קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

תלתן ארצישראלי (שם מדעי: Trifolium palaestinum) הוא אחד ממיני תלתן הבר הגדלים בישראל. התלתן הארצישראלי הוא צמח חד-שנתי. הצמח פורח באביב, ממרס עד מאי, פרחו לבן ואורכו כ-15 מ"מ. התלתן נפוץ מאוד ברחבי הארץ, גדל בקרקע חולית, במיוחד במישור החוף.

התלתן הארצישראלי קיבל את שמו במאה ה-19 על ידי החוקר השווייצרי פייר אדמון בואסייה.

מצמח השדה[עריכה | עריכת קוד מקור]

צילום: © שרה גולד גן לאומי חוף השרון, אפריל © כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תלתן הוא סוג גדול ומגוון במשפחת הקטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג. רוב המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים. מיניו מאכלסים בתי-גידול מגוונים. העלים תלתניים, כלומר מורכבים משלושה (תלת) עלעלים, ומכאן שמו. אין הוא הפרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 העלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים (7 מינים בארץ) נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים. הפרחים ערוכים לרוב בקרקפות מרובות-פרחים. הפרח פרפרני, מייצר צוף, הנאגר בציפורן של מפרש הכותרת. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור הפרח, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה. הפרי הוא תרמיל הכלוא בגביע ואינו נפתח, ובו זרעים מעטים: לרוב 1–2, לפעמים עד 8. הוא מצוייד בשיניים או ווים, ומופץ בשלמותו כיחידה אחת, נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים. בני הסוג נבדלים מהסוג הדומה שברק בעלים ובאבקנים: עלי השברק ריחניים והם נושאים בלוטות או שערות בלוטיות, ועלי התלתן לרוב אינם כך; ותשעה מתוך עשרת האבקנים של תלתן זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי חופשי, ואילו בשברק כל עשרת הזירים מאוחים. בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, וכן למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. הוא מועיל גם כצמח-דבש לדבורים. היבול השנתי העולמי הוא 84 מיליון טון לשנה. מכינים מתלתן משקה המרגיע כאבים ומשכך שיעול. תלתן נזכר כבר במשנה, אך נראה ששם הכוונה היא למה שאנחנו קוראים היום בשם גרגרנית החילבה.

המין תלתן ארצישראלי נקרא כך (palaestinum) על-ידי החוקר המובהק של צמחיית המזרח התיכון, השוייצרי אדמונד בואסייה, במאה ה-19. זהו צמח חד-שנתי זקוף. העלים מסורגים, גם העלים העליונים ביותר. העלעלים צרים וארוכים, שעירים מאוד. העלה העליון מתרחב בבסיסו לנדן ירוק בהיר עם עורקים בולטים בירוק כהה, המסתעפים באורח דו-קרני בחלקם העליון. עלי הלואי תמימים, מסתיימים בחוד דמוי מרצע. פורח באביב המאוחר, ממרס עד מאי. הפרח לבן, אורכו 15 מ"מ. אורך הגביע כמעט כאורך הכותרת. שיני הגביע שוות באורכן, אורכן כחצי מאורך הגביע כולו. הפרחים ערוכים בקרקפות צפופות, מוארכות, הנישאות על גבעולים בראשי הענפים. בצינור הגביע 10 עורקים. גם הגביע שעיר מאוד, שערותיו ארוכות. הגביע אינו מתנפח אחרי ההבשלה. אורך קרקפת הפירות 20 מ"מ. הפרחים נשארים זקופים גם בפרי, צבעם משחים. גדל בקרקע חולית. נפוץ ושולט בכתמים במישור החוף. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

כתב מייק לבנה

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.