תקנת השבים

הרב יונתן זקס בשיעורו לפרשת כי תצא דן בתקנת השבים. הוא מצטט את הקטע הבא

	כִּי-יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ, אֶת-הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ, אֶת-הָרָשָׁע. וְהָיָה אִם-בִּן הַכּוֹת, הָרָשָׁע--וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף: פֶּן-יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל-אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (דברים, כ"ה, א'-ג'

. בפסוק הראשון מכונה האיש "רשע" ובפסוק האחרון "אחיך". מכאן למדו חז"ל על שיקומו של עבריין שריצה את עונשו: קבל את עונשו ושב להיות אחיך.או, לפי ביאור רש"י:"ונקלה אחיך" - כל היום קוראו רשע ומשלקה קראו אחיך מעיקרון "מִ שּׁ ֶ לקה קרָ אוֹ אחיך" לומדים כאן כי עונש המלקות הזה מבטל את העונש האלוהי "כרת". עכשיו, משלקה העבריין,הוא אחיך, כלומר לא ייכרת מהָ עָ ם — והוא פָּ טור. כאמור במשנה, מסכת מכות

	כל חייבי כרתות שלקו, נפטרו מידי כרתן: שנאמר "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה,ג)--משלקה, הרי הוא אחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל. אמר רבי חנניה בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת, נפשו ניטלת עליה; העושה מצוה אחת, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו. רבי שמעון אומר, ממקומו הוא למד--שנאמר "ונכרתו הנפשות העושות, מקרב עמם" (ויקרא יח,כט), ואומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה). הא, כל היושב, ולא עבר עבירה--נותנין לו שכר, כעושה מצוה. רבי שמעון ברבי אומר, והרי הוא אומר "רק חזק, לבלתי אכול הדם . . ." (דברים יב,כג); ומה אם הדם שנפשו של אדם חתה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר--גזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו, ולדורותיו ולדורות דורותיו, עד סוף כל הדורות.(ג', ט"ו)

על תקנת השבים

ממשיך הרב, חז"ל למדו מכאן שאחרי שהעבריין נשא את עונשו הוא חוזר למעמדו הקודם: מותר לו להיות עד, עברו אינו פוסל אותו, הכתם הזמני נמחק. המשנה מספרת כי רבי יוחנן העיד (מסר עדות על הלכה פסוקה שלמד) "על המריש הגזול שבנאו בבירה, שייטול את דמיו, מפני תקנת (משנה, מסכת גיטין, ה',ה'). כלומר, אדם שגזל קורת עץ והשתמש בה לבניין יחזיר השבים".לנגזל את ערכה הכספי, ולא אותה עצמה.

ככלל יש להחזיר את הגזילה, אחרת, כי מי שחסר לו דבר יגזול אותו ויהיה לרכושו, לאחר שישא בתשלום. ובכל זאת, הדין להשיב את הגזילה מושהה, כאשר הנזק גדול: כנו במקרה של קורה ששימשה לבניית הבניין ואם תוצא מן המבנה, הוא עלול לקרוס. במקרה זה קבעו חז"ל שדי אם הגזלן ישיב את תמורת הקורה לנגזל.

מסכם הרב: אבל עלינו להתחשב גם בעבריין בדבר מסוים: עלינו להסיר כל מכשול מדרך שיבתו אל שמירת החוק. חכמינו הבינו היטב שעיקרון זה אינו אמור בתורה, איננו מדאורייתא. כדי לממשו עליהם לפעול ולתקן תקנה, תקנת השבים. אולם הם לא היו עושים זאת אלמלא הרגישו שזוהי רוח התורה.

עקרון יוצא דופן

בבא קמא למדנו

	תנו רבנן הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו דתניא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה א"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו

הדברים אינם אמורים לגבי גזלן שהועמד לדין - כפי שהמקרה שהובא לעיל - אלא על הגזלן, אשר מרצונו החופשי רוצה להשיב את הגזילה.

והרמב"ם כתב בהלכות גזילה ואבידה

	כל הגוזל את חברו שווה פרוטה--כאילו נטל נשמתו ממנו, שנאמר "כן--אורחות, כל בוצע בצע; את נפש בעליו, ייקח" (משלי א,יט). ואף על פי כן, אם לא הייתה הגזילה קיימת, ורצה הגזלן לעשות תשובה, ובא מאליו והחזיר דמי הגזילה--תקנת חכמים היא שאין מקבלין ממנו, אלא עוזרין אותו ומוחלין לו כדי לקרב הדרך הישרה על השבים. וכל המקבל ממנו דמי הגזילה, אין רוח חכמים נוחה הימנו (א, י"ג

כללי

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו

תקנת השבים - עיקרון במשפט העברי, לפיו יש להקל על עבריין המעוניין לשוב בו מדרכו הרעה. העיקרון היווה בסיס לחקיקה במדינת ישראל.

היישום הבולט ביותר של תקנת השבים בדין העברי הוא הקביעה של חכמים כי גזלן רשאי להשיב כסף במקום להשיב את החפץ הגזול עצמו כדין התורה, במקרים שבהם החזרת הגזילה לבעליה תגרום לנזק כספי גדול בהרבה משווי הגזלה. למשל, כאשר נגזלה קורה ונבנה בה בניין, אין לדרוש שהבניין כולו יפורק על מנת להשיב את הגזלה, דבר שיקשה מאוד על הגזלן לחזור בתשובה.

הקלה נוספת שתקנו חכמים כדי להקל על הגזלן לשוב בתשובה היא שלא להסכים לקבל תשלום עבור גזלה שכבר אינה קיימת ולא ניתן להשיבה. תקנות השבים נוגעות לגזלנים, אשר נטלו בכח ובפרהסיה (ולא לגנבים אשר נטלו בסתר - כנראה אינה קביעה מדוייקת - העורך).

על פתיחת הדלת לשבים כתב לפני כאלף שנים רב האי גאון, ראש ישיבת פומבדיתא:

	שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא כל השבים שהקב"ה יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכיעור, וכי שמו אל לבם שלא ישובו עוד לכמוהו, הוא מוחל להם; ובני אדם, אף על פי שאינן יודעין הנסתרות ואין להם אלא הנגלות, כשעבר זמן הרבה ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן, והלב מאמין בו כי חזר - מקבלין אותו.

באופן כללי, תקנת השבים אינה חלה על קרקע, ובכל מקרה על הגזלן להשיב את הקרקע שגזל.

תקנת השבים כיום

ב-1981 חוקקה הכנסת את "חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים" בהשפעת העיקרון העברי.

לפי החוק, הקובע את דרכי ניהול המרשם הפלילי, אחרי פרק זמן של כמה שנים מתום המאסר מתיישנת העבירה, והמשטרה לא תיתן כל פרטים עליה לגופים זרים, אם כי עדיין הם יכולים להינתן לרבות מרשויות המדינה (למשל לצורך בדיקת מיועדים לשירות ביטחון, לוועדת חקירה, לפסיכיאטר מחוזי, לנציבות שירות המדינה, לסיווג ביטחוני ולאינטרפול). העבירה לא תקשה על אדם לזכות במכרז או בכהונה ציבורית, אלא אם כן הודה בהרשעה ביוזמתו. אחר תקופת ההתיישנות אין אדם חייב לענות בכנות לשאלה המתייחסת להרשעה ונשאלת בידי מי שאינו זכאי לקבל מידע מהמשטרה אודותיה. מי שעבירתו התיישנה זכאי לתעודת יושר.

תקופות ההתיישנות הן:

• במאסר עד שנה אחת - התקופה שהוטלה ועוד שבע שנים מיום פסק הדין או ההחלטה.
• במאסר עד חמש שנים - התקופה שהוטלה ועוד עשר שנים מיום פסק הדין או ההחלטה.
• במאסר ארוך יותר החישוב משתנה, ובכל מקרה לא תהיה התקופה ארוכה מחמש עשרה שנה מיום פסק הדין או ההחלטה.

אין התיישנות על עבירות שעונשן מוות או מאסר עולם או מאסר עשרים שנה והוטל עונש בפועל של מעל עשר שנים.

בנאשם קטין תקופות ההתיישנות קצרות במידה משמעותית.

כעבור עשר שנים מההתיישנות מגיע זמן המחיקה. מי שעבירתו נמחקה רשאי להצהיר בכל עניין שמעולם לא הורשע בפלילים, ומשום בחינה חוקית לא ניתן להתחשב בהרשעתו. עם זאת, היא עדיין יכולה להילקח בחשבון לצורכי מינוי לתפקיד נשיא המדינה, שופט, בכיר בבנק ישראל או מינויים אחרים בדרגת סיווג עליונה. ההבדל בין התיישנות לבין מחיקה הוא, אם כן, ברשימת הזכאים לקבל מידע על העבירה, שבמקרה של עבירה שנמחקה היא מצומצמת ביותר.

צבירת הזמן להתיישנות ולמחיקה מותנית בשמירה על גיליון הרשעות נקי מתום המאסר. נשיא המדינה רשאי לקצר את תקופות ההתיישנות והמחיקה. אם החליט לבטל את ההרשעה, הרי העבירה כאילו נמחקה.

בג"ץ הטעים שגם מחיקה אינה מונעת לחלוטין לקיחה בחשבון של העבירה, ופסל את מינויו של יוסי גינוסר לתפקיד ציבורי. בהמשך, בוטל מינויו של אהוד יתום לתפקיד ראש המטה למלחמה בטרור בשל חלקו בפרשת קו 300, למרות שעברו מעל 17 שנה מביצוע העבירה. דבר זה עומד בקנה אחד עם החוק המאפשר להתחשב בקיומן של עבירות שנמחקו, כאשר מדובר במינויים ממשלתיים בדרגת הסיווג הגבוהה ביותר.

לעומת זאת, קבע בית המשפט העליון בדעת רוב בניגוד לדעתו החולקת של מישאל חשין, שאין לפסול אדם מלהיות עורך דין על סמך עבירות שהתיישנו, אלא אם האדם ויתר במודע על תוצאות ההתיישנות ובמוסרו את המידע על ההרשעה ידע שזכותו שלא למוסרה. עם זאת, השופטים נחלקו לגבי המצב הראוי. השופטת דליה דורנר טענה שתקנת השבים ראוי לה שתחול גם לעניין התקבלות ללשכת עורכי הדין. השופטות דורית ביניש ומרים נאור כתבו, לעומת זאת, שלאור חשיבות האמון בעורכי דין, ראוי שהחוק ישונה. גם באנגליה ובארצות הברית התיישנות אינה חלה, לפחות באופן חלקי, לעניין עבודה בעריכת דין.

קישורים חיצוניים

• הערך "תקנת השבים" באנציקלופדית דעת
• החוק המלא באתר משרד המשפטים

• ד"ר אבי נוב, פרשת השבוע: השבים מדרכם הרעה יפוצו, באתר ynet‏, 21 במאי 2010

לקריאה נוספת

• נחום רקובר, תקנת השבים: עבריין שריצה את עונשו, הוצאת ספרית המשפט העברי, 2007