Family Wiki
Advertisement


המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


החץ על השכונה Santa Maria al Bagno מקום המוזיאון לזכר פליטי השואה Museo della Memoria e dell'Accoglienza בעיירה : Nardò

מחנה הפליטים - כלל 25 אתרים - הקש להגדלה

ראו גם:Mare nostro - viaggio nel Salento - סרטון של הטלביזיה האיטלקית הסוקר את הביקור של שלוש נשים שנולדו במחנה וחזרו לביקור באיטליה

ראו גם:Museo della Memoria e dell'Accoglienza - ערך מפורט על המוזיאון Museo della Memoria e dell'Accoglienza

עוד פרטים:fondazioneterradotranto

תמונה חוף העיירה

Nardò היא עיר בדרום איטליה במחוז פוליה. בשכונה של העיירה Santa Matia al Bagno , ששכנה על שפת הים, היה מחנה פליטים יהודים בשנות שואת יהדות איטליה 1945-1943. שם המתינו עד ליציאתם לארץ ישראל. ראשי העיר זכו במדליית כבוד על כך. וכן נחתם הסכם ברית ערים עם המועצה האזורית חוף עתלית.

מהויקיפדיה האיטלקית[]

(תרגום אוטומטי)

שלב חשוב בהיסטוריה של של העיר בזמננו היה התקופה המיידית שלאחר המלחמה, כאשר, בין 1943 ו-1945, הם התקבלו בברכה בעיירה Santa Maria al Bagno. שם הוקם מחנה פליטים יהודי, שאורגן על ידי בעלות הברית , לאלה שניצלו ממחנות ריכוז הנאצים. הפליטים קיבלו לרשותם בתי נופש. הפליטים השאירו חותם של השהייה דרך ציורי הקיר שמספרים את הזמן (חלקם שוחזרו במוזיאון שהוקם ראו להלן).

ביום 14 ינואר 2009 ראש העיר נורדו Antonoi Vaglio, בנוכחותו של הרב הראשי של רומא, ריקרדו די סגני, חבר המועצה של אזור הים התיכון פוליה Godelli סילביה, גזרו את הסרט של Museo della Memoria e dell'Accoglienza. במוזיאון Zivi Miller שיחזר באולמות המוזאון (ראו להלן) ציורי קיר שנוצרו על-ידי העקורים במחנות. בוצעה עבודה זהירה מדוקדקת של שיקום. מוזיאון הזיכרון הוקם על-ידי APME (Associazione Pro Murales Ebrei), שנערך להגברת המודעות. חלפו כעשרים שנה עד כדי שהמוזיאון הזיכרון, הכולל את ציורי הקיר. המטרה היא להגן ולשמר את הזיכרון של אלה שנים של סולידריות ואחווה באמצעותו, לזכר יום הזיכרון של 2005, נשיא קרלו אזליו צ'אמפי העניק, ביוזמתו, את מדליית הזהב של העיר ההצטיינות האזרחי על ידי הבאה מוטיבציה: "בשנים בין 1943 ו 1947, עיריית Nardo, על מנת לספק את הסיוע הדרוש היהודים ששוחררו ממחנות הריכוז, נסיעה למדינת ישראל הצעירה, נתן חיים בשטחה, למרכז של יעילות למופת. האוכלוסייה כולה, בעקבות סובלנות דתית ותרבותית, פעולה עם פעולה זו נדיב לשים במקום כדי להקל על סבלם של הגולים, ולהציע מתקני כדי לאפשר להם לקיים את דתם באופן חופשי, נתן עדות של תחושות גבוהות של אדם סולידריות אזרחית נבחר המעלות ". הבאנר של העיר הוענק אות הכבוד הגבוה ביותר אפריל 25 של אותה שנה, לרגל יום השנה של LX השחרור, בQuirinal ארמון נשיא איטליה.

היום, העיר תאומה עם המועצה האזורית חוף הכרמל עתלית (להלן) שם קיים מחנה הפליטים עתלית, אליו הגיעו העקורים מאזור Nardo.

המקור: באיטלקית[]

בערך על העיר נרדו נכתב

Una fase importante per la storia contemporanea di Nardò fu l'immediato dopoguerra quando, tra il 1943 e il 1945, la popolazione neretina accolse a Santa Maria al Bagno un campo profughi di ebrei scampati ai campi di concentramento nazisti, organizzato dagli Alleati. I neretini, pur con le difficoltà della guerra, accolsero i profughi non protestando quando ad alcuni di essi furono requisite la case della villeggiatura, per ospitare gli ebrei. Anzi, i neretini furono solidali con gli ebrei e legarono con essi rapporti d'amicizia che tuttora durano. I profughi lasciarono impresse le tracce della loro permanenza attraverso dei Murales che narrano quegli anni.

Il 14 gennaio 2009 il sindaco di Nardò Antonio Vaglio, alla presenza del rabbino capo di Roma Riccardo Di Segni, dell'assessore al Mediterraneo della Regione Puglia Silvia Godelli, ha tagliato il nastro del Museo della Memoria e dell'Accoglienza, che all'interno custodisce i Murales Ebraici realizzati da Zivi Miller, sottoposti ad un'attenta e scrupolosa opera di restauro. Il Museo della Memoria e dell'Accoglienza è situato a Santa Maria al Bagno, sul Lungomare Lamarmora. Un'associazione culturale, l'APME (Associazione Pro Murales Ebrei), ha svolto opera di sensibilizzazione per circa vent'anni per realizzare il museo della memoria che si occupi di salvaguardare quei murales e di conservare la memoria di quegli anni di solidarietà e fratellanza grazie ai quali, nella commemorazione della Giornata della Memoria del 2005, il Presidente della Repubblica Carlo Azeglio Ciampi conferì, motu proprio, alla Città la Medaglia d'Oro al Merito Civile con la seguente motivazione: “Negli anni tra il 1943 ed il 1947, il Comune di Nardò, al fine di fornire la necessaria assistenza in favore degli ebrei liberati dai campi di sterminio, in viaggio verso il nascente Stato di Israele, dava vita, nel proprio territorio, ad un centro di esemplare efficienza. La popolazione tutta, nel solco della tolleranza religiosa e culturale, collaborava a questa generosa azione posta in essere per alleviare le sofferenze degli esuli, e, nell'offrire strutture per consentire loro di professare liberamente la propria religione, dava prova dei più elevati sentimenti di solidarietà umana e di elette virtù civiche.” Il gonfalone della città è stato insignito del massimo riconoscimento il 25 aprile dello stesso anno, in occasione del LX anniversario della Liberazione, nel Palazzo del Quirinale. Dal campo profughi di Nardò inoltre, transitarono importanti personaggi della storia del futuro Stato di Israele (una tra tutti Golda Meir) e per questi motivi la Città, oggi, è gemellata con quella israeliana di Hof Hacarmel Atlit, dove approdarono i profughi, una volta ripartiti dal campo di Nardò.

"מחנה עתלית" להנצחת השואה יוקם באיטליה[]

פאדי עיאדאת מעיתון הארץ דיווח ב-26 מרץ 2007 על "מחנה עתלית" להנצחת השואה יוקם באיטליה

וכך נאמר בכתבה:"ב 1944- הגיעה ליזה שוטן בת השש למחנה הפליטים "סנטה מריה אל בניו", כפר דייגים קטן סמוך לעיירה נרדו שבדרום איטליה. שם קיבלה את טיפול השיניים הראשון שלה. במשך שנתיים שהתה ביחד עם הוריה, אחותה וקרוב לחמשת אלפים יהודים נוספים בבתי הקיט והנופש של המקומיים, לאחר שברחו מאימת הנאצים. הפליטים נקלטו בנרדו, שהייתה תחת שליטתו של הצבא הבריטי. על המחנה פיקד גנרל בריטי בשם ג'יימס בונד, עשרות שנים לפני המצאת הדמות הקולנועית הכל יכולה.

באמצע שנות התשעים חזרה לשם שוטן, כיום בת 69 , והשתתפה בטקס הענקת מדליית הזהב על מחווה בינלאומית לעיריית נרדו מטעם נשיא איטליה, קרלו אזליו צ'אמפי, כאות . הערכה למחווה ההיסטורית כלפי הפליטים היהודים בשנים 1947-1943

החודש חתמו מועצה אזורית חוף כרמל-עתלית ועיריית נרדו על ברית ערים תאומות. בטקס השתתפו ראשי הרשויות התאומות, נציגי ממשל איטלקיים ונציגים ישראליים. במסגרת הברית יוקם בנרדו "אח תאום" למחנה המעפילים בעתלית שרבים ממעפיליו הגיעו אליו מנרדו לאחר שהוברחו לארץ ונעצרו על ידי הבריטים.

היוזמה החלה להתגבש לפני מספר שנים, לאחר שבאחד הבתים המקומיים בנרדו נמצאו ציורי קיר ענקיים של פליטים יהודים. באחד הציורים מופיע גשר ענק שתחילתו במחנה ריכוז נאצי העובר דרך איטליה ומסתיים בארץ, כשעל הגשר אם המחזיקה בחיקה תינוק וקוראת לפתוח את השער המוביל לארץ.

"היהודים הרגישו בנרדו כבני אדם לאחר שהרגישו כמו חיות במחנות הריכוז", מספר הרב הראשי של "חוף כרמל", גבריאל סוראני, שהשתתף בטקס כריתת הברית. לדבריו, הבריטים החרימו את בתי הקיט של האיטלקים כדי לשכן בהם את הפליטים, דבר שלא התקבל בעין יפה בתחילה. אך עם הזמן, מספר הרב סוראני, התפתחו קשרים חמים בין המקומיים והיהודים.

"זה היה גן עדן עלי אדמות", שיחזרה השבוע שוטן, "האיטלקים הם עם חביב, המקום היה מדהים ועל שפת ים. זה היה הבדל בין חושך לאור, בהשוואה למה שקרה ליהודים במזרח אירופה וגרמניה. זה לא היה בדיוק מחנה. הבריטים אמרו שהפליטים ישוכנו בבתי הקיט ואפשר היה לצאת ולהיכנס".

לדבריה, במשך ארבע שנות קיומו של "המחנה" עברו בו כמאה אלף פליטים יהודים, ששוחררו או ברחו ממחנות ריכוז והשמדה נאציים. "בנרדו היו אנשים עניים. היו בתי מלאכה וכל מה שקהילה צריכה. איטלקים ויהודים עבדו ביחד. השתתפנו בחגיגות הדייגים, יהודים למדו לדוג ולא מעט מהזמן הסתובבו בבגדי ים", היא אומרת בחיוך.

עם זכיית נרדו במדליית הזהב ומציאת הציור, החליטו בעירייה למנף את ההישג ופנו למועצה האזורית חוף כרמל והציעו לכרות ברית ערים תאומות בגלל הדמיון הרב הן גיאוגרפית והן היסטורית.

תמונות מהמחנה[]

הכותרות לא בדיוק מתאימות

המקור

קישורים חיצוניים[]

Advertisement