ניקולו פולו (באיטלקית: [nikkoˌlɔ pˈpɔːlo], ונציאנית: [nikoˌɰɔ ˈpolo]; בערך 1230 - בערך 1294) [nb 1] ומפו פולו ([maf mfɛːo ˈpɔːlo], ונציאני: [maˈfɛo ˈpolo]; או Matteo [matˈtɛːo] , ונציאנית: [maˈtɛo]; בערך 1230 - בערך 1309) [nb 2] היו סוחרים נודדים ונציאנים הידועים בעיקר כאביו ודודו, בהתאמה, של החוקר מרקו פולו. האחים נכנסו לעסקים לפני לידתו של מרקו, הקימו עמדות סחר בקושטא, סודאק בחצי האי קרים ובחלק המערבי של האימפריה המונגולית באסיה. כצמד הם הגיעו לסין של ימינו לפני שחזרו זמנית לאירופה כדי להעביר מסר לאפיפיור. כשהם לקחו את בנו של ניקולו מרקו, עברו הפולנים מסע נוסף באסיה, שהפך לנושא חשבונו של מרקו "המסעות של מרקו פולו".

הפלגה ראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשהשאירו את בנו התינוק של ניקולו, מרקו, עזבו ניקולו ומפו את ונציה לקונסטנטינופול, שם התגוררו מספר שנים. [1] [nb 3] שני האחים התגוררו ברובע הוונציאני של קונסטנטינופול, שם נהנו מחסינות דיפלומטית, סיכויים פוליטיים ומס. הקלה בגלל תפקידה של ארצם בהקמת האימפריה הלטינית במסע הצלב הרביעי של שנת 1204. עם זאת, המשפחה שפטה את מצבה הפוליטי של העיר מסוכן, ולכן החליטו להעביר את עסקיהם צפונית-מזרח לסולדאיה, עיר בקרים, ועזבו את קונסטנטינופול. בשנת 1259 או 1260. החלטתם הוכיחה את עצמה כנבונה. קונסטנטינופול נכבשה מחדש בשנת 1261 על ידי מיכאל פאלאולוגוס, שליט האימפריה של ניקאה, שמיד שרף והרסק את הרובע הוונציאני והקים מחדש את האימפריה הביזנטית. אזרחים ונציאנים שנתפסו עיוורים, [2] בעוד שרבים מאלה שהצליחו להימלט מתו על ספינות פליטים עמוסות שנמלטו למושבות ונציאניות אחרות בים האגאי.


ניקולו ומפו בבוכרה, שם שהו שלוש שנים. הם הוזמנו על ידי שליח הולאגו (מימין) לנסוע מזרחה לבקר את קובלאי חאן כביתם החדש בשולי הצפון של הים השחור, סולדאיה פוקד על ידי סוחרים ונציאניים מאז המאה ה -12. כשהפולו הגיעו אליו, זה היה חלק מהמדינה המונגולית שזה עתה הוקמה המכונה עדר הזהב. בחיפוש אחר רווחים טובים יותר, המשיכו הפולנים במסעם לסריי, שם נמצא בית המשפט של ברקה חאן, שליט עדר הזהב. באותה תקופה העיר סראיי הייתה לא יותר ממאהל ענק, והפולואים שהו כשנה. האחים פולו הפכו לשותפים סוחרים, אורטוק, של ברקה למכור מוצרים שהופקדו בידיהם. [3] לבסוף, הם החליטו להימנע מקרים, בגלל מלחמת אזרחים בין ברקה לבן דודו הולאגו או אולי בגלל היחסים הרעים בין ברקה חאן לאימפריה הביזנטית. במקום זאת הם עברו יותר מזרחה לבוכרה, באוזבקיסטן של ימינו, שם התגוררה המשפחה וסחרה במשך שלוש שנים.

בשנת 1264 חברו ניקולו ומפו לשגרירות ששלח שליט האילכאנה הולאגו לאחיו קובלאי חאן, שניהם נכדיו של ג'ינגיס חאן. בשנת 1266 הם הגיעו למושבו של קובלאי חאן, מנהיג שושלת יואן המונגולית, בדדו, כיום בייג'ינג, סין. בספרו "מסעותיו של מרקו פולו" מסביר מרקו כיצד קובלאי חאן קיבל רשמית את הפולנים ושלח אותם בחזרה עם מונגול בשם קוקטיי כשגריר לאפיפיור. הם הביאו איתם מכתב מהחאן ובו 100 אנשים משכילים לבוא ללמד נצרות ומנהגים מערביים לעמו ושמן ממנורת הקבר. המכתב הכיל גם את הפאיזה, לוח זהוב באורך של מטר ורוחב של 7.6 ס"מ, המאפשר למחזיק לרכוש ולהשיג לינה, סוסים ואוכל בכל שלטונו של הקובלאי חאן. קוקייטי עזב באמצע המסע והשאיר את הפולנים לנסוע לבד לאייאס שבממלכה הקיליקית הארמנית. מאותה עיר נמל הם הפליגו לסנט ז'אן ד'אקר, בירת ממלכת ירושלים.

מקום הזיה הארוך בין מותו של האפיפיור קלמנט הרביעי בשנת 1268 לבחירת האפיפיור החדש בשנת 1271 עיכב את ניסיונות הפולנים למלא את בקשתו של קובלאי. כפי שהציע תיאובלד ויסקונטי, אז היה מורשת האפיפיור לממלכת מצרים, בעכו לקראת מסע הצלב התשיעי, חזרו שני האחים לוונציה בשנת 1269 או 1270, והמתינו למינוי האפיפיור החדש. כאן נפגש ניקולו פעם נוספת עם בנו מרקו, כיום בן חמש עשרה או שש עשרה, שהתגורר עם דודתו ודוד אחר בוונציה מאז מות אמו בגיל צעיר.

הפלגה שנייה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ברגע שנבחר בשנת 1271, קיבל האפיפיור גרגוריוס X (תיאובלד ויסקונטי לשעבר) את המכתב מקובלאי חאן, שהועבר על ידי ניקולו ומפו. קובלאי חאן ביקש לשלוח מאה מיסיונרים וקצת שמן מנורת ירושלים. שני הפולואים (מלווים הפעם על ידי מרקו פולו בן ה -17) חזרו למונגוליה, מלווים בשני פרחים דומיניקנים, ניקולו דה ויקנס וגיום דה טריפולי. שני האחים לא סיימו את ההפלגה בגלל פחד, אך הפולנים הגיעו לקנבליק והעבירו את המתנות מהאפיפיור לקובלאי בשנת 1274. [4] נהוג לומר כי הפולנים השתמשו בדרך המשי הצפונית אם כי האפשרות לתוואי דרומי הוקדמה. [5] הפולנים בילו את 17 השנים הבאות בסין. קובלאי חאן התחבב על מרקו, שהיה מספר סיפורים מרתק. הוא נשלח למשימות דיפלומטיות רבות ברחבי האימפריה שלו. מרקו ביצע מטלות דיפלומטיות אך גם אירח את החאן בסיפורים ותצפיות מעניינות על האדמות בהן טייל. על פי חשבון הנסיעות של מרקו, הפולנים ביקשו מספר פעמים אישור לחזור לאירופה אך החאן הגדול העריך את המבקרים עד כדי כך שהוא לא יסכים לעזיבתם.

רק בשנת 1291 הפקיד קובלאי את מרקו בחובתו האחרונה, ללוות את הנסיכה המונגולית קוקסין (קוקאצין באיל מיליונה) לידי ארוסה האילקן. המסיבה נסעה בדרך הים, ועזבה מעיר הנמל בדרום קוואנצ'ו והפליגה לסומטרה, ואז לפרס, דרך סרי לנקה והודו (שם כללו ביקוריו מילפור, מדוראי ואלפיי, שכינה את ונציה של המזרח). בשנת 1293 או 1294 הגיעו הפולנים לאילכנאט, שנשלטו על ידי גאיכאטו לאחר מותו של ארגון, והשאירו את קוקסין עם אילחאן החדש. אחר כך עברו לטרביזונד ומאותה עיר הפליגו לוונציה.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.