המקור: טיולים לכולם - facebook

33875335 2134562340099212 3505400797728866304 n.jpg

צמח השבוע: בּוּצִין מְפֹרָץ - טקסט: אמוץ דפניצילום: נעם עביצל

לבוצין יש תכונה ייחודית − אם חורכים או פוצעים את הכותרת היא נושרת כיחידה אחת. בטבע התופעה מתרחשת לאחר ביקור של חרק האוסף אבקה (אין בפרח צוף) והנוגע בבסיס האבקנים השעירים. מנגנון הפעולה אינו ברור, אך מניחים שהיתרון האקולוגי בנשירת פרחים שהואבקו הוא בהפחתת התחרות על מאביקים – כך נשארים על הצמח רק פרחים שעדיין לא הואבקו.

מיני הבוצין הם בעלי פרחים בוהקים בצבע צהוב, והפריחה מזכירה נרות או מנורות. משמעות המילה "בוצין" בארמית הוא "נר", ומכאן שם הצמח. "בוצינא קדישא" (המאור הקדוש) הוא תוארו של ר' שמעון בר יוחאי בספר הזוהר. מקובלים וחסידים מכנים בתואר זה את רבניהם הגדולים עד עצם היום הזה. לפנים נודע הבוצין בשם "נר דוד", זאת בהשפעת השם הגרמני "נר המלך" (Koenigskerze) − ומי יאה לשם אם לא דוד המלך.

מקור השם הלועזי של הסוג Verbascum) ) במילה barba , שפירושה זקן, המציינת את שעירות האבקנים. הרומאים השתמשו במיני בוצין, בעלי גבעול צמרי להצתת אש, להכנת פתילות ולייצור לפידים באמצעות טבילתם בחֵלֶב, וזה מקור שמו הלטיני של הבוצין Candela regia − שפירושו "הנר המלכותי". הצמח מכוסה בשערות דמויות כוכב, העלולות לגרום לדלקת עיניים. מכאן שמותיו הערביים של הצמח, שפירושם ה"מעוור" ו"המסמא". זרעי הבוצין מכילים רעל, ובעבר השתמשו בהם להכנת פיתיונות להרעלת דגים, כפי שנעשה גם בפקעות רקפת ובזרעי לבנה רפואי. שימוש זה עדיין נהוג בקפריסין.

פתילים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כדי להבעיר אש במשך זמן ממושך ובאופן שאפשר יהי לווסת את עוצמת הלהבה יש צורך בפתיל שקצהו האחד יהיה טבול בחומר הבעירה והשני יוצת. פתיל משובח אמור לאפשר יניקה של כמויות שמן מדודות, לא להישרף בקלות בעצמו, להאריך ימים ולא להעלות עשן. סיבים צמחיים שונים הם המועמדים הזמינים לפתילות. במסכת שבת (ב' א') מופיעה הסוגיה הבאה "אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר". מקובל על הפרשנים שהמדובר ברשימת צמחים שחלקיהם עשויים לשמש כפתילות. לגבי "לכש" "אידן" וחוסן" החוקרים חלוקים באיזה צמחים המדובר. לגבי הכלך, גם אם נסכים שהמדובר באותו הצמח הקרוי כיום בפינו באותו השם גם כיום הרי קשה להכין פתילות מהמוך הרך של פנים הגבעול. ראוי להזכיר שבמקור אחר מוזכרים סוגי צמר שונים: "המוציא מצמר גפן וצמר כלך מצמר גמלים ומצמר ארנבים ומצמר חיה" (תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ט' הלכה ג') אם כי אין המדובר בפתילות. כיום, בעקבות עמנואל לעף מקובל ש"פתילת המדבר" המשנאית הוא אותו הצמח הנושא שם זה גם כיום ומכונה בשם " תפוח סדום" . תוכנו של הפרי התפוח מכיל שערות משייניות ארוכות המתאימות ביותר להכנת פתילים. אחרים סוברים ש"פתילת המדבר" היא בוצין ממנו היו מכינים בעבר פתילות. הרומאים השתמשו במינים של בוצין (באירופה מצויים מיני בוצין בעלי גבעולים עבים וצמריים במיוחד בהשוואה למינים המופיעים בארץ) להצתת אש, להכנת פתילות ולייצור לפידים באמצעות טבילתם בחלב. מכאן שמו הלטיני של הבוצין Candela regia שפירושו " הנר המלכותי". בנוסף לכל המועמדים האלה יש לציין שבהרי יהודה השתמשו בגבעולים היבשים והצמריים של הבלוטה הגלונית כפתילים למנורות שמן עדיין בראשית המאה העשרים.


המרוא: http://www.wildflowers.co.il/hebrew/ReadMore.asp?id=495

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.