Family Wiki
Advertisement

נברשת הזהב שעשתה הילני המלכה - ראו הפרק הדן בה מטה - המקורL מכון המקדש - הצגת התמונה ברשות מכום המקדש

תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - פרק א' - הלכה ב' ז'1-ח'2 (עד הלכה ג')


הערך נכתב בעקבות שיעורו של עמירם סלע מישיבת קדומים בפני באי כולל "משכן בנימין"

לתשומת לב הקורא
  1. מטרת הערך הוא להביא את מראי המקורות של השיעור בתוספת קטעי קישור.
  2. התוכן נכתב בעקבות שמיעת השיעור ובהתאם להבנתו של העורך.
  3. האחריות לתוכן היא של העורך בלבד.
  4. ההדגשות והמרכאות הן של העורך.
  5. המקורות הועתקו בדרך כלל מאתר ספריא.

"הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר"[]

האם הקטר ואכילת פסחים עד חצות או עד עלות השחר?
נאמר:"ואכלו את הבשר בלילה ההוט (שמות י"ב, ח'), במכת הבכורות נאמר ליהך והעוונה עד חצות.במשנה פסחים קב'ב, נאמר שבשר פסח שנשאר אחרי חצות מטמא את הידים., כל הדברים מותר אחרי חצות חוף מקרבן פסח. עד חצות אמרו כדי להרחיק האדם מן העברה סיכום - "עד עלות השחר" - מדאוריתא ; אך כדי לנרחיק אדם מן העבירה, החכמים קבעו "עד חצות". רבי אליעזר לומד זאת ממכת הבכורות: מה שם לילה הכוונה לחצות אך כאן לילה יהיה חצות. חכמים קבעו כי קרבן הפסח שיאכל אחרי חצות הוא "מטמא את הידים" - זה סייג כדי שלא יגיע לעלות השחר

Cquote2.svg פיסקא ולא זו בלבד וכו' הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים רבנן ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר. ומאי טעמא דרבי אליעזר נאמר כאן (שמות יב) לילה ונאמר להלן (שם) לילה מה לילה שנאמר להלן חצות אף כאן חצות. אמר רבי חונה ולית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים: פיסקא כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר נמצא אוכל ומתחייב מתוך שאת אומר לו עד חצות אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב: מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר"א אומר בין תכלת לכרתן. עד הנץ החמה ור' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה:

דבעי מימר תמן היו יכולין לקיים דברי חכמים ברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים אמר לון עובדין עובדא כוותיה: פיסקא ולא זו בלבד וכו' הקטר חלבים ואיברים ואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים רבנן ומאן דלא תנא אכילת פסחים ר' אליעזר. ומאי טעמא דרבי אליעזר נאמר כאן (שמות יב) לילה ונאמר להלן (שם) לילה מה לילה שנאמר להלן חצות אף כאן חצות. אמר רבי חונה ולית כן אכילת פסחים אפילו כרבנן דתנינן הפסח אחר חצות מטמא את הידים: פיסקא כל הנאכלין ליום אחד קדשים קלים וא"כ למה אמרו חכמים וכו' אם את הוא אומר עד שיעלה עמוד השחר הוא סבור שלא עלה עמוד השחר נמצא אוכל ומתחייב מתוך שאת אומר לו עד חצות אפי' הוא אוכל אחר חצות אינו מתחייב:

Cquote1.svg

פני משה[]

דף ז ברכות.png

פרק א' - הלכה ב'[]

(הערת העורך) - ההלכה עוסקת בקריאת שמע של שחרית, כאשר המקור הוא "ובקומך" - מתי אדם קם בבוקר; הזמן הוא כאשר ניתן להבחין בין צמר הצבוע בתכלת (לפי המסורת המופק מחילזון) לבין צמר שאינו צבוע כלל או לדעת רבי אליעזר בין תכלת לירוק - בזמן מאוחר יותר שכן קשה יותר להבחנה לעומת ההשוואה לצבע לבן.
באור שטיינזלץ ברכות י'ב':"בהקשר לדברי המשנה, אמר ר' מני: גדול הקורא קריאת שמע בעונתה (בזמנה) יותר מהעוסק בתורה. וראיה לדבר — מדקתני [ממה ששנינו במשנה]: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. מכלל הדבר אתה למד כי הקורא קריאת שמע בעונתה — עדיף מזה שקורה שלא בזמנה ואינו אלא כקורא בתורה בלבד, שכן כשקורא קריאת שמע בזמנה הריהו מקיים באותה שעה גם מצוה של לימוד תורה וגם מצות קריאת שמע.
"בני מלכים" - אלו האחרונים המשימים קום !

המשנה -(ז' א) מתניתין מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר"א אומר בין תכלת לכרתן. עד הנץ החמה ור' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה:

(הערת העורך) - האבחנה היא בין צבע פתילי התכלת בציצית לבין הפתילים הלבנים שבו;או, בין צבע תכלת לבין הצבע הדומה לו קצת -ירוק;בעקבות הכתוב בספר יחזקאל: הדמיון הוא לכיסא הכבוד ברקיע; המרחק הנדרש להבחנה בין אדם לאדם או לבעלי חיים; עד שהחמה תראה בראש ההרים; עד רביע היום - ג' שעות)

הגמרא' -"כיני מתני' בין תכלת שבה ללבן (ז'ב)ומה טעמון דרבנן (במדבר טו) וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומ"ט דרבי אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם ר"מ וראיתם אותה אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא דומה לספיר דכתיב (יחזקאל י) ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא. אחרים אומרים וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו רב חסדא אמר כהדא דאחרים מה אנן קיימין אם ברגיל אפילו רחוק כמה חכים ליה ואם בשאינו רגיל אפילו קרוב ליה לא חכים ליה אלא כי אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. אית תניי תני בין זאב לכלב בין חמור לערוד ואית תניי תני כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. הוא בעי מימר מן דמר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת לכרתן. ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. כמן דמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא ואנא אמרית טעמא (תהילים עב) ייראוך עם שמש (ראו מטה "נברשת זהב" אמר מר עוקבא הוותיקין היו משכימים וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה".
מעשה - "תני אמר רבי יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצות והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע וקריתי ושניתי ואחר כך התחילו הם וכבר היתה החמה על ראשי ההרים: עד הנץ החמה: רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים: ר' יהושע אומר עד ג' שעות: רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הלכה כרבי יהושע בשוכח רבי הונא אמר תרין אמוראין חד אמר בשוכח אגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח כך הוא הלכה ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה:"(ח׳ א)


המקורות[]

Cquote2.svg וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ (את הקב"ה - לא מצאתי את המקור) וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃

(במדבר , ט"ו , ל"ט)

Cquote1.svg
Cquote2.svg וָאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֤ה אֶל־הָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַכְּרֻבִ֔ים כְּאֶ֣בֶן סַפִּ֔יר כְּמַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א נִרְאָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃(יחזקאל, י',א') Cquote1.svg
Cquote2.svg יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃(תהילים, ע"ב,ה') Cquote1.svg
Cquote2.svg בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. וְאַף הוּא עָשָׂה מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיו מֵימָיו נִפְסָלִין בְּלִינָה. מֻנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. הִילְנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב (ראו צילום לעיל) עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח:(משנה יומא,ג',י') Cquote1.svg

דץ ז'1

מסכת ברכות 40.png
מסכת ברכות 40 ב.png

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו

על נברשת הזהב[]

נברשת הזהב שעשתה הילני המלכה - ראו הפרק הדן בה מטה - המקורL מכון המקדש

(מאתר מכון המקדש)
נברשת של זהב - נברשת של זהב: קישוט מזהב התלוי בפתח ההיכל בין האישים הנזכרים לברכה על תרומתם להגדלת פאר המקדש, היתה הילני המלכה* שהוזכרה בשל תרומת נברשת זהב [1]. הנברשת היתה ממוקמת בפתח ההיכל, וכשעלתה השמש מן המזרח היתה מאירה אל הנברשת, וזו היתה משיבה קרני נוגה <rfe> המאירי בית הבחירה יומא לז, ב.ן</ref> "ניצוצות" [2]
צורתה של הנברשת: נברשת זו, היתה עשויה מזהב טוב אשר היה משיב נוגה, בעת אשר עלתה השמש מן המזרח [3]. במשנה נאמר "הילני... עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל[4], ומוסיפה הברייתא "תנא, בשעה שהחמה זורחת, ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע[5], ומוסיף על כך בירושלמי תרין אמורין נחלקו בצורתה שני אמוראים], חד אמר: 'מנרתא', וחרנא אמר 'קונביתא'" [6], שערי היכל יומא מערכה פא. השווה לתוספתא בכלים (ב"מ ב, ד) אקונביאות שבמגדלים ושבקינופות … הרי אלו טהורין, שאין עשויין אלא לנוי.[7], כעין מנורה, אלא שהיא בעיגול [8]מפרשים נוספים [9]הולכים בדעה זו, כי הנברשת היא מנורה, על פי הפסוק בספר דניאל [10] , שנכתבה כתובת על קיר היכל המלך בלשצר, בעת אשר עשה סעודה עם כלי המקדש "לקבל נברשתא" – מול הנברשת. יתכן ששם מדובר על מנורת המקדש עצמה, ולפי זה אפשר שגם כאן מדובר במנורה שצורתה כמנורת המקדש, אלא שמנורה זו הוצבה בפתח ההיכל ולא הדליקו בה נרות. נראה שלדעה זו, הנברשת נועדה בעיקרה לקישוט [11], ובנוסף לכך נעשה בה שימוש לידיעת זמן קריאת שמע [12]. כוון אחר במפרשים הוא, שנברשת זו היא טבלה, העשויה דרך כלל מזכוכית ומיועדת לסתימת חלונות והעברת אור דרכה [13] , והילני עשתה אותה מזהב טוב מבריק, ולדעה זו עיקר תכליתה של הנברשת, היה לידיעת זמן קריאת שמע [14]נברשת הזהב – על פתח ההיכל - בעניין ה'נברשת' צורתה ומקומה נאמרו פירושים שונים. בתמונה נראית הנברשת שעשתה הילני המלכה, כחפץ זוהר עשוי זהב – כפי שנעשתה במכון המקדש. הנברשת תלויה סמוך לפתח ההיכל כפי שנראה מפשט המשנה.

השימוש בנברשת – ידיעת זמן קריאת שמע: הנברשת היתה מאירה בעת אשר עלתה השמש מן המזרח[15] וכך כותב המאירי שהנברשת היתה "מחיצת חלון, ועל הדרך שעושין אותה מזכוכית עשאתה היא מזהב טוב וממורט [מצוחצח] הרבה והניחתהו במקום גבוה על פתח ההיכל בדרך שבתחילת היום כשהשמש מתחיל לעלות מן האופק מצד המזרח, ומכה על פתח ההיכל שהוא לצד מערב, ניצוצות יוצאין ממנה מיד, והיו מכירין שזמן קרית שמע. עוד מוסיף שם המאירי כי ניצוץ זה של הנברשת, היה עוד בטרם הגיעו קרני השמש אל הארץ, ונראית כוונתו שמה שאומרת המשנה "על פתח ההיכל" הכוונה היא שה'חלון' שעשתה היה בגובהו על קיר ההיכל מעל הפתח [16]

מועד קריאת שמע בשחרית והאם יש להפסיק לימוד תורה לתפילה[]

+

זריחה מעל מדבר יהודה מהישוב מעלה עמוס מקור הצילומים הוא אלבום התמונות של הצלם זאב רוטקוף, הנמצא באתרו zevrothkoff.com בתוית טיולים

דפים ז'2 ו-ח'2 (עד הלכה ג')

ומה טעמון דרבנן (במדבר טו) וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומ"ט דרבי אליעזר וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם ר"מ וראיתם אותה אין כתיב כאן אלא וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד והכסא דומה לספיר דכתיב (יחזקאל י) ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא. אחרים אומרים וראיתם אותו כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו רב חסדא אמר כהדא דאחרים מה אנן קיימין אם ברגיל אפילו רחוק כמה חכים ליה ואם בשאינו רגיל אפילו קרוב ליה לא חכים ליה אלא כי אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין. אית תניי תני בין זאב לכלב בין חמור לערוד ואית תניי תני כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. הוא בעי מימר מן דמר בין זאב לכלב בין חמור לערוד כמן דמר בין תכלת לכרתן. ומן דמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. כמן דמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא ואנא אמרית טעמא (תהילים עב) ייראוך עם שמש אמר מר עוקבא הוותיקין היו משכימים וקורין אותה כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני אמר רבי יודה מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקים במצות והגיע עונת קרית שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע וקריתי ושניתי ואחר כך התחילו הם וכבר היתה החמה על ראשי ההרים

עד הנץ החמה: רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי בשם רבי יונה כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים

ר' יהושע אומר עד ג' שעות: רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הלכה כרבי יהושע בשוכח רבי הונא אמר תרין אמוראין חד אמר בשוכח אגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח כך הוא הלכה ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה:(עד כאן ז'2)

ח׳ א' - תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה. אמר רבי אחא קרית שמע דבר תורה ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי בא ק"ש זמנה קבוע ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי ק"ש אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא קשייתה קומי רבי יוסי ואפילו תימר קרית שמע אינה צריכה כוונה שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה מן גו דאינון צבחר מיכוון: רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין.

רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקין . דין כדעתיה ודין כדעתיה רבי יוחנן כדעתיה דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה דרשב"י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוי לעי באוריתא וחד דעבד ליה כל צורכיה. חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה אילו הוו תרין עאכ"ו. א"ר יוסי קומי רבי ירמיה אתיא דרבי יוחנן כרבי חנינא בן עקביא דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה ר' חנינא בן עקביא אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב. ולית ליה לרשב"י הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. וא"ר יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה דרשב"י
ח'ב' עד הלכה ג' - זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה מד"ת. היא היא. א"ר יודן רשב"י ע"י שהיה תדיר בד"ת לפיכך אינה חביבה יותר מד"ת. אמר רבי אבא מרי לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה כמשנה היא רשב"י כדעתיה דרשב"י אמר העוסק במקרא מידה ואינה מידה ורבנן עבדי מקרא כמשנה:

"עד הנץ החמה.. כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים"[]

(נעזרתי בתלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין - יש גם תלמוד ירושלמי
השאלה היא מתי זמנה של קרית שמע של שחרית ? זו תקופה קצרה "החמה מטפטפת על ראשי ההרים" - מתחילה הזריחה על ראשי ההרים. בזמנו הזמן נקבע לפי הארת הנברשת (ראו לעיל) ומה קורא למי שלא הספיק לומר קרית שמע "עד הנץ החמה", רבי יהושע אמר:"עד שלוש שעות" וזאת ההלכה. האם אפשר לטעות כי "הלכה בשוכח" - כלומר רק למי ששכח לומר קרית שמע עם הנץ החמה, אלא גם "לכתחילה", ואכן ההלכה היא בכל מקרה עד שלוש שעות. האיזכור של "הנץ החמה" הוא במטרה לזרז את את האדם לקרוא אותה בזמנה.
ומה אם אחר לקרוא קרית שמע תוך שלוש שעות שכרו יהי כמו אדם הקורא בתורה. וכאן יבוא דיון באותו נושא:
במשנה מסכת שבת נאמר

Cquote2.svg לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבֻּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִים לַתְּפִלָּה: (א',ב') Cquote1.svg

לקריאת שמע בזמנה יש להפסיק כל עיסוק, מה שלא כן לתפילת שמונה עשרה (התפילה) יש לכך שלושה טעמים:

  1. קרית שמע מהתורה ותפילת שמונה עשרה היא מדרבנן - כך סבור רבי אתה.
  2. קרית שמע יש לה זמן קבוע ולא כן בתפילת שמונה עשרה - כך סבור רבי בא.
  3. קרית שמע אינה צריכה כוונה (אלא רק שלושת הפסוקים הראשונים - ראו להלן)ולכן ניתן לאמרה גם אם הוא עוסק במלאכה. לא כן בתפילת שמונה עשרה שצריכה כוונה - לדברי רבי יוסי ולכן איפשרו לו לסיים המלאכה ולאחר מכן להתפלל.

מקשה רבי מני:"שלושת הפסוקים הראשונים" כן צריכים כוונה ? ולכן יהיה עליו להפסיק ממלאכתו. רבי יוסי משיב: לפסוקים מעטים אפשר להפסיק מלאכה מה שלא כן לגבי תפילת שמונה עשרה - הארוכה.

"שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקין"[]

רבי שמעון בן יוחי: האם תלמידי חכמים שעיסוקם הוא לימוד תורה, אין להפסיק את הלימוד על מנת להתפלל קרית שמע. לעומתו אומר רבי יוחנן: לא תמיד, מי שתורתו אינה אומנתו, יפסיק לקריאת שמע. מוסיף רבי יוטחנן, הלוואי שהאדם היה מתפלל כל היום ולכן נהג להפסיק את הלימוד על מנת להתפלל. ר' שמעון בר יוחא אומר" אילו הייתי במעמד הר סיני הייתי מבקש שלבני האדם יהיו שתי פיות: אחת - ללימוד והשנייה -לשאר צרכים, כולל תפילה. מכאן החשיבות שנתן ללימוד התורה. אבל במציאות שיש לאדם פה אחד, וגם כך מדבר לשון הרע, "העולם לא היה יכול לעמוד" עם שתי פיות לאדם.
הבריתא תומכת בדעתו של רבי יוחנן

Cquote2.svg כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע,וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה. רַבִּי אוֹמֵר:כַּשֵּׁם שֶׁאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה,כָּךְ אֵין מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע.רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר:כַּשֵּׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע,

כָּךְ מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּרַבִּי צָדוֹק:שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ בְּיַבְנֶה,וְהָיוּ עֲסוּקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר,לֹא הָיוּ מַפְסִיקִין, שֶׁלֹּא לְהַסִּיעַ מִלִּבּוֹ.(תוספתא, ברכות, ב'ו')

Cquote1.svg

אפילו כותבי תפילין ומזוזות שעושים עבודת קודש מפסיקים ואומרים קרית שמע בזמנה, ולכן יש להפסיק גם לתפילה ולשאר מלאכות קודש. רבי יוחנן סבור שעדיף שהאדם לא היה נברא (נהפכה שליתו) אם לא יפסיק מלימודו. רבי שמעון בר יוחי מסכים שץלמידי חכמים שתורתם אומנותם פטורים מקריאת שמע ומדוע: שתי המצוות נעשות על-ידי דיבר "שינון" ואין אחת יכולה לבטל את השנייה.
ויש בזה קושי, אם אדם שקורה קריאת שמע, אחרי שלוש שעות, זה נחשב לו ללימוד תורה, אבל הקורא בזמנו מעיד שקרית שמע חביבה יותר. מכאן שיש להפסיק לימוד תורה על מנת לומר קריאת שמע. רבי שמעון בר-יוחי סבור שאם לימוד תורה הוא הרגל קבוע, אין להפסיקו על מנת לומר קריאת שמע. הוא מדייק: הקורא קריאת שמע בזמנו, כאילו לומד משנה (תורה שבעל פה) שהיא חשובה יותר. רבנן חולקים וסבורים שקריאת שמע במנה חשוב יותר מלימוד משנה ולכן גם מי שתורתו אמונתו צריך להפסיק את לימודו ולקרוא קריאת שמע.

הערות שוליים[]

  1. משנה יומא ג, יא.
  2. גמרא יומא לז, ב.
  3. המאירי בית הבחירה יומא לז, ב.
  4. משנה יומא ג, יא.
  5. גמ' יומא לז, ב.
  6. קונביתא" היא קישוט כל שהוא
  7. ירושלמי יומא ג, ח.
  8. קרבן העדה ירושלמי יומא ג, ח.
  9. רש"י ורבנו חננאל יומא לז, א; רס"ג דניאל ה, ה; הערוך ערך נברש.
  10. דניאל פרק ה, ה.
  11. ראה פני משה (יומא שם) ד"ה קונביתא, וספר הערוך ערך למפדס המפרש עששיות, וכותב הרמב"ם (תפילה וברכת כהנים יא, ו) מדליקים עששיות בבתי כנסיות משום כבוד.
  12. שערי היכל יומא מערכה פא.
  13. רמב"ם בפירוש המשנה יומא ג, יא; מאירי בית הבחירה לז, א.
  14. שערי היכל יומא מערכה פא. (ראה ערך הילני המלכה, מדוע עשתה דווקא נברשת לזמן קריאת שמע).
  15. ברייתא יומא לז, ב.
  16. בית הבחירה יומא לז, ב.

השיעור הבא[]

Advertisement