תמר מצוי

תמר מצוי (Phoenix dactylifera), הוא דקל מסוג תמר. התמר מאפיין את נאות המדבר. כל חלקיו משמשים את האדם. התמר נמנה על שבעת המינים.התמר בארץ הנו עץ תרבות.

תאור[]

פרק זה הועתק מהויקיפדיה העברית בשל חשיבותו)
האדם מוצא שימוש לכל חלקיו של עץ התמר: העלים משמשים כגג לסוכות (הן בחג והן אצל נוודים במדבר) הפירות לאכילה ולהכנת יין תמרים ודבש תמרים, סנסיני התמר (שעליהם תלויים הפירות) משמשים לטאטוא וקליעת סלסלות, הגזע משמש לבניין וקירוי ואף ניתן להשתמש בו כשוקת לצאן, לאחר שתוכו מרוקן.

זן הדרי ידוע בלולבים המהודרים שלו למצוות ארבעת המינים בחג הסוכות. מטע התמרים הגדול בישראל נמצא בקיבוץ טירת צבי, בבקעת בית שאן, שבו נמצאים מטעי תמרים רבים.

פרי התמר[]

Date palm — פירות התמר - צילם:המתופף הקטן - הויקיפדיה העברית

פרי התמר נאכל לח או יבש, טעמו מתוק מאוד וצורתו אובלית. הסירופ המופק ממנו נקרא סילאן ומשמש בעיקר לתיבול מנות אחרונות ועוגות. פרי התמר לא נזכר במקרא. בתלמוד ובעקבותיו המפרשים המסורתיים, מפרשים את הדבש שבשבעת המינים כדבש תמרים.

ישנם זנים שונים של תמרים, רובם יובאו (הוברחו) לארץ מעיראק, על ידי בן ציון ישראלי מקבוצת כנרת. בין הזנים נמנים הברהיתמרי - התמר הצהוב, חיאני - תמר בצבע אדום, והמג'הול - תמר גדול ממדים, הזן החשוב ביותר מבחינה מסחרית. עוד זנים הקיימים בארץ: דקל נור, חלאווי, חדראווי, זהידי, דרי, אמרי ועוד.

בישראל מגדלים מטעי תמרים כגידול מסחרי רק לאורך השבר הסורי-אפריקאי, מבקעת כנרות בצפון ועד לדרום הערבה. כעץ נוי נפוץ התמר בכל רחבי הארץ.

חזרתו של עץ התמר לארץ ישראל[]

חזרתו של עץ התמר לארץ ישראל- פרק א' עם אריאל אסף.

ברהי צהוב[]

Tamar kdumim — תמרים ממתינים לקטיף - קדומים -מר חשוון תשע"ג

תמרים אלו הם מהזן הבשל בימים אלו בלאח (תמרים צהובים) - לפי אתר מורשת יהודי לוב מברכים עליהם: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה: ובחסדך תצמיח אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך

יעל דרור אתר קופת חולים כתבה:"ערך תזונתי - התמרים עשירים בפחמימות, אך מכילים מעט חלבון (1.5 גרם), סיבים תזונתיים (2 עד 3 גרם) וכמות נמוכה מאד של שומן. התמר עשיר באשלגן ומכיל גם מעט סידן (29 מיליגרם) וברזל (1 מיליגרם).

מבחינה תזונתית, התמר שייך לקבוצת הפירות בשל תכולת הפחמימות הגבוהה. שניים־שלושה תמרים הם מנת פרי המכילה כ־60 קלוריות. מומלץ מאד לשלב את התמר בתפריט היומי כממתק טבעי במקום ממתקים תעשייתיים מלאכותיים אחרים. בצורה זו גם תיהנו מהטעם וגם תמנעו מצבעי מאכל ושומנים מיותרים.

איך נמנע הבחלה והתפתחות רקבונות - עדנה פסיס, אולג פייגנברג, רוזה בן אריה המחלקה לאחסון, מכון וולקני רפי רגב ואהרון וויסבלום המכון להנדסה חקלאית, מכון וולקני רחל בן צבי צמח נסיונות חקרו הארכת משך האחסון של תמר מזן ברהי את הבעיה העיקרית באחסון תמר צהוב מהזן ברהי במהלך האחסון בקור ובחיי מדף - וזאת על מנת להאריך את עונת השיווק. מטרת המחקר היה לקבל פרי איכותי שנמצא עדיין במצב בוסר, קשה, בצבע צהוב (לא חום) וללא ריקבונות, אחרי שישה שבועות או יותר של אחסון בקור ובתוספת חיי מדף .

במהלך השנים של התכנית חיפשנו דרכים לשמירה על מניעת איבוד משקל בסנסני הברהי. נוכחנו לדעת שכל השיטות למניעת איבוד מים היו יעילות כנגד תהליך הבוחל . השיטות למניעת איבוד מים כללו:

חדר עם לחות גבוהה "יבשה" %98 שנוצר בעזרת פוגר שחותך את הטיפות למיקרונים בודדים, היה יעיל לאחסון סנסנים ואשכולות שלמים
עטיפת קרטונים מבחוץ, עם ניילון נצמד שמעביר את הגזים פד"ח וחמצן, אך משאיר את אדי המים באריזה מה שמונע את התייבשות.
דינוג האשכולות בדונג קרנובאה שמאושר לאכילה .

כל שלושת השיטות מנעו באופן משמעותי את התנדפות המים מהברהי וע"י כך הפסדי המשקל שנגרמו לפרי היו נמוכים ביותר, דבר שמנע את תהליך הבוחל. אך רק הדינוג היה יעיל גם בהפחתת התפתחות הרקבונות.

הנבטת שתיל תמר מגלעין בן 1900 שנים[]

בשנת 2005 הצליחה להנביט ד"ר איליין סולוויי, מהערבה ללימודי הסביבה מקיבוץ קטורה, גלעין תמר שנמצא באתר מצדה בתוך כד שהיה קבור במקום במשך 2000 שנה מסביבות תקופת המרד הגדול בימי הרומאים. סולוויי הצליחה לעורר את גלעין התמר לחיים, זהו כנראה הזרע העתיק ביותר שהונבט בהצלחה עד היום. אם הדקל יצמח ויתחזק, ניתן יהיה להכיר באמצעותו את זן התמרים שצמח בממלכת יהודה זן שנעלם אחרי דיכוי המרד הגדול . היום בארץ גדלים עצי תמר שהובאו ממדינות במזרח התיכון. העץ הוא ממין זכר ולכן מה שניתן לקבל ממנו הוא מידע על הזן הקדום של התמר. לפי מה שידוע לנו מהיסטוריה טעמם של התמרים בממלכת יהודה היה משובח במיוחד והיו ידועים בעסיסיותם ובמתיקותם התמר נחשב אז כפרי משביע, ומחזק את הגוף.

שיא[]

אנא מירר, מהבטאון נשיונל גאוגרפיק מדווח ב-12 ביוני 2008 על העץ, הנקרא "מתושלח" . הוא הגיע לגובה של 1.2 מטר וגדל במעבדה מוגנת. הכתבת מציינת כי "מתושלח" השיג שיא. הההנבטה הקודמת, מגלעין עתיק, הייתה בשנת 1995 . הגלעין היה של עץ הלוטוס בן 1300 שנה והוא גודל על ידי גאן שאן מילר (Jane Shen-Miller) מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

זרע תמר ממצדה השבוע נטע באדמת הערבה[]

היום, 24.11.2011 התקיים בקיבוץ קטורה בערבה טקס חגיגי ובו ניטע עץ התמר המפורסם "מתושלח". בטקס נכחו חוקרים ותורמים מהארץ ומחו"ל, בניהם נשיאת ארגון הדסה העולמי, הגב' מרסי נתן, והלורד דוד וולפסון מסנינגדייל.

"מתושלח" הוא עץ שהונבט בשנת 2005, בחג ט"ו בשבט, מגלעין של עץ תמר אשר נתגלה באתר מצדה. הגלעין בן 2000 השנה מזן מדבר יהודה שנכחד מהעולם, הונבט בהצלחה בידי הד"ר איליין סולווי, מנהלת המרכז לחקלאות בת- קיימא במכון הערבה והד"ר שרה סלון מנהלת מרכז לואיס ל. בוריק לרפואה טבעית, מרכז רפואי בית חולים הדסה.
הגלעין (Phoenix dactylifera L.) שהביא לצמיחתו של מתושלח התגלה בשנת 1965 במהלך חפירות ארכיאולוגיות שערך הפרופ' אהוד נצר, בארמון הורדוס בהר מצדה. גלעיני הפרי נשתמרו היטב בזכות האקלים היבש באיזור ים המלח. תמר מדבר יהודה מוזכר בתנ"ך, בקוראן ובתיעוד קדום, בין היתר, בזכות פירותיו הגדולים והמתוקים וסגולות המרפא היחודיות המיוחסות לו. פרי התמר היווה חלק ממזונם של הקנאים בזמן המצור על מצדה בשנת 73 לספירה.

במהלך הטקס החגיגי בפארק המחקר ומרכז המבקרים נקבע מקומו החדש של מתושלח, ומעתה יוכל גם הציבור הרחב לחזות בו. כולנו תקווה כי ימשיך לגדול ולפרוח ולהוות חלוץ במחקר בתחום.
גילו של הזרע אומת על פי תיארוך פחמן. ככל הידוע, זהו הזרע העתיק ביותר שהונבט בהצלחה אי פעם (בשיא הקודם החזיק צמח לוטוס הודי שנבט לאחר 1,300 שנה). הנבט ההיסטורי, נבט מספר שבועות לאחר נטיעתוהישג היסטורי זה זכה לעניין רב ולפרסום ברחבי העולם, תוצאות הניסוי פורסמו בכתב העת המדעי היוקרתי "Scienc בשנת 2008. במשך שנים הוחזק מתושלח בבידוד, על מנת להגן עליו מפני מחלות צמחים מודרניות, שמפניהן הוא אינו מחוסן. היום, לאחר שצמח והתחזק, הגיע העת לנטוע אותו במקום של קבע, בפארק המחקר ומרכז המבקרים, סמוך למכון הערבה בקיבוץ קטורה.

במהלך הטקס החגיגי בפארק המחקר ומרכז המבקרים נקבע מקומו החדש של מתושלח, ומעתה יוכל גם הציבור הרחב לחזות בו.

המקור:אתר המכון

תאריכי ים המלח גדלו מזרעים בני 2000 שנה[]

מאת אנדרו קאריף. 5, 2020, 15:05

חוקרים גידלו בהצלחה תאריכים מזרעים בני 2000 שנה שהתאוששו ממבצר ומערות עתיקות במזרח התיכון. הממצא מגלה כיצד חקלאים קדומים גידלו סלקטיבית תאריכים מרחבי האזור, וזה יכול היה לתת רמזים כיצד התמרים יכולים לשרוד במשך אלפי שנים.

"זו תוצאה מדהימה", אומר רובין אלבי, גנטיקאי מאוניברסיטת וורוויק שלא היה חלק מצוות המחקר. "זה מאיר אור על העובדה שאנחנו לא מבינים את כדאיות הזרע לטווח הארוך."

כדי לגדל את צמחי התמרים, שרה סלון, אתנו-בוטנית במרכז הרפואי הדסה, ועמיתיהם מילאו מאות זרעים. חלקם נחפרו ממצדה, ישראל - מבצר על פסגת הר על הרמה המשקיפה על ים המלח שנבנה בחלקו על ידי המלך הורדוס המקראי; אחרים הגיעו ממערות סביב ים המלח ששימשו לאכסון ומגורים. הירשמו לעלון העלון היומי שלנו קבל יותר תוכן נהדר כזה שנמסר אליך!

החוקרים הספגו 34 מהדגימות המבטיחות ביותר במים חמים ודשן נוזלי, ואז נטעו אותם באדמת עציצים סטרילית. שישה זרעים נבטו ונבטו לשתילים שבסופו של דבר יהפכו לכפות תמרים. הזרעים המוצלחים היו באורך של כמה סנטימטרים, גדולים ב -30% מזרעי התמרים המודרניים, מה שמרמז על תמרים שהיו גדולים משמעותית מזנים מודרניים.

כדי לוודא שהזרעים היו קדומים - ולא דגימות אחרונות שהופקדו בין ממצאים ארכיאולוגיים על ידי קבורה של בעלי חיים, למשל - שברי הצוות פקדו את פיסת הזרעים שנצמדו לשורשים לאחר שהזרעים נבטו בהצלחה. הזרעים היו בני 2200-1800, כך מדווח הצוות היום ב- Science Advances.

ניתוח גנטי ראשוני של הצמחים שגדלו מהזרעים העתיקים מציע כי החקלאים באזור היו תאריכים שגדלו תכונות מעורבות מרחבי העולם העתיק. התוצאה, לטענת סופרים קלאסיים כמו גאלן, סטרבו והרודוטוס, הייתה פרי גדול, מתוק ויציב מדף, שהיה פינוק מוערך בכל העולם הרומי. לאחר קריסת האימפריה הרומית והכיבוש הערבי של האזור, חקלאות תאריכי יהודה ירדה. בזמן מסעי הצלב, בסביבות 1000 C.E., מטעי התאריכים של האזור לא היו יותר.

הצמחים החדשים יכולים להיות תחילתה של תחייה - אם לא בתאריכים הקדומים, אז לפחות מהתכונות הטובות ביותר שלהם. מחבר המחקר השותף Frédérique Aberlenc, ביולוג במכון הלאומי הצרפתי לפיתוח בר-קיימא, אומר שהקבוצה מתכננת להאביק את הצמחים הנשים בעתיד הקרוב, בתקווה לאפשר להם לשאת פרי. הרעיון הוא לייצר פרי עם תכונות בהן ניתן להשתמש כדי לשפר את הזנים המודרניים, ולהגדיל את מתיקותם וגודלם ועמידותם בפני מזיקים מודרניים, למשל.

הצמחים יכולים גם לספק חלון כיצד הצמחים התאריכים מצליחים להגן ולשמר את ה- DNA שלהם במשך מאות שנים רבות. אף שזרע דשא מבוגר נבט בהצלחה לאחר אלפי שנים שהוקפאו בסחף הסיבירי, התמרים הללו הם כמה מהצמחים העתיקים ביותר שנבקעו בהצלחה אי פעם. הסיבה לכך היא ש- DNA ו- RNA בדרך כלל מתפצלים לאורך זמן לחלקים זעירים.

זה אולי מספיק לניתוח DNA עתיק, אבל לא כדי לגדל צמח דקלים של תאריך חי. "כדי שהזרעים הללו ינבצו, ה- DNA היה צריך להיות שלם, וזה מנוגד להרבה ממה שאנחנו יודעים על שימור הדנ"א," אומר הארכיאוגנטיקאי מאוניברסיטת יורק, נתן וויילס, שלא היה מעורב במחקר. "לא בא בחשבון שיש מערכת ביולוגית ממש מגניבה בעבודה ששומרת על DNA [בתאריכים]."

סלון אומר כי ככל הנראה התנאים הלא שגרתיים סביב ים המלח עזרו. "גובה נמוך, חום, תנאים יבשים - כל אלה עלולים להשפיע על אורך החיים של העובר," היא אומרת.

גם הגודל הלא שגרתי של הזרעים יכול היה לשחק תפקיד. ככל שיש יותר חומר גנטי, כך סביר שיישאר שלם, אומר אלבי. "אבל זה עדיין יוצא דופן. ... הקבצנים מאמינים שיהיו כרומוזומים שלמים שלמים. "

המקור

סגולות בריאותיות רבות באכילת תמרים[]

מחקר חדש על תמרים פרופ' לביו-כימיה, מיקי אבירם , לרפואה רמב"ם של הטכניון בנוגע למחקר שערך ובו הוכחו סגולות בריאותיות רבות באכילת תמרים- הפחתת הסיכוי ללקות בהתקף לב, הפחתת רמות שומנים ועוד

בין השאר נבדקו: היין האדום, מיץ הרימונים ושמן הזית.

המימצא: אין עליה ברמת המשקל וכן לא ברמות הסוכר בדם ומצאנו כי הכולוסטרול לא עלה, ירידה של 15% ברמת הגליצריין ותמר יש חומרים נוגדי חימצון - ירידה בסיכון בהתקפת לב.

עד אז נבדקו רק שני זנים של תמרים. המשך המחקר יכולל זני תמרים נוספים.

למה כדאי לאכול תמרים[]

	במחקר הנוכחי הראו החוקרים כי לכל זני התמרים שנחקרו יש יכולת מרשימה בעיכוב תהליכי חמצון, תהליכים שהם בין הגורמים המרכזיים בזירוז טרשת העורקים ותוצאותיה – התקף לב ושבץ מוחי. נוסף על כך, לתמרים יש יכולת ברורה לזרז סילוק של עודפי כולסטרול מתאי דופן העורק – תהליך שעשוי להביא להאטה, בלימה ואפילו נסיגה של טרשת העורקים. במחקר הנוכחי נמצא כי הזנים היעילים ביותר בעיכוב התהליכים הקשורים בהתפתחות טרשת העורקים הם ברהי, דרי, מג'הול, וחאלאווי

גלילאו - רפואה

על דבש תמרים[]

בימי הבית השני, המשנה והתלמוד התרחשה בארץ ישראל מהפיכה וחקלאי הארץ פיתחו ענף תמרים שהגיע לפסגת הפיתוח החקלאי של אותה התקופה. מקורות וממצאים מצביעים על כך שבמהלך השנים בוררו בארץ ישראל זני איכות שהצטיינו בשלושה מאפיינים: 1. זנים יבשים הניתנים לייבוש ושימור. 2. פרי גדול. 3. טעם משובח. התמר התאים לגידול בתנאי האקלים, הקרקע והמים השוררים באזורי החקלאות השוליים של ארץ ישראל, בהם שורר אקלים חם ויבש במהלך מרבית חודשי השנה. הקרקעות ברוב אזורי הגידול מכילות שיעור גבוה מאוד של מלח והן אינן מתאימות לרוב גידולי החקלאות. העובדה שהזנים בא"י היו נוחים לשימור הפכה את השימוש בהם להפקת דבש למשני ולא מקובל ולכן אומרת המשנה (תרומות, פי"א מ"ג): "אין עושין תמרים דבש, ולא תפוחים יין, ולא סתוניות חומץ, ושאר כל הפירות אין משנין אותם מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד".

מתוך כתבה של דר' משה רענן תמר ודבש תמרים