Family Wiki
Advertisement

ערך זה חובר בעקבות שיעורו של הרב דניאל שילה בקדומים, בכולל "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים מרחשוון תש"פ

תפילת "ויברך דוד...
יש לעמוד כשאומרים ויברך דוד עד אחר ישתבח
וַיְבָרֶךְ דָּוִד אֶת יְהֹוָה לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל. וַיֹּאמֶר דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה, וְהַגְּבוּרָה, וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד, כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: (נוהגים לתת צדקה) וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל: וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִפְאַרְתֶּךָ: (דברי הימים)

(מכאן ספר נחמיה) (וַיֹּאמְר֣וּ הַלְוִיִּ֡ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠קַדְמִיאֵל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְיָ֜ה שֵׁרֵֽבְיָ֤ה הֽוֹדִיָּה֙ שְׁבַנְיָ֣ה פְתַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרֲכוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן־הָעוֹלָ֖ם עַד־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְכוּ֙ שֵׁ֣ם כְּבוֹדֶ֔ךָ וּמְרוֹמַ֥ם עַל־כָּל־בְּרָכָ֖ה וּתְהִלָּֽה׃ - לא נכלל בתפילה)

ואַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ,

אם יש ברית מילה בבית הכנסת נוהגין שהמוהל והקהל אומרים וכרות וגו' פסוק אחר פסוק:
וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה: וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף: וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים:(ספר נחמיה)

וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיְהֹוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:(ספר שמות)

מקור: ספריא

ויברך דוד היא התפילה הנאמרת לקראת סיום אמירת מזמורי תהילים בפסוקי דזמרה בתפילת שחרית. (ראו את התפילה בצד שמאל). היא אחד משלושה מעמדות מרכזיים בחיים העם: ברכת דוד כאשר נאספו הנדבות לבניין המקדש (דברי הימים א' כ"ט,י'-י"ג, הברית שכרתו עולי הגולה בימי עזרא ונחמיה (נחמיה, ט',ד'-י"א) ושירת הים (שמות י"ד,ל'-ל"א)(הרב זקס סידור קורן)

על פסוקי דזמרה[]

Cquote2.svg אמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת אמר רבי יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא (תלמוד בבלי, מסכת שבת,קי"ח,ב') Cquote1.svg
Cquote2.svg הרי זה מחרף ומגדף - שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ:

פסוקי דזמרא (הדגשת העורך) - שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו: (רש"י)

Cquote1.svg
Cquote2.svg כי אמרינן בפסוקי דזמרא. פי' מזמורים שבסוף תלי"ם שפותחים ומסיימין בהללויה, ותקון רבנן ברכה לפניהם ברוך שאמר וברכה לאחריהם ישתבח, הילכך אסור לשוח מדפתח ברוך שאמר עד דמסיים ישתבח, ואם שח, יש אומרים

שאינו אומר ישתבח שכבר בטלה מילתא בשיחה, ואינו מחוור. (חידושי הריטב"א מסכת שבת דף קיח עמוד ב) המקור: Pesukei D'Zimra in Halacha and Hashkafa - YU Torah

Cquote1.svg
Cquote2.svg קרבן נתנאל בפסוקי דזימרא ובפ' אין עומדים הרי"ף והרא"ש מפרשים את המאמר 'לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל' (ברכות ל"ב) - מאי ניהו? מ'תהילה לדוד' (אשרי) עד 'כל הנשמה תהלל יה'.אנציקלופדיה יהודית Cquote1.svg
Cquote2.svg והטעם שנהגו לומר ויברך דוד ושירת הים לפי שכל אותם חמשה עשר לשונות של שבח הסדורין בברכת ישתבח דורש במכלתין מתוך שירת הים ומתוך פסוקים של ויברך דוד.(אבודרהם סדר תפילות החול, פסוקי דזמרה) המקור: אתר: ספריא Cquote1.svg

ממחזור ויטרי[]

Cquote2.svg רסה.

תשובה שהשיבו קהל רומא על שירת הים דהיינו ויושע.
בדעו כי שירת הים היה מנהגינו מנהג כל קהל רומא ומנהג כל קהילות אשר סביבותינו. ומנהג כל קהילות אשר בספרד מיום גלות ירושלם ועד עתה לומרה כל השנה כולה בכל יום ויום זולתי תשעה באב בלבד. שאין אומרי' אותה משום אבל. וכן בבית האבל אינו אומ' אותה כל שבעה ימים. ומנהג אבותינו תורה היא. ובכמה מקומות אמרי רבותי' בתלמוד ארץ ישראל. מנהג מבטל את ההלכה. וכל שכן דבר זה שאין הלכה סותרתו ואין לו זכר בכל התלמוד. ושנהיגו רבותי' לאומרה יען כי הזמירות חובה היה עלינו לאומרה בכל יום דא"ר יוסי יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום. ומסקנא כי קאמרי' בפסוקי דזמרה. ולפיכך תיקנו רבותינו לומר עמהם זו השירה שהיא על מפלת אויבינו. ולתת שבח למפליא פלאות ולברך את שמו לפניהם ולאחריהם. לפניהם ברוך שאמר. ולאחריהם ישתבח. (הדגשת העורך) הילכך אין ראוי למונעה אלא יום תשעה באב בלבד. לפי שהוא יום נפילה. המקום ברחמיו יקימנו ויקם סוכת דוד הנופלת. ויש אנשים שרצו לזמרה אפילו בבית אבל. ואמרו שאין ראוי למונעה. ולא יכלו. מפני המנהג. ושאמור בסידורים שאין אומרי' שירה בראש השנה וביום הכיפורים לא אמרן אלא על ההלל כלומר שאין אומרין הלל בראש השנה ויום הכיפורים. אבל שירת הים חובה עלינו לאומרה. והק' יאיר עינינו במאור תורה: ע"כ ת':(אתר ספריא)

Cquote1.svg

"ותקם את דבריך כי צדיק אתה"[]

Cquote2.svg ומצאת, עד שאחר כל הנסיונות שעמד בהם ונבחן ונמצא לבבו נאמן עם אלהיו, כרת עמו הברית לתת את ארץ הכנעני שהיא הארץ המיוחדת אל ההשגחה וההנהגה הפלאיית, לתת לזרעו, כי היה הברית לתת לו מצד היעוד וההבטחה, ולתת לזרעו מצד שיבואו ויירשוה, כמ"ש לך אתננה ולזרעך עד עולם. עתה יתחיל לספר איך קיים ה' את בריתו, שעז"א ותקם את דבריך, ולא היה בזה עול שלקח את הארץ מיד הכנענים, עז"א כי צדיק אתה, כמ"ש כי ברשעת הגוים האלה ה' מוריש אותם מפניך (הדגשת העורך):(מלבי"ם, נחמיה,ט',ח' - אתר ספריא) Cquote1.svg
Cquote2.svg למנצח לבני קרח משכיל. אלקים באזנינו שמענו. זה שאמר הכתוב (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה וגו'. מכאן אתה למד שלא היה ביד ישראל כשיצאו ממצרים מעשים שיגאלו בהם ולא מעשה אבותם ולא בזכותם נקרע הים אלא לעשות לו שם. (הדגשת העורך) וכן הוא אומר (שם יד) כבהמה בבקעה תרד. וכשנגאלו ממצרים אמר להם משה לא במעשיכם אתם נגאלין אלא למען תספר באזני בנך ליתן שבח למקום שבניו מספרים כבודו בין העכו"ם. וכן הוא אומר (תהלים צו א) שירו לה' שיר חדש. (שם ג) ספרו בגוים כבודו. וכן אמרו בני קרח אבותינו ספרו לנו והלא הם עצמם מספרים שיצאו ממצרים. ומה כבודו של הקדוש ברוך הוא שמספרים בניו בין העכו"ם. אלא שהיו מתנבאים על הדורות. אמרו בני קרח לאבותינו עשית ולא לנו מה הנאה יש לנו במה שעשית לאבותינו. ואימתי יש לנו הנאה כשתעשה עמי אות לטובה (תהלים פו יז) עשה עמי אות לטובה. ראשונים בימי אברהם פעלת פעולה גדולה שנאמר (בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה. אף בניו במדבר פעלת להם ולהם רצית ולא לנו. וכן הוא אומר (תהלים פה ב) רצית ה' ארצך:(מדרש תהילים מ"ד - אתר ספריא) Cquote1.svg
Cquote2.svg בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃ זוָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ חוַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִּשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (הדגשת העורך)(יחזקאל, כ',ו') Cquote1.svg

עיון תפילה[]

Cquote2.svg השאלה השנית באמרו ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה', ויקשה למה לא זכר עלי שהיה הכהן הגדול מאחיו וזכר בניו לבד? ומה היה התועלת בהזכירו זה אצל עליית אלקנה מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה? ולמה הכניסו בתוך ענין העלייה בין אמרו ועלה האיש ההוא מעירו וגומר ובין ויהי היום וגו':

הפירוש ועלה האיש ההוא וגומר. זכר שהיה מנהג אלקנה כל השנים להיות עולה מעירו שנה בשנה להשתחוות ולזבוח וגו' שהוא פירוש מימים ימימה, כמו (שמות י"ג י') ושמרת את החקה הזאת למועד' מימים ימימה, והיה עולה בחג האסיף שהוא זמן השמחה. או יהיה פי' ממועד למועד ומרגל לרגל, שהיה הולך לשילה שלש רגלים בשנה, והפירוש הראשון יותר נכון, כי כן אמר וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בית ה' וגומר. ועם היות כפי הדין הנשים והטף פטורים מן המצוה הזאת (רוצה לומר מן הרגל) הנה היה אלקנה עולה עם נשיו ובניו ואנשי ביתו, וזה כדי להישירם באמונה האמתית במה שיראו מעניני המקדש, וגם לפי שאין לאדם שמחה שלמה כי אם עם אשתו ובניו, והיה תכלית הליכתו להשתחוות ולזבוח ליי' צבאות זבחים בשילה ששם היה אז הארון: ובדרש (מ"ש פרש' א') לא בדרך שהיה עולה שנה זו היה עולה בשנה אחרת אלא בכל שנה היה עולה בדרך אחר, בשביל שישמעו ישראל ויעלו גם כן לשילה להשתחוות ולזבוח, הקיש התפלה לזבחים לפי שחביבה תפלה כקרבנות. ואמרו ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה', הוא להגיד שעם היות שחפני ופנחס שני בני עלי היו במקדש והיו לוקחים הזבח בחזקה ושוכבים את הנשים כמו שיזכור אחר זה, הנה עם כל זה לא נמנע אלקנה מבוא שמה שנה בשנה להשתחוות ולזבוח, כי חשש לעבודת האל יתברך ולא חשש לרשעת הכהנים לגודל צדקתו (הדגשת העורך), והותרה בזה השאלה השניה:

Cquote1.svg

אקטואליה[]

גם אם המציאות היום-יומית אינה נראית למתפלל, יש מקום לקדש עבודת ה', כפי שבאה לידי ביטוי במדינת ישראל. כך למדנו מאלקנה.

כי צדיק אתה בעקבות פרשת לך לך[]

להבהרת הדברים לעיל
מאת: הרב דניאל שילה (פורסם ב-facebook)
את דבר בחירתו של אברהם אבינו, כמסופר בפרשת , לך לך , אנו מזכירים בכל יום בתפילה, בפסוקים מספר נחמיה:(ז) אַתָּה־הוּא֙ ה' הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם: (ח) וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֘ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒, וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה:
המילים האחרונות קשות. המלה "ברית" מבטאת את דרך ההתחייבות החזקה ביותר בין שניים. מדוע קיומה על ידי השם מנומק ב"כי צדיק אתה"?.בסידור "אוצר התפילות", מובא הפירוש "עיון תפילה". הוא נזקק לשאלה זו ומשיב, כי על פי מקורות שונים בחז"ל, לא היו ישראל ראויים להיגאל ממצרים ולבוא לארץ, בהיותם חסרי זכויות ואף נגועים בעבירות. כך גם בספר יחזקאל: (ז) וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: (ח) וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ט) וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: הקב"ה יכול היה להתנער מהבטחתו, אך בכל זאת קיים אותה "כי צדיק אתה". הצדיק הינו "ממוקד מטרה" וגם כשיש לו עילה - לא יסור ממטרתו.
רעיון דומה אנו מוצאים בתחילת ספר שמואל, לגבי אלקנה.שמואל א פרק א (א) וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה .... (ג) וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיקֹוָֽק: (ד) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכָל־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת:מקשה אברבנאל , באמרו "ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' " ויקשה למה לא זכר עלי שהיה הכהן הגדול מאחיו וזכר בניו לבד? ומה היה התועלת בהזכירו זה אצל עליית אלקנה מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה? ולמה הכניסו בתוך ענין העלייה בין אמרו ועלה האיש ההוא מעירו וגומר ובין ויהי היום וגו':
וזו תשובתו: ואמרו ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה', הוא להגיד, שעם היות שחפני ופנחס שני בני עלי היו במקדש, והיו לוקחים הזבח בחזקה ושוכבים את הנשים, כמו שיזכור אחר זה, הנה עם כל זה לא נמנע אלקנה מבוא שמה שנה בשנה להשתחוות ולזבוח, כי חשש לעבודת האל יתברך, ולא חשש לרשעת הכוהנים, לגודל צדקתו..למד אלקנה מבוראו, אשר על אף זוהמת בני ישראל במצרים, לא נמנע מלגאול אותם. כך אלקנה בבואו לאושש את מקום המקדש בלב עם ישראל, לא נמנע מכך בגלל זוהמת הכוהנים במקום , "לגודל צדקתו".

כך עשה גדול ישראל בבא בן בוטא, כשיעץ להורדוס לבנות מחדש את בית המקדש, (בבא בתרא ד, ראה תירוצי הגמרא שם) וכך נהגו חכמים לאורך בית שני, שלא נמנעו מלקחת חלק בעבודתו, למרות שהכהן הגדול היה לעיתים ריק שבריקים אשר קנה את הכהונה הגדולה בכסף.
דילמה כזו קיימת גם היום, בקרב אנשים יראי שמים, אם לשתף פעולה במשימה חשובה עם אנשים רחוקים מתורה ומצוות. אנשי אגודת ישראל מצאו דרך לשתף פעולה באופן חלקי. הם פועלים בכנסת ובוועדותיה, ונמנעים מישיבה בממשלה.אולם, הממשלה הינה הביטוי המוחשי ביותר של הריבונות היהודית בארץ ישראל, ולכן חשובה פעולה בתוכה. על חשיבותה של ריבונות יהודית בארץ ישראל, עמדו גדולי תורה בדורות שונים.הרב סולובייצ'יק זצ"ל, חמש דרשות עמ' 88 :"רמב"ן כבר ניסח את האמת, שריבונות מדינית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה. "שנצטווינו לרשת את הארץ ... ואל נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה. אי אפשר לפרש אחרת את דברי רמב"ן"
קדמו לו:רבי יהושע מקוטנא, מגדולי המשיבים באירופה, השיב בשנת תרנ"א .לפני 128שנים:......אמנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למצוות עשה, מכל מקום, בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהי' תחת ירושתנו, לא על ביאה ריקנית של עתה .
וכך כותב הרמב"ם בהלכות חנוכה: וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. ורבי מאיר שמחה מדווינסק ב "משך חכמה" על התורה: והנה עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטיוכוס וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה (רמב"ם ה' חנוכה רפ"ג) ולזכרון צריך להאיר נרות ובספר כלבו סימן מה : יש טעם אחר בגמרא (לאי אמירת הלל בפורים) דהיכי לימרו הלל הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן רוצה לומר, שבאותו הזמן היו בגלות עדין תחת יד אותו רשע, ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות. (הכלבו הוא מחשובי ספרי הראשונים, ושם מחברו לא ידוע בברור . מצוטט בשו"ע 170 פעם.)
} בשו"ת הלכות קטנות לרבי ישראל יעקב חאגיז .חלק א סימן רנא [בערך 1620] שאלה: העומדים בירושלים ת"ו אם יאמרו והביאנו לירושלם עיר קדשך. תשובה: זו היא ביאה ריקנית, ועל אחינו ג"כ אנו מבקשים עליו נכתב פירוש "הלכה רווחת לר' בן ציון אלקלעי טבריה 1888: "ביאה ריקנית " פירוש – כיון שאין לנו חלק ונחלה בארצנו, ועדיין יד זרים מושלת בנו – לא מקרי "ביאה"..."והביאנו לירושלים ..בשמחת עולם" – הכוונה לשמוח בארצנו שתהיה תחת ידנו".
הקמת מדינת ישראל הייתה נס התקופה. הרב סולובייצ'יק זצ"ל אמר בדרשתו לפני יהודים בארצות הברית, על החלטת האומות המאוחדות להקים את מדינת ישראל : "מבחינת היחסים הבין לאומיים, לא יכחיש אף איש, שתקומת מדינת ישראל במובן הפוליטי, הייתה התרחשות כמעט על טבעית. ....מי שהסתכל אז בעינו הרוחנית, הרגיש ביושב ראש שניצח על הדיונים, והוא –הדוד. הוא דפק בפטישו על השולחן! ..אם פלוני –אלמוני פתח את הישיבה לא הייתה נולדת מדינת ישראל, אבל אם הדוד דפק בשולחן הנשיאות –התרחש הפלא. (מתוך "קול דודי דופק"). הצבעה על הנס שהתחולל כאן, אנו מוצאי גם בספרו של הפרופסור בני מוריס, 1948. בני מוריס בא מחוגי השמאל. ספרו עוסק בהצגת עובדות ללא כל פרשנות "על טבעית". וכך הוא כותב אודות הועדה שנבחרה על ידי האו"מ, לדון ב"בעית ארץ ישראל". "הרכב הועדה לא הרנין את לבם של מנהיגי ההסתדרות הציונית. שלושה מחבריה היו נציגי מדינות מוסלמיות. ושניים היו נציגי דומיניונים בריטיים. ..... הערבים לא חששו ביותר מפני תוצאות כינוסה של העצרת הכללית (של האו"ם) , נוכח חברותן של חמש מדינות ערביות באו"מ ולידן מספר מדינות מוסלמיות שתמיכתן מובטחת... הם ציפו לניצחון קל..... החלוקה התקבלה ברוב דחוק של שני שליש... מה חולל את המהפך הקוטבי הזה שהיה כה בלתי צפוי? תשובה נחרצת לשאלה זו אין.... שם, פרק 2.
אנשים מאמינים ישיבו את תשובת הרב סולובייצ'יק. - מצינו ב תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ה עמוד א: א"ר יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, (והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה).הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים ביודעו שגם קורח דתן ואבירם ודומיהם- יצאו אף הם. והוא גם הביא להקמת מדינת ישראל, למרות שידע מי יהיו בין הנמנים על "ראשיה שריה ויועציה". על כן, גם כל השוללים את המדינה מן הסיבות הנזכרות, חייבים לקבל את דין קונם ולפעול אתו. יהיו צדיקים כמוהו

משכן בנימין - שיעורי הרב דניאל שילה השורה הבאה מיותרת

Advertisement