הבנקאי מונציה המקור: Venetian Moneylender From An Illustrated Book Of Costumes Giclee Print Amazon

ההתנהלות הראשונה - זה "עיר ללא יהודים", שבו יחסים הופיעו ובכך כבר נקבעו, אולם עדיין לא ברור, יש משמעות מיוחדת מאז שנת 1385, כאשר הסנאט העניק לראשונה לקבוצה של מלווי כספים יהודים ממוצא גרמני, רשות להתגורר הלגונה. זה לא היה, עבור סרניסימה, החלטה פתאומית. תוך מניעה, במאה הקודמת, בכל מקרה פעילויות בריבית במרכז ההסטורי, וונציה מותר כבר לבנקאים יהודים הלוואות ביבשת; ב 1382 הוא שותפות עם מלווי Mestrini, למי ניתן זה לבקש ריבית בין 10 ל -12 אחוזים.

התנהלות 1385 הניחה את היסודות להקמת מושבה יציבה; זאת בעקבות הזיכיון לאזור Lido לבית הקברות. המצב לא היה, לעומת זאת, מוגדר. רק כמה שנים מאוחר יותר, בתואנה של כמה סדרים בניהול בית עבוט, הסנאט לא חדש ב 1397 את ההתנהלות, המאפשר המלווים להישאר בעיר עם בסיס קבוע מוגבל. כמו כן הוטל חותמם על הבגדים: עיגול צהוב על המעטפת, ולאחר מכן הפך כובע צהוב לפני סוף סוף 1500, אדום.

המצב השתנה לאחר תבוסת Agnadello ידי הליגה של Cambrai. מאז 1509, למעשה, המוני פליטים זרמו אל תוך הלגונה, במנוסה מפני Lanzichenecchi של מקסימיליאן לבית הבסבורג: בין אלה היו יהודים רבים, אשר עד אז, חיו בין ויצ'נזה ו קונליאנו מהמקום שבו הם נאלצו לברוח כי נתון ההטרדה של החיילים גרמנית. הם מצאו מחסה בלגונה, מפוזר מסן קסיאנו אוגוסטינוס הקדוש, מירמיהו סנט בסן פולו, במספרים הולכים וגדלים, מייד מציאה דו-קיום קשה עם האוכלוסייה המקומית (אפילו שעוררה הפרנציסקאני). דו קיום בלתי אפשרי היה אחד הגורמים שהובילו להחלטה לנעול את היהודים בשכונה בגטו ללא לגרשם, אך ממשיך להפעיל את שליטתה על ההון שלהם.

La prima condotta - In questa “città senza ebrei”, dove i rapporti apparivano dunque già impostati, ma ancora indistinti, un’importanza tutta particolare rivestì l’anno 1385, anno in cui il Senato concesse la prima condotta a un gruppo di prestatori ebrei di origine tedesca, ammessi a risiedere in laguna. Non si trattava, per la Serenissima, di una decisione improvvisa. Pur impedendo, nel secolo precedente, ogni attività feneratizia nel centro storico, Venezia consentiva già a banchieri ebrei il prestito in terraferma; nel 1382 aveva infatti stretto accordi con prestatori mestrini, ai quali era concesso richiedere interessi tra il 10 e il 12 per cento.

La condotta del 1385 poneva le basi per la formazione di una colonia stabile; a questa seguì la concessione al Lido di un’area per il cimitero. La situazione non era però definita. Solo pochi anni più tardi, con il pretesto di alcune irregolarità riscontrate nella gestione di un banco di pegni, il Senato non rinnovò nel 1397 la condotta, concedendo ai prestatori soggiorni limitati in città con scadenze periodiche. Fu anche imposto il segno sulle vesti: un cerchio giallo sul mantello, poi trasformato in un berretto prima giallo infine, dal 1500, rosso.

La situazione cambiò dopo la sconfitta di Agnadello ad opera della Lega di Cambrai. Dal 1509, infatti, masse di profughi affluirono in laguna, in fuga dai Lanzichenecchi di Massimiliano d’Asburgo: fra questi molti erano ebrei che, fino ad allora, erano vissuti tra Vicenza e Conegliano da dove erano dovuti scappare perché sottoposti alle angherie delle soldataglie tedesche. Essi si rifugiarono in laguna, sparsi da San Cassiano a Sant’Agostino, da San Geremia a San Polo, in numero sempre maggiore, trovando subito una difficile convivenza con la popolazione locale (anche aizzata dai Frati Minori). L’impossibile coesistenza fu una delle cause che spinse alla decisione di rinchiudere gli ebrei in un quartiere ghetti, senza espellerli, ma continuando ad esercitare un controllo sui loro capitali.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.