Family Wiki
Register
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

תרצה היתה עיר כנענית ולאחר מכן ישראלית. שימשה במשך תקופה מסוימת כבירת ממלכת ישראל. תרצה זוהתה על ידי ויליאם אולברייט בתל אל-פארעה (צפון) – תל הנמצא כ-11 ק"מ צפונית מזרחית לשכם, צפונית לכביש 57 סמוך לכפר עין בידאן בדרך לטובאס. התל נחפר בשנים 1940-1960 על ידי משלחת מטעם בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה, בפיקוחו של החוקר הצרפתי רולאן דה-וו.

גאוגרפיה של התל[]

מיקום תל תרצה

במרכז החץ על תל תרצה, למטה משמאל העיר שכם

תרצה נבנתה על גבעה נמוכה בתוך בקעה. שטח העיר כ-180 דונם, והיא מוקפת נחלים זורמים משלושה עברים. את הבקעה מקיפים הרים גבוהים. בסמוך לעיר נובע מעין (עין תרצה/פארעה) המספק כ-1,500 מ"ק לשעה.

בסמוך עוברות שתי דרכים חשובות: "דרך מבוא השמש" החוצה את הרי השומרון ממערב למזרח - עולה ממישור החוף לשכם ויורדת דרך נחל תרצה עד למעברות הירדן באזור גשר אדם של ימינו (תוואי כביש 57 ), ודרך ההר המקשרת בין ירושלים, שכם, עמק דותן וצפונה לעמק יזרעאל.

היסטוריה[]

פרהיסטוריה[]

החפירות הארכאולוגיות באתר מצביעות על קיומו של יישוב קטן עוד בהתקופה הנאוליתית. תרצה הפכה לעיר כנראה בתקופת הברונזה הקדומה, העיר הייתה בצורה – בסיס חומותיה העתיקות בנוי מאבנים ברוחב עד 2 מטר, והיא כללה מגדלים ושערים. בעיר נמצאו שרידי מקדש, רחובות רחבים עם מערכת ניקוז ובתים מלבניים האופייניים לתקופה.

בסביבות 2,500 לפנה"ס ננטשה העיר לכ-600 שנה, אז חודשה בה ההתיישבות, שנמשכה ברציפות עד 1,300-1,250 לפנה"ס. העיר חרבה בזמן זהה לשאר הערים הכנעניות בארץ ישראל, תקופה המיוחסת לכיבוש הארץ בידי בני ישראל.

דה-וו הטיל ספק בטענת כיבושה של תרצה בידי בני ישראל, וטוען כי נאחזו במקום בדרכי שלום. כחיזוק לטענתו זו מובאת העובדה כי השם תרצה אינו אופייני לתרבות הישראלית הפטריארכלית, בה שמות יישובים נקראו על שם האב. לפי תפיסה זו, סיפור בנות צלפחד המופיע בספר במדבר על פיו תרצה הייתה בתו הצעירה של צלפחד, נועד "להכשיר" את קבלתה של העיר הכנענית לשבט מנשה.

התקופה הישראלית[]

בתקופה הישראלית הייתה תרצה עיר מתוכננת – רחובות מקבילים, בתים טיפוסיים. העיר הוקפה חומה שנבנתה על בסיס החומה הכנענית. עיר זו עברה חורבן נוסף במאה ה-9 לפנה"ס (אותו ניתן ליחס למאבק על המלוכה בין זמרי ועמרי או למסעו הצבאי של שישק), ומיד לאחריו החלה בניה מהודרת שלא נסתיימה – כנראה עקב העברת הבירה לשומרון. אל העברת הבירה נלוותה נטישה של העיר, אשר לזמן קצר עמדה נטושה עד אשר נוסד שם מחדש ישוב קטן.

במאה ה-8 פרח היישוב בתרצה מחדש (תקופת המלכים יואש וירבעם השני). בתקופה זו שוב נבנו בעיר בתי מגורים מפוארים ומבני ציבור. הממצאים הארכאולוגיים מעידים גם על קיומו של "רובע עוני" מובהק בתקופה זו.

סופה של העיר[]

תרצה חרבה פעם נוספת עם הכיבוש האשורי בשנת 723 לפנה"ס. בתקופת שלטון אשור יושבה מחדש, הפעם כעיר פרזות. סמוך לשנת 600 לפנה"ס ניטשה העיר שוב. מתקופות מאוחרות יותר נמצאו אך מבנים בודדים.

תרצה במקרא[]

תרצה מוזכרת בספר במדבר כאחת מבנות צלפחד שהיו משבט מנשה. על פי סיפור זה ניתן להסיק כי העיר נכללה בחלקם של צאצאי תרצה ונקראה על-שמה. הסבר אפשרי נוסף הוא כי סיפור בנות צלפחד בא לתרץ את השתייכותן של ערים כנעניות מובהקות לשבט מנשה, שכן ערי ישראל קרויות כולן בשמות גבריים בשל התרבות הפטריארכלית הישראלית, בעוד ערי כנען נקראו בשמות משני המגדרים.

תרצה נזכרת (כמקום) לראשונה ברשימת הערים שנכבשו על ידי יהושע, אך רשימה זו ידועה כבעייתית היות שחלק נכבד מהערים המופיעות בה נכבשו "שנית" על ידי אחרים. לאחר הכיבוש הוכללה בתחומו של שבט מנשה.

העיר הפכה לבירת ממלכת ישראל בימיו של ירבעם בן נבט. בנו, נדב, נרצח על ידי בעשא, אשר במשך 24 השנים בהן שלט המשיך לבנות את העיר.

בנו של בעשא, אלה, מוזכר כמלך הולל. לאחר שנתיים מיום עלייתו למלוכה, קשר עליו זמרי והכתיר עצמו למלך. אולם מלכותו נמשכה שבעה ימים בלבד. עמרי, שר הצבא, צר על תרצה וזו נכבשת לא בלי נזק – על פי הסיפור נשרף בית המלך בידי זמרי לאחר שנכזבה תקוותו.

שש שנים לאחר שהומלך, העביר עמרי את בירת ישראל לשומרון, המוגנת יותר בפני אפשרות של מצור.

ספר שיר השירים מתייחס ליופיה של תרצה: ""יפה את רעיתי כתרצה, נאוה כירושלים..."" ( שיר השירים ו', 4).

לקריאה נוספת[]

  • אנציקלופדיה מקראית, כרך ח' עמ' 937-941.

תמונות[]


קישורים חיצוניים[]

תרצה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת

Advertisement