|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
תמונת העיר המקור:אתר העיר
אתרוגים בכנס של יהודים בעיר
Santa Maria del Cedro היא עיירה איטלקית במחוז קלבריה, שבדרום איטליה, המפורסמת בגידול אתרוגי קלבריה.
אקטואליה:"Nel segno del cedro tra sacro e profano"[]
"בשמו של אתרוג בין הקודש לחול". זה הנושא המרכזי של הכנס שנערך בחדר המועצה של סנטה מריה דל Cedro בהשתתפות נשיא איגוד הקהילות יהודיות באיטליה, רנצו Gattegna ומעמד ראש העיר, אוגו Vetere, מר אלפרדו Antoniozzi (לשעבר איטלקי ואירופאי לפרלמנט) חבר המועצה האזורי מריו Maiolo והרשויות המקומיות שונות.
כל הדוברים דיברו הדגיש את הצורך לקדם את המוצרים של החוף וקרא לקיום בשלום ושיתוף פעולה בין תרבויות ודתות שונות. להציג בעבודתם של הרב משה לאזאר, שבמשך 50 שנים כבר האוסף של ארזים בריביירה, ובנאומו הוא דיבר על האזרחים של המקום כמו "אחים". גדי פיפרנו, מנהל פרויקט דרום UCEI, הדגיש את ההתקדמות של ייצוג יהודי בקלבריה והצביע על העבודה המשותפת הכרחית לטיפוח של האתרוג כתרופה הטובה ביותר לקיום בשלום. זה היה אישר את הקשר החזק בין ארץ זו ליהדות תחת הטיפוח של פירות הדר.
הנשיא Gattegna, אזרח הכבוד של העיר קלבריה, חזר והדגיש את תשומת הלב הגדולה שהיום משרת UCEI לדרום איטליה. הוא גם הזמין את נוכחים למידע נכון ויסודי על הסכסוך במזרח התיכון עם דגש על הגנה בהתערבות ישראלית הטבע בעזה על מנת להפסיק את שיגור טילים הראשוני וחדירות טרור, ומקווה לעתיד של שלום.
הטקס הסתיים עם הנחת זר פרחים בכיכר המרכזית של סנטה מריה דל Cedro
“Nel segno del cedro tra sacro e profano”. Questo il filo conduttore della conferenza svoltasi nella sala consiliare di Santa Maria del Cedro con la partecipazione del presidente dell’Unione delle Comunità Ebraiche Italiane Renzo Gattegna e alla presenza del sindaco Ugo Vetere, dell’onorevole Alfredo Antoniozzi (già parlamentare italiano ed europeo), del consigliere regionale Mario Maiolo e di varie autorità locali. Tutti i relatori intervenuti hanno sottolineato l’esigenza di promuovere i prodotti della riviera e auspicato un futuro pacifico di convivenza e collaborazione tra culture e religioni diverse. Presente ai lavori rav Moshè Lazar, che da 50 anni si occupa della raccolta dei cedri nella riviera e che nel suo discorso ha parlato dei cittadini del luogo come di “fratelli”. Gadi Piperno, responsabile del Progetto Meridione UCEI, ha sottolineato i progressi della rappresentanza ebraica in Calabria e ha indicato il lavoro congiunto necessario alla coltivazione del cedro come il migliore viatico per una convivenza pacifica. Si è confermato il grande legame che unisce questa terra all’ebraismo in virtù della coltivazione del cedro. Il Presidente Gattegna, cittadino onorario della località calabrese, ha ribadito la grande attenzione che l’UCEI rivolge oggi al meridione d’Italia. Ha inoltre invitato i presenti a una corretta e approfondita informazione sul conflitto mediorientale ponendo l’accento sulla natura difensiva dell’intervento israeliano a Gaza nell’intento primario di interrompere lanci di missili e incursioni terroristiche, e auspicando un futuro di pace. La cerimonia si è poi conclusa con la deposizione di una corona di fiori nella piazza principale di Santa Maria del Cedro.
(23 luglio 2014)
- See more at: http://moked.it/blog/2014/07/23/calabria-un-cedro-per-la-pace/#sthash.O3bAIbL8.dpuf
סמינר יהודי בעיר[]
במטרה להעמיק את הקשרים היהודים בדרום איטליה נערך בעיר סימנריון. נוכחו בו כ-50 איש, מראשי יהדות נאפולי ויהדות איטליה.
בכתבה של גדי פיפרנו Il ritorno nella terra dei cedri המספרת על הכנס הוזכרה הכרת התודה של החקלאיים אשר ההגנה על מטעי האתרוג הושגה בזכות ה-"Barbetti" (הכינוי לרבנים). כמו כן, במרכז העיר יש שלט המציין את הכרת התודה.
על האתרוג[]
(באתר העיר)
הפרי היפה ביותר של העץ. מוגדר על ידי המסורת היהודית, האתרוג הוא תמיד נוכח התרבות והכלכלה של סנטה מריה דל Cedro. התרבות פרחה בפתחו של נהר Abatemarco, במאה הראשונה לספירה. AD, ובראשם יהודים שהכירו אותו בתורו, על פי כמה סופרים סמכותי ארץ מצרים, והיה נבחר אותו כסמל של שלמות.
אם האתרוג הפך מרכיב חשוב לייצור מזון מקומי מיוחד, לעומת זאת, מניחה משמעות לשימוש על ידי העם היהודי: הרבנים מגיעים מדי שנה, בעיר הטירני ואז לייצא אותו למדינות שונות, כדי להשתמש בו במהלך חג סוכות, סוכות או בוטים.
זה היה אלוהים עצמו, במהלך יציאת מצרים של העם היהודי לארץ המובטחת, משה לספר את האתרוג בתור אחד מארבעת הצמחים לשמש סעודה זו, שבה הם בנויים, בקתות חוצות בגדלים מיוחדים מיוחד החומרים, אשר נותן תחושה של איחוד עם השמים והכוכבים.
יש, בבקשה, לפגוש חברים, לקרוא בתורה.
בנוסף בבקתה, בסוכה, היסוד השני המאפיין את חג הסוכות הוא הלולב, המייצג את אחדות ישראל פוריות האדמה בסוף הבציר. זוהי חבילה המורכבת של עץ ארז, ענף דקל, שני בנחל ערבה ושלושה הדסים. קרן היא נופפה לכל הכיוונים.
הנוכחות של ארז בטקס כי הוא נתון לפירושים שונים: ארבעה חברים הם היו לסמל ארבעה סוגים של אנשים: הארז הוא המרכיב היחיד שיש לו טעם וריח, הוא בצורת לב ומציין פנים עמוק, זה מושך את חטאים האינטימיים ביותר של גברים, או הוא האיש שנותן תודה לאל, הארז, לאחר הטעם והריח, תייצג את האליטה של העם היהודי, האיש עובד היטב בקנה אחד עם התורה. מסיבה זו פרי המשמש חייב להיות מושלם, "לא צריך לבוא מפני גניבה, מן העיר האלילית, מורכבים מ ייחורים. פירות חייב להיות בריא לחלוטין, כלומר להיות השנה הרביעית של הייצור, לא הבחין, לא חספוס, ללא חתכים, צורה חרוטית טוב, לא יבש, צהוב או ירוק מדי, יפה להסתכל (...) והן מבחינת גודלו פי כמה רבנים לא יותר אגוז או ביצה, לפי אחרים ולא בטופס זה יכול להיות כבל ידיים "(מתוך" In Search of ארזים איבדו בין קודש וחול, "פרנקו גאליאנו).
"מסורת" של טיפוח
האתרוג הוא, אפוא, חלק ממסורת בת מאות שנים, אשר הצטרפה בעולם הכפרי של סנטה מריה דל Cedro, נקודת האחוד של תרבויות שונות, שתי תרבויות לשתף עניין רחוק זהה, אם כי עם מטרות שונות: טיפוח של הארזים. בכל משפחה, בעיקר במאות השנים האחרונות, גידול של הדר לקחה על עצמה תפקיד כלכלי מובהק.כל אלמנט של טיפוח מתרחשת בזיכרון של מי את הנטל על כבוד המשתתפים בשלבים שונים של טיפוח: ריח מוזר, חמוץ מתוק באותו זמן, שהונפקו על ידי המפעל, את תשומת הלב באה לידי ביטוי כלפי שורות צמחים נמוכים כדי למנוע ננשך על ידי הקוצים החדים של הענפים, להריח את אשר צריך לחסל מיד על ברכיו, ריח של בוש, את הזרדים מכור של זית, ערבה או הולם אלון, המשמש לאיסוף, עדיין כורעת פרי, ריח של ענפים וקנים.
האחרונים, התחלפה עתה סדינים סינתטיים, מוגן בחורף הארז מסודרים באופן שיטתי בסתיו על הקו, על מנת לכסות אותם לגמרי, יחד עם זרדים של ערבה, הוצאו אז באביב, כאשר הפרחים החלו להיות שיכורים עם לבן שלהם בושם שמסביב אוויר, התשובות היו אז בסבלנות בתור כדי ליצור גג, תחת אשר יכול להיות שיש לתקן, במהלך ההפסקות מהעבודה, מפני השמש הקופחת בקיץ. לכן יבול מתיש מאוד, היא כמעט תמיד על ברכיו, וכי יש לדחות בשלבים שונים לשיאו במועד, כמובן, עם הקציר.
גם כאן, חוזר זוכר את הריח של שקיות יוטה, אשר משמש כדי לאסוף את הפירות של שנה של עבודה קשה, הריח של יוטה, מעורבב עם זה של ארזים להצמיח ריח חזק, קשה למחוק במוחם של אלה, שנה אחרי שנה, אלה החיים רגעים של שמחה עבור האוסף. באחת זמן, וכמה היום עדיין, היה עבור משפחות רבות כאשר התקציב חשבונות המשפחה: זה לא היה צירוף מקרים, כי נישואים רבים חגגו בסתיו, בדיוק כמו עם הכנסות שעולה אוסף נגרמו לחתונות. בהקשר זה, את החובה לזכור את התפקיד בבת אחת תמכה בהקמת קואופרטיב של סידר, על TUVCAT (כל שיפור הברית סידר גבוהה הים הטירני). שיתופית, שנוסדה בשנת 1978 קונסורציום של יצרני cedricoli, באמצעות קידום של כומר הקהילה אז פרנצ'סקו חתול, נתן מקום מדהים לסחור ארז, מעודד את הייצור.
ייצור התמורה - בנוסף העולם היהודי, האוסף הוא התייחס גם מעבדים המקומית. בין זנים שונים של ארז, אחד מיוצר סנטה מריה דל Cedro, חלק יהלום, הוא היקר ביותר. הוא נוצר על ידי עור עבה מאוד עיסת עשיר זרעים. בנוסף בעל ניחוח עז, הפרי היקר עבור מאפיינים organoleptic שלה, אשר משלמים עבור זמן תפקיד חשוב במחקר תרופתי אנטי רפואה - ההזדקנות. ארזים טובים כבישה, אבל הם משמשים בעיקר לייצור ליקרים, תמציות, קרמים, ריבות, יוגורט, קינוחים, גלידות, סורבטים, בנוסף, ארזים משמשים גם להכנת מתכונים בסדר.
* אתרוג מסוכר ערוכה על פי מתכונים מסורתיים של הסבתות של סנטה מריה דל Cedro. זה יכול להיות נהנו כמו אפריטיף או עם קינוחים, לבד, חתיכות או רצועות קטנות, או כמרכיב עבור כיכר לחם או אחר מתוק מעולה כמרכיב פסטה; * תמצית מתקבל הקליפה של ארז טרי חייב להיות נצרך מדולל עם מים וסוכר כדי לקבל משקה מרענן, מרווה וצמא; * GREAT מושגת תוך שימוש בתמצית; * הארז משקאות ידוע כיום בכל רחבי העולם והוא מוכן על פי מתכונים מסורתיים של המקום. ארומטי ומרענן, הוא מעולה העיכול; * JAM של ארז מתקבל עיסת. אתה יכול גם ליהנות עם צלי חזיר, עגל, גבינות טריות, עוגות, גלידה.
באיטלקית[]
La tradizione ebraica
Il frutto dell'albero più bello. Definito tale dalla tradizione israelita, il cedro è da sempre presente nella cultura e nell'economia di Santa Maria del Cedro. La coltura fiorì alla foce del Fiume Abatemarco, nel I sec. d.C., portato dagli ebrei che a loro volta lo avevano conosciuto, secondo alcuni autorevoli scrittori, nelle terre d'Egitto e lo avevano eletto a simbolo di perfezione. Se il cedro è ormai un importante elemento per la produzione di particolarità alimentari locali, assume peraltro rilevanza per l'utilizzo da parte del popolo ebraico: i rabbini giungono, ogni anno, nella cittadina tirrenica per esportarlo poi nei vari Paesi, per servirsene durante la festa del Sukkòth, dei Tabernacoli o delle Capanne. Fu Dio stesso, durante l'esodo del popolo ebraico verso la Terra Promessa, ad indicare a Mosè il cedro come una delle quattro piante da usarsi per tale festa, per la quale vengono costruite, all'aperto, capanne di particolari dimensioni e con particolari materiali, che diano la sensazione dell'unione col cielo e le stelle. Lì si prega, si incontrano gli amici, si legge la Torah. Oltre alla capanna, la sukkà, l'altro elemento che caratterizza la festa del Sukkòth è il lulàv, che rappresenta l'unità d'Israele e la fertilità della terra alla conclusione del raccolto. È un fascio composto da un cedro, un ramo di palma, due di salice di torrente e tre di mirto. Il fascio viene fatto ondeggiare in tutte le direzioni. La presenza del cedro in tale rituale è soggetta a diverse interpretazioni: i quattro componenti starebbero a simboleggiare i quattro diversi tipi umani: il cedro è l'unico componente che ha sapore e odore, è modellato come un cuore ed indica interiorità profonda, richiamerebbe le colpe più intime degli uomini oppure è l'uomo che rende grazia a Dio; il cedro, avendo sapore e odore, rappresenterebbe l'élite del popolo ebraico, l'uomo ben operante in coerenza con la Toràh. Per questo il frutto usato deve essere perfetto, "non deve provenire da furto, da città idolatre, da talea innestata. Il frutto deve risultare perfettamente sano, da talea che sia al quarto anno di produzione, non maculato, senza rugosità, senza tagli, di buona forma conica, non secco, né giallo né troppo verde, bello a vedersi (...) e riguardo alla sua grandezza secondo alcuni rabbini non maggiore di una noce o un uovo, secondo altri invece di forma tale da poter essere contenuto nel cavo delle mani" (da "Alla ricerca del cedro perduto tra sacro e profano", di Franco Galiano).
La "tradizione" della coltivazione
Il cedro è dunque elemento di una tradizione secolare, che è entrata a far parte nel mondo contadino di Santa Maria del Cedro, come punto d'unione di culture diverse, di due civiltà lontane ma accomunate da un identico interesse, pur con finalità diverse: la coltivazione delle cedriere. In ogni famiglia, soprattutto negli ultimi secoli, la coltivazione del cedro ha assunto un ruolo economico determinante e indiscutibile. Ogni elemento della coltivazione ricorre nel ricordo di chi ha avuto l'onere e l'onore di partecipare alle varie fasi della coltivazione: l'odore particolare, dolce e agro allo stesso tempo, emanato dalla pianta, l'attenzione manifestata verso i filari delle basse piante per evitare di essere punti dalle spine acuminate dei rami, l'odore dell'erba che deve puntualmente essere estirpata in ginocchio, l'odore dei crucchi, i rametti uncinati di ulivo, salice o elce, adoperati per raccogliere, sempre IN GINOCCHIO, il frutto, l'odore delle frasche e delle canne. Queste ultime, oggi sostituite da teli sintetici, proteggevano d'inverno le cedriere; sistemate metodicamente in autunno sui filari, in modo da coprirli interamente, unite con rametti di salice, venivano poi tolte in primavera, quando i fiori bianchi iniziavano a inebriare col loro profumo l'aria circostante, e venivano poi pazientemente riposte come a formare un tetto, sotto il quale ci si poteva riparare, nelle pause dal lavoro, dal cocente sole estivo. Si tratta dunque di una coltivazione molto faticosa, che avviene quasi sempre in ginocchio, e che deve essere dilazionata nelle varie fasi in modo puntuale e che culmina, naturalmente, con il raccolto. Ed anche qui, ritorna in ricordo l'odore dei sacchi di iuta, che adoperati per raccogliervi i frutti di un anno di duro lavoro; l'odore della iuta, mescolato a quello dei cedri danno luogo ad un intenso odore, difficile da cancellare dalla mente di chi, anno dopo anno, vive quei momenti di gioia per la raccolta. Un tempo, e per alcuni ancora oggi, era per molte famiglie momento di conti sul bilancio familiare: non era un caso se molti matrimoni venivano celebrati in autunno, poiché proprio con il ricavato di tale raccolta venivano sostenute le spese dei matrimoni. A tale proposito, è dovere ricordare il ruolo sostenuto ad un certo momento dalla costituzione della Cooperativa del Cedro, la T.U.V.C.A.T. (Tutti Uniti Valorizzazione Cedro Alto Tirreno). La Cooperativa, sorta nel 1978 come consorzio di produttori cedricoli, grazie alla promozione dell'allora parroco don Francesco Gatto, diede una notevole svolta al commercio del cedro, incentivandone la produzione.
LA PRODUZIONE E LA TRASFORMAZIONE
Oltre che al mondo ebraico, la raccolta è destinata anche alle aziende di trasformazione locali. Tra le diverse varietà di cedro, quella prodotta a Santa Maria del Cedro, LISCIA DIAMANTE, è la più pregiata. È formata da una buccia molto spessa e da una polpa ricca di semi. Oltre ad avere un intenso profumo, il frutto è pregiato per le sue proprietà organolettiche, che gli stanno riservando da qualche tempo un rilevante ruolo nella ricerca farmacologia e nella medicina anti - aging. I cedri sono ottimi per la salamoiatura, ma sono utilizzati soprattutto per produrre liquori, estratti, crema, confetture, yogurt, dolci, gelati, sorbetti; inoltre, i cedri vengono utilizzati anche per la preparazione di raffinate ricette culinarie.
* IL CEDRO CANDITO è preparato secondo la ricetta tradizionale delle nonne di Santa Maria del Cedro. Si può gustare come dessert o insieme all'aperitivo, da solo, a pezzetti o a strisce, oppure come ingrediente per panettoni o altri dolci; è ottimo come ingrediente della pastiera; * L'ESTRATTO si ottiene dalla buccia di cedri freschi e va consumato diluendolo con acqua e zucchero, per ottenere una bibita rinfrescante e dissetante; * LA GRANITA si ottiene con l'utilizzazione dell'estratto; * IL LIQUORE AL CEDRO è ormai conosciuto in tutto il mondo ed è preparato secondo la ricetta tradizionale del luogo. Aromatico e dissetante, è un ottimo digestivo; * LA CONFETTURA DI CEDRO è ottenuta dalla polpa. Si può gustare anche con arrosti di maiale e vitello, formaggi freschi, crostate, gelati.