המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

מארגני הסיור

תל יודפת המפותח: בעקבות המרד הגדול בגליל התחתון - מחורבן לבנין- סיור על עמיתים לטיולים ביום 15 ינואר 2016.

נקודת המפגש - בתחנת דלק "סונול" ליד כאוכב אבו אל היגא.
תאור המסלול: נתחיל בטיילת הר שכניה בתצפית אל מרחבי הגליל התחתון ואל מישור חוף עכו שממנו עלו הלגיונות הרומאיים בדרכם לדיכוי המרד בגליל. נמשיך עם הרכבים לסיור רגלי על תל יודפת, מעוז ההתנגדות העיקרי בגליל. נעלה שוב על הרכבים וניסע לבית הבד באבטליון שם נדבר על תרבות חיי היום של יהודי הגליל.

  • המסלול על תל יודפת עבר תהליך שדרוג עם שביל הליכה חדש ומסודר וסידור נגישות לבורות ולמערות.
  • הסיור מיועד למיטיבי קשב וכולל הליכת שטח באורך 2ק"מ ברמת משפחות מיטיבות לכת.

מרכז סיור ולימוד גליל misra...@gmail.com 04-9918867

סיפור הגבורה של יודפת - צילם: ירון בוצר

סיכום הסיור[עריכה | עריכת קוד מקור]

נוף הגליל התחתון - צילם: ירון בוצר

שרידי החומה - - צילם: ירון בוצר

אבן חרוטה - - צילם: ירון בוצר

סיכום סיור - (15.1.16) לתל יודפת המפותח: בעקבות המרד הגדול בגליל התחתון - מחורבן לבנין

לפני כשני עשורים הזדמן לי לקרוא את ספרו של יוסף בן מתתיהו מלחמות היהודים. יוסף הנזכר לשמצה במקורות היהודים כבעל הדרגה הגבוהה ביותר בתולדות מלחמות ישראל (מקבילה לאלוף פיקוד צפון) אשר ערק לשורות האויב, גם ידוע למרבה הסתירה כהיסטוריון אשר הוריש לנו בכתביו מידע היסטורי מפורט על תקופת בית שני, מתאור מפורט של מהלכי המרד הגדול דרך תאור גאוגרפי אמין של ערי התקופה (כך אותרו בין השאר מצדה וגמלא) ועד לרכילות מחצרות החשמונאים והורדוס.

בין התאורים המפורטים ביותר בספרו זכור לי תאור הקרב ביודפת בין צבא הפלישה הרומי לבין מגיני יודפת היהודים. על כן מאוד שמחתי להצטרף לטיול אל תל יודפת אשר פותח באחרונה על ידי הרשויות ועתה נגיש יותר מתמיד.

את הסיור פתחנו בטיילת שכניה ממנה נשקף נוף מרהיב של מערב הגליל התחתון, ממפרץ חיפה המנצנץ בשלל גווני תכלת והקריות הנושקות לו מצפון דרך עמק עכו הפורה ועד הר עצמון המוריק ממולנו.

ראובן המדריך מסביר על מיקום היישובים הסובבים על 'שפע המצפים שהוקמו בגליל עם תקומת עם ישראל בארצו, על שמות היישובים הקושרים ומשמרים את השמות העתיקים, על תנופת הפיתוח של האזור, דרך פועלה של המועצה האזורית משגב לבניין האזור.

מטיילת שכניה אנו ממשיכים עם הרכבים אל תל יודפת לסיור בעקבות חורבן בית שני כפי שהוא מתבטא בממצאים הארכיאולוגיים ובכתבי יוסף בן מתיתיהו. הגישה אל תל יודפת נוחה ומשולטת והחניה בשפע, חיש קל אנו עולים בשביל הסלול אל ראש התל אל אחת מכמה מערות טבעיות שאזור זה עשיר בהן.

כאן סוקר ראובן את האזור המקיף אותנו, היישובים הנבנים ומחדשים את הנוכחות היהודית בגליל ואת מבצע הייעור של ההרים הסובבים בידי הקרן הקיימת. בהמשך השביל אנו מגיעים אל הצד המערבי של יודפת ממנה פרצו הרומאים אל העיר,

כאן ניתן לראות את נקודת הפריצה המשוערת בשרידי החומה המערבית כמו גם תצוגת נשק רומי משוחזר המפיח רוח חיים בתאור הקרב שהתחולל כאן אותו מקריא ראובן מספר מלחמות היהודים אשר ליוספוס. השביל משולט היטב וממשיך הלאה דרך מספר בורות מים ואל שרידי בית יהודי במזרח יודפת שהשתמר יחסית היטב וכולל מלבד הקירות גם שני מקוואות טהרה שבעונה זו אף מלאים ממי הגשמים כמו מבקשים לחזור לייעודם הקדום.

בהמשך הדרך אנו מוצאים עצמנו אל מול מערה בה נקברו שרידי גופות של תושבי יודפת אשר נרצחו בידי הרומאים ונמנעה קבורתם על ידי חיל המצב הרומי ששכן כאן. במחתרת הביאו השורדים מבין יהודי הסביבה את גופותיהם לקבר ישראל ובעת החדשה עם איתור המקום נבנה כאן יד זכרון לנופלים.

כאן המקום להזכיר מקרים דומים שמעלה ראובן, ביניהם הבאת גופות חללי הפורצים לכלא עכו אשר במשך זמן רב לא נדרשו על ידי אנשי היישוב מחשש שיעצרו על ידי הבריטים ולאחר זמן רב נדרשו הגופות והובאו לקבורת ישראל בידי בני המושב שבי ציון שליד נהריה.

אנו ממשיכים בין ממצאי העבר וביניהם בית בד מתקופת בית שני שנבנה והשתמר במערה וחדר בו נמצאו עיטורים מהתקופה וחוזרים לחניה לסיום הטיול בסמוך לאנדרת זיכרון שנבנתה לזכר לוחמי יודפת עם שיקום המקום. בדרך חזרה הביתה מנקודת המבט המושפלת של חורבן בית שני דרך המחלפים החדישים ושלל היישובים היהודים אשר אנו חולפים על פניהם נראות בעיותינו בעת הבניין והתקומה קטנות ואף מגוחכות.

תודות ל-
מאה העמיתים שהשתתפו
ראובן בן פורת על ההדרכה המושקעת והבהירה
יוסי בר-יצחק + עמית אררט על הפקת סיור איכות זה

תמונות מפורטות באדיבות גולן דורני משה מצא י.בוצר

בעמיתות, ירון בוצר

המקור:עמיתים לטיולים

תמונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

צילם: ירון בוצר הנוף הנשקף מההר

כלי המלחמה

המערות - מוזכרות אצל יוסף בן מתתיהו

שרידי בית בד

יד לנופלים

מהויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

צילם:אלמוג -הגבעה עליה הייתה בנויה יודפת בימי המרד הגדול, ברקע - הר עצמון

יודפת (או יוודפת) העתיקה ממוקמת בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת הנוכחי, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי.

היישוב יושב על גבעה נמוכה בגובה 419 מ' מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ונהר יובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא [[אוכף אוכף המחבר אותה להר מימין[1]. יודפת מוזכרת במשנה ובספרי יוסף בן מתתיהו.

  • היסטוריה

יודפת נמנית ברשימת הערים שעל פי המשנה היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון[2]. מניחים כי יוטבה המוזכרת בספר מלכים ב'[3] כמולדתה של משלמת בת חרוץ, אמו של המלך אמון (מלך יהודה) היא יודפת. עם זאת, השרידים העתיקים ביותר שנמצאו במקום הם מן התקופה ההלניסטית המוקדמת, מן המאות ה-4 וה-3 לפנה"ס. על פי ממצאים אלו, בתקופה זו הייתה יודפת ישוב קטן שתושביו נוכריים ורק עם כיבוש הגליל על ידי מלכי בית חשמונאי החלה להתיישב במקום אוכלוסייה יהודית[4].

Cquote2.svg "והעיר יודפת נמצאה כמעט כולה בראש סלע תלול, המוקף מעברים תהומות אין־חקר, ובנסות איש להשקיף למטה תחשכנה עיניו מעומק פי התהום, ורק מרוח צפון נמצאה דרך אל העיר, כי שם נבנתה בצלע ההר ... ועוד הרים הקיפו את העיר מסביב, ועל־כן נסתרה מכל עבריה מעיני אדם טרם הגיע אליה". Cquote1.svg
– יוסף בן מתתיהו[5]

יודפת בתקופת המרד הגדול[עריכה | עריכת קוד מקור]

שלט הדרכה בתל יודפת - צילום:ד"ר אבישי טייכר

בעת המרד הגדול, בשנת 67 לספירה, עמדה העיר במצור בן ארבעים ושבעה יום כנגד כוחות הרומאים בראשות מפקדם אספסיאנוס. יודפת הייתה אחד מהיישובים שביצר יוסף בן מתתיהו כאשר מונה למפקד הגליל. לאחר כניעתה של ציפורי ניסה בן מתתיהו להוביל את כוחותיו נגד התקדמות הצבא הרומי[6], אולם חייליו נמלטו לכל עבר.יוסף בן מתתיהו עצמו ברח לטבריה, אך בתחילת יוני 67 עבר ליודפת. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ו"כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל"[7] הוא החליט להפנות את כוחותיו לכיבוש יעד זה.

במשך שישה שבועות עמדו לוחמי יודפת במצור הרומי, שכלל הקמת סוללות מעצים ואבנים על החומה הצפונית על מנת לעלות עליה ולהיכנס אל העיר, ירי אבנים מבליסטראות וחצים. משניסיון זה נכשל (כאשר המגינים הגביהו את החומה), ניסו הרומאים לפרוץ באמצעות איל ברזל. אלעזר בן שמי, מן הכפר שאב (כיום הישוב שעב), הצליח להתיז את ראשו של איל הברזל, ולהיכנס עמו אל העיר מעל החומה. לאחר כל אלו המשיכו הרומאים להגביה את הסוללה הצפונית, ולנסות לפרוץ את החומה, אל מול התנגדות עזה, שכללה שפיכת שמן רותח על המנסים לפרוץ את החומה. בוגד יהודי שנמלט מן העיר ונתפס, מסר לרומאים כי היהודים בעיר תשושים ועייפים, ומגני העיר ישנים באשמורת האחרונה. אספסיאנוס ניצל מידע רב ערך זה והעלה כוח רומי מובחר (בראשותו של בנו טיטוס) על החומה כאשר מגיני העיר ישנו. כח זה שיסף את גרונות השומרים ופתח את שערי העיר בפני יתר הצבא. אז נכבשה העיר (יולי 67), לאחר מצור שנמשך 47 יום.

הרומאים הרסו את העיר עד היסוד והרגו את רוב התושבים. יוסף ומקצת מאנשיו נמלטו והתחבאו במערה. הנצורים במערה כרתו ברית התאבדות, התחלקו לזוגות והרגו זה את זה. רק יוסף הצליח לשכנע את בן זוגו כי עדיף להיכנע לרומאים, וכן עשו. אספסיאנוס קיבל את מנהיגו הצבאי של הגליל בסבר פנים יפות, לאחר שבדברי חלקות הצליח יוסף לשכנעו כי הוא נביא, וכי הוא מנבא את עלייתו של אספסיאנוס לשלטון ברומא (מה שאכן קרה).

לאחר המרד[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר המרד נבנתה יודפת מחדש, והיישוב היהודי המשיך להתקיים בה. התלמוד מספר על רב מנחם יודפאה, שחי כמאתיים שנה לאחר המרד הגדול[8]. במקום התיישבה משפחת כהנים בשם "מִיָמִין", שמושבה ביודפת מוזכר במספר פיוטים מהתקופה הביזנטית (בגרסאות מאוחרות של הפיוטים השתבש השם יודפת ל"יוֹרָפַת" או "יוּרְפָת", וגם הגאוגרף יהוסף שוורץ ציין כי יש מתושבי הגליל שמכנים את המקום יורפת ברי"ש במקום בדל"ת).

ארכאולוגיה ומורשת[עריכה | עריכת קוד מקור]

יד זיכרון למגיני יודפת - צילום:ד"ר אבישי טייכר

זיהוי אתרה של יודפת נעשה לראשונה בשנת 1847 על ידי החוקר הגרמני בשם ארנסט גוסטב שולץ שכיהן כקונסול ראשון של פרוסיה בירושלים. סקרים שונים נערכו באתר וסביבתו במהלך המאה ה-20, וב-1990 התבצעה חפירה ראשונה במקום, שהייתה מוגבלת בהיקפה לבית בד באחת המערות. בין השנים 1992 ו-1999 נערכו באתר שמונה עונות חפירה מטעם רשות העתיקות ואוניברסיטת רוצ'סטר בניהולו של מרדכי אביעם.[1]

בחפירות במקום נמצאו כ-1600 ראשי חצים רומאים, אבנים שנורו מבליסטראות, חלקי שריון של חייל רומאי. כמו כן נמצאו שרידי עצמות אדם שנטבחו ונשרפו, ככל הנראה של התושבים במקום, מה שמוכיח כי הרומאים הרגו את התושבים לאחר הפריצה לעיר.

זאב ז'בוטינסקי ראה ביודפת סמל להמשכיות המאבק הלאומי היהודי. בהמנון תנועת בית"ר מופיעות השורות הבאות - "ביתר הנלכדה, יודפת, מסדה, תרומנה בהוד והדר... למות או לכבוש את ההר - יודפת, מסדה, ביתר".

עד לשנת 1958 הייתה יודפת הקדומה יישוב עזוב, המכונה "חירבת ג'פת". במקום חיו בדואים, אשר לא הקימו יישוב של קבע.

המועצה האזורית משגב[9], נקראת על פי ציטוט מספר "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" של יוסף בן מתתיהו בתרגומו של יעקב נפתלי שמחוני, בתיאורו את כיבוש יודפת (שהייתה ליישוב הראשון במועצה בעידן המודרני): "כי המקום הוא משׂגב חזק לפני הגליל"[7].

בשנת 1960 הוקם המושב השיתופי יודפת הנמצא בגליל התחתון והממוקם כק"מ צפונית לאתר בו הייתה מצויה העיר הקדומה. המושב שייך למועצה אזורית משגב.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • מוטי אביעם, "יודפת – חשיפתה של עיר יהודית בגליל מימי הבית השני והמרד הגדול", קדמוניות לב, 1999 עמ' 92 – 101
  • מרדכי גיחון, "מצור יודפת", א' אופנהיימר, א' כשר (עורכים), דור לדור משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון, ירושלים - תל אביב תשנ"ה, עמ' 113-143
  • D. Adan-Bayewitz and M. Aviam, Iotapata, Josephus, and the siege of 67: Preliminary Report on the 1992-94 seasons, Journal of Roman Archaeology 10, 1997, pp. 131-165
  • Mordechai Aviam, Yodefat/Jotapata The archaeology of the first battle, The First Jewish Revolt, London and New York, 2002, pp. 121-133

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. 1.0 1.1 אביעם מ. 1999. יודפת – חשיפתה של עיר יהודית בגליל מימי הבית השני והמרד הגדול. קדמוניות לב, עמ' 92 – 101
  2. משנה, מסכת ערכין, פרק ט, משנה ו
  3. ספר מלכים ב, פרק כא, פסוק יט
  4. Adan-Bayewitz D. and Aviam M. 1997. Iotapata, Josephus, and the siege of 67: Preliminary Report on the 1992-94 seasons. Journal of Roman Archaeology 10, pp. 131-165.
  5. יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום י. נ. שמחוני), ספר ג, פרק ז, פסקה ז.
  6. חיי יוסף 412
  7. 7.0 7.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום י. נ. שמחוני), ספר ג, פרק ז, פסקה ג.
  8. תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי, עמוד ב; ומפרש רש"י שם: "יודפאה - דמן יודפת"
  9. להבדיל מקיבוץ משגב-עם שנקרא על שום גובהו הרב לעומת סביבתו.

תמונה פנורמית של היישוב העתיק


הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו


Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.