עשרה בטבת שייך לשלושה ימי אבילות רצופים על מאורעות קשים לעם ישראל. בח בטבת תורגמה התורה ליוונית - תרגום השבעים ובט בטבת נפטרו עזרא הסופר ונחמיה (אורח חיים תק"פ). לדעת המפרש למגילת תענית (דפוס וילנא): בט' טבת נולד "אותו האיש". ומובא בהגהות והערות לטור ס' תק"פ, הוצאת מכון ירושלים "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום זה".
במסכת סופרים כתוב: "מעשה בחמישה (אין כאן טעות) זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה ביוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.
השינויים ומשמעותם[]
וכך כתוב ב"מסכת מגילה" :" דתניא, מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים , ולא גילה להם על מה כינסן
ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם.
נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה. והסכימו כולן לדעת אחת.
וכתבו לו
(הפירוש לפי רבי עדיין שטיינזלץ)
- אלהים ברא בראשית (בראשית א) - ולא ככתוב "בראשית ברא אלהים" (בראשית א, א), וזאת כדי שלא יטעו ויאמרו ששתי רשויות הם; הראשון ששמו "בראשית", ברא את השני
- אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית ב) - שאפשר היה לטעות וללמוד מכאן שיש ריבוי רשויות ושיש לה' דמות הגוף — כתבו לו "אעשה אדם בצלם ובדמות"
- ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי (בראשית ה) - ום "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו" (בראשית ב, ב), שהיה מקום לטעות ולפרש שמקצת המלאכה נגמרה בשבת עצמה, כתבו "ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי"
- זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם (בראשית יא) - ולא כתבו כמו שכתוב "זכר ונקבה בראם" (בראשית ה, ב), וזאת כדי למנוע סתירה בין כתוב לכתוב, שפעם נאמר שנברא יחיד ופעם נאמר שנבראו שנים
- הבה ארדה ואבלה שם שפתם (בראשית יח) - שיש חשש של הבנה שיש ריבוי רשויות, כתבו לו בלשון יחיד "הבה ארדה ואבלה שם שפתם"
- ותצחק שרה בקרוביה (בראשית מט) - שינו וכתבו "ותצחק שרה בקרוביה", כדי לפתור על ידי כך את השאלה, שהרי גם אברהם צחק, ומדוע לא גער ה' בו, ולכן פירשו שהיא צחקה בפומבי בין קרוביה.
- כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שמות ד) - תיקנו לכתוב "כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס", שלא יאמרו שאבותינו היו רוצחי נפשות
- ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות יב)- שינו, כדי שלא יהיה זילזול במשה שלא מצא לו אלא חמור, ולכן תירגמו: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על נושא בני אדם", כלומר, על בהמת משא, ולא פירשו חמור.
- ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה (שמות כד)- שלפי החשבון לא הגיע מספר השנים המדוייק של ישיבת בני ישראל בארץ מצרים לארבע מאות ושלושים שנה, והמספר הזה כולל את כל השנים מיום שנגזרה הגזירה בברית בין הבתרים עד יום צאתם משם, ולכן שינו וכתבו "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה"
- וישלח את זאטוטי בני ישראל (שמות כד) - שיש מקום לתמיהה מדוע נשלחו הנערים דווקא, שינו ללשון המשתמעת לכמה פנים: "וישלח את זאטוטי בני ישראל". ועל פי אותו תרגום עצמו שינו גם את הפסוק הבא "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" (בראשית כד, יא) וכתבו "ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו"
- ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו.
- לא חמור אחד מהם נשאתי. (במדבר ט"ז) - רגמו בלשון כללית יותר: "לא חמד (דבר יקר, נחמד) אחד מהם נשאתי", שלא יראה כאילו היה מדובר רק בחמור;
- אשר חלק ה' עמו אלהיך אתם להאיר לכל העמים. (דברים ט')- הוסיפו "אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים" כי אחרת אפשר להבין כי לגוים ניתנה רשות לעבוד עבודה זרה, והדבר אינו כן
- וכן הכתוב "וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא ציויתי" (דברים יז, ג), שהיה אפשר להבין ממנו שכביכול לא ציוה ה' את קיומם והם שבראו את עצמם, ולכן הוסיפו מלה בסוף הפסוק, כך שהוא מסתיים במילים "אשר לא צויתי לעובדם".
- וכתבו, ביו החיות הטמאות "את צעירת הרגלים" ולא "את הארנבת" ( ויקרא י"א) שהיה שמה של אשתו של תלמי.- מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה, שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה, ולכן שינו וכינוה במילים אחרות
|מקור=דף ט' עמ' א"
הרב החיד"א ב"כיסא רחמים" מביא הסבר לשני האירועים. מדובר בשני מעשים שהיו בימי תלמי. "ואפשר דהחמישה זקנים לא עלתה בידם לכותבה כהוגן, והם אמרו לו שלא יכלו לתרגמה כהוגן ומזה אחר כך נתעורר להביא אסיפת זקנים והניח כל אחד בפני עצמו לעמוד על אמיתה של תורה.
הערך בויקיפדיה העברית[]
תרגום השבעים (ביוונית Μετάφραση των Εβδομήκοντα או οʹ [1], בלטינית Septuaginta או LXX[2]) הוא השם שניתן לתרגום התורה ליוונית קוינה, שהיה למעשה התרגום הראשון לספר תנ"כי כלשהו. מאוחר יותר נתרחב השם והוכללו בו התרגומים היווניים לכלל ספרי המקרא, וכן לחיבורים נוספים שאינם נכללים בקאנון העברי.
מקובל כי תרגום השבעים לחמשת חומשי תורה נעשה בשלהי המאה השניה לפנה"ס.
עמוד מה-Codex Vaticanus - אחת הגרסאות העתיקות ביותר של תרגום השבעים הקיימות כיום
תרגום השבעים הוא במקורו תרגום שנעשה על ידי יהודים, עבור יהודי אלכסנדריה, ששפתם באותם ימים הייתה יוונית. סיפור מפורט על התהוות התרגום נמצא במקור החיצוני הידוע בשם "איגרת אריסטיאס". סיפור זה, שגרסות שונות שלו מופיעות גם במקורות התלמודיים, מספר על שבעים ושניים זקנים יהודים, שהוזמנו לאלכסנדריה על ידי אוליגרך מצרים תלמי השני (פילדלפוס, מלך בין השנים 285 לפנה"ס עד 247 לפנה"ס), כדי לתרגם את התורה, לצורך צירופה לספרייה הגדולה באלכסנדריה. על פי הסיפור, לשבעים ושניים הזקנים ניתנו תנאים פיזיים נוחים למעשה התרגום. הסיפור באיגרת אריסטיאס אפוף כולו באווירה חגיגית ויחסו כלפי עצם מעשה התרגום אוהד. מקובל כי מידת ההיסטוריות שלו מעטה, וכי הוא נועד בעיקר לצרכים אפולוגטיים. בגרסה המופיעה בתלמוד הבבלי (מגילה ט, א, ועוד), היחס כלפי התרגום הוא כאל עובדה מוגמרת אך בלתי רצויה. שם גם מופיע התיאור של התרגום כנס, בו ניסה השליט לפגוע באמינות התורה על ידי הושבת הזקנים בחדרים שונים בתקווה לקבל תרגומים שונים, והזקנים, באופן פלאי, תרגמו את התורה באופן זהה זה לזה. מלבד אגרת אריסטיאס והמקורות התלמודיים, מופיע הסיפור גם בחיבור של אפיפניוס מסלמיס (403-320 לספירה) - על מידות ומשקלות.
מן התרגום עולה כי המקור העברי שהיה מונח לפני המתרגם (ה- Vorlage) שונה מנוסח המסורה; סוגיית היחס בין המקור העברי על פיו נערך התרגום ליוונית ובין נוסח המסורה, והזיקה שלהם אל נוסח עברי קדמון - היא העניין המרכזי המעסיק את חוקרי המקרא בדונם בתרגום השבעים. תרגום השבעים עוּבד פעמים רבות, וכבר במאות הראשונות לספירה קיימים מספר נוסחים שלו, שהעיקריים בהם הם אלו של אוריגנס (הֶכְּספלה) בארץ ישראל, של לוקיאנוס בסוריה ושל הֶסיכיוס במצרים.
כתבי היד השלמים החשובים הם:
- B - כת"י ותיקאנוס, המאה ה-4; זהו כתב היד השלם הטוב ביותר של תרגום השבעים ונקי, יחסית, משיבושים מלבד מספר מועט של ספרים.
- S - קודקס סינאיטיקוס, אף הוא מהמאה ה-4 והוא נמצא במנזר סנטה קתרינה בסיני, אך יש בו יותר עיבודים.
- A - אלכסנדרינוס, המאה ה-5; יש בו השפעות של ההכספלה ועיבודים אחרים.
תרגום השבעים מכיל את תרגום 24 ספרי המקרא, תרגום ספרים שנכתבו עברית ואבדו, וספרים שנכתבו במקור בשפה היוונית. סדר הספרים שונה מאלו שבנוסח המסורה, וכן גם שמם של כמה מן הספרים; כך, למשל, ספר דברים – נקרא בתרגום השבעים Δευτονομεριον - (שם שנתקבל גם בלטינית: Deutonomium), פירושו: החוק השני (או: המשני); שם זה מזכיר את הכינוי שניתן לספר דברים בתלמוד הבבלי (עבודה זרה כה, א): "משנה תורה". שמות הספרים שבתרגום השבעים עברו בדרך כלל לתרגומים הלטיניים, ומשם לתנ"כים בשפות האירופיות.
אופיו של התרגום[]
מחמת המעבר משפה שמית לשפה הודו-אירופית, נאלץ המתרגם להתמודד עם העברת מושגים מתרבות אחת לאחרת, וכמובן עם אוצר מילים שונה. ככל הנראה עסקו במלאכה זו מספר מתרגמים. ריבוי המתרגמים הוביל בהכרח לרבגוניות בשיטת התרגום ובאוצר המילים. כך ייתכן למצוא מילה המתורגמת באופנים שונים בכמה ספרים.
התרגום בספר אסתר מוסיף במספר מקומות את שם ה' למרות שבנוסח המסורה אינו מופיע כלל; מטרתו להוסיף למגילה אופי דתי.
בדרך כלל לא חששו המתרגמים מהאנשת האל (אנתרומורפיזם), אולם במקרים קיצוניים גם הם הרחיקו הגשמה. כך בבמדבר יב, ח "ותמונת ה' יביט", מתורגם 'כבוד ה' יביט'; בשמות כד, י "ויראו את אלהי ישראל", מתורגם "ויראו את המקום שם עמד אלהי ישראל".
בתרגום השבעים משולבים מדרשי חז"ל ויש אף מדרשים המשולבים בו ואינם מצויים אצל חז"ל. גם התרגום לספר משלי כולו נושא אופי מדרשי.
במקומות אחדים מחליף המתרגם את שמות המקומות העתיקים בשמות בני זמנו, כך בתרגום על הפסוק "ארם מקדם ופלשתים מאחור" (ישעיהו ט, יא), "ארם" מתורגם 'סוריה' ו"פלשתים" 'יוונים'.
כאשר החלו לחקור את תרגום השבעים, היו בין החוקרים שהביעו הערכה יתרה למקור הטקסט (המצע) של תרגום השבעים, ששונה במידה ניכרת מזה של נוסח המסורה, עד כדי כך שחלק מהחוקרים ביטלו את חשיבותו של נוסח המסורה. אולם כאשר התגלו מגילות מדבר יהודה, הסתבר כי ישנם נוסחים נוספים על נוסח המסורה ואין אף נוסח שמתאים בדיוק לתרגום השבעים, ומכאן שהגם שהמצע של תרגום השבעים היה שונה מזה של המסורה, אין זה מכריע לטובתו ולעתים שחזור הטקסט אינו אפשרי, או שקשה לעמוד על מקור השינוי.
לעומת זאת ישנם מקרים בהם כדאי להעדיף את נוסח תרגום השבעים על המסורה, כגון בתרגום לבראשית מט,יט-כ לפסוקים "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך". האות מ"ם במילה "מאשר" אינה במקומה, מלבד העובדה שלשאר השבטים הפניה אינה כוללת אותיות השימוש. בתרגום השבעים לעומת זאת נכתב "גד... עקבים. אשר שמנה..." כלומר, האות מ"ם שייכת למילה עקבם (כתיב חסר) ובנוסח המסורה היא עברה אל המילה הבאה.
תרגום השבעים מסייע במידה רבה לשחזר את מבנה ספר ירמיהו, משום שסדר הפרקים בו שונה וקצר בכשביעית מזה של נוסח המסורה. מגילת ירמיהו ממערה מס' 4 בקומראן דומה למדי למצע העברי של תרגום השבעים ולכן הניחו החוקרים כי זו הגרסה המקורית של ספר ירמיהו, שבשלב מאוחר יותר הורחבה לכדי הספר הקיים בנוסח המסורה.
סקירת העיבודים[]
ההבדלים הרבים בין נוסח המסורה לתרגום השבעים הביאו לכך שמתרגמים עיבדו אותו כדי שיתאים לנוסח המסורה; המעבדים היהודים הידועים הם: καιγε - תיאודוטיון ועקילס ששמו להם למטרה את האחדת הנוסח והתאמת התרגום לנוסח המסורה שכבר התפשט אז, וברוח זו יש להבין את הנאמר במסכת קידושין מט, א: "המתרגם פסוק בצורתו - הרי זה בדאי, והמוסיף עליו - הרי זה מחרף ומגדף". המעבדים הנוצריים, לעומתם, הכניסו בתרגום שינויים שנועדו להתאים את הטקסט להשקפותיהם; המעבדים הנוצריים הידועים הם: אוריגינס, סומכוס ולוקיאנוס. נמצאו גם עיבודים של תרגום השבעים במערות מדבר יהודה.
עקילס והמגילות מקומראן לא תרגמו את השם המפורש, אלא כתבוהו בעברית משום קדושתו. התרגום הקרוי קייגה-תיאודוטיון, שמחברו אנונימי וחי כנראה בסביבות 50 לספירה, נקרא כך משום שכל מילת 'גם' מתורגמת על ידו - καιγε, כלומר - 'לפחות' על פי הכלל הפרשני (שרבי עקיבא השתמש בו בתדירות גבוהה) שכל מילת 'גם' בתורה באה לרבות. תיאודוטיון, שחי בסוף המאה ה-2 לספירה, התבסס על התרגום הקרוי קייגה תיאודוטיון והעתיק ממנו הרבה מילים שלא ידע לתרגמן, בצורת תעתיק יווני ללא תרגום.
עקילס הכין את העיבוד שלו לתרגום השבעים בסביבות שנת 125 לספירה, והחוקרים מזהים אותו עם אונקלוס שנזכר במסכת מגילה ג,א. אולם התרגום היווני של עקילס מדויק יותר מהתרגום הארמי של אונקלוס. עקילס היה, ככל הנראה, תלמידו של רבי עקיבא ולפי תורת רבו שדרש כל אות וכל תג בתורה, דאג עקילס לתרגם במדויק כל מילה וכל מרכיב במילה. ראוי לציון מיוחד תרגומו למילה 'משיח', שבשונה מהתרגומים האחרים שתירגמו 'כריסטוס', הוא מצא אקוויולנט אחר לתרגום כדי להימנע מההקשר הנוצרי. ככל המשתמע מהתלמוד הירושלמי, עקילס הוא אונקלוס. במסכת מגילה מבואר שהתרגום ליוונית של התנ"ך, נעשה מארמית ליוונית ולא מעברית ליוונית, מה שמסביר את החפיפה בין אונקלוס לעקילס.
סומכוס חי בסוף המאה ה-2, ולא ברורה השתייכותו הדתית, ויש הטוענים שהיה נוצרי; עיבודו פחות מדויק מזה של עקילס. אוריגינס, מאבות הכנסייה שחי באמצע המאה ה-3, חיבר את ההכספלה - חיבור בעל 6 טורים מקבילים ובהם נוסח המקרא בעברית, התעתיק היווני שלו וארבעה תרגומים יווניים, מתוכם אחד שמקורו לא ברור, עקילס, סומכוס וקייגה-תיאודוטיון. עיבוד נוסף הוא זה של הֶסכיוס, שמוצאו ממצרים בשנת 300 לספירה. מעבד אחר הוא לוקיאנוס מאנטיוכיה, מת ב-312, והוא מסתמך בדרך כלל על העיבוד של אוריגינס.
בנוסף לתרגום זה קיימים מספר רב של תרגומים ליוונית, חלקם ניתרגמו ישירות מהמקור העברי על מנת לשמר את נוסחו וחלקם הם עיבודים לתרגומים קיימים בשפה היוונית כאשר הנוסח העברי המקורי לא עמד למול עיני המתרגמים. הוצאה ביקורתית של תרגום השבעים יצאה על ידי מספר חוקרים בגטינגן[3]
תרגום השבעים ותחיית השפה העברית[]
(ליום ח' בטבת)
הרב בפתגם חודש טבת עוסק בתחיית השפה העברית, תחייה
שהתרחשה בתקופתו. בתאריך ח' בטבת, בימי תלמי המלך,
תרגמו שבעים זקנים מירושלים את התורה ליוונית בפקודתו
של תלמי. הם ירדו לאלכסנדריה שבמצרים, כל אחד תרגם
לבדו ובכל זאת התרגום היה זהה, הם שינו את המשמעות
הרגילה של מספר מילים על מנת שלא לעורר את חמתו של
תלמי. רצונו של תלמי בתרגום זה נבע כנראה מניסיון לשלב
בין התרבות היהודית לתרבות ההלניסטית וחכמי ארץ ישראל
לא ראו זאת בעין יפה. אירוע זה של תרגום התורה ליוונית
משמש אות אזהרה מפני השפעות זרות מאומות העולם על
ישראל (גמרא מגילה ט, טור אורח חיים סימן תק"פ). תחיית
השפה העברית בדורנו הוא אירוע מכונן המחזיר את עם ישראל
לתרבותו המקורית. שפה היא בסיס התרבות ובתוכה טמונה
התרבות. השפה העברית הייתה שנים רבות, שפה שמדוברת
בבתי כנסת ובתי מדרש ולא הייתה שפה שימושית בחיי היום-
יום. בימינו מיליוני יהודים ואפילו שאינם יהודים חיים ומדברים
בשפה זו.
"כָּל לָשׁוֹן נוֹבֵעַ מֵהַשְׁקָפָה מְיֻחֶדֶת עַל הַמְּצִיאוּת. הַשְׁקָפָה שֶׁל קדֶשׁ עַל הַמְּצִיאוּת כֻּלָּהּ הִיא הַהַשְׁקָפָה הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְזאת הַהַשְׁקָפָה הַמְיֻחֶדֶת חוֹלְלָה אֶת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית, שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת הַשָּׂפָה הַקְּדוֹשָׁה" (אורות ישראל קס"ד), הלשון מוציאה מהכוח אל הפועל את המחשבות, ההסתכלות על המציאות מתבטאת על ידי הלשון. עם ישראל מתבונן על המציאות בהשקפה של קדושה ולכן הלשון העברית היא שפת הקודש. הקירבה אל הקודש מאדירה את ערך השפה, האומה אוהבת את שפתה, השפה ברורה ומדויקת. ככל שמתרחקים מהקדושה, השפה עלולה להיות שנואה, והיא הופכת להיות עילגת ולא ברורה: "הָרִחוּק מֵהַהַשְׁקָפָה הַקְּדוֹשָׁה נוֹטֵל אֶת זִיו הַשָּׂפָה, וְאַף-עַל- פִּי שֶׁיַּטִּיפוּ הַטָּפוֹת רַבּוֹת לְחַבֵּב אוֹתָהּ, מִפְּנֵי כַּמָּה טְעָמִים, שֶׁנִּרְאִים הֲגוּנִים, מִכָּל-מָקוֹם בְּתוֹךְ הַמְּגַמָּה שֶׁל הַחַיִּים, הַפּוֹנִים אָחוֹר לִמְגַמַּת הַהַשְׁקָפָה הַמְּלֵאָה קדֶשׁ, מִסְתַּתֶּרֶת שָׁם שִׂנְאָה לְרוּחַ הַשָּׂפָה, הַמָּלֵא אֶת כָּל מַהוּתָהּ. עַל-כֵּן הַשָּׂפָה תִּהְיֶה בְרוּרָה רַק בְּאוֹתָהּ הַמִּידָּה שֶׁיִּקְרָא בָּעוֹלָם בְּשֵׁם ד'" (שם}. השפה בפי האומה מגלה את ערכה של האומה.
המקור:מגד ירחים-טבת תרע"ב, מאמרי ראי"ה ח"ב עמ' תק - הקש כאן לקריאת המאמר במלואו
לקריאה נוספת[]
משה צפור, תרגום השבעים לספר בראשית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2005.
יוסף דן תולדות תורת הסוד העברית - העת העתיקה, מרכז זלמן שז"ר, 2008.
קישורים חיצוניים[]
תרגום השבעים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- תרגום השבעים – אור או חושך? באתר אוניברסיטת בר-אילן
קישורים חיצוניים[]
מדיה וקבצים בנושא תרגום השבעים וויקישיתוףתרגום השבעים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- תרגום השבעים – אור או חושך?, באתר אוניברסיטת בר-אילן
- פרופ' עמנואל טוב, The Septuagint Translation of the Hebrew Bible: Its Nature and Importance for Scholarship,
- השוואת נוסח בראשית בימינו לעומת נוסח תרגום השבעים, באתר דעת אמת
- תרגום השבעים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- תרגום השבעים – בין חושך לאור באתר "ארץ העברים"
- חיים הלר, על תרגום השבעים בּקונקרדנציה היכל הקדש, באתר HebrewBooks, בתוספת הערות וביאורים וחקירות במדע התנ"ך, ניו-יורק, תש"ד
- תבנית:הקלטה פרק 45 – דברי הימים: זאבי ערב – על תרגום השבעים בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
- Alexandru Mihăilă, (The Septuagint and the Masoretic Text in the Orthodox Church(es. דה גרויטר, 2018.
- בריטניקה