Family Wiki
Advertisement
Cadaveri_Eccellenti_(1976)_with_English_subtitles

Cadaveri Eccellenti (1976) with English subtitles

גוויות מצוינות הוא סרט משנת 1976 בבימויו של פרנצ'סקו רוזי, המבוסס על הרומן ההקשר מאת לאונרדו סקיאסיה (1971), שהוצג מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן ה -29 [1].

הסרט נבחר בין מאה הסרטים האיטלקיים שנשמרו [2].

לפי הויקיפדיה האנגלית

גופות חרוצות (באיטלקית: Cadaveri eccellenti) הוא סרט מתח איטלקי משנת 1976 בבימויו של פרנצ'סקו רוזי ובכיכובו של לינו ונטורה, המבוסס על הרומן שווה סכנה מאת לאונרדו סקיאסיה (1971). [1] הסרט הוקרן בפסטיבל קאן בשנת 1976, אך לא נכנס לתחרות הראשית. [2]

הכותרת שלו מתייחסת למשחק הסוריאליסטי, Cadavre Exquis, שהומצא על ידי אנדרה ברטון, שבו המשתתפים מציירים קטעים רצופים של דמות מבלי לראות מה האדם הקודם צייר, מה שמוביל לתוצאות בלתי צפויות, ונועד לתאר את האופי המתפתל של סרט עם גיחתו הבלתי צפויה לעולם המניפולציות הפוליטיות, כמו גם הגופות ("הבלתי הזויות") של השופטים שנרצחו.

בשנת 2008 נבחר הסרט להיכנס לרשימת מאה הסרטים האיטלקיים שיישמרו. [3] [4] [5

העלילה[]

לפי הויקיפדיה האנגלית
הסרט מתחיל ברצח השופט החוקר ורגאס בפאלרמו, בקרב אקלים של הפגנות, שביתות ומתח פוליטי בין השמאל לממשלה הדמוקרטית הנוצרית. החקירה שלאחר מכן נכשלה, המשטרה מטילה על פקד רוגאס (לינו ונטורה), אדם בעל אמונה איתנה בשלמותה של מערכת המשפט, לפתור את התיק. בזמן שהוא מתחיל בחקירתו נהרגים שני שופטים. מסתבר שכל הקורבנות עבדו יחד בכמה מקרים. לאחר שרוגאס מגלה עדויות לשחיתות סביב שלושת פקידי השלטון, הוא מעודד על ידי הממונים "לא לחפש אחר רכילות", אלא לעקוב אחר "המטורף המטורף שבלי שום סיבה קורה לרצוח שופטים". זה כמעט הודאה באשמה מניע את רוגאס לחפש שלושה גברים שהורשעו שלא בצדק על ידי השופטים שנרצחו. אליו מצטרף חבר עיתונאי העובד בעיתון שמאל קיצוני, Cusan.

רוגאס מוצא את החשוד שלו ככל הנראה בקרס, אדם שהורשע בניסיון להרוג את אשתו. גברת קרס האשימה את בעלה בניסיון להרוג אותה על ידי הרעלת פודינג האורז שלה, ממנו היא ברחה רק בגלל שהיא האכילה תחילה חלק קטן לחתול שלה שמת. רוגאס מסיק שהוא כנראה ממוסגר על ידי אשתו ומחפש אותו, רק כדי לגלות שהוא נעלם מביתו. בינתיים שופט חוקר אחר נהרג, ועדי ראייה רואים שני מהפכנים צעירים בורחים מהמקום. רוגאס, קרוב למציאת האיש שלו, מוריד בדרגה, ואומר לו לעבוד עם החלוקה הפוליטית כדי להצמיד את הפשעים לארגוני הטרור השמאלניים המהפכניים.

רוגאס מגלה שהטלפון שלו מוקלט. הוא מחפש את נשיא בית המשפט העליון (מקס פון סידוב) במטרה להזהיר אותו כי הוא ככל הנראה הקורבן הבא. הנשיא מפרט פילוסופיה של צדק בה בית המשפט אינו מסוגל לטעות בהגדרתו. מוסיקה ממפלגה באותו בניין מביאה לכך שרוגאס מגלה את שר המשפטים (פרננדו ריי) במפלגה עם מנהיגים מהפכניים רבים, ביניהם עורך העיתון המהפכני שקוסאן עובד עבורם, גלאנו, וגברת קרס. הוא והשר מקיימים דיון, שבו השר מגלה כי במוקדם או במאוחר, מפלגתו תצטרך להקים קואליציה עם המפלגה הקומוניסטית, וכי זו תהיה משימתם להעמיד לדין את קבוצות השמאל הקיצוני. רצח השופטים כמו גם חקירותיו של רוגאס עוזרים להעלות את המתח ולהצדיק את העמדתם לדין של קבוצות השמאל הקיצוני. רוגאס מגלה גם כי החשוד שלו, קרס, נוכח במסיבה. רוגאס נפגש עם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית במוזיאון. שניהם נהרגים. בין המתיחות הגואה בין מהפכנים לממשלה, המגייסת את הצבא, מואשם ראש המשטרה את רצח המזכיר הכללי ברוגאס. הסרט מסתיים בדיון בין קוזן לסגן מזכירת המפלגה הקומוניסטית שטוענים כי הזמן עדיין לא מוכן למהפכה והמפלגה לא תגיב למעשי הממשלה. "אבל אז העם לעולם לא צריך לדעת את האמת?", שואל קוזאן. סגן המזכיר עונה: "האמת לא תמיד מהפכנית." זוהי הערה מסכמת סרדונית על האסטרטגיה בזמן 'הפשרה ההיסטורית' עם הדמוקרטיה הנוצרית שאומצה על ידי המפלגה הקומוניסטית, בהתייחס למוטו 'לומר את האמת זה מהפכני' שאומץ על ידי פרדיננד לסאל על ידי אנטוניו גרמשי, מפלגת המפלגה. המנהיג לשעבר המפורסם ביותר ומחבר מחברות הכלא.

לפי הויקיפדיהנ האיטלקית

באזור בדרום איטליה נהרגים כמה שופטים. האחראי על החקירות מפקח המשטרה אמריגו רוגאס, שמכוון בתחילה את חקירותיו לחוגי המאפיה ובהמשך כלפי שלושה אנשים, כולם נשפטו ונידונו לעונש מאסר על ידי השופטים שנרצחו ואז התבררו כחפים מפשע, בהתחשב בנקמה כ מניע אפשרי.

הפשעים מתחילים להתרחש גם בבירה ומפקד המשטרה מכריח את רוגאס לכוון את החקירות כלפי "הקבוצות הקטנות" השמאליות הקיצוניות, כבר לא לבד אלא בפקודת נציב הצוות הפוליטי. עם זאת, הפקח השתכנע בהדרגה שהפשעים יכולים להיות חלק מתוכנית חתרנית שהוטבעה על ידי ארגוני המדינה, כולל מפקד המשטרה עצמו. ברגע שהוא בטוח, ומגלה שהוא במעקב, הוא מנסה להודיע ​​למזכיר ה- PCI, אליו הוא קובע תור במוזיאון; רוצח, המוצב במקום, הורג את שניהם.

בהודעה בחדשות מייחס מפקד המשטרה את הריגת מזכירת המפלגה לרוגאס עצמו, שכבר מזמן הראה סימנים לחוסר איזון נפשי. מנהיגי ה- PCI, בעודם יודעים את האמת, אינם מנצלים זאת מכיוון שהם רואים את כיבוש השלטון מוקדם מדי. במקום זאת, הם מעדיפים לקבל את הגרסה הרשמית כדי להימנע מעימותים ברחוב שהיו נותנים עילה להפיכה צבאית.

הפקה בסרט זה לינו ונטורה הופיע בקולו שלו באיטלקית.

חלק מהסרט צולם בסיציליה, בפאלרמו (קטקומבות של הקפוצ'ינים), באגריג'נטו (פיאצה מרקוני מול התחנה המרכזית) ובסיצוליאנה (פיאצה אומברטו הראשונה). סצינות אחרות צולמו ברומא (מוזיאון נפוליאון בפאלאצו פרימולי ו פאלאצו ספאדה), [3] בנאפולי (פיאצה סן דומניקו מג'ורה, פאלאצו דלה בורסה, המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי, בית קברות פוג'ריאלה), בקסטלו די באיה בבאקולי (NA) ולצ'ה (פאלאצו תפורי ופיאצטה איגנציו פלקוניירי). [4] הסרט עוסק בצורה אפקטיבית ואמיצה מאוד בנושאים שונים המשקפים את המצב האיטלקי בשנות השבעים, את מה שמכונה שנות ההובלה: כוחם של הכוחות הנסתיים ויחסיהם עם המדינה האיטלקית, פיתויי ההפיכה, מרד הנוער, אינרציה מכוונת של ה- PCI. זה עורר גם מחלוקת רבה עם שחרורו, במיוחד לבדיחה שהצהירה בגמר קוסאנו "האמת לא תמיד מהפכנית", המשמשת את רוזי לציון שתיקת האופוזיציה מול הרווחת ולעתים קרובות שחיתות לא מעונשת [5].

Advertisement