Family Wiki
 
(5 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 15: שורה 15:
   
 
==משל יותם==
 
==משל יותם==
  +
 
תחילה נביא את תוכנו {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה [מָלְכָה] עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ׃ וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי־אַתְּ מלוכי [מָלְכִי] עָלֵינוּ׃ וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃}}
 
תחילה נביא את תוכנו {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה [מָלְכָה] עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ׃ וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי־אַתְּ מלוכי [מָלְכִי] עָלֵינוּ׃ וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃}}
  +
[[קובץ:Lycium_chinense_15.jpg|thumb|אטד|ימין|]]
  +
 
למה העצים מסרבים למלוך, דעה אחת, גם הם "אגוצנרים" - דןאגים לעצמם. אך זה מקובל על המרצה, העצים עושים היום דברים חיוביים ואם ילכו למלוך יעשו דבר פחות טוב.(הזית אומר יש לי תפקיד טוב - האם אני אזניח את תפקידי). ואז המפתח היא ה[[אטד]] עץ שאינו נותן פירות ראויים למאכל). למה הולכים אליו ? אין לו מה להציע. וגם מאיים.
  +
  +
ההסכמה שלו מראה שזה האחד שאין לו מה לתת. יותם אומר מציין שהלכתם לעץ שאינו נותן דבר. מי שמקבל על עצמם שלטון כזה, יקבל ממנו אש !!! הוא מנבא את העתיד. אם באמת המלכתם אותו - אז "יהיה טוב". זה לא שני צדדים, לא בחירה. ואז אם "תצא אש" - הדדית. זה לא הולך להצליח. לא נבואה. ניתוח חכמה.
  +
==המלחמה==
  +
אבימלך לא גר בכלל בעיר. שר העיר קורא לו. אבימלך מחריב את העיר. הולך לעיר אחרת ושם נהרג. אבימלך מם וגם'''הערים שהוא שלט עליהן נחרבו'''. סיכמנו את סיפורו של אבימלך.
  +
  +
==השוואה בין השופטים הראשונים והאחרונים==
  +
(25). מטרת הספר היא שדמות השופט לא מצליחה: כשלון הנהגת השופט. בתחילת הפרק הוצגו "המובלעות" שלא נכבשו. ואז מתואת "המעליות": עוזבים את הקב"ה, משועבדים לעמים זרים, קם שופט והעם ניצל ושקט "ארבעים שנה". הדגם הוא "מעגלי" מושלם. בחלק השני יש הידרדרות הולכת וגוברת: תחילה שקט 40 שנה ! הצלחה מקומית. הנוסחה נעלמת, אצל יפתח והילך זה כבר נעלם. סימן שני, "המבנה" - מגדעון יש שינוי . תיאור הפורענות יותר רחבה. ואז השלב הבא "זעקה". ואז צריך לבוא "מושיע" - יש תוכחה. הקב"ה לא מוכן להושיע מיד. לחטא יש מחיר. יש משהו מסבך.
  +
  +
אצל יפתח הגלעדי, עוד יותר מסובך, "החטא" - כבר מקיף יותר, "השעבוד, - רחב, תחת אומות אחדות. כאן אין "תוכחה" - יש יותר גרוע "לכן לא אוסיף להןשיע אתכם".בסוף יש ישועה. כאמור יש מחיר.
  +
  +
אצל שמשון, מגיעה ההידרדרות גדולה יותר. השיעבוד - 40 שנה !. כאן כבר '''אין זעקה''' - העם כבר התייאש. לסיכום: הישועה אורכת זמן רב, יש תוכחה סירוב. אצל שמשון, הקב"ה עושה חסד, פשוט אין ברירה. (אצל ירבעם נאמר מפאת החטאים הוא משיע)
  +
  +
המימד השלישי, דמויות השופטים: הראשונים - אים משהו בעייתי - חולשות כמעט אין. מצד פעלתנות, יוזמה, התנדבות והכרה שהקב"ה נתן לי את הכח להןשיע את העם. "נתן לי את החיל להושיע". מגדעון, הדמויות יותר מורכבות. עד שגדעון מתחיל להלחם, המלאך עורך לו מבנים. יש שלבים רבים עד היציאה לקרב. לגדעון יש חוסר בטחון, הוא מבקש אותות. אצל גדעון אפשר לראות בסוף הסיפור, הוא מבקש עזרה מאנשי סוכות ואינו מקבל. הוא מאיים. ומבצע את הנקמה !,מלחמת אחים" קשה. אולי הסיבות מוצדקות. גדעון ויפתח "למען עצמו ולמען עם ישראל" - נימה אישית. דוחה את ההצעה להיות מלך. ובכל זאת עושה אפוד מזהב - משקל לא מעט של זהב. והוא כולל בו את בגדי הזהב של המלכים. סימן מלכותי: 70 בנים והפילגשים.
  +
  +
קל וחומר לגבי יפתח (בקשו שיהיה קצין - דורש לעצמו אם כי דואג לעם - הנאום) ויותר בשמשון ('''הלך אחרי עיניו''' - רק החל להושיע את ישראל. שלושה אירועים עם נשים ודרג אגב פוגע גם בפלישתים.
  +
  +
'''התדרדות הולכת וגוברת - כמה זמן אפשר לסמוך על חסד - תחושה שזה לא זה'''
  +
  +
בסוף שני סיפורים: פסל מיכה איש לוי כהן לעבודה זרה. ופלגש בגבעה, מלחמת האחים. שוב הנוסחה "בימים ההם אין מלך בישראל איש כישר יעשה" - זה סיום הספר. המסקנה היא שאנו צריכים מלך.
  +
  +
==והשאלה: מה פישרו של הסיפור==
  +
כל הספר מכוון אותנו שצריך מלך. ואם כבר יש כבר סיפור על מלך - זו סתירה. יש תיזה ואנטי-תיזה. ללא אבימלך היינו בטוחים שמודל המלך יעבוד. ספר שופטים אומר נכון, אבל באותה נשימה - זו לא תרופת קסם. משנה מאד מה הסיבות שאתם רוצים מלך. אם לא יהיו לא תכונות טובות. '''לא שחור או לבן''' - כך נלמד את המורכבות.
   
  +
כך גם האמור בספר דברים וגם בדברי הרמב"ם. בכל מקרה יש הזהרה בדברים נאמר מה אסור שיהיה למלך: סוסים, נשים הרבה רכוש. יש הרבה אזהרות כדי שזה יצליח. '''אין פתרונות קסם''' !
למה העצים מסרבים למלוך, דעה אחת, גם הם "אגוצנרים" - דןאגים לעצמם. אך זה מקובל על המרצה, העצים עושים היום דברים חיוביים ואם ילכו למלוך יעשו דבר פחות טוב.(הזית אומר יש לי תפקיד טוב - האם אני אזניח את תפקידי). ואז המפתח היא ה[[אטד]] (עץ עצים שאינו נותן). למה הולכים אליו ? אין לו מה להציע. וגם מאיים.
 
   
 
[[קטגוריה:ספר שופטים]]
 
[[קטגוריה:ספר שופטים]]

גרסה אחרונה מ־09:15, 1 באוגוסט 2018

תפקידו של סיפור אבימלך בספר שופטים מאת: הרב יוסף מרקוס - שיעור במסגרת ימי עיון בתנ"ך - אלון שבות - תשע"ל.

ימי_עיון_בתנ"ך_תשע"ח_-_תפקידו_של_סיפור_אבימלך_בספר_שופטים_-_הרב_יוסף_מרקוס

ימי עיון בתנ"ך תשע"ח - תפקידו של סיפור אבימלך בספר שופטים - הרב יוסף מרקוס

אבימלך הוא דמות חריגה בספר שופטים. הוא לא שופט את ישראל מיד אויביו ולא מושיע את ישראל. הוא אדם ששואף למלוך ממניעים אישיים, ניסיון שבסופו של דבר מביא למלחמת חורמה בינו ובין נתיניו. בשיעור זה נעמוד על תפקידו של הסיפור בתוך המכלול השלם של ספר שופטים ומגמותיו (שופטים ט')

ספר שופטים דן בתקופת ביניים קשה, בין הנהגתו של יהושע בן-נון לבין תקופת המלוכה בישראל - לפי המשוער 400-200 שנה. ספר שופטים מתחלק לשלושה חלקים: הפתיחה, סיפורי השופטים והחלק האחרון: פרקי הסיום - פסל מיכה ופילגש בגבעה.

בחלק המרכזי נסקרים השופטים, לכל אחד יש יחוד. אבימלך הוא חריג. הוא לא שופט, אינו מנהיג את העם נגד לוחם חיצוני. אמנם הוא מנהיג אך אין לו אויב חיצוני. והשאלה היא מדוע הכתוב מאריך בסיפור - 150 פסוקים. נצלול מעט לסיפורו: חלק א - המלכתו (א-ט) משל יותם י-כ"ח המחלוקת כ"ט-נ"ז.

שלבי המלכתו[]

תחילה בוחר מיקום נכון: שכם - מולדת אימו. מבקש תמיכה מ"בעלי שכם" - תכסיס לפעול לפי רצון העם המבקש מלך, מקבל את הסכמת אחי-אימו, שוכר שכירי חרב, הורג את אחיו (כמקובל בתקופת המקרא), נותר יותם.אבימלך התגלה כדמות קשה, אגוצנטרית, מטפח את מעמדו האישי. למקרא מעט בקורת גם על אנשי שכם שתמכו בו. נציין את הניגוד בין אבימלך לבין האחרים וכמובן אביו: גדעון מסרב למלוכה! (ראו ציטוט מטה). נקודה שנייה, גדעון אומר (ו,י"ג) בקורת כלפי מעלה על מה שקורה לעם - רוצה לעזור לעם והניגוד השליש - מי מצטרף אליו: גדעון מתנדבים ואילו אבימלך לוקח שכירי חרב ואחרון: גדעון נלחם בבעל ואבימלך נמלח בהם.

והנה הציטוטים הרלוונטיים:

Cquote2 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּדְעוֹן מְשָׁל־בָּנוּ גַּם־אַתָּה גַּם־בִּנְךָ גַּם בֶּן־בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן׃ (והתשובה) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא־אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא־יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם׃ Cquote1
Cquote2 וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל־זֹאת וְאַיֵּה כָל־נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ־לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף־מִדְיָן׃ Cquote1

משל יותם[]

תחילה נביא את תוכנו

Cquote2 הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה [מָלְכָה] עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ׃ וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי־אַתְּ מלוכי [מָלְכִי] עָלֵינוּ׃ וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים׃ וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ׃ וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ Cquote1
Lycium chinense 15

למה העצים מסרבים למלוך, דעה אחת, גם הם "אגוצנרים" - דןאגים לעצמם. אך זה מקובל על המרצה, העצים עושים היום דברים חיוביים ואם ילכו למלוך יעשו דבר פחות טוב.(הזית אומר יש לי תפקיד טוב - האם אני אזניח את תפקידי). ואז המפתח היא האטד עץ שאינו נותן פירות ראויים למאכל). למה הולכים אליו ? אין לו מה להציע. וגם מאיים.

ההסכמה שלו מראה שזה האחד שאין לו מה לתת. יותם אומר מציין שהלכתם לעץ שאינו נותן דבר. מי שמקבל על עצמם שלטון כזה, יקבל ממנו אש !!! הוא מנבא את העתיד. אם באמת המלכתם אותו - אז "יהיה טוב". זה לא שני צדדים, לא בחירה. ואז אם "תצא אש" - הדדית. זה לא הולך להצליח. לא נבואה. ניתוח חכמה.

המלחמה[]

אבימלך לא גר בכלל בעיר. שר העיר קורא לו. אבימלך מחריב את העיר. הולך לעיר אחרת ושם נהרג. אבימלך מם וגםהערים שהוא שלט עליהן נחרבו. סיכמנו את סיפורו של אבימלך.

השוואה בין השופטים הראשונים והאחרונים[]

(25). מטרת הספר היא שדמות השופט לא מצליחה: כשלון הנהגת השופט. בתחילת הפרק הוצגו "המובלעות" שלא נכבשו. ואז מתואת "המעליות": עוזבים את הקב"ה, משועבדים לעמים זרים, קם שופט והעם ניצל ושקט "ארבעים שנה". הדגם הוא "מעגלי" מושלם. בחלק השני יש הידרדרות הולכת וגוברת: תחילה שקט 40 שנה ! הצלחה מקומית. הנוסחה נעלמת, אצל יפתח והילך זה כבר נעלם. סימן שני, "המבנה" - מגדעון יש שינוי . תיאור הפורענות יותר רחבה. ואז השלב הבא "זעקה". ואז צריך לבוא "מושיע" - יש תוכחה. הקב"ה לא מוכן להושיע מיד. לחטא יש מחיר. יש משהו מסבך.

אצל יפתח הגלעדי, עוד יותר מסובך, "החטא" - כבר מקיף יותר, "השעבוד, - רחב, תחת אומות אחדות. כאן אין "תוכחה" - יש יותר גרוע "לכן לא אוסיף להןשיע אתכם".בסוף יש ישועה. כאמור יש מחיר.

אצל שמשון, מגיעה ההידרדרות גדולה יותר. השיעבוד - 40 שנה !. כאן כבר אין זעקה - העם כבר התייאש. לסיכום: הישועה אורכת זמן רב, יש תוכחה סירוב. אצל שמשון, הקב"ה עושה חסד, פשוט אין ברירה. (אצל ירבעם נאמר מפאת החטאים הוא משיע)

המימד השלישי, דמויות השופטים: הראשונים - אים משהו בעייתי - חולשות כמעט אין. מצד פעלתנות, יוזמה, התנדבות והכרה שהקב"ה נתן לי את הכח להןשיע את העם. "נתן לי את החיל להושיע". מגדעון, הדמויות יותר מורכבות. עד שגדעון מתחיל להלחם, המלאך עורך לו מבנים. יש שלבים רבים עד היציאה לקרב. לגדעון יש חוסר בטחון, הוא מבקש אותות. אצל גדעון אפשר לראות בסוף הסיפור, הוא מבקש עזרה מאנשי סוכות ואינו מקבל. הוא מאיים. ומבצע את הנקמה !,מלחמת אחים" קשה. אולי הסיבות מוצדקות. גדעון ויפתח "למען עצמו ולמען עם ישראל" - נימה אישית. דוחה את ההצעה להיות מלך. ובכל זאת עושה אפוד מזהב - משקל לא מעט של זהב. והוא כולל בו את בגדי הזהב של המלכים. סימן מלכותי: 70 בנים והפילגשים.

קל וחומר לגבי יפתח (בקשו שיהיה קצין - דורש לעצמו אם כי דואג לעם - הנאום) ויותר בשמשון (הלך אחרי עיניו - רק החל להושיע את ישראל. שלושה אירועים עם נשים ודרג אגב פוגע גם בפלישתים.

התדרדות הולכת וגוברת - כמה זמן אפשר לסמוך על חסד - תחושה שזה לא זה

בסוף שני סיפורים: פסל מיכה איש לוי כהן לעבודה זרה. ופלגש בגבעה, מלחמת האחים. שוב הנוסחה "בימים ההם אין מלך בישראל איש כישר יעשה" - זה סיום הספר. המסקנה היא שאנו צריכים מלך.

והשאלה: מה פישרו של הסיפור[]

כל הספר מכוון אותנו שצריך מלך. ואם כבר יש כבר סיפור על מלך - זו סתירה. יש תיזה ואנטי-תיזה. ללא אבימלך היינו בטוחים שמודל המלך יעבוד. ספר שופטים אומר נכון, אבל באותה נשימה - זו לא תרופת קסם. משנה מאד מה הסיבות שאתם רוצים מלך. אם לא יהיו לא תכונות טובות. לא שחור או לבן - כך נלמד את המורכבות.

כך גם האמור בספר דברים וגם בדברי הרמב"ם. בכל מקרה יש הזהרה בדברים נאמר מה אסור שיהיה למלך: סוסים, נשים הרבה רכוש. יש הרבה אזהרות כדי שזה יצליח. אין פתרונות קסם !