב'). ברכת השנים בשמונה עשרה נאמרת נגד אלה המפקיעים את המחירים לפי האמור בפרק: שְׁבֹר, זְרוֹעַ רָשָׁע . פרשני המקרא מייחסים קביעה זאת לעשו הרשע (רש"י, הרד"ק כיוון לרשע ור' ישעהי מטראני לאדם רע.
ובצע ברך נאץ ה[]
חנן פורת בעלון לשבת מעט מן האור נתן למזמור את הכותרת ובצע ברך נאץ ה. הוא סבור כי שי רגלים לדבר כי פרק י' הוא המשכו של פרק ט'. הוא מצא במזמור את תחושת העוול המוסרי של צדיק ורע לו רשע וטוב לו בפסוק ג':" כִּי-הִלֵּל רָשָׁע, עַל-תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ; וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ יְהוָה". הוא מתעקב על פירוש החלק השני של הפסוק:
- ברוח רש"י - הגזלו או השופט - הבוצע בצע, מתברך בליבו ואומר - אנאץ ה' ושלום יהיה לי.
- דומה לראשון - הגזלן משבח גם את הסובבים אותו, המחניפים ומהללים אותו ובכך שותפים לניאוף ה' השונ רש"ע. מקביל לפסוק בספר משלי:" עֹזְבֵי תוֹרָה, יְהַלְלוּ רָשָׁע; וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה, יִתְגָּרוּ בָם" (כ"ח, ד'). על פסוק זה אמר הרמח"ל:"כי אותם שמהללים רשע ברשעתו ולא יוכיחו על פניו מומו, הנה הם עוזבי התורה ומניחים אותה שתתחלל חס ושלום, אך שומריה המתחזקים להחזיקה וודאי שיתגרו בם לא יוכלו להתאפק ולהחריש." (מסילת ישרים\ פרק י"ט ביאור חלקי החסידות ומובא באתר דעת). גם אם לא ניתן לעשות דבר נגד הרשע, היות ומימלא הוא לא שומע, אין לחניף לו ועל זה מדבר הכתוב.
- הפירוש הבא אינו הפשט אבל יורד לעומקו של הפסוק ומובא במסכת בבא קמא:"דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר (תהילים י) בוצע ברך נאץ ה' " (צ|ד,א'). לפי זה מדובר במי שברך על מצווה שבאב בעבירה וסבור שאם יעשה מצווה בעקבות העבירה יסלח לו.
המסקנה של חנן פורת היא:"ואכן, לא אחת רואים אנו, אנשים נכבדים, המתירים לעצמם לעבור עבירות – לעתים חמורות – בין אדם לחברו ובין אדם לציבור – מתוך מגמה להרבות בדרך זו מצוות לשם שמים, ואינם חשים ומרגישים שבדרך נלוזה זו, לא זו בלבד שאינם מקיימים מצוה אלא הופכים אותה לעבירה שיש בה בזיון וחילול השם, כעדות הכתוב הצווח ואומר: "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ - נִאֵץ ה' ".