200px-Conquestofparadise.jpg

1492: מעבר לאופק (באנגלית: 1492 Conquest of Paradise) הוא סרט דרמה והרפתקאות שהופק בשנת 1992, לרגל מלאות 500 שנה לגילוי אמריקה.

העלילה מספרת על כריסטופר קולומבוס (ז'ראר דפרדייה) שמגלה את העולם החדש (אמריקה), ובוחנת את ההשפעה של המפגש על המקומיים.

מוזיקת הרקע שחיבר המלחין ואנגליס הפכה לאלבום מוזיקת עולם מצליח.

הקופה - הסרט דורג PG-13 בארצות הברית כתוצאה מאלימות והאכזריות. הסרט לא היה הצלחה, וסופו של דבר זכה בהכנסות מתחת להוצאה של $ 47,000,000 שלה.

הסרט מתאר את המסעות - ראו פרטים למטה

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

העלילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מהויקיפדיה האנגלית

1492_Conquest_of_Paradise_(1992)_مترجم

1492 Conquest of Paradise (1992) مترجم

הסרט במלואו 1.5 מיליון צפיות כיתוביות בערבית - אפשר גם להעלים אותן

הסרט מספר את סיפורו של מגלה יבשת אמריקה כריסטופר קולומבוס וההשפעה יש לכך על העמים הילידים של יבשת אמריקה, החל בשידול לו מלכת איזבלה אני (סיגורני וויבר) כדי לקבל את המימון הדרוש. בהתחלה, קולומבוס הופך אובססיבי בהפיכת נסיעתו מערבה לאסיה, אך חסר צוות וספינה. המועצה הספרדית גם מסתייגת במידה רבה מזה, והם לא ששים כל מעשה של מחשבה עצמאית. לאחר אזהרות רצופות במנזר, הוא הופך להיות מעורב בקטטה עם הנזירים, ובסופו שוכב בחצר המנזר לשלם כפרה. בנו הבכור, דייגו, אחד הנזירים, נראה במורת רוח. כקולומבוס ממשיך כפרתו באמצעות נדר של שתיקה, הוא התקרב על ידי נציגו של בעל עניין שרוצה לממן את המסע. קולומבוס נפגש עם המלכה, שמעניקה לו את מסעו בתמורה להבטחתו להחזיר את הכמויות מספיקות של עושר בזהב.

קולומבוס שיכנע אנשי צוות רבים בכך שיאמר להם שהמסע יימשך שבעה שבועות בלבד. הוא הולך לוידוי במנזר לפטור את חטאיו, והנזיר נותן בחוסר רצונו מחילה, כפי שהוא אינו יכול להודיע ​​לאנשי צוות בלי להפר את שבועתו. למחרת בבוקר, שלוש ספינות לצאת למערב במטרה להגיע להודו , אונית הדגל הייתה סנטה מריה. במהלך ההפלגה בלילה, אחד מאנשי צוות מבחין אותו בניווט על ידי הכוכבים, מיומנות ידועה בעבר רק למורים. קולומבוס אז בשמחה מלמד אותו את הסוד. תשעה שבועות עוברים ועדיין אין סימן לאדמה. צוות הופך חסר מנוחה והקברניט האחר פונה נגד קולומבוס. הוא מנסה לרענן אותם, לתת להם לראות את החלום שהוא רוצה לשתף. בעוד שחלק מאנשי צוות היו עדיין לא משוכנעים, המפרש הראשי פתאום תופס את הרוח, שאנשי צוות רואים כמעשה קטן של נכונותו של אלוהים. בלילה, קולומבוס מבחין יתושים על הסיפון, מצביע על כך שהאדמה לא רחוקה. כמה ימים לאחר מכן, קולומבוס ומקום צוות אלבטרוס עפים הספינה, לפני שנעלם. לפתע, מתוך הערפל שהם רואים את הסימן הראשון של ארץ - אי עם צמחייה עבותה וחופי חוליים, הגילוי הראשון של העולם החדש.

הם מתיידדים ילידים המקומיים, שמראים להם זהב הם אספו. קולומבוס מלמד אחד מהם ספרדי, כך שהם מסוגלים לתקשר. לאחר מכן הוא מודיע להם כי הם חוזרים לספרד לבקר את המלכה ולהביא את דבריה. הם משאירים מאחורי קבוצה של אנשי צוות להתחיל קולוניזציה של העולם החדש. קולומבוס מקבל כבוד ספרדי גבוה מהמלכה ויש לו ארוחת ערב עם המועצה. הם מביעים אכזבה מהכמות הקטנה של זהב הוא החזיר, אבל המלכה מאשרת את המתנות שלו. בשובו אל האי, לעומת זאת, כל אנשי צוות שנותרו מאחור הם מצאו כבר נהרגו. כאשר השבט הוא מול קולומבוס וחייליו, הם אומרים לו שזרים אחרים באו ונטרפו עליהם. קולומבוס בוחר להאמין להם, אבל מפקדו אינו משוכנע. הם מתחילים לבנות את העיר של סן סלבדור וסופו של דבר הצליחו להניף את פעמון העיר למגדל שלה, המסמלים את הגעתו של הנצרות בעולם החדש.

ארבע שנים מאוחר יותר, המפקד חותך את היד מאחד הילידים, והאשים אותו שהוא מחביא את מקום הימצאו של זהב. בתגובה למעשה זה האלימות מתפשטת בכל שבטי ילידים וכולם נעלמים אל תוך היער. קולומבוס מתחיל לדאוג מלחמה פוטנציאלית הנובעת, עם הילידים שמספרם עולים להם בכבדות. עם שובו לביתו בסן סלבדור, הוא מוצא באש ביתו, המאשר את חוסר הפופולריות שלו בקרב סיעה מסוימת של המתנחלים. בקרוב, השבטים מגיעים כדי להילחם בספרדים וסן סלבדור הופכת שסועה קרבות, עם המושל של קולומבוס שמחדש עם הזמנות שלו לחזור לספרד. לאחר שהודיע ​​על הגילוי של היבשת על ידי איטלקי, הוא נידון לשנים רבות בכלא, אבל הוא בערבות על ידי הבנים שלו מייד לאחר מכן. כאשר זומן על ידי המלכה על לראות את העולם החדש שוב, הוא עושה את מקרה לה על החלום שלו כדי לראות את העולם החדש. היא מסכימה לתת לו לקחת את המסע אחרון, בתנאים שהוא לא הולך עם האחים של צוות שלו, ושהוא לעולם לא יחזור לסן סלבדור. סצנת הסיום מראה הזקנה, עם בנו הצעיר כותב את הסיפורים של העולם החדש שלו.

נעימת הסרט[עריכה | עריכת קוד מקור]

מלחין יווני נודע ואנגליס הלחין את הציון. הנושא המרכזי שלה, כיבוש של גן העדן, היה בשימוש על ידי לשעבר ראש הממשלה הפורטוגזית אנטוניו גוטרס בבחירות 1995 ומשמש את המפלגה הסוציאליסטית הפורטוגזית כהמנונה מאז. הנושא משמש גם על קו הזינוק של Ultra-Trail du Mont-Blanc ultramarathon.

שימושים אחרים של הנושא כוללים ניו זילנד סופר 15 רוגבי זיכיון הצלבנים קנטרברי, כפי שהם מפעילים על המגרש, לעתים קרובות בליווי שחקנים מחופשים לאבירים ורכיבה על סוסים, וליגת רוגבי צוות לוחמים וויגאן שמשחקים בליגת על, כמו גם ששחק לפני תחילתו של כל משחק ב2,010 Twenty20 עולם ICC קריקט טורניר, כמו גם את גביע עולם ICC קריקט 2,011. באירועים אלה את הנושא נוגן ממש לפני ההמנונים הלאומיים של שני העמים המתחרים, כמו הדגלים של שתי המדינות בוצעו בקרקע, מלווים בשחקנים של שתי הקבוצות. המתאגרף הגרמני הנרי Maske (אלוף לשעבר עולם (IBF) במשקל כבד אור הקטגוריה) משמש נושא המרכזי כנושא הכניסה הרשמי שלו במהלך הקריירה המקצועית שלו.

למרות צריכת הקופה העגומה של הסרט בארצות הברית, הציון של הסרט הפך את אלבום מוצלח ברחבי העולם.


מסעות קולומבוס[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו

מסעות קולומבוס - הועלה על־ידי Ori~

המסע הראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויקישיתוף

שחזור מודרני של ספינתו של קולומבוס, סנטה מריה - ויקישיתוף

ב-3 באוגוסט 1492 יצא קולומבוס מנמל פלוס דה לה פרונטרה בספרד למסע אל הבלתי נודע, עם שלוש ספינות בשם: סנטה מריה, פינטה וניניה, מאוישות בכ-90 איש, ובידיו מכתבים ממלכי ספרד הממוענים ל"חאן הגדול במזרח". בין אנשי הצוות היה גם לואיס דה טורס (Luis de Torres), אנוס שצורף כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו עשרת השבטים האבודים. לאחר חניית ביניים באיים הקנריים להצטיידות במים ובמצרכים נוספים, המשיכו מערבה ב-6 בספטמבר. ההפלגה במרחבי האוקיינוס האטלנטי לוותה בחששות כבדים וכאשר נמשך השיט זמן רב ללא יבשה באופק, עלתה דרישה מקרב המלחים לשוב לאחור, אל ספרד. מחשש להתמרמרות והתמרדות אנשי הצוות, ניהל קולומבוס שני יומני מסע שתיארו את ההתקדמות היומית: יומן אחד ששמר לעצמו ובו רשם את המרחקים האמיתיים שעברו להערכתו, ויומן אחר שהיה מיועד לעיני אנשי הצוות, שבו רשם קצב התקדמות איטי יותר.

ב-7 באוקטובר הבחינו אנשי הצוות בציפורים עפות מערבה, ושינו את כיוון מסעם בהתאם בתקווה לאתר יבשה. ב-12 באוקטובר, לאחר מסע של יותר מחודש ימים - תקופה ארוכה מכפי שהיו רגילים לשהות בה הרחק מן החוף – נשמעה בשעה שתיים אחר חצות צעקה רמה מראש התורן של "פינטה". רודריגו דה טריינה החל קורא: "יבשה! יבשה!". הם אמנם סברו כי המזרח הרחוק מתגלה לפניהם, אולם למעשה הם התקדמו אל העולם החדש.

גילוי אמריקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברדתם ליבשה, למעשה באחד מאיי בהאמה, הכריז קולומבוס כי יקרא למקום סן סלבדור (האי לא זוהה בוודאות עד היום). משם המשיך לאי קובה וב-28 באוקטובר עגנו מול חופיו. אחר פנה לאי היספניולה והגיעו לשם ב-8 בדצמבר. בליל ה-25 בדצמבר, מעט לפני חצות, עלתה "סנטה מריה" על שרטון ונטרפה בים הקריבי. בהיספניולה השאיר קולומבוס חלק מאנשיו ומיהר לשוב לספרד כדי לדווח על תגליותיו. כעדות להישגיו נטל מן האי תוכים ופירות והביא עמו כמה ילידים מתושבי המקום. למעשה לא הייתה לקולומבוס ברירה. לאחר עלייתה של ה"סנטה מריה" על שרטון, נותר ציו של קולומבוס עם שתי ספינות בלבד ולא היה בהן מקום לכולם. כמו כן נוספו להם הילידים (חטופים ככל הנראה). מקורות הספינה הטרופה בנה הצוות מחסה על האי וקולומבוס הציע שכמה יישארו שם להמתין להם עד שובם. 39 איש נשארו מאחור ביישוב החדש "לה נבידד" (La Navidad, בספרדית: חג המולד) בהסכמתו של המנהיג האינדיאני המקומי, וב-4 בינואר ציווה קולומבוס להרים עוגן והפליג חזרה לספרד.

המסע חזרה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ב-18 בפברואר עגנה "ניניה" באיים האזוריים לבדה אחר שהקשר עם "פינטה" אבד במהלך המסע. משם המשיכו לחצי האי האיברי. רוחות עזות שפקדו אותם אילצו את קולומבוס לעגון בליסבון לפני שהמשיך לספרד. בשעות הצהרים של ה-15 במרץ 1493, שב קולומבוס לנמל פלוס, בתום מסע של 224 יום.

המסע השני[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויקישיתוף

ב-24 בספטמבר שנת 1493, הפליג קולומבוס למסעו השני מקדיס בראש 17 ספינות, הנושאות עימן כ-1200 נוסעים ואנשי צוות, בהם "תושבים חדשים" שנשלחו ליישב את העולם החדש. לאחר חנייה באיים הקנריים, המשיכה המשלחת בדרכה ב-13 באוקטובר. במסע זה נתגלו האיים ג'מייקה ופוארטו ריקו. מששב לאי היספניולה גילה כי האנשים שהותיר שם נרצחו על ידי הילידים. קולומבוס הקים מושבה חדשה על חופו הצפוני של האי והמשיך לשוטט באיים הקריביים עד לשנת 1494 ושב לספרד.

הכתר הספרדי החל לאבד את אמונו בקולומבוס, ובמיוחד הטיל ספק אם אכן תגליותיו של קולומבוס יפתחו בפני ספרד את הדרך למזרח. מכיוון שכך לא מיהר הכתר לאשר לקולומבוס להפליג בשלישית, ומסעו השלישי התרחש רק ארבע שנים לאחר סיום השני.

בשנת 1497 גילה ג'ובני קבוטו (Giovanni Caboto), גם הוא בן ג'נובה, את אמריקה הצפונית. במסעו תחת חסותו של הנרי השביעי, מלך אנגליה, הגיע קבוטו לנובה סקוטיה ותר את הארץ החדשה. באותה שנה גילה וסקו דה גמה הפורטוגזי את דרך הים להודו, מסביב לאפריקה דרך כף התקוה הטובה, והגיע לקליקוט ב-1498.

המסע השלישי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסעו השלישי של קולומבוס

ב-30 במאי שנת 1498, יצא קולומבוס בראש שש ספינות למסעו השלישי בו גילה את טרינידד, אי בקרבת ונצואלה. במסעו זה התלווה אליו ברטולומה דה לאס קסאס. קולומבוס הבחין בזרם המים המתוקים המגיע לעומק האוקיינוס מנהר האורינוקו, וכגאוגרף היה צריך לנחש כי נהר עצום שכזה מעיד על יבשת גדולה, אולם קולומבוס לא האמין כי קיימת יבשת נוספת בחצי הכדור הדרומי ושב לסייר צפונה משם, מחמיץ למעשה את גילויה של אמריקה הדרומית לאחר סיור קצר בחוף.

ב-19 באוגוסט שב קולומבוס למושבה בהיספניולה, אותה עזב חמש שנים קודם לכן. שנות הבידוד והניתוק מאירופה הביאו את בני המושבה להתלונן על קולומבוס בפני מלכי ספרד, אשר שלחו בתגובה בשנת 1500 את פרנסיסקו דה בובאדייה (Bobadilla) כמושל למושבה במקומו. בובדייה אסר את קולומבוס ואחיו ושלח אותם חזרה לספרד. במהלך המסע חיבר קולומבוס מכתב פנייה למלך, אשר עם התקבלו הביא לשחרורם מהמאסר. יחד עם זאת סגרה הפרשה בפני קולומבוס את תקוותיו להיות מנהלן ומושל קולוניאלי.

המסע הרביעי[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסעו הרביעי של קולומבוס

ב-11 במאי 1502, בעת מסעו הרביעי, דרך קולומבוס לראשונה על אדמת מרכז אמריקה. תחילה הגיע להונדורס, אחר כך סייר בקוסטה ריקה ומשם המשיך לפנמה. הילידים סיפרו לו על ים גדול המצוי מעברן השני של ארצות אלה, אך הוא לא פנה לבדוק את טענתם ולא חשד מעולם בקיומו של האוקיינוס השקט, כ-20 קילומטרים בלבד משם. בפנמה איבד קולומבוס שלוש מתוך ארבעת ספינותיו בהתקפת ילידים והפליג חזרה להיספניולה. סופה פגעה בספינתו היחידה והוא נאלץ לנחות על חופי ג'מייקה ב-25 ביוני 1503, שם התעכב כשנה. עזרה הגיעה ב-29 ביוני 1504 וב-7 בנובמבר 1504 חזר קולומבוס לספרד.

הגילויים לא סיפקו את הכתר הספרדי, ולאור חוסר שביעות רצונם מהתמורה הכלכלית המיוחלת והמבוששת לבוא, להוציא את הפנינים מהים הקריבי, שוכנע הכתר כי קולומבוס לא מצא את הדרך להודו. למעשה, עד לכיבושו של הרנאן קורטס את האימפריה האצטקית לא הניבו גילויי ספרד באמריקות תמורה משמעותית.

ב-20 במאי 1506 מת כריסטופר קולומבוס בוויאדוליד אשר בספרד.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.