לאה כ"ץ הי"ד הייתה האימא של מנחם כרמי (טראוב) י.ל.א. ובת-דודה של טובה כהנא. הנה אילן היוחסין:

Leah catz.jpg

עליה כתב, בנה, מנחם כרמי בזכרונות שלו:
שמה של אמא ז"ל היה לאה. היא הייתה בתו של תלמיד חכם ששימש גם כשוחט ובודק. הייתה לה בקיאות מופלגת בהלכות. כאשר השכנות היו נתקלות בשאלה הלכתית בתחום הכשרות או השבת הן היו פונות לאמא מתוך הנחה שהיא בוודאי תדע לענות כהלכה. בנוסף על הידע ההלכתי שלה, הייתה אמא גם בעלת ידע כללי רחב במיוחד. כאמור, נהגתי להקשיב לשיחות המבוגרים ופעם שמעתי את אמא מזכירה תוך כדי שיחה את יוסף בן מתתיהו בשמו הלועזי יוספוס פלאביוס. כמובן שלא ידעתי דבר אודותיו, אך בהחלט התרשמתי מהידע הכללי הרחב שלה.

ברצוני להביא דוגמה נוספת להתנהגותה האצילית של אמא שתמחיש את האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלה. בעיירתנו היו מקובלים יחסי שכנות טובים. השכנות נהגו להשאיל זו לזו מצרכי מזון בעת הצורך. כשביקשו מאמא דבר מה שלא היה לה במלאי,עוד לפני שאמרה שאין לה, הייתה פותחת את הארון ומוכיחה שאכן אין לה, לבל יתעורר חשד חלילה שאין ברצונה לתת.

סיפור על אימא[עריכה | עריכת קוד מקור]

... ברצוני לגולל בפניכם אפיזודה קטנה שקרתה בנוגע לאמי ז"ל. יום אחד, בעודי הולך ברחובות קלוז', אני פוגש להפתעתי את משה בראון שחוזר מביקור בהלמין, עם מכתב מאמי באמתחתו המיועד לדודתי. הוא העביר את המכתב לרשותי וביקש שמסור אותו לדודה במקומו.

בלכתי הביתה רדפו אותי מחשבות אודות המכתב שברשותי. הרי אין זה מכתב סודי, אז מדוע שאני לא אקרא מכתב שאימא שלי כתבה? כשמחשבה זו מקלה מעט על מצפוני התחלתי לקרוא את המכתב וגיליתי שלמעשה מדובר במענה למכתב שאמי קיבלה מדודתי ובו היה רשום שמנדל, עבדכם הנאמן, אינו מתנהג כשורה. מסתבר שדודתי האהובה דיווחה להורי שהתחלתי לזנוח את הדרך על פיה התחנכתי, ועוד ועוד פרטים שלא החמיאו לי במיוחד. במכתב התשובה לדודה רשמה אמי שהיא כתבה לי מכתב בעל תוכן חירף מאוד, כזה "שלא ישים בחלון", כפי שהיו אומרים בזמנו, והכוונה, כזה שלא יעז להראות לאחרים. בפועל אמי כתבה לי מכתב רך, מלא חום ואהבה, ההפך הגמור ממכתב הנזיפה אודותיו סיפרה לדודה. לא אשכח כי בעת קריאת המכתב עיני היו לחות מדמעות, אך גם כעת כאשר אני מעלה שוב זיכרונותיי וחי מחדש את אותו אירוע לבי בוכה. זו היתה הסגולה של אמי, שידעה להשתמש בחכמתה לענות לכל אחד על פי מידתו, מבלי לפגוע באיש. חכמת החיים שלה הייתה סגולה נפלאה שמעטים הם בני האדם שנתברכו בה.

על אמונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשההורים היו שוב ביחד בסטמר, לאחר שעברו את מסע הגיהנום, נסעתי עם דודי הביתה לבקר אותם. שוחחתי עם אמא. התוודיתי בפניה אודות סדקים באמונה שנפערו בי. האם זו התמורה שמגיעה להם על כל אשר עשו לשם שמיים? האם יכולים היו לעשות יותר ממה שעשו,ולכן נענשו? הרי הם קיימו את כל המצוות, לפעמים אפילו יותר מכל אדם אחר. העזרה הבלתי פוסקת לזולת, גמילות החסדים שהייתה עניין יומיומי בבתינו שהיה פתוח לכל נזקק. בימי שישי הייתה אמא אופה לשבת חלות ועוגות. והייתה מניחה תחת זרועי תבנית עם עוגה מכוסה במגבת ומבקשת ממני להביא את המשלוח לרב שהתגורר בקצה הרחוב. "ואם בדרך ישאל אותך מישהו לאן אתה הולך אל תשיב לו על מנת לא לבייש את הנזקק". מתן בסתר היה לחם חוקה של אמי. האם בעבור זה היא הייתה ראויה לגיהינום שעברה? תשובתה המדהימה של אמי הייתה "נראלא". זהו ביטוי ביידיש לילד שהנו עדיין צעיר ואינו מבין. רק כעת אני יודע להעריך את גודל חסדו עלינו שעזר לנו לצאת מהתופת והגיענו עד הלום- ואמונתי בו רק התחזקה. אחרי השיחה עם אימא לא שוחחתי על כך עם אבי, רק התחבקנו. אחרי כל מה שהורי עברו באותה תקופה, נזרקו מביתם, טלטלו אותם ממדינה למדינה, ממקום למקום, הועברו בכל שבעת מדורי הגיהינום, סובלים מקור ומרעב ללא מקום להניח בו את ראשם, ולאחר שכל זה הסתיים עוד לומר שהם מאמינים יותר מאשר קודם לכן? רק יחידי סגולה אמיתיים התברכו באמונה שכזאת.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.