Family Wiki
Advertisement



בס"ד, כ"ב חשון תש"ע



Torat hameleck.jpg

מאת ישיבת עוד יוסף חי - הודעה לציבור : הספר 'תורת המלך' שיצא כעת לאור, מאת הרבנים יצחק שפירא ויוסי אליצור – עוסק בבירור רציני של סוגיות בהלכה. מחברי הספר עשו עבודת-קודש יסודית, במלוא האחריות הנדרשת לכתיבת ספר תורני. גדולי הרבנים ותלמידי-החכמים העוסקים בנושא, יודעים להעריך את הרמה הגבוהה של הספר ואת התרומה החשובה שלו לספרות ההלכה של ימינו. אין בכוונת הרבנים מחברי הספר להתראיין בתקשורת, ובפרט בכלי התקשורת שאינם מחוייבים לעול-תורה-ומצוות, אך הם מדגישים שאין הם מסתירים דבר. אנו נמצאים בעידן חופש-המידע, וברוך ה' ניתן כיום להוציא ספרי-קודש מבלי להזדקק לרשיון הצנזור כמו שהיה במשטרים אפלים בעבר, כגון בשלטון הצאר-הרוסי... אחד התחומים שבעבר היה מוסתר פעמים רבות מאימת הצנזורה, הוא הנושא של בחירת עם ישראל, יסוד-היסודות באמונת היהדות, כפי שמצהיר כל יהודי בכל יום "אשר בחר בנו מכל העמים". גם בספר 'תורת המלך' מופיע הנושא הזה בכמה הקשרים בהלכה ובפנימיות-התורה.

בספר ניתן לראות שקיימת אמירה הלכתית ברורה בנושא המלחמה באויב. זהו נושא אקטואלי ביותר, שלצערנו קיימות בו גישות מעוותות אשר אנו סובלים רבות בגללן. די לראות את הפוזה העלובה של ראשי המדינה בסוגיית גלעד שליט, הסובל בשבי האויב בגלל המנעות מפעולות תקיפות ופשוטות, בעוד ראשי-הנחש של האויב הערבי יושבים לבטח תחת מחסה של 'אוכלוסיה אזרחית' ולועגים לנו בכל פה.

אנו מקווים שלומדי התורה בכל מקום ילמדו את הספר 'תורת-המלך', ובעזרת ה' נזכה למנהיגות אמת אשר עקרונותיה ודרכה יהיו לאורה של תורת-אמת, תורת חיים.

סרטונים[]

הרב_שפירא_שליט

הרב שפירא שליט

הרב יצחק שפירא שליט"א, ראש ישיבת עוד יוסף חי, מדב רעל הספר החדש 'תורת המלך', העוסק בסוגיות הלכתיות שבין ישראל לעמים.

הקול_היהודי_גיוס

הקול היהודי גיוס

צבי הס, מגוייס טרי לצה"ל, מסביר כיצד הוא מתכונן לשרת את עם ישראל בצבא - להילחם באויבי ישראל, ע"פ דעת התורה הקדושה, ולסרב באופן מוחלט לכל פקודה המנוגדת לצו התורה.

לפי רוטר נט[]

היום, יום חמישי, מתגייס לצה"ל צבי הס, תושב קדומים ובוגר ישיבת 'עוד יוסף חי'. צבי גאה להגיע לצבא עם הספר 'תורת המלך'. הוא כבר הבהיר כמה פעמים בלשכת הגיוס שהוא מחויב לדיני התורה, אין ספק שיסרב פקודה לגירוש יהודים וגם יעשה כל מאמץ שפקודה כזו לא תוכל להתבצע. מטרת גיוסו היא אחת: מלחמה בערבים שנואי נפשנו שעושים כרצונם בארץ ישראל. למרות שהיו בלשכת הגיוס שחששו לגייסו - דווקא מפקד הלשכה בתל השומר, אבי זיו, קיבל החלטה אמיצה: הוא מגייס לצה"ל גם חיילים כאלה. יש לקוות שהחלטתו של אבי זיו מהוה חלק משינוי מדיניות כללי בצבא: טוב לגייס את אלה שבאים להילחם באויב.

כתבנו מציין שככל הנראה מושפעת עמדתו של אבי זיו, לשעבר מפקד לשכת הגיוס בירושלים, מהעבודה המשותפת עם יובל יום-טוב - המפקד הנוכחי של לשכת הגיוס ירושלים - שהיה סגנו בלשכת הגיוס הירושלמית. יובל יום טוב הוא תושב קדומים (שכן של צבי), ויש להניח שיש לו חלק בעיצוב התודעה הזו, שחיילים שרוצים להילחם ברצינות באויב דווקא יועילו למערכת.

ציניקנים מן השמאל אולי יאמרו שהצבא דומה למי ששופך מים לדלי שבתחתיתו חור: בעוד הצבא מנסה לכבות את אש הסרבנות - הוא מגייס אל תוכו את הסרבנים הבאים... . אך הפרשן של הקול היהודי סבור שאין כאן סתם טעות: למרות שהשלטון גורם לצבא להתבטא בפומבי כאילו הוא נגד חיילים טובים שמסרבים להילחם ביהודים - בתוך תוכם יודעים כל הקצינים שדווקא אלה החיילים עם החוסן שיוביל לניצחון אמיתי.

בעזרת ה' יגיע צבי היום להתגייס, מלווה בכמה חברים שמחים שילוו אותו תוך הפצת רוח גבורה בקרב המתגייסים הנוספים. אחרי שצבי הבהיר היטב בלשכת הגיוס שהוא מתגייס כדי להילחם לפי מוסר המלחמה היהודי, ובפרט להיעזר בספר 'תורת המלך' שכתב מורו ורבו, הרב יצחק שפירא, הוא עובר כעת לחלחל את המסר הזה בשורות הצבא. לא נפרט את כל הפעולות האפשריות כדי לחלחל לשורות הצבא את המסר, כדי שלא לקלקל את היכולת לעשות את הפעולות הללו... . רק נציין שיש לנו כאן חייל נוסף בסיירת מובחרת של חיילים שהחליטו: אנחנו נלחמים על התודעה היהודית - ואין לך מלחמה קרבית מזו.

בויקיפדיה העברית[]

תורת המלך – חלק ראשון – דיני נפשות בין ישראל לעמים הוא ספר הלכתי מאת הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מישיבת עוד יוסף חי שביצהר, העוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים, בזמן שלום ובזמן מלחמה.

הספר פותח באיסור הריגת גוי, אולם בהמשכו הוא מפרט באילו סיטואציות מותר ולעתים אף רצוי להרוג גויים. בספר מובאות סברות שלפיהן מותר, בזמן מלחמה, להרוג גם ילדים גויים, למשל כאשר ברור "שהם יגדלו להזיק לנו".[1]

מבנה הספר ותוכנו[]

בספר ישנם שישה פרקים המפרטים מתי מותר להרוג גוי:

  • פרק א' - איסור הריגת גוי: הריגת גוי אסורה מהתורה, אך מקור האיסור אינו בפסוק "לֹא תִּרְצָח" (שמות כ,יב), העוסק ברציחת בן ישראל, אלא בפסוק "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט,ו).
  • פרק ב' - הריגת גוי שעובר על שבע מצוות בני נח: בפרק זה דנים המחברים באלו תנאים מותר להרוג גוי שעובר על אחת משבע מצוות בני נח. נאמר בפרק כי "כאשר אנו ניגשים לגוי שעובר על שבע מצוות והורגים אותו מתוך אכפתיות מקיום שבע המצוות, אין שום איסור בדבר", אולם מתירים את ההריגה רק באמצעות פסק דין. הם מביאים דעות שונות ללא הכרעה, אך הם כותבים שלכל הדעות אין להרוג גוי כאשר המעשה הוא "השחתה", כגון כאשר הגוי חוזר בתשובה או כאשר קיימת מערכת משפטית מתוקנת שאחראית על ענישתו.
  • פרק ג' - מסירות נפש על רציחה בין בני נח: בפרק זה דנים המחברים בשאלה האם מותר לגוי להרוג גוי אחר (שאינו מאיים לפגוע בו) כדי להציל את חיי עצמו. מסקנתם היא שבמקרים מסוימים הדבר מותר לכל הדעות (למשל: כאשר רוצח מחזיק בן ערובה ויורה לעבר אנשים אחרים, מותר לירות ברוצח אף שגם בן הערובה עלול להיפגע), ובמקרים אחרים - ההיתר שנוי במחלוקת (למשל: כאשר אומרים לאדם הרוג את פלוני או שנהרוג אותך - נחלקו הדעות האם מותר למאוים להרוג כדי להינצל).
  • פרק ד' - נפש יהודי מול נפש הגוי - בפרק זה טוענים המחברים ש"בכל מקום שבו נוכחותו של גוי מסכנת חיי ישראל - מותר להורגו (גם אם מדובר בחסיד אומות העולם והוא לא אשם בכלל במצב שנוצר)". בהערה בסיום הפרק (עמוד קסט) מעירים המחברים ש"למעשה יש סברות לאסור את העניין מצד איבה שתגרום לפיקוח נפש".
  • פרק ה' - הריגת גויים במלחמה: במצב מלחמה מותר להרוג את לוחמי האויב, את המסייעים ללוחמים ואף את התומכים ומעודדים אותם, משום שכל אלה מוגדרים כרודפים. מותר, לתועלת הלחימה, לפגוע גם באזרחי האויב שהם חפים מפשע, כגון להפציץ מטרות צבאיות של צבא האויב, אף שאנשים חיים בסמוך למטרות אלה והם גם ייפגעו.
  • פרק ו' - פגיעה מכוונת בחפים מפשע: מותר לשלטון לכוף את בני עמו לצאת למלחמה ולסכן את חייהם, ואף להרוג את המסרבים להילחם או את הבורחים מן המערכה. קל וחומר שמותר להרוג את אזרחי האויב אם הדבר נצרך לתועלת המלחמה.

הסכמות[]

בראש הספר נדפסו הסכמות של ארבעה רבנים (לפי סדר קבלתן):

  • הרב יצחק גינזבורג, ראש ישיבת עוד יוסף חי. שהוציא לאחר טבח מערת המכפלה (1994) את החוברת "ברוך הגבר" שהצדיקה את המעשה מבחינה הלכתית.
  • הרב יעקב יוסף, ראש ישיבת חזון יעקב ושכונת גבעת משה בירושלים.
  • הרב זלמן נחמיה גולדברג (הגרז"ן), מחשובי הפוסקים, לשעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול. מאוחר יותר חזר בו הרב גולדברג מהסכמתו וטען כי הספר מכיל דברים ש"אינם נכונים מכח הדין וגם אין להם מקום בשכל האנושי"[2].
  • הרב דב ליאור, רב העיר קריית ארבע-חברון, וראש ישיבת ניר קריית ארבע.

בעקבות הוצאת הספר לאור[]

הוצאת הספר לאור עוררה ביקורת של רבנים שונים אשר סברו שהספר אינו תואם את ההלכה. בין השאר התנגדו לספר הרב שלמה אבינר[3] והרב זלמן נחמיה גולדברג (אשר, כאמור, חזר בו מהסכמתו לספר)[2]. רבנים אחרים, כגון הרב אליקים לבנון[3] סירבו לגנות את הספר. הרב יואל קטן כתב שזהו "ספר תורני הלכתי קלאסי, שיש למדוד אותו במבחנים למדניים-הלכתיים... [ו]שלעתים יש הפרש בין ההלכה העקרונית-תאורטית - לבין ההלכה למעשה..."[4].

קבוצת ארגונים דתיים וחילוניים, התאגדו תחת הכותרת "ברית חושך לגרש" [5] על מנת ליצור מאבק ציבורי כנגד הספר וכותביו. הארגונים הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לעצור את הפצת הספר ולהעמיד את מחבריו לדין.[6] בג"ץ דחה את העתירה על הסף באמרו שעל העותרים להמתין תחילה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה.[7] מעורבותם של ארגונים דתיים אורתודוקסיים בהגשת הבג"ץ ובקריאה להעמדת הרבנים לדין עוררה ויכוח נוקב בחברה הדתית על גבולות השיח ההלכתי, והשאלה האם לגיטימי להעמיד פוסק שפסיקתו מנוגדת לחוקי המדינה לדין. בוויכוח היו גם רבנים שטענו כי אינם מסכימים עם הספר ועם עמדותיו - ועם זאת אינם מאמינים כי ראוי להעמיד לדין פוסק בשל פסיקות ההלכה שלו - וכי חוסר הסכמתם צריכה להשאר במסגרת הדיון ההלכתי[8].

בתגובה לביקורת אמר הרב יצחק שפירא כי הספר מסכם את המקורות ההלכתיים בנושא ואין לו שום משמעות בתנאי שלום או כהוראה ליחידים[9].

ביולי 2010 נלקח הרב יצחק שפירא לחקירה בחשד להסתה.[10] במקביל פשטה המשטרה על ישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר והחרימה עותקים מהספר.[11] רבנים רבים, בהם כאלו הנחשבים מתונים, גינו את מעצרו של הרב שפירא.[12] האגודה לזכויות האזרח שיבחה את המשטרה על "שפתחה בחקירת מקרה חמור זה" אך גינתה את המעצר.[13]

הרב יצחק גינזבורג שזומן לחקירה בעקבות הסכמתו לספר הגיע לתחנת המשטרה כשהוא מלווה בעשרות מתלמידיו.[14] בהמשך זומנו גם הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף לחקירה, אולם הם הודיעו שעמדת הרבנים המסכימים הובהרה כבר בידי הרב גינזבורג ושאין בדעתם להגיע. בגילוי דעת שפרסמו כתבו: "תורתנו הקדושה אינה עומדת לחקירה. הניסיון למנוע מרבני ישראל להביע את דעתם, דעת תורה, על ידי הפחדות ואיומים – הינו מעשה חמור ביותר והוא לא יצלח".[15] גם הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר מתח ביקורת על הזמנת הרבנים לחקירה. הוא תמה על ההבדל בין רבנים לפרופסרים ושאל מדוע לא יינתן חופש ביטוי גם לרבנים.[16] הרב יעקב מדן גינה אף הוא את המעצרים, אך קרא לשרוף את הספר, מחשש שילמדו ממנו הלכה למעשה.[17]

בדצמבר 2010 פרסם אריאל פינקלשטיין, בוגר ישיבת ההסדר אהבת ישראל בנתיבות, חוברת עיונית בשם "דרך המלך" כתגובה לספר. החוברת זכתה להסכמת הרב יעקב אריאל.[18][19]

ראו גם[]

  • ברוך הגבר - ספר זיכרון לד"ר ברוך גולדשטיין, מבצע טבח מערת המכפלה, ובו גם מאמר בנושא "בירור הלכות הריגת גוי".


קישורים חיצוניים[]

ציטוטים מויקי[]

תורת המלך – חלק ראשון – דיני נפשות בין ישראל לעמים הוא ספר הלכתי בענייני מלכות ומלחמות, העוסק בעיקר בהלכות הקשורות להריגת גויים. הספר חובר על ידי הרב יצחק שפירא והרב יוסף אליצור מישיבת "עוד יוסף חי" שביצהר ויצא בהוצאת "המכון התורני שעל־יד ישיבת עוד יוסף חי". מאות עותקים של הספר הופצו במכירה מקוונת של ארגוני ימין ובאזכרה לרב תבנית:קישור בשנת 2009.

פרק א': איסור הריגת גוי[]

  • "עלה בידינו שמהפסוק 'לא תרצח' אי אפשר ללמוד איסור הריגת גוי." ~ עמוד י"ח
  • "יהודי שהורג גוי, אינו חייב מיתה." ~ עמוד כ"ב

פרק ב': הריגת גוי שעובר על שבע מצוות[]

  • "גוי המצר לישראל – כיוון שיש לנו עסק איתו – מותר לישראל להרוג אותו." ~ עמוד פ"ד

פרק ג': מסירות נפש על רציחתה – בין בני נוח[]

  • "מתי ניתן להרוג בן ערובה כדי להינצל מרוצח?" ~ עמוד פ"ח

פרק ד': נפש יהודי מול נפש הגוי[]

  • "כאשר אומרים ליהודי 'הרוג גר תושב או שנהרוג אותך' מותר לו להרוג כדי להינצל." ~ עמודים קנ"ז - קנ"ח
  • "אנחנו רואים שחיי עוּבּר חשובים יותר מחיי גוי, ואפילו גר תושב, כיון שלהצלת חייו מחללים שבת (ועוברים על כל המצוות הנדחות מפני פיקוח נפש)" ~ עמוד קס"ז
  • "אך בבואנו לדון בהריגת גוי – אפשר לדחות את סברת 'ליכא מידי', שהרי כמו שלגוי אסור להרוג גוי כך לישראל אסור להרוג את ישראל; ואין ללמוד מכאן על פגיעה של ישראל בגוי, שיתכן ויש לה היתר כיון שהם לא שווים." ~ עמוד קע"א
  • "ולחילוק הזה גם מצאנו נפקא מינא הלכה, בה רואים שאיסור הריגת עובר חמור יותר מאיסור הריגת גוי (למרות ששניהם נלמדים מ'ליא מידי'): שהרי יש מחלוקת אם מותר להתרפא בעובר (כלומר להרוג אותו כדי להינצל כאשר ללא נוכחותו הסכנה קיימת), אך אין איסור להתרפא בחיי גוי (וכמו שהובא בגוף פרק ד)." ~ עמוד קע"ג
  • "אחרי מתן תורה 'התייאש' הקב"ה, כביכול, מלהתייחס אל הגויים כאל ברי שיח איתו, וככאלה שמצווים במצוות וממילא יש לחייהם משמעות. בעצם הם הפכו כעת לכאלה שאינם מצווים ועושים, בדומה לבעלי חיים שחיים בעולם הזה ללא מודעות ומשמעות לחייהם." ~ עמוד קע"ד
  • "כאשר הגויים הפכו לכאלה שאינם מצווים ואינם עושים – הרי שהם כבר לא שייכים לאלה שחייבים בקיום שבע מצוות, ואם כן חייהם אינם יקרים כמו שהיו קודם" ~ עמוד קע"ד
  • "הדבר מתחזק גם מזה שבעצם, על פי תרי"ג מצוות, אין בכלל מקום למציאות של גוי כמות שהוא. גוי אמור להפוך לגר תושב, וכל עוד הוא לא הפך לגר תושב – הוא במצב מקולקל של 'אינו מצווה ועושה', ולפי הרמב"ם אין מקום להשאיר גוי כזה בעולם (כמבואר בסוף פרק ח מהלכות מלכים). פשוט אם כן, שדברי איסי (והגמרא והפוסקים) על האיסור להרוג גוי אינו נובע מעצם היוקר של חייו, שבעצם אינם לגיטימיים כפי שהם" ~עמוד קע"ה
  • "עצם העיסוק באיסור הריגת גוי הוא כבר הכנעה גדולה, המלמדת שהעולם עוד לא מתוקן ולא הצלחנו לברר את המציאות בעזרת תרי"ג מצוות." ~ עמוד קע"ט

פרק ה': הריגת גויים במלחמה[]

  • "מי שמוסר ממון של ישראל לגויים – דינו מוות." ~ עמוד קפ"ד
  • "כל אזרח במלכות שנגדנו המביע קורת רוח ממעשיהם נחשב רודף." ~ עמוד קפ"ה
  • "מי שמחליש בדיבור את המלכות שלנו נחשב רודף." ~ עמוד קפ"ה
  • "אם הרודף הפסיק לרדוף אך קיימת חזקה שהוא ימשיך לרדוף בעתיד – ניתן להרגו." ~ עמוד קפ"ו
  • "סיבה נוספת לחיוב מיתה של הגויים שלוחמים בנו היותם עוברים על גזל. במלחמה על ארץ ישראל סיבה זו מתחזקת, שהרי הגויים שתובעים את הארץ לעצמם גוזלים מאיתנו את הארץ." ~ עמוד קצ"ב
  • "חייל ששותף למלחמה נגדנו, אך הוא עושה זאת רק מפני שהכריחו אותו באיומים – הוא רשע גמור... נחזור ונזכיר שמדובר כאן בכל סוג של שותפות למלחמה – חייל קרבי, חייל עורפי, עזרה אזרחית או סוגים שונים של עידוד ותמיכה." ~ עמוד קצ"ו
  • "אזרחים החיים בסמוך למפעל נשק או מחנה צבא של הרשעים – הם רודפים." ~ עמוד קצ"ז
  • "מי שנוכחותו עוזרת לרוצח – גם אם זה באונס – מותר לפגוע בו כדי להפסיק את נזקו." ~ עמוד קצ"ז
  • "אפילו אם האזרחים נקשרו או נכלאו ואין להם שום ברירה אלא להישאר במקום ולהוות בני ערובה – מותר להרגם." ~ עמוד קצ"ז
  • "יכול להיות מצב בו יהיו בעיר חיילים של האויב שנטמעים באוכלוסייה, שחלקם לא מסייעת להם בשום דרך. מותר לפגוע באנשים הללו ולהרגם, אף אם הם באמת חפים מפשע." ~ עמוד קצ"ח
  • "פגיעה בתינוקות ממשפחתו של המלך הרשע היא מותרת. הריגתם עוזרת לנו לפגוע ולהכאיב לו." ~ עמוד קצ"ח
  • "ואם כן במלחמה בין יהודים לגויים – לכולי עלמא מותר להרוג את הגויים כדי להציל בזה חיי ישראל, כמו שנתבאר בפרק רביעי; וזה מותר גם במקרה בו אנחנו מנצלים את נוכחותם של התינוקות החפים מפשע כדי לפגוע בהוריהם וכדומה." עמודים קצ"ח - קצ"ט
  • "היותם של הגויים חייבי מיתה בגלל שבע מצוות בני נוח גורמת לזה שלא נהסס להרוג אותם אם יש צורך בדבר (כמו צורך של נקמה, שאינו הכרח מיידי של הצלת נפשות אלא רק עם תועלת כללית בהמשך). וכלפי הטענה שמוטב לתת להם לחזור בתשובה ולשמור מצוות מאכן ואילך – באה הטענה שהם חשודים לשפוך דמים, בפרט בשעת מלחמה, וכן אין לקוות מכאלה שנלחמים בנו לחזור בתשובה אלא להתייחס אליהם במידת הדין ולהרגם." ~ עמודים קצ"ט - קצ"ר
  • לא מדובר כאן על גויים צדיקים שאנחנו נאלצים להרגם בגלל שפיקוח נפש של ישראל דוחה חיי גוי, או בגלל שהם עוזרים לרוצח באונס; וגם לא מדובר על רודפים גמורים, או כאלה שמוחזקים לרדוף בהמשך, כי במצב כזה לא היינו מכנים אותם 'טוב שבגויים'. כאן מדובר על אלה שהיינו יכולים לחשוב שהם 'טוב שבגויים', ולכן נימנע מלהרוג אותם כלל האפשר – ובאו חז"ל ולימדו שלא להסס אלא נמהר להרגם, מפני שרשעותם גורמת לנו לחשוד בהם ולהתייחס אליהם כמו אל נחשים, ובפרט שהם ממילא עוברים על שבע מצוות וחייבים מיתה." ~ עמודים ר'-ר"א
  • "כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים... יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם." ~ עמוד ר"ז
  • "ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם. [...] – הילדים הללו לא יהיו עם קיום (הכוונה שהילדים הללו לא יחיו, לכן לא יהיו קיימים), וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו". ~ עמוד ר"ז הערה מ"ו

פרק ו': פגיעה מכוונת בחפים מפשע[]

  • "אם אתה שייך (אזרח) למלך הרשע – דמך בראשך ומותר להרוג אותך." ~ עמוד רט"ו
  • "אם פגיעה בילדיו של מלך רשע תפעיל עליו לחץ – אפשר לפגוע בהם (אפילו ללא הסברא שמסתבר שיהיו רשעים כשיגדלו)." ~ עמוד רט"ו
  • "מותר לישראל להתרפא בחיי גוי." ~ עמוד רט"ו
  • "כדי לנצח את הרשעים צריכים להתנהג איתם בדרך של נקמה ומידה כנגד מידה." ~ עמוד רט"ז
  • "הנקמה משפיעה גם על צורת[20] ההריגה. צורת ההתנהגות האכזרית של הגויים מביאה לזה שגם אנו ננהג איתם באכזריות, מידה כנגד מידה." ~ עמוד ר"כ
  • "ולפי החשבון הזה – הטף לא נהרגים בגלל רשעותם, אלא בגלל שיש צורך של כולם בנקמה ברשעים, והטף הם אלה שהריגתם תספק את הצורך הזה; ואפשר גם להסתכל עליה כמו על אלה שיוחדו בסיעה, כי המציאות ייחדה דווקא אותם להיות אלה שהריגתם תציל את כולם ותמנע רשעות בהמשך (אמנם מסתבר שאל השיקול הזה מצטרף בהחלט גם השיקול שהבאנו בסוף הפרק הקודם, שהם ממילא חשודים להיות רשעים כשיגדלו)." עמוד ר"כ
  • "אין צורך לדון בשאלה מי חף מפשע ומי לא, בדיוק כמו שכאשר אנחנו מתגוננים מפני רשע אנחנו לא מהססים לפגוע לו באיברים שלא היו שותפים בפועל למעשים נגדנו." ~ עמוד רכ"ז

נאמר על הספר[]

  • "יש בו דברים שאינם נכונים מכח הדין וגם אין להם מקום בשכל האנושי." ~ הרב זלמן נחמיה גולדברג[3]
  • "זה ספר מאתגר שנכתב על ידי תלמידים ברמה, ודווקא בגלל זה יש לשרוף אותו ואפילו לפסול את הרב שפירא מלהורות הלכה בישראל." ~ הרב יעקוב מדן [21]

הערות שוליים[]

  1. "ועל כל פנים אנחנו למדים שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר גם הם ניזוקים)". הערה מ"ו: "ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם (בדומה לבן סורר ומורה שנידון על שם סופו)... – הילדים הללו לא יהיו עם קיום, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו" (עמוד ר"ז).
  2. 2.0 2.1 קובי נחשוני, הגרז"ן: חוזר בי מההסכמה ל"הלכות הריגת גוי", באתר ynet‏, 13 בדצמבר 2009
  3. 3.0 3.1 3.2 קובי נחשוני, "להרוג גוי סתם? אין דעה כזו בהלכה!", באתר ynet‏, 9 בנובמבר 2009 שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Nachsony1" הוגדר מספר פעמים עם תוכן שונה
  4. הרב יואל קטן, "התקבלו במערכת", המעיין, ישיבת שלעבים. כרך נ, גיליון ב, טבת תש"ע, עמ' 116. וחזר על דבריו בשנית - בתשרי תשע"א
  5. http://lolagizanut.wordpress.com/%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%9a-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%a9/ ברית חושך לגרש
  6. *ברית חושך לגרש
  7. עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים קובץ PDF
    בג"ץ 10143/09 י"ב חשון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך ואחרים נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-19.1.2010
  8. חגית רוטנברג, ‏איגוף שמאלי, באתר בשבע - ערוץ 7
  9. ראיון בעיתון בשבע אוגוסט 2010
  10. עוזי ברוך, הרב יצחק שפירא נעצר, "ערוץ 7", 26.7.2010
  11. החרמת ספרי 'תורת המלך' ב"ישיבת עוד יוסף חי" ביצהר
  12. קובי נחשוני, "הרב שפירא נעצר בגלל יצירה הלכתית-אקדמית", אתר ynet
  13. האגודה לזכויות האזרח מגנה את מעצר הרב שפירא
  14. יוני קמפינסקי, הרב גינזבורג רקד בתום חקירתו במשטרה, ערוץ 7
  15. עוזי ברוך, הרבנים זומנו לחקירה אך לא הגיעו, ערוץ 7
  16. עוזי ברוך, "פרופסורים מוגנים ורבנים לא?", ערוץ 7
  17. אורי פולק, לשרוף את "תורת המלך", י"ט אלול תש"ע, באתר כיפה.
  18. אריאל פינקלשטיין, דרך המלך : גזענות ואפליית גויים בהלכה – אלטרנטיבה הילכתית ומטא-הלכתית לספר 'תורת המלך', הוצאת ישיבת "אהבת ישראל", נתיבות, תשע"א. קובץ PDF
  19. צופיה הירשפלד, נגד הגזענות ב"דרך המלך"], באתר ynet‏, 14 בדצמבר 2010
  20. הדגשה במקור
  21. אורי פולק, לשרוף את תורת המלך, אתר כיפה
Advertisement