תשעה באב בראי הירושלמי
המקור: אברהם בלס

תלמוד ירושלמי ראש השנה ג, ד
"רבי יוחנן מתפלל בתשע' באב עשרי' וארבע ומפקד לתלמידוי לא תילפון מיני הדין עובדה דצריכה ליה אבל הוא תענית ציבור הוא רבי יוסה בשם רבי יהושע בן לוי אינו תענית ציבור ר' יונה ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי אבל הוא אינו תענית ציבור. אמר רבי זעורה מילתיה דרבי יוחנן אמר' יחיד בתשעה באב מתפלל ארבע לא אמר אלא ארבע הא עשרים וארבע לא".

תלמוד ירושלמי תענית א, ו
"תני אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו...".

תלמוד ירושלמי פסחים ד, ה
"מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אינן עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטילין רבן שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים...רבי סימון בשם רבי יוחנן במתמיה".

תלמוד ירושלמי ברכות ב, ד
"עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים רדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מוקדש' געת זמן תניינות א"ל בר יודאי יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא".

תלמוד ירושלמי תענית א, ח
"רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יסא רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי אסור לארס אשה בערב שבת הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס שמואל אמר אפילו בתשעה באב יארס שלא יקדמנו אחר".

תלמוד ירושלמי תענית ד, ו
 "אמר רבי יוחנן ובלבד עיקר סעודת תשעה באב".

תלמוד בבלי תענית ל, ב
"רבי יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. תניא: אמרו לו לרבי יהודה: לדבריך, עוברות ומניקות מה תהא עליהן? אמר להם: אף אני לא אמרתי אלא ביכול. תניא נמי הכי: מודה רבי יהודה לחכמים בשאינו יכול, ומודים חכמים לרבי יהודה ביכול. מאי בינייהו? - איכא בינייהו שאר מטות. כדתניא: כשאמרו לכפות המטה - לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות כולן הוא כופה. אמר רבא: הלכתא כתנא דידן, ולא הודו לו חכמים כל עיקר".

תלמוד ירושלמי תענית ד, ו
"יאות אמר רבי יהודה מה טעמון דרבנן עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו אינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה".

תלמוד בבלי תענית כט, ב
מיתיבי: שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. כיצד? חל להיות באחד בשבת - מותר לכבס כל השבת כולה. בשני בשלישי ברביעי ובחמישי, לפניו - אסור, לאחריו - מותר. חל להיות בערב שבת - מותר לכבס בחמישי, מפני כבוד השבת. ואם לא כבס בחמישי בשבת - מותר לכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה. לייט עלה אביי".

תלמוד ירושלמי פסחים ד, ה
"מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אינן עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטילין רבן שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים...רבי סימון בשם רבי יוחנן במתמיה".

תלמוד בבלי תענית כח, ב
הובקעה העיר בשבעה עשר הוה? והכתיב +ירמיהו נ"ב+ בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר, וכתיב בתריה +ירמיהו נ"ב+ ותבקע העיר וגו'! - אמר רבא: לא קשיא; כאן - בראשונה, כאן - בשניה. דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו.

תלמוד ירושלמי תענית ד, ה
" 'כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר' ואת אמר הכין? אמר ר' תנחום בר חנילאי: קילקול חשבונות יש כאן, הדא היא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יי' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח'. מהו האח? אין תימר באחד באב עדיין לא נשרף? אין תימר באחד באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור? אלא קילקול חשבונות יש כאן. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו. אמר: יעשה זה ראש לחשבונות".

תלמוד ירושלמי תענית ד, ה
 "בין כמאן דאמר בתשעה לחדש בין כמאן דאמר בשבעה עש' מה ביניהון עשרי' ואחד יום מיו' שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש. אמר רבי אבונה: סימנא מקל שקד אני רואה. מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום, כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום. מאן דאמר בתשעה לחדש באחד באב חרב הבית. מאן דאמר בשבעה עשר בתשעה באב חרב הבית".

תלמוד ירושלמי תענית א, א
 "תני רבי שמעון בן יוחי: בכל מקו' שגלו ישר' גלת השכינה עמהן. גלו למצרי' וגלת השכינה עמהן - 'מה טעמא הנגלה נגילתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה'. גלו לבבל וגלת שכינה עמהן. מה טעמא – 'למענכם שולחתי בבלה'. גלו למדי וגלת השכינה עמהן. - מה טעמ': 'ושמתי כסאי בעילם', ואין עילם אלא מדי, כמה דאת אמ': 'ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה'. גלו ליון וגלת השכינה עמהן. מה טעמ' – 'ועוררתי בניך ציון על בניך יון'. גלו לרומי וגלת השכינה עמהן...".

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.