הפירסום המצוטט יצא לאור על-ידי [1]


על התְּכֵלֶת נלמד בפרשת שלח לך :"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת(במדבר,ט"ו',ל"ח).

לאחר שעם ישראל יצא לגלות, הופסק לקיים את מצוות התכלת. לא מעט בשל העובדה שנשכח תהליך ההפקה של הצבע "המלכותי". אמנם, בתלמוד הובאו קווי אפיונו, ובכל זאת לא ניתן לזהות באופן חד-משמעי איזה בעל חי הוא החילזון שממנו הופק התכלת. עובדה זו לא מנעה את המשך הדיון בנושא בספרי ההלכות.

הזדמן לידי פירסום, שכותרתו "נושאים בפרק תכלת" לדף יומי מנחות פרק ד'. בדפים נכלל גם מאמרו של הרב ברל ויין בנושא "חזרה לתכלת". ממנו אציג את המימצאים הבאים:

  • בתקופה הרומאית, נשמר המונופול הממלכתי בכל הנונע לתכלת והארגמן. במסכת סנהדרין סופר על שני שליחים שנעצרו בעת שהבריחו תכלת לקהילה היהודית בבבל:"זוג בא מרקת ותפשו נשר ובידם דברים הנעשה בלוז ומאי ניהו תכלת בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום" (י"ב,א') - כלומר, השליטים הרומאיים הגבילו את הסחר בתכלת.
  • הרב יצחק הלוי הרצוג סבר כי ייצור התכלת הופסק בארץ ישראל בעת הכיבוש המוסלמי, בשנת 638 לספירה. ואכן, רבים מגאוני ישראל מבבל ומראשוני ספרד וצרפת קוננו על העלמות התכלת מהנוף היהודי. הרדב"ז בן המאה ה-15 סבר שייתכן והחלזון קיים ואפשר לצוד אותו בארץ ישראל.
  • האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, סבר כי החלזון הוא הדיונון והוא יצר מהתכלת שהופקה ממנו אלפי ציציות של תכלת. לביסוס דעתו הקדיש שלושה ספרים: "שפוני טמוני חול", "פתיל תכלת" ו"עין התכלת". בין כתיבת הספר הראשון לשני הוא אף נסע לנאפולי שבאיטליה לראות את הדיונון כשהוא בחיים, ובשנת תרמ"ח (1888) החל בייצור פתילי התכלת מההפרשה השחורה המצויה בו. הכרזתו על 'גילוי התכלת מחדש' עוררה פולמוס, שבעקבותיו נכתבו כמה ספרים להפרכת הטענות לחידוש התכלת.
  • הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה הרב הראשי לישראל, כתב בשנת 1913 בעבודת הדוקטורט בנושא התכלת והארגמן. בעבודה זו הציע הרב הרצוג חילזון אחר, הנקרא Janthinaאו סגולית בעברית של ימינו.

לפי מדרש תנחומא התכלת נגנזה ויש סבורים שאין להשתמש בה.

אין הדברים המובאים מבחינת הלכה

אל סוד גילוי התכלת[עריכה | עריכת קוד מקור]

אל_סוד_גילוי_התכלת_אסף_אריאל-0

אל סוד גילוי התכלת אסף אריאל-0

תכלת בויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

תכלת
שלשת הקסא #007FFF
ייצוג RGB R=0, G=127, B=255
ייצוג HSV H=149, S=255, V=255
ייצוג CMYK C=255, M=255, Y=0, K=0

צבע תכלת (או תכול) הוא צבע הנגזר מהצבע הכחול. הצבע נוצר מערבוב של הצבעים כחול ולבן]והוא מתקשר אסוציאטיבית עם שלווה. צבע זה נפוץ וקיים באופן טבעי במידה רבה, למשל כצבעם של השמים ושל הים.

צבע התכלת היה אחד הצבעים ששימשו בעת העתיקה, ונחשב עם הארגמן לצבע מלכותי ויקר ערך.[1]

משמעות מושאלת[עריכה | עריכת קוד מקור]

דגל ישראל הכחול והלבן מתנופף ברקע הים הכחול ושמי התכלת

  • תכלת היא צבע נפוץ בפריטים המיועדים לתינוקות ממין זכר, לעומת ורוד לתינוקות ממין נקבה.[2]
  • צבע התכלת מקושר עם טוהר ושמימיות, וזאת משום שתכלת הוא צבע השמים, ועל פי האמונה כמשל למקום משכנם של אלוקים והמלאכים. ככתוב בתלמוד, "היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שתכלת דומה לים - ים דומה לרקיע - הרקיע דומה ל"כיסא הכבוד" וכיסא הכבוד דומה לאבן הספיר".[3]

ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפניה לערך מורחב:תכלת וארגמן בעולם העתיק

יש המשערים כי הספיר המקראי הוא לפיס לזולי. היו הצעות לקרוא לה "תכולית", "אבן התכלת" ו"אבן כחל"

ביהדות תופסת התכלת מקום חשוב. התכלת עצמה היא מוצר. תכלת ביהדות היא צמר שצבוע בצבעים כחול,ירוק או צהוב. התכלת מופיעה ביריעות המשכן והמקדש ובבגדי הכהונה, יחד עם הארגמן ותולעת השני. בולט במיוחד תפקידה של התכלת בעשיית מעיל כליל תכלת של הכהן הגדול ובפתילי ציץ הזהב שבראשו. כמו כן, לתכלת תפקיד מרכזי במצוות ציצית - "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח).

על פי מסורת חז"ל, התכלת הופקה מדם חילזון ימי. בגמרא מוזכר צבע בשם "קלא אילן" ("אינדיקו" על פי ספר הערוך) ששימש תחליף זול לתכלת, אך על פי ההלכה הוא פסול למצוות ציצית. על פי השערתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הפקת התכלת מן החילזון הופסקה בעקבות הכיבוש הערבי של חופי ארץ ישראל בשנת 638. זאת, משום שהשימוש בה עדיין מוזכר בגמרא, והאיזכור על היעדרה מופיע לראשונה במדרש תנחומא המאוחר, שנחתם בשנת 750.

בהיעדר התכלת, נאלצו היהודים במשך דורות רבים, כאלף וחמש מאות שנה, להסתפק בחוטים לבנים לקיום מצוות ציצית. הניסיון הראשון לשחזר את התכלת נעשה בידי האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, בשנת 1888. הוא זיהה את הדיונון (Sepia officinalis) כחילזון התכלת, והצליח לייצר ממנו אלפי ציציות עבור חסידיו. היו כמה רבנים ידועים שהחכו כשיטתו, אך דעתו לא התקבלה על דעת רוב הרבנים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, צבע זה נבדק בידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בכמה מעבדות לכימיה, והסתבר שאין זה אלא צבע סינתטי בשם "כחול פרוסי", המתקבל מחומרים המוספים ל"דם" הדיונון ולא מהדיונון עצמו,[4]. כהיום הצביעה מתקיימת בבני ברק, והולכים בו בעיקר חסידי ראדזין וברסלב.

המחקר ההיסטורי שנערך במאות האחרונות הצביע על החילזון הימי ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) כעל מקור להפקת התכלת בעולם העתיק. הרב הרצוג בעבודת הדוקטור שלו, שנערכה באוניברסיטת לונדון ב-1913, סיכם את מסקנות המחקר, אך בסופו נטה ממנו והציע את הסגולית (Janthina), כמקור להפקת התכלת בישראל. הצעתו נשאה אופי תאורטי בלבד, ולא ידוע על ניסיון כל שהוא מצדו להפיק תכלת מחילזון זה. בשנת 1988, בעקבות מחקריו של פרופ' אוטו אלסנר ממכון שנקר ברמת גן, יוצר לראשונה פתיל תכלת לציצית מן החילזון ארגמון קהה קוצים על ידי הרב אליהו טבגר מירושלים. כמה שנים מאוחר יותר, הוקמה על ידו, אגודת "פתיל תכלת", במטרה להפיץ את מצוות התכלת בעם ישראל ולספק פתילי תכלת לכל המבקש לקיים מצווה זו.

בשל חשיבותו הרבה של צבע התכלת ביהדות, ובפרט בטלית, נבחר התכלת, לצד הלבן, כאחד הצבעים הלאומיים של ישראל. התכלת (בגוון תכלת כהה) להיות אחד הצבעים של דגל ישראל, לצד הצבע הלבן. גוון התכלת הכהה של הדגל דומה לכחול ולכן השתרש הביטוי כחול לבן כביטוי לישראליות.


פתיל התכלת חידוש וחידוש החידוש[עריכה | עריכת קוד מקור]

זאב ח. ארליך (ז'אבו) כתב במדורו "ארץ מקרא" במוסף השבת של מקור ראשון על פתיל התכלת חידוש וחידוש החידוש

חותם של זהב לפי חותם יאיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

חותם של זהב.jpg


ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. למשל במגילת אסתר: ‏"וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת: תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה." (מגילת אסתר ח טו) ובירמיהו: "כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם." (ספר ירמיהו י ט) ‏
  2. ייתכן ששורש ההבחנה הוא במצרים העתיקה, בה זוהה צבע התכלת עם השמיים, הנעלים והוורוד עם האדמה הנחותה באתר wilsonart
  3. ‏תלמוד בבלי מסכת סוטה יז א.
  4. תכלת.


צבעים וייצוגם במחשב

לבןאפורשחור
אדוםכתוםצהובירוקכחולסגול
חוםזהבכסףנחושתארגמןציאןמג'נטהאינדיגואוכרהתכלתורודשניבורדובורגונדיחאקי

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.