Family Wiki
Advertisement

באיזה שמן אפשר להדליק נרות חנוכה - אתר "הדברות"

תוספות לתפילה ולברכת המזון ואיסור הדלקה בשבת ובמועדים - מסכת שבת דף כ"ד

  • תוספות לתפילה ולברכת המזון חנוכה ומועדים.
  • דברים האסורים בהדלקה בשבת/יום טוב.

התוכן לפי ביאור הרב עדיין שטיינזלץ- המקור ספריא הערות מתוך שיעורו של : הרב חיים סבתו, ב-07:00 - https://zoom.us/j/290510305 וכן : הרב דוב קדרון, ב-06:35 - https://us04web.zoom.us/j/5409214015

פורטל הדף היומי
פורטל הדף היומי

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לצפות בתרשים במלואו

האם להזכיר על הניסים בחנוכה בברכת המזון?[]

(מעניין שגם אחרי 500 שנה עדיין לא סוכם האם חייבים ברכת המזון בחנכה)

על הניסים תבנית.png

מזכיר בהודאה - "נודה לך" או ב"בונה ירושלים"
איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר עניינה של חנוכה בברכת המזון? וצדדי השאלה: כיון דמדרבנן [שמדברי סופרים] הוא, לכן לא מדכרינן [אין אנו מזכירים], או דילמא [שמא] משום פרסומי ניסא מדכרינן [פרסום הנס אנו מזכירים]?! אמר רבא שכך אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר. (זו רשות) ואולם אם בא להזכיר — מזכיר בהודאה, בברכה המתחילה "נודה לך". מסופר כי רב הונא בר יהודה איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא בחנוכה. ולאחר שסעד שם עמד לברך ברכת המזון, ובתוך כך סבר לאדכורי [להזכיר] את חנוכה בברכת "בונה ירושלים". אמר להו [להם] לבני הישיבה] רב ששת: מזכירים את חנוכה בברכת המזון כתפלה. מה בתפלה מזכירים חנוכה בברכת ההודאה ("מודים") — אף ברכת המזון מזכירים בה ענין חנוכה בברכת ההודאה ("להודות לשמך הגדול")

האם להזכיר את ראש חודש (יעלה ויבוא) - שכן מדובר במצווה מהתורה - בברכת המזון?[]

כמו בימים: שאסורים בעשיית מלאכה, שהקריבו קרבן מוסף בבית המקדש,שאין קדושה על הכוס
מתוך הסתמכות על השאלה הקודמת איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] עוד שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר את ראש חודש בברכת המזון? וצדדי השאלה: אם תימצי [אם תרצה] לומר כי בחנוכה מכיון שהוא רק דרבנן [מדברי סופרים] לא צריך להזכיר אותו בברכת המזון, 'ואולם ראש חודש שהוא דאורייתא [מן התורה] — צריך להזכיר.

  1. או דילמא [שמא] כיון דלא [שאינו] אסור בעשיית מלאכה — לא מזכרינן [אין אנו מזכירים]. ונחלקו חכמים בדבר, רב אמר: מזכיר את ראש חדש בברכת המזון, ור' חנינא אמר: אינו מזכיר. אמר רב זריקא: נקוט [החזק] בהלכה של רב בידך, כיון דקאי [שעומד] ר' אושעיא כוותיה [כמותו, בשיטתו].
  2. דתני [ששנה] ר' אושעיא בתוספתא: 'אותם ימים שיש בהן קרבן מוסף בבית המקדש, כגון ראש חודש וחולו של מועד, בערבית, ושחרית ומנחה מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות שלמות ואומר מעין המאורע של יום בברכת העבודה ("רצה"). ואם לא אמר — מחזירין אותו (לא בליל ראש חודש). ואומרה בפעם השניה.
  3. ובימים אלה אין בהן קדושה על הכוס, שאין עושים קידוש בכניסת היום, ואולם יש בהן הזכרה של היום בברכת המזון (וכשיטת רב - ואומרים "יעלה ויבוא). ואילו ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי (כאשר יש:) ושני או תעניות או מעמדות ? דינם שונה וכפי שיפורט

עוד לפני סיכום הדברים מבררים: שני וחמישי מאי עבידתייהו [מה מעשיהם] כלומר, מדוע הוזכרו בכלל יום שני וחמישי שאין בהם תפילות מיוחדות? ומסבירים: אלא ודאי מדובר בשני וחמישי ושני של ימי התעניות על הגשמים ושל מעמדות (ושל מעמדות - כלומר לימים של מעמדות שהיו מתענין ארבעה תעניות בשבת שני ושלישי ורביעי וחמישי ומעין המאורע דידהו תפלת תענית:(רש"י). ובימים אלה בתפילות ערבית, ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואומר מעין המאורע (את עניין התענית) בברכת "שומע תפלה", ואולם אם לא אמר — אין מחזירין אותו. ואין בהן קדושה על הכוס, ואין בהן הזכרה בברכת המזון.

האם להגיד על הניסים במוסף של שבת חנוכה?[]

אם מתפללים מוסף - אין צורך גם ב"על הניסים", יום טוב שחל בשבת - אין מזכירים אותו, ביום הכיפורים שחל בשבת- מזכירים אותו, בתפילת ערב שבת אין מזכירים את יום טוב
אמר אביי לרב יוסף: הא [דבר זה] של רב הונא ורב יהודה משל רב הוא, שמוצאים אנו כשיטה זו גם בדברי רב, רבם. שאמר רב גידל אמר רב: ראש חדש שחל להיות בשבת — המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר בברכת ההפטרה את של ראש חדש, שאילמלא היה זה יום שבת אין קריאה בנביא בראש חדש, וההפטרה בנביא נחשבת שאינה נוגעת ליום ראש החודש, ועל כן אין מזכירים בה את ראש חודש. ואם כן הוא הדין לענין הזכרת חנוכה במוסף ראש חודש, כיון שאילמלא היה זה ראש חודש לא היה מתפלל מוסף בחנוכה, על כן אף שמתפלל מוסף — לא יצטרך להזכיר בו את של חנוכה(תפילת מוסף הוספה לחנכה, אז אין צורך להוסיף על הנסים - ההלכה היא שכן מוסיפים).
אף את ההשוואה הזו דוחים: מי דמי [האם זה דומה]?! התם [שם] הלא קריאה בנביא בסדר התפילה בראש חדש ליכא [אינה] כלל, ואילו הכא איתיה [כאן ישנה] הזכרת חנוכה בתפילות ערבית ושחרית ומנחה. אלא להא דמיא [לזו היא דומה]: שאמר רב אחדבוי שכך אמר רב מתנה שכך אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת, המפטיר בנביא במנחה בשבת אינו צריך להזכיר של יום טוב(מתעלמים מהעובדה שזה יום טוב), שאילמלא היה זה שבת אין קריאה בנביא במנחה ביום טוב . ואם כן, אף שיש הפטרה בנביא ביום טוב בשחרית, כיון שבמנחה אין קוראים בנביא (בזמנו קראו עשרה פסוקים, כנראה בכתובים ) נחשבת הקריאה הזאת כבלתי שייכת לגופו של יום טוב, ואין מזכירים בה ענין יום טוב. וכן גם בחנוכה — אינו מזכיר של חנוכה במוסף
ולית הילכתא ככל הני שמעתתא [ואין הלכה ככל השמועות, ההלכות הללו], אלא כי הא [כמו הלכה זו] שאמר ר' יהושע בן לוי, שאמר: יום הכיפורים שחל להיות בשבת, המתפלל את התפילה הנוספת של היום, נעילה, צריך להזכיר של שבת אף בתפילה זו, ואף שאין מתפללים נעילה בכל שבת. וטעמו של דבר: שיום הכיפורים היום עצמו הוא שנתחייב בארבע תפלות (שחרית, מוסף, מנחה, נעילה), וכיון שחל בשבת — יש להזכיר את השבת בכל אחת מן התפילות. ואם כן, רואים אנו שביום שבו יחוד, קשור הדבר לכל עניין שבקדושה המתארע בו, בין שהוא בא בשל היום ובין שהוא בא מטעם אחר.
ומקשים: קשיא הילכתא אהילכתא [קשה הלכה אחת על הלכה אחרת]. שכן מצד אחד אמרת כי הילכתא [הלכה] היא כר' יהושע בן לוי, וקיימא לן הילכתא [ומצד אחר מוחזק לנו, בידינו כי הלכה] כרבא, והיא סתירה להלכה הראשונה, שכן אמר רבא: ביום טוב שחל להיות בשבת, שליח הציבור היורד לפני התיבה להתפלל תפילת ערבית מקוצרת בקול רם (ברכה מעין שבע — מגן אבות - "קונה שמים וארץ") אינו צריך להזכיר בה את של יום טוב, שאילולא הייתה זו גם שבת אין שליח צבור יורד להתפלל תפילה זו בערבית ביום טוב. ואם כן, חוזרים אנו להנחה שדבר שאינו נובע מעצם דיניו של אותו יום נחשב כזר לו, ואינו נזכר בו.(זו תפילה ייחודית לשבת - היות ובית הכנסת היה מחוץ לעיר והזדרזו לצאת הביתה - והיה חשש שהציבור יתפזר ומישהו יישאר בבית הכנסת - לכן מושכים את סיום התפילה)
את הקושיה הזו דוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! התם [שם, בשבת] בדין הוא שאפילו בשבת נמי [גם כן] לא צריך שיחזור שליח הציבור כדרך שאין חוזרים על תפילת ערבית אחרת, ורבנן [ואולם חכמים] הוא דתקוני [שתיקנו] לעשות זאת משום חשש סכנה, כדי לעכב קצת את היוצאים מבית הכנסת, שהמאחרים לבוא ייצאו יחד עם כולם. כי בתי הכנסת מצויים היו מחוץ לעיר, והיתה סכנה ללכת יחידי בלילה. וחזרה זו על התפילה אינה מחיובו של היום, אלא תקנה לתועלת אחרת. אבל הכא [כאן] ביום הכיפורים — יום הוא שנתחייב בארבע תפלות, ולכן בכל יום שיש בו תפילה נוספת יש להזכיר בה את כל המאורעות החלים בו כמו בשאר התפילות.

וְלֹא בְּאַלְיָה, וְלֹא בְּחֵלֶב[]

אין מדליקים בְּחֵלֶב מבושל, האם תוספת שמן מותר מתירה את השימוש בו
ועוד שנינו במשנה שלא מדליקים בְּאַלְיָה ( הקראים אמרו שאין אוכלים זה כמו חלב) , וְלֹא בְּחֵלֶב. ונחום המדי אומר שמדליקים בְּחֵלֶב מבושל. וחכמים אומרים שבין שהוא מבושל ובין שאינו מבושל אין מדליקים בו. ושואלים: והלא שיטת החכמים היינו [זוהי] בדיוק שיטת התנא קמא [הראשון], כלומר, סתם משנה, שהרי הם חוזרים על אותו רעיון! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה ביחס למה שרב ברונא אמר בשם רב, שחֵלֶב מבושל שהוסיפו בו שמן (כמו שמן זית) מותר להדליק בו, ואחד מקבל דעה זו להלכה ומתיר והשני אוסר. ואולם לא מסיימי [אין הם מוגדרים], שאף שמתוך סגנון הדברים במשנה נראה שיש הבדל ביניהם בנקודה זו, ואולם לא נשנתה במפורש שיטת כל אחד מהם.

לא מדליקים בשמן שריפה ביום טוב (שמן תרומה שנטמאה שצריך לשרוף)[]

אסור לשרוף את השמן ביום טוב, המלאכה לא הותרה ביום טוב, רק "אוכל נפש" מותר ביום טוב, המלאכה לא הותרה ביום טוב משנה כהמשך לדברי המשנה הקודמת מוסיפה משנה זו כי אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, וכאשר יבואר טעם הדבר בגמרא. בהדלקת נרות השבת היו חכמים שאסרו שמנים ידועים. ר' ישמעאל אומר שאין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, שריחו של העטרן רע, והוא מפריע ליושבים בבית. ואילו חכמים מתירין להשתמש להדלקת הנר בכל השמנים, אם רק בוערים הם כיאות, בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ואף בנפט. ר' טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד, שהוא המובחר בשמנים ונאה לכבוד השבת. (ניתן להשתמש בהם סתם לבערה)
גמרא על דברי המשנה, שאין מדליקים בשמן שריפה ביום טוב, שואלים בגמרא: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ומשיבים: לפי שבכלל אין שורפין קדשים ביום טוב. ועל עצם העקרון שאין שורפים קדשים ביום טוב שואלים: מנהני מילי [מניין הדברים הללו]?

  1. אמר חזקיה, וכן תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של חזקיה, מה שאמר קרא [הכתוב]: "ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו" (שמות יב, י) (למה מוזכר פעמיים) דרוש הסבר, שכן אין תלמוד לומר, כלומר, אין אנו למדים דבר מהמילים "עד בוקר" בפעם השנייה, ודי היה לומר "והנותר ממנו באש תשרופו"! אלא מה תלמוד לומר "עד בקר" — בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו, שאת הנותר מקרבן הפסח אין שורפים מיד בבוקר הבא, ביום טוב, אלא למחרת, ביום הראשון של חול המועד. ומכאן שאסור לשרוף קדשים ביום טוב.
  2. אביי אמר: דבר זה נלמד ממקרא אחר, שאמר קרא [הכתוב]: "עלת שבת בשבתו" (במדבר כח, י), ומכאן נלמד שרק עולת השבת מותר להקריב ביום השבת, ואולם לא עולת חול בשבת, ולא עולת חול ביום טוב. הרי שאף דבר מצוה אסור לעשותו ביום טוב, אם לא נכלל במפורש בין הדברים שהותרו במלאכה ביום טוב.
  3. רבא אמר: דבר זה נלמד מכתוב אחר, שאמר קרא [הכתוב] בדיני יום טוב: "כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" (שמות יב, טז), ומן ההדגשה "הוא לבדו" למדים אנו: "הוא" — אוכל נפש לבדו הוא המותר בעשייה ביום טוב, ואולם לא הדברים המכשירין הדרושים לצורך האכילה. שאף שמלאכת בישול מותרת, מכל מקום אסורה הכנת דברים המכשירים לבישול.
  4. וכן ממה שנאמר "לבדו" נלמד: ולא מילה שלא בזמנה. שאם לא נימול הילד בזמנו ביום השמיני ללידתו מסיבה כל שהיא ורוצים למולו ביום אחר, אין למולו ביום טוב. דאתיא [שאף שבאה] אפשרות להתירה בדרך לימוד מקל וחומר, הרי בא הכתוב ואוסר במפורש מלאכה זו ביום טוב. וכן שריפת קדשים, אם כי יש ציווי בכתוב לעשותה, כיון שאין חובה לעשותה ביום זה דווקא, לא הותר לעשותה ביום טוב

המשך – אין מדליקים בשמן שריפה בשבת[]

כאשר יש "מצווה עשה" וכן "מצווה לא תעשה"
רב אשי אמר נימוק אחר: נאמר בכתוב לגבי הימים הטובים לשון "שבת" ולשון "שבתון" (ויקרא כ״ג:ג׳), והרי (כ״ה א) עשה של שביתה. ואם כן, הוה ליה [נעשה] יום טוב מצוה שיש בה גם צד של מצות עשה (מצות שבתת) וגם מצות לא תעשה ("לא תעשה כל מלאכה"). ואין עשה של שריפת הקדשים דוחה את לא תעשה ועשה של יום טוב

השיעור הבא[]

Advertisement