עטיפת הספר
"תכלית ראויה" הוא ספר חדש המגלה את האמת שלא ידעתם על פשע הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון.ספר מרגש של חברת צוות רב תחומי, שביקשה למצוא מענה לשאלה מטרידה ביותר: איך!
- איך התאפשר ביצוע הפשע בצורה כה חלקה, שקטה ומהירה?
- איך נרתמו גם חיילים דתיים לביצוע המשימה הפושעת?
- איך לא קראו רבנים לסרב לבצע את הפשע?
- איך תפקדה הנהגת המתיישבים בתוך הטרגדיה?
- ומפני מה קיימת עד היום שתיקה והשתקה בנושא?
תגובות
- הכשלת הגירוש עלול לגרום לחורבן הבית השלישי
- החדרת תחושה בוז כלפי המתנחלים " תוכנן לפנות אותם בשלושה שבועות - בטרם התחלנו הם כבר נעלמו"
- הממצאים הוצגו בישיבה אחת בלבד !!! וראשי חטפו על הראש!
ועוד ועוד
הוצאת בית אל סרבה להפיץ את הספר. ספר קודם על גירוש סיני - הפינוי מאת עליזה ויסמן - היא מכרה לצה"ל לפני הגירוש מגוש קטיף !!!
ספריית בית אל השיבה לבקשת המחברת לפרט את סיבות הדחייה:
ההוצאה ממעטת מאוד לפרסם סוגה של עיון אקטואלי/פוליטי. לא נעלם מעינינו הנושא - הוא בהחלט חשוב, וניכר שערכת מחקר מעמיק בנושא. הוצאות מסחריות יתקשו לקבל החלטה על הוצאת הספר לאור. זהו אתגר גדול מאוד להמשיך ולהוציא ספרים באטמוספרה המסחרית של ימינו".
כיצד עם שלם חבר לביצוע הגירוש?[]
פרופ' הלל וייס כתב באתר ערוץ שבע] ראש אמ"ן לשעבר, זאבי פרקש, אמר על הגירוש מגוש קטיף: זה יהיה אסון. ראש חטיבת המחקר אמר, "זה יהיה הדבר הכי גרוע". אבל נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, קבע: התכלית ראויה.
העתיד, הצופן בכנפיו הרבה יותר מרק גירוש נוסף, רקום בספרה החדש של רות איזיקוביץ 'תכלית ראויה' בהוצאת 'המחברת'. הספר מתמודד עם השאלה כיצד חבר עם שלם באמצעות מנהיגיו "בעלי הסמכות" להוריש את אחיו מחבל עזה והיה שותף הן מרצון והן מהונאה ל"פשע נגד העם היהודי", כלשון האלוף גרשון כהן, מראשי מבצע "שבת אחים". הלשון הסדיסטית דמויית החסד בה הצטייד צה"ל, בוקעת ומחלחלת בהחלטות רבות של הדרג הפוליטי, המשפטי והצבאי. המילון עוד ייחקר, אבל בינתיים לפנינו פרושה המציאות.
ספרה של איזיקוביץ אינו דו"ח. הוא ספר טוטאלי, הבונה בדרך הסיפור ובדרך בלשית, תצריף של הרפתקאות אישיות ומעורבות, הערות אגב, ציטטות, קולות ותמונות, את תולדות זוועת גירוש היהודים ומשמעותה. חורבן ליומרת מדינת ישראל להושיע את העם ולהעניק לו מקלט מדיני או תחייה לאומית. "כסא ה'" נופץ לרסיסים. מי שיקרא לא יישאר אדיש. אם לא יקרע את בגדיו קודם יקרא את הספר פעם שנייה. אני קראתי.
הנבזות והשחיתות האישית של ראש הממשלה דאז, בניו ויועציו שותפי הקזינו של ערפאת, אין בה די כדי להסביר צמיחתה המתואמת של רב-מערכת ענקית, המערכת המשפטית, השלטונית, התקשורתית, האקדמית והצבאית, שעסקה בגירוש ביעילות ובהתלהבות רבה.
איזיקוביץ, אשה לא דתית שבעברה היתה חניכת השומר הצעיר, יזמה את צוות המצ"ח שהטיל על עצמו משימה לחקור את ההכנות המנטליות שהצבא עסק בהן כדי להכשיר את חייליו לגירוש. המערכת הצה"לית לא הייתה נקלעת למהלך כה יעיל אילולא שני פסיכולוגים בכירים חוד החנית, כשאחריהם ניצבים עשרות פסיכולוגים מתוכנתים ומתכנתים ויועצים, קבוצה שהניעה את המערכת ערכית, "מוסרית" ורעיונית, ובעיקר יישומית ותכליתית.
עם הגעת חומר צה"לי ראשוני לידיה, חשדה המחברת כי היעילות המופלגת הושגה באמצעים בלתי כשרים כמו "שטיפת מוח" של החיילים. שטיפת מוח מדעית בהקשר תרבותי פוסט מודרניסטי שבו הקלות הבלתי נסבלת של ההתנהלות האנושית נתמכת על ידי עקירה מוקדמת של הקשרים ערכיים. המטפורה "שטיפת מוח" מוצגת בכשרון עצום על עטיפת הספר, פרי מעשה ידיו של אהרון שבו ומגולמת בעוצמת המסה האדירה של צבא במדים שחורים, פנים קפואות, מבע אטום, מבט חוסה תחת משקפיים שחורים
המחברת מצביעה על העובדה שצה"ל הוסב ממשימתו להלחם באויב שהוא האויב החיצוני- הערבי, למלחמה ב"אויב" הפנימי- מלחמה באחיו. היא רואה בכך הפיכה שהתרחשה בצבא ואף נוקבת בשמו של האחראי. הייתה מלחמת אחים כשאח אחד לא ידע כלל מהו תפקידו מלבד לשחק את התפקיד כפי שנקבע לו על ידי האח התוקף.
לדעתה, תת-אלוף שמעון נווה, שהיה ראש המלת"ם [המכון לחקר תורת המערכה] הוא ראש וראשון להפיכה הצבאית שאיש לא ידע שהתרחשה. הוא אפיין את עצמו כ"שמאלני יותר מכולם" ובאמצעות השיח החדש, השיח הפוסט מודרני, קבע שתפקיד צה"ל אינו לנצח והשחית את התודעה הצה"לית. הכל זוכרים שהביטויים "שלום עושים עם אויבים", "אי אפשר לנצח טרור" ו"איפוק זה כוח" היו ביטויים שליוו את הציבוריות עוד מלפני האינתיפאדה השנייה. הריקבון הצה"לי והציבורי לא התחיל בתת אלוף כזה או אחר. הוא נולד ב-1948 ולמעשה בשנות העשרים באתוס של 'ברית שלום' ובתורת ההבלגה של שנות השלושים.
רות איזיקוביץ בולשת אחר שורשי הגירוש וכלשון היום "מרגלת". היא הלכה בגופה ובנפשה ובחיישניה לחפש את העדויות ולמצוא את האקדח המעשן שיוכיח את התזה בדבר מקומה המרכזי של "ההכנה המנטלית". במהלך שנים אחדות ליקטה באמצעות נסיעות אין סופיות, ראיונות טלפוניים ופנים אל פנים, איסוף מסמכים, שיחות והרצאות, חקירות ודרישות, והצליחה יחד עם חבריה להרכיב לתצריף את הערכות הצה"ליות שחולקו לדרגי הפיקוד השונים כדי להנחות את המפקדים כיצד להכשיר את החיילים לביצוע המשימה.
איזיקוביץ חושבת שפרשת קביעת תאריכי הגירוש, פעם י"ז בתמוז ואחר כך נדחה "למחרת תשעה באב" היא פרי הבורות הצה"לית ולא היא. זה חלק מהסדיזם המובנה, כמו פינוי חוות גלעד דווקא בשבת וכמצווה צה"לית. כמו כפיית שירת נשים.
אחת העובדות שאינן ניתנות למחיקה גם אם יחוקקו אלף חוקים בכנסת נגד 'זילות השואה' שהאסוציאציות הטיפוסיות של מושלכי גוש קטיף בהמוניהם קשורות בשואה. בין אם המגורשים היו דור ראשון לניצולי השואה או צאצאיהם או אנשים שכלל לא היו בשואה.
המחברת נלחמת נגד עצמה, היא מובכת מכך שהאסוציאציות הללו רודפות אותה ומסתננות במקומות רבים מאוד לכל אורך הספר, מה יש לומר – זה "מאבק בונה" והאסוציאציות בונות. מי שבנה את המאבק בשיטת "הסטת המבט", אחראי להרס שלא ישוקם לעולם.
לא ניתן להתפכח ממשמעותו של גירוש היהודים מחבל עזה ללא קריאת ספרה של רות איזיקוביץ "תכלית ראויה". לכן כל יהודי שיש לו האומץ להביט במראה להבחין כיצד הוא נתדרדר לשפל המדרגה כשותף לפשע חייב לעצמו ולילדיו הבוגרים לקרוא ולשנן את הספר 'תכלית ראויה' בבחינת והגדת לבנך.