תחנת הרכבת בצמח

המפה נטענת... {"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"350px","height":"350px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.7032,"lon":35.587,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":17,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[{"text":"","title":"","link":"","lat":32.7032,"lon":35.587,"icon":""}]}

המפה נטענת... {"type":"ROADMAP","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"350px","height":"350px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.7032,"lon":35.587,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":13,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[{"text":"","title":"","link":"","lat":32.7032,"lon":35.587,"icon":""}]}

מבט מקרוב

מבט מעל

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

תחנת הרכבת בשנת 2012 במהלך שיפוצים בה היא תהיה חלק מן המכללה של עמק הירדן

לוח זמנים של הרכבת מחיפה לדמשק וחזרה. קטע מתוך לוח זמנים של הרכבת המנדטורית אשר ניכנס לתוקף החל מ-1 במאי 1944 המקור: הויקיפדיה העברית - אוסף פול קוטרל ז"ל, באדיבות מוזיאון רכבת ישראל

תחנת הרכבת סמח' הייתה תחנת הרכבת של העיירה הערבית‏‏ סמח' שהייתה בדרומה של הכנרת עד למלחמת העצמאות. התחנה היא שריד לרכבת העמק שהוקמה על ידי הסולטאן הטורקי עבדול חמיד השני במטרה לקשר את העיר דמשק עם חוף הים התיכון. שרידי התחנה מצויים כיום במרכז האזורי צמח מדרום לכביש 98 בקטע מ"צומת צמח" ל"צומת מעגן".

בניית מסילת הברזל והתחנה

תוכנית בניית מסילת הברזל ראשיתה בשנת 1900. סולטאן האימפריה העות'מאנית עבדול חמיד השני החליט לבנות מסילת ברזל בין חוף הים התיכון ובין העיר דמשק שהייתה הבירה המנהלית האזורית הטורקית, במטרה להגביר את שליטתו באזור ולהחליש את ניסיונות המעצמות האירופיות באותה עת להגביר את שליטתן באזור (באמצעות קפיטולציות). המקטע המחבר את חיפה לדמשק היה חלק ממיזם גדול ושאפתני יותר - מסילת הרכבת החיג'זית, שתוכננה להגיע מדמשק ועד מכה שבערב הסעודית. באוקטובר 1905 הסתיימה הקמת המסילה בין העיר חיפה, דרך עמק יזרעאל אל סמח', ובמקום הוקמה תחנה. מסילת הרכבת המשיכה דרך עמק נהר הירמוך לדמשק. בארץ ישראל נקרא נתיב זה בלשון העם: "רכבת העמק".

מבנה התחנה מבנה בן שתי קומות הבנוי אבן לבנה ובראשו גג רעפים (אשר לא נשתמר). כמו כן נבנו במקום מחסנים ומבנה של בריכת מים העשוי אבני בזלת. מבנה התחנה שימש למעשה תחנת הרכבת של העיר טבריה. עד לסלילת הכביש בין טבריה וסמח' בשנת 1921, הגיעו הנוסעים מטבריה לתחנת הרכבת בשייט בסירות על הכנרת - מצפון לתחנה נבנה מזח ושירות סירות סדיר הסיע נוסעים אל התחנה, בראשם הספינה "מקס נורדאו" לשעבר ספינה גרמנית. התחנה נחנכה במאי 1906.

סיור "מעופפי עמק הירדן"

"קשת יהונתן" ו-'עמיתים לטיולים' סיכום => (27.4.21) "מעופפי עמק הירדן" הדרכה: מורה הדרך - אדם שרמן 050-7674340

• ראו מטה תיואר הסיור

מלחמת העולם הראשונה

(ראו מטה תיאור המערכה)
במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה תחנת הרכבת אתר אסטרטגי בעל חשיבות רבה בשל היותו נקודות מפתח השולטת על מסילות הברזל האזוריות, והחיילים הטורקיים הצטוו להגן על התחנה בכל מחיר. כיבוש התחנה בליל ה-24 בספטמבר 1918 הסב הן לחיילים האוסטרלייםוהן לחיילים הטורקיים אבידות רבות. הקרב נערך בתוך התחנה מחדר לחדר, והכוחות הטורקיים הנסוגים לא הצליחו בניסיון להימלט בסירות על גבי הכנרת.

הקמת אתר זכרון

בשנה האחרונה בהובלת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, משנה תחנת הרכבת ההיסטורית של צמח את פניה ומתחם התחנה יהפוך להיות ל"מרכז ללימודי ארץ ישראל" של המכללה האקדמית כנרת.

מספר גורמים חברו למיזם ייחודי זה: מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן, קרן רש"י, המועצה האזורית עמק הירדן, משרד ראש הממשלה ורכבת ישראל

תקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי היוותה התחנה נקודת גבול בין ארץ-ישראל לבין סוריה שהייתה תחת מנדט צרפתי. הגבול בין שני שטחי המנדט היה 7 ק"מ מזרחית לסמח', המכס היה בדלהמייה ובגשר ומעבר הגבול עצמו בסמח'.

תחנת הרכבת הייתה צומת מסחרי מרכזי של כל יישובי האזור, שדרכו עברו יבולים מכפרי הסביבה, דגים שנדוגו בכנרת, וכן חלב ממחלבות ה[קיבוצים אשר נשלחו לחיפה ולדמשק.

"הסובבן"

"הסובבן" על רקע ים כנרת -1918

תחנת הרכבת שימשה תחנת מעבר בין ארץ ישראל שהייתה תחת המנדט הבריטי לבין סוריה שהייתה תחת המנדט הצרפתי. הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר בנוכחות פקידים צרפתיים בתחנת הרכבת בצמח, אשר בין השאר גבו את המכסים עבור סוריה.

ביטוי נוסף לכך היה בצורך בהחלפת הקטרים: רכבת העמק מחיפה הגיע לצמח עם קטר בעל כח מספיק להובלת קרונות בשטח מישורי - עמק יזרעאל ועמק בית שאן. על מנת לעלות את הרכבת לסוריה, דרך בקעת אל חמה, היה צורך בקטר רכבת בעל עצמה (900 מטר עלייה - ראו להלן את ההסבר). כמו-כן, על הקטר היה להיות בבעלות הצרפתים. וכך, בהגיע רכבת העמק מחיפה, הקטר ניתק מהקרונות וסבב חזרה, את מקומו תפס הקטר הצרפתי.

השאלה הייתה היכן היה "מתקן הסובב" אשר עליו עלו הקטרים ושינו כיוון.
אלי אשכנזי כתב בעיתון הארץ מיום 20 בינואר 2014 משוגעים לרכבת העמק: תגלית בצפון מרגשת היסטוריונים חובבים - אחרי שנים של מחקר עקשני, הצליח יהודה לבנוני להוכיח שמתקן מרכזי בתחנת הרכבת בצמח נמצא במקום אחר משחשבו: "כולם חשבו שאני פנטזיונר"

וכך הוא פותח את הכתבה: "היו לי פרפרים בבטן", אמר אתמול יהודה לבנוני שעמד באתר התחנה הישנה של רכבת העמק בצמח. אחרי 12 שנים של מחקר, הוא הצליח להוכיח את התיאוריה שהעסיקה אותו ועוד כמה חובבי היסטוריה: הסובבן של הרכבת — אותו מתקן עגול שמסובב את הקטרים והופך את פניהם לאחור — כלל אינו נמצא במקום שבו סברו זה עשרות שנים. למעשה, הוא קבור מתחת לפני האדמה. "אותי זה ממש מרגש. כולם חשבו שאני פנטזיונר".

והנה ההסבר - הסובבן הוא מסילת ברזל עגולה, מוקפת מבנה עגול מאבני בזלת. בהגיע הקטר מכיוון מחיפה שבמערב או מדרעא שבמזרח, הותרו הקטרים משיירת הקרונות ועלו על המשטח. קבוצת פועלים היתה מסובבת את המשטח וכך פניו של הקטר שהגיע מחיפה היו שבות לכיוון ממנו בא והקטר היה נרתם לקרונות שהגיעו מדמשק, ולהיפך.

והרקע- "לדברי לבנוני, "היה צורך להחליף בין הקטרים משום שהקטר שנסע לדרעא היה צריך להיות קטר חזק בהרבה. הוא היה צריך לעלות בהפרשי גבהים של 900 מטרים; מצמח שנמצאת 200 מטר מתחת לפני הים ועד לדרעא בגובה של 700 מטר. הפרשי הגבהים האלה הביאו לכך שלאורך הדרך נבנו 15 גשרים ונחצבו שבע מנהרות. למסלול הקשה הזה היה צריך קטר חזק במיוחד, בעוד שלקטר שהגיע מחיפה וחזר אליה היתה דרך קלה יותר"

צילם: יונתן זיגמנד

מיכל המזוט - בטעות נחשב "הסובב"

הסובבן

הסובבן מהמגדל

אתר שימור כתב בהקשר זה:
בתקופת המנדט, לאחר קביעת גבולות הארץ בראשית שנות ה-20, גדלה החשיבות של התחנה בצמח; עתה היא שירתה גם כתחנת גבול מדיני. למרות שהבריטים קיבלו בהסכמי הגבול עם שלטונות המנדט הצרפתיים בסוריה את השליטה גם באזור אל חמה, הם העבירו במהרה את ניהול התחנה הקטנה והמנותקת מבחינה גיאוגרפית הנמצאת שם לחברת הרכבת הסורית-צרפתית "דמשק-חומס ומעבר", שנודעה בקיצור בשם "DHP". תחנת צמח הפכה, אם כן, בתקופת המנדט ל"תחנת קצה" מדינית נוסף על היותה "תחנת קצה" טופוגרפית.

משמעות מיקומה והגדרתה של תחנת צמח כתחנת גבול הייתה בהגדלה נוספת של שטח התחנה ובהוספת מבנים עבור רשויות המכס. בהסדר בריטי וצרפתי נעשו במקום פעולות מכס משותפות גם עבור סחורות שנכנסו לארץ מסוריה, וגם כאלה שנעו בכיוון ההפוך. תוצאה נוספת של חלוקת המסילה החיג'אזית בין שטח המנדט הבריטי בארץ לשטח השליטה המנדטורי הצרפתי בסוריה הייתה בכך, שאת הקטרים החליפו תמיד בצמח. קטרים בתפעול "Palestine Railways" הובילו את הקרונות עד לצמח ומשם המשיכו הקרונות לסוריה עם קטרים סורים בתפעול "DHP", וכך גם להפך. מוסך הקטרים והסובבן שבתחנה בצמח שירתו את אלה וגם את אלה. סמוך לתחנת הרכבת בצמח הוקם מחנה הסגר לבהמות, וכן הוכשר בראשית שנות ה-30 שדה קטן לנחיתה ולהמראה של מטוסי נוסעים בריטיים, אשר עשו דרכם מזרחה לעירק ולהודו.[http://www.shimur.org/%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%9F/articles/%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%AA%20%D7%94%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%AA%20%D7%91%D7%A6%D7%9E%D7%97%20%E2%80%93%20%22%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%AA%20%D7%A7%D7%A6%D7%94%22%20%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA אתר שימוש)

מלחמת השחרור

במהלך מלחמת השחרור נערך במקום קרב דגניה-צמח במהלכו נהרסו חלק מהמבנים שסביב התחנה . מאז קום המדינה היו מבני התחנה שנותרו חלק ממחנה צבאי. המועצה לשימור מבנים ואתרים מתכננת לשקם את המבנה ולהפכו למוזיאון.

האספקט הבינלאומי

מאיר שפירא חוקר רכבת-העמק מזה כמעט 15 שנה, המוכר בקרב חובבי הרכבת הכבדים בארץ וגם באנגליה ובגרמניה בקרב חובבי הרכבת המתעניינים גם ברכבת העמק סבור כי תחנת צמח הייתה תחנת גבול בין ארץ-ישראל וסוריה ובה הגיע לסיומה הרכבת הארץ-ישראליח. וכך הוא כתב בדף שיחה בויקיפדיה העברית :
" תסירו את תחנת אל-חמה מהרשימה בכל המאמר כיוון שגבול ארץ ישראל של המנדט הבריטי היה בתחנת צמח, כשתחנת אל חמה היתה בשליטה צרפתית בתחום המנדט הצרפתי שאפילו תכננה את הקמת מלון "גראנד הוטל" לפי התוכנית שלו מ-2.1.1926 גם לפי העובדה שהגבול בין המנדט הבריטי והמנדט הצרפתי היה 7 ק"מ צפון-מזרחית לצמח, בגבול בין הגשרים אל-האווי ואל-באננה ולכן אל-האווי פוצץ שלוש פעמים בשלושת לילות הגשרים ואילו אל-באננה שלם עד היום. ואפילו העידו מיכאל הנגבי שוטר במשטרה המעולה המנדטורית ששרת בגשר כי אל חמה היתה בשליטה צרפתית וגם רבקה אלפר שנסעה ברכבת העמק ומאוד התרשמה בתחנת אל חמה מהחיילים הצרפתים על רוביהם המכודנים וכובעיהם האדומים המקור

המערכה במלחמת העולם הראשונה

(פורסם לרגל הקמת אתר הזכרון)

לקריאה נוספת

• זלמן וינוגרדוב, תחנת הרכבת של צמח, ספר הכנרת, חלק ב': חופים ואתרים בעריכת יצחקי גל, משרד הביטחון, ההוצאה לאור.
• מאיר שפירא - מחקר: "רכבת-העמק - תחנות וסיפורים".

קישורים חיצוניים

• תמונת תחנת הרכבת והעיירה סמח' בשנות ה-40
• תחנת סמח - Samakh Station באתר על מסילת הרכבת החיג'אזית (באנגלית)

שיקום התחנה

אלי אשכנזי כתב בעיתון הארץ ביום 26 אוקטובר 2011 בצמח משתקמת, האוסטרלים מברכים

בעוד שנה ייפתח פרק חדש בחיי תחנת צמח, מהתחנות המרכזיות במה שכונה בעבר "רכבת העמק". בימים אלה החלו עבודות הצלה, שימור ושחזור של מבני האבן הנטושים שיהפכו לחלק מרכזי במרכז ללימודי ארץ-ישראל בקמפוס החדש של המכללה האקדמית כנרת - "קמפוס דרום".

על התחנה:"תחנת צמח, כאחיותיה המפורסמות מרכבת העמק - חיפה, כפר יהושע, נהריים ועוד - הוקמה ב-1905 כחלק מהשלוחה המערבית של הרכבת החיג'אזית.

לדברי מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת, עומרי שלמון, "הסיפור של תחנת צמח הוא חלק מהסיפור הכללי על תרומתה העצומה של הרכבת לפיתוחה של הארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים, וחלק מסיפור המאבקים הפוליטיים והלאומיים אשר עיצבו את ההיסטוריה של הארץ כולה ושל עמק הירדן ואגן הכנרת בפרט. תחנת הרכבת בצמח היא אחת משמונה התחנות המרכזיות שהיו לרכבת העמק ואולי המיוחדת שבהן".

האירוע עליו מבוססת ברכת האוסטרלים הוא:
גודמן הכין עבור המכללה סקירה היסטורית על תחנת צמח והוא מתאר את הקרב שהתחולל במקום ב-25 בספטמבר 1918. מדובר בקרב שנערך במסגרת המאמץ הבריטי לכיבוש צפון ארץ ישראל מידי העות'מאנים. גודמן לא מתפלא על החשיבות שמייחסים צאצאי הלוחמים האוסטרלים למקום. לדבריו, "למרות שמדובר בקרב קטן שהסתיים במהירות, עבור האוסטרלים הוא קיבל חשיבות די גדולה".

הוא מספר כי הפרשים האוסטרלים הגיעו לצמח רכובים על סוסים מכיוון דרום-מזרח. הפשיטה החלה עם שחר, סמוך לשעה 4:30 בבוקר. כשהתגלו הפרשים החל כוח המגן העות'מאני לירות לעברם ממכונות ירייה. בשלב זה ניתנה לפרשים פקודה להסתער. "הפרשים שהגיעו בדהרה זינקו מהסוסים ונערך קרב פנים אל פנים עם רובים מכודנים וחרבות", מתאר גודמן.

סופה של התחנה:ביוני 1946 פוצצו לוחמי הפלמ"ח את הגשר מעל נהר הירמוך. כעת הפכה התחנה מצומת תחבורה מרכזי לתחנה האחרונה, ובמקום נבנתה קרוסלה לסיבוב הקטר.

במארס 1948 פסק לפעול גם הקו הזה וכעבור חודשיים נערכו בצמח קרבות עקובים מדם בין כוח המגן היהודי לבין כוח מצבא סוריה, שבדרכו כבש את תחנת הרכבת, את משטרת צמח והגיע עד שערי דגניה, שם נבלם.

תמונות משנת 1931

המקור:אוסף מטסון - מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית

ראו את המזח - ממנו נוסעי הרכבת הפליגו לטבריה

ברקע קבוצת דגניה

היציאה מים הכנרת לנהר הירדן

תמונות מהתחנה

• ויקישיתוף

הצעה לשיחזור קטע מהמסילה עד חמת גדר

* עופר אדרת רכבת במצב טוב, יד שנייה מרופא: רכבת משנות ה-20 עשויה לשוב לפסים - רופא מתל אביב פועל להגשים את החזון שלו - להחיות את רכבת העמק המקורית שירדה מהפסים ב-1952. חלומו הוא שתיסע כמיזם תיירותי באחד הקטעים שבו נסעה הרכבת ההיסטורית

• לפני כעשור, בתום חיפוש ממושך ברחבי העולם, איתר פרופ' שלמה מעין מתל אביב את מבוקשו. בעיירה בחצי האי פלופונס ביוון הוא מצא קטר מקורי תוצרת חברת "לינקה הופמן" הגרמנית, משנת 1927. מה שנתפס בעיני רבים כגרוטאה, נחשב בעיני מעין כצעד נוסף אל עבר הגשמת החלום שלו. קטר זה היה חלק מרכבת שפעלה בתקופתה של רכבת העמק המיתולוגית, העומדת במרכז הפרויקט שהוא מבקש להגשים.
• החזון של פרופ' מעין שונה. הוא רוצה להחיות את הרכבת תוך שימוש בקטר ובשלושה קרונות מאותה תקופה, שינועו בתוואי הרכבת המקורי (ולא במסלול החדש שעליו נוסעת רכבת ישראל) לאורך כארבעה ק"מ — מתחנת הרכבת ההיסטורית של צמח, על שפת הכנרת, לכיוון מזרח עד חמת גדר. "מסלול הרכבת ייקח אותנו לאורך נופו המרתק והייחודי של נהר הירמוך, שבו נמצאים שרידי הגשרים והמנהרות עליהן נעה רכבת העמק המקורית, נוגע ומשקיף על מפגש שלושת הגבולות — ישראל, ירדן וסוריה", אומר מעין.

הצעה לשיחזור התחנה

המקור:"הגלילה" לון מחוז צפון של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל גיליון מספר 48 | אדר תשפ“א | מרץ 2

סיור "מעופפי עמק הירדן"

"קשת יהונתן" ו-'עמיתים לטיולים' סיכום => (27.4.21) "מעופפי עמק הירדן" הדרכה: מורה הדרך - אדם שרמן 050-7674340

סיפור הטיול - תחנתינו הראשונה היתה בצמח, במרחב תחנת הרכבת מהתקופות העותומנית והבריטית. קיבלנו את תולדות הקמת רכבת העמק, שתוך 3 שנים, 10,000 חיילים בנו אותה בידייהם. ליד מגדל המזוט הבריטי, נעמדנו מעל מבנה מעוגל שבתוכו צלעות שוות. זהו מיכל המזוט שמושקע בזמן מ"ע ה2 - בטעות נחשב "הסובבן". הסובבן האמתי התגלה ממש ליד ע"י יהודה לבנוני שמסביר: " הסובבן הוא מסילת ברזל עגולה, מוקפת מבנה עגול מאבני בזלת. בהגיע הקטר מכיוון מחיפה שבמערב או מדרעא שבמזרח, הותרו הקטרים משיירת הקרונות ועלו על המשטח. קבוצת פועלים היתה מסובבת את המשטח וכך פניו של הקטר שהגיע מחיפה היו שבות לכיוון ממנו בא והקטר היה נרתם לקרונות שהגיעו מדמשק, ולהיפך. והרקע - לדברי לבנוני, היה צורך להחליף בין הקטרים משום שהקטר שנסע לדרעא היה צריך להיות קטר חזק בהרבה. הוא היה צריך לעלות בהפרשי גבהים של 900 מטרים; מצמח שנמצאת 200 מטר מתחת לפני הים ועד לדרעא בגובה של 700 מטר. הפרשי הגבהים האלה הביאו לכך שלאורך הדרך נבנו 15 גשרים ונחצבו שבע מנהרות. למסלול הקשה הזה היה צריך קטר חזק במיוחד, בעוד שלקטר שהגיע מחיפה וחזר אליה היתה דרך קלה יותר ". מבנה התחנה עברו שימור והיום יש בהם כיתות לימוד של מכללת כנרת.

נסענו מזרחה לצומת שבה רואים את הגולן והגלעד וביניהם הירמוך, נכנסו ללב מטע של בננות, שם קיבלנו הסבר שהבננה היא עשב, כמו הגומא. אחזנו בפרח הסגול הענק שבקצה אשכול הבננות, שממנו יצאו הפירות המעוגלים.

דרך שבילי המטעים הרבים הגענו אל אנדרטת הטייסים הטורקים היא אנדרטה המצויה כ-800 מטרים מזרחית לכביש 92 בקרבת קיבוץ האון. בשנת 1914 היה חיל האוויר העות'מאני בן שנה, ולרגל המאורע החליט הסולטאן להשתמש בחיל האוויר על מנת לחזק את שלטונו ברחבי האימפריה העות'מאנית ולעורר גל של פטריוטיות ורגשות לאומיים על ידי מטס ראווה מעל ערי האימפריה. הטיסה כללה יעף בן שני מטוסים ויצאה מאיסטנבול לאלכסנדריה עם עצירות מתוכננות בירושלים וקהיר. זו הייתה טיסה במסגרת תחרות בין המעצמות הגדולות על מנת להרשים בהישגי הטייסים. במטוס האחד (זה שהתרסק בהאון) טסו סרן פתחי ביי וסג"ם צאדק ביי, ושם המטוס היה "העזרה הלאומית". באופן בלתי מתוכנן, עצרו שני המטוסים בדמשק לתיקונים ומשם המשיכו לכיוון ירושלים. שני הטייסים, מהבכירים בחיל האוויר של האימפריה העות'מאנית, לא הכירו את משטר הרוחות באזור הכנרת. כאשר הגיעו למצוק, הרוח המזרחית (שרקיה) טלטלה את המטוס וריסקה אותו לקרקע באזור סמח' והוא עלה באש. מושל טבריה חצה את הכנרת בסירה ומצא את שרידי המטוס וגופות הטייסים, ואלה הועברו ברכבת מיוחדת מתחנת הרכבת סמח'. משם הועברו החללים להלוויה ממלכתית ליפו ומשם הובאו לקבורה לדמשק סמוך לקבר צלאח א דין.

השיירה נסעה לנקודת הסיום בקיבוץ מעגן, על חופו אדם שרמן הסביר לנו בהתלהבות על סגולות הכנרת - האגם המתוק האחרון במזרח התיכון, שהוא מקווה המים הגדול הכי מנוטר בעולם. מקו המים הגדוש עלינו אל אתר ההנצחה לאֲסוֹן מַעֲגָן, הוא אסון תעופה שהתרחש בכ"ח בתמוז תשי"ד, 29 ביולי 1954, כאשר מטוס קל מסוג פייפר קב התרסק לתוך קהל שנכח בטקס זיכרון לצנחני היישוב בקיבוץ מעגן. באסון נהרגו 17 איש ונפצעו 25. ראש ממשלת ישראל משה שרת וראשי היישוב היו נוכחים בטקס זה.

אדם מקיבוץ האון סיפר לנו שקיבוצו כבר לא אגודה שיתופית והוא נהפך לישוב קהילתי. מינהל מקרקעי ישראל מוכר בו 300 בתי קרקע עם גישה למי הכנרת. החשש הוא שהבתים ירכשו לצורך השקעה ויהפכו לבתי קיט לנופש או שערבי הגליל יקנו חלק מהם כמו שעשו כבר במושבה כנרת ומושב פוריה.

שתי סדרות איכות בעמק הירדן ובגליל העליון "קשת יהונתן" ו-'עמיתים לטיולים', לפרטים ולהרשמה => katzr.net/8a3405

בעמיתות, סבא-עמית אררט araratamit7@gmail.com

המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

השיא:הגנרל אלנבי מגיע לירושלים - המקור:ויקיפדיה, וריאציה על צילום של המושבה האמריקנית,עיבדה: תמר הירדני

• כללי
  • חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה • כיבוש ירושלים בידי הבריטים • גירוש תל אביב
• קרבות
  • תעלת סואץ • קרב רומני • עזה הראשון • עזה השני • באר שבע • גבעות מע'אר • קרב עיון קרא • ואדי צארר • לטרון • קו שתי העוג'ות • תקרית כפר סבא • קרבות דרום עמק בית שאן במלחמת העולם הראשונה• מגידו • הקרב בנחל תרצה • כיבוש חיפה
• יחידות
  • הצבא הבריטי • חיל המשלוח המצרי • אנזא"ק • הגדודים העבריים • ניל"י • תעופה צבאית • הרכבת הצבאית • הבריגדה הארצישראלית
• אישים
  • אדמונד אלנבי • זאב ז'בוטינסקי
• אתרים
  • בית הקברות הבריטי בירושלים • בית הקברות הצבאי הבריטי בבאר שבע • כיכר היל • מצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבע • יד אנזא"ק • גשר הרכבת על נחל הבשור • מצבת הפועלים המצרים בלטרון • אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי • מצבת הטייסים הטורקים בשדות האון - על סף המלחמה * תחנת הרכבת בצמח * בית הקברות "לימבר הייל" Limber Hill Military Cementery מצפון לירושלים

• תוצאות
  • הצהרת בלפור • הגעת ועד הצירים • המנדט הבריטי על ארץ ישראל • מצב היישוב היהודי • תוצאות הרעב בארץ
• ספרות
  • עם אלנבי בכיבוש הארץ תמונות החזית התורכית