| כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי
אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד |
תצורת געשי תיאסיר ' או "וולקנים של תיאסיר" או בקיצור "תצורת תיאסיר" - (ßlc) -היא תצורה בחבורת כורנוב המצויה בחבל ארץ השומרון בורג' אל-מלח ובהרי החרמון. מורכבת מבזלת וטוף. גילה קריטיקון תחתון.
תמיכה בתאוריה של התזוזה לצפון של עבר הירדן המזרחי[]
יעקב מימרן במאמרו היחוד הגאולוגי של השומרון במחקרי ינודה ושומרון - כנס ראשון 1981 הצביע על כך שבבסיס חבורת כורנוב בתצורת תיאסיר נמצאו סלעי פרץ שהגיעו מהעתק ממזרח ל בורג אל מליח. בבסיס שפך בזלת בעובי של 10 מטר, מעליו 160 מטר שכבות המבויות מחילופין של פצלים וטופים שנרבדו באגם רדןד של מים מתוקים - ברקיים. נמצאו בהם שרידי דגים, צפרדעים וחרקים שונים.
על החתך חופה שכבת בזלת בעוביה משתנה על פני מרחקים קצרים בין אפס ל-60 מטר. החתך המלא והיפה ביותר של סלעים וולקניים נחשף במדרון המערבי של רס אבו שושה שממשרח לבורג אל מליח.
קווי דמיון רבים נמצאו בין סלעי חבורת כורנוב בשומרון לבין אלה הנחשפים במגדל שמאס הישראל בשיפולי החרמון - הפרש של 100 ק"מ - ויש בכך תמיכה לתאוריה של התזוזה הצפונית של עבר הירדן.
שימוש בפליאומגנטיזם[]
תצפיות פליאומגנטיות בסלעים געשיים וגיריים מאפשרים שיחזור היסטוריה טקטונית. יעקב מימרן וגדעון בר מההמכון הגיאולוגי לישראל [1] בדקו את התפתחות ההעתקה בקמר הפריעה במזרח השומרון. הקמר התאים למטרה שכן הטור הסטרטיגרפי החשוף - השכבות הגלויות - כולל סלעים בעובי העולה על 2,500 מטר השייכים לחבורת ערד מגיל היורה ולחבורות: כורנוב, יהודה, הר הצופים, עבדת, טבריה וים המלח מגיל הקרטיקון ועד להווה.
במחקר הראשוני נבדקו רק סלעים געשיים, שלהם תכונות מגנטיות ברורות יותר מאשר לסלעי משקע. הסלעים שייכים לתצורת תיאסיר מגיל קרטיקון תחתון, הכוללת שני שפכי בזלת שונים לפחות, ומהבזלת התיכונה שגילה מיוקן עליון. מדגמים הוצאו מ-24 אתרים בארבעה ריכוזים עיקריים: באזור ואדי מאליח ובין מרמא פיאד וסדת א-טליב שבשולי בקעת הירדן.
המסקנות היו כי אזור ואדי מאליח עבר סיבוב של 20 מעלות סביב ציר אנכי נגד כיוון השעון מאז הקרטיקון התחתון. הסלעים הצעירים יותר מ-5.8 מיליון שנה, ליד בקעת הירדן, לא עברו כל סיבוב. מגמת הסיבוב (נגד כיוון השעון) דומה לזו שנמצאה במחקרים אחרים באזורי הר החרמון, טבריה וכורזים, אך מידת הסיבוב שונה בכל אחד מהאזורים. המסקנה היא שמנגנון הסיבוב האפשרי הוא תנועה אופקית ימנית של מערכת ההעתקים בכיוון צפון-צפון-מערב, שהביאה לסיבוב הבלוקים וההעתקים עצמם לכיוון צפון-מערב.
החוקרים מסכמים: "קמר הפריעה התנהג כבלוק "עצמאי"... רוטציה של בלוקים בקמר תוך תזוזה ימינה על העתקים בין הבלוקים תואמת מבחינה טקטונית את התנועה האופקית השמאלית לאורך בקע הירדן". תנועה זו באה לידי ביטוי בהעתקי הרוחב לאורך הרי השומרון.
המפה הגאולוגית בצפון השומרון[]
ראו במרכז את שני ה"כתמים" בצבע ורוד עם סימול ßlc
לשם התמצאות צפונה: הישוב - מחולה , מזרחה הישובים: משכיות ונחל רותם
ממערב סלעי חבורת כורנוב עם הסימול Lck
הערות שוליים[]
- ↑ במחקרי יהודה ושומרון - הכנס השלישי - 1993 - (העורכים: זאב ארליך ויעקב אשל) מכללת יהודה ושומרון, קדומים אריאל, מכון מחקר - 1994