World Court: Chile not forced to negotiate over Bolivia sea access

Railways in Bolivia.png

פסק הדין[עריכה | עריכת קוד מקור]

מסקנה כללית על קיומו של התחייבות ל גישה סודית לאוקיינוס ​​הפסיפי 175. לאור הרקע ההיסטורי והעובדי שלעיל (ראה סעיפים 26-83) בית המשפט מציין כי בבוליביה ובצ'ילה יש היסטוריה ארוכה של דיאלוג, חילופי ומשא ומתן שמטרתה לזהות פתרון הולם למצב הלא-קרקעי של בוליביה בעקבות מלחמת השקט ואמנת השלום מ -1904. עם זאת, בית המשפט אינו יכול להסיק, על בסיס החומר שהוגש לה, כי לצ 'ילה יש "את החובה לנהל משא ומתן עם בוליביה לפי הסדר להגיע להסכם המעניק לבוליביה גישה ריבונית מלאה לאוקיאנוס השקט "(בוליביה הגשות, ראה סעיפים 13, 14 ו -15 לעיל). לפיכך, בית המשפט אינו יכול לקבל את האחר הגשות סופיות שהוצגו על ידי בוליביה, אשר מבוססות על קיומו של התחייבות כזו (שם). 176. אף על פי כן, אין להבין את ממצאי בית המשפט כמניעה את הצדדים מלהמשיך את הדיאלוג והחילופין, ברוח של שכנות טובה, כדי להתייחס בעיות הנוגעות למצב היבשתי של בוליביה, הפתרון שיש לו את שניהם מוכר כבעל עניין משותף. עם נכונות מצד הצדדים, משמעות ניתן לקיים משא ומתן.

דיווח רויטר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בוליביה הסמויה לא יכולה לאלץ את צ'ילה לנהל משא ומתן על הענקת "גישה ריבונית" לאוקיאנוס השקט, כך פסק היום (ב ') שופטי בית הדין הבינלאומי לצדק בהפסקה לנשיא הבוליבי, אוו מוראלס.

נשיא בוליביה, אוו מוראלס, נראה בבית המשפט הבינלאומי לצדק, בית המשפט העליון של האו"ם לסכסוכים בין מדינות, לפני פסק הדין על מחלוקת בין בוליביה לשכנות הצ'ילה על גישה לאוקיינוס ​​השקט בהאג, הולנד באוקטובר , 2018. רויטרס / איב הרמן בוליביה נכנעה רוב קו החוף שלה לשעבר לצ 'ילה ב -1904 חוזה בעקבות מלחמת האוקיינוס ​​השקט. השכנים האנדיאנים קיימו מדי פעם שיחות על פרוזדור אפשרי לים לבוליביה, אך השופטים אמרו כי לא יצרו כל התחייבות לצ'ילה לנהל משא ומתן.

מוראלס נכח בבית המשפט וסיפר לכתבים מחוץ לארמון השלום בהאג, שם מתבסס בית המשפט, הוא ימשיך להילחם על גישה לים.

נשיא צ'ילה, סבסטיאן פינרה, חגג עם עמיתיו בבירה סנטיאגו ואמר לכתבים כי בעוד צ'ילה תמיד פתוחה לדיאלוג עם שכנותיה, מוראלס יצר "ציפיות שווא" בקרב בני ארצו.

בהתייחסו להחלטת הפאנל של 12-3, אמר השופט עבדולקאווי יוסוף כי למרות ההיסטוריה הארוכה של שיחות בין המדינות, צ'ילה מעולם לא קשורה למשא ומתן שיביא לכניעה לטריטוריה, כפי שטענה בוליביה.

מלחמת האוקיאנוס השקט[עריכה | עריכת קוד מקור]

(ויקיפדיה) מלחמת האוקיינוס השקט (בספרדית: Guerra del Pacífico) התחוללה בין השנים 1879 ו-1883 בין צ'ילה ובין הברית הבוליביאנית-פרואנית ונסובה סביב שאלת הריבונות על מדבר אטקמה העשיר במרבצי מלחת ואשר היווה, טרם כיבושו בידי צ'ילה, המוצא היחיד של בוליביה לים. משום כך נקראת המלחמה גם מלחמת המלחת.

במהלך השליש השלישי של המאה ה-19, פעלו חברות צ'יליאניות במדבר אטקמה, כולל בחלקיו הבוליביאניים והפרואניים, והפיקו מלחת וגואנו בהתאם להסכמים בין המדינות. פרו ובוליביה לא ראו את ההתפשטות הצ'יליאנית בעין יפה ובשנת 1873 כרתו ברית סודית. בשנת 1875 הלאימה פרו את תעשיית המלחת, ובכך פגעה בחברות הצ'יליאניות, ובשנת 1878 הפרה בוליביה את הסכמיה עם צ'ילה והעלתה את המסים על ייצוא המלחת. בראשית 1879 אסרה בוליביה את ייצוא המלחת בידי הצ'יליאנים, צ'ילה שלחה את הצי לאזור, נתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם בוליביה, וב-14 בפברואר כבשה את העיירה אנטופגסטה, שלמעלה משלושת רבעי תושביה היו צ'יליאנים, והכריזה חד צדדית על קו גבול חדש בין המדינות. שבועיים לאחר מכן, ב-1 במרץ, הכריזה בוליביה מלחמה על צ'ילה. פרו הציעה לתווך בין הנצים אולם כאשר נודע לצ'ילה אודות ההסכם הבוליביאני-פרואני הסודי, היא סרבה לתיווך, תבעה את שבירת ההסכם, וכשלא נענתה - הכריזה מלחמה גם על פרו.

על מנת להגיע לפרו נזקקה צ'ילה לשליטה בים, אולם בחודשי המלחמה הראשונים נמנע מהם הדבר. במאי הצליחו הפרואנים להנחיל תבוסה לצ'יליאנים בקרב על איקיקה, בו נהרג ארתורו פראט והפך לאחד מסמלי המלחמה הצ'יליאניים. אולם באוקטובר עלה בידי הצ'יליאנים לתפוס את המוניטור הפרואנית "ואסקר" ולהנחית בנובמבר כוח משלוח שהביס את הפרואנים ותפס את איקיקה. בכך הצליחה צ'ילה לשלוט בכל מדבר אטקמה ובמחוז הפרואני טרפקה (Trapacá), מצב שהוביל לנפילת הממשלות בפרו ובבוליביה. במאי 1880 תפסו הצ'יליאנים את טאקנה ואת גבעת אריקה (Arica), שגורלן נחתם רק בהסכם לימה משנת 1929.

בסוף 1880 הנחיתה צ'ילה כוח משלוח בן כ-25,000 חיילים בסמוך ללימה, וכבשה את העיר ב-17 בינואר 1881. כוחות פרואנים המשיכו במלחמת גרילה כנגד הצ'יליאנים, אולם נשיא פרואני חדש, שמונה בחסות הצ'יליאנים, חתם על הסכם אנקון (Tratado de Ancón) ב-20 באוקטובר 1883 שהביא לנסיגת הצ'יליאנים. ב-4 באפריל 1884 קיבלה גם בוליביה את תנאי סיום המלחמה, לאחר שצ'ילה מנעה את סחר החוץ שלה ואיימה לפלוש לאלטיפלאנו הבוליביאני.

כתוצאה מהמלחמה זכתה צ'ילה בשטחים עשירים במלחת, גואנו ונחושת, שהביאו לה עושר גדול בעשורים שלאחר מכן. בוליביה ופרו איבדו חלקים משטחיהן, ובוליביה איבדה כליל את המוצא שלה לים. היחסים הדיפלומטיים בין המדינות נותרו מתוחים עוד שנים רבות, ותביעותיה של בוליביה מצ'ילה לא הוסרו עד היום.

על העיר אריקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הויקיפדיה

Arica (/ əriːkə / ə-REE-kə; ספרדית: [aɾika]) היא קומונה ועיר נמל עם אוכלוסייה של 196,590 במחוז אריקה שבצפון צ'ילה Arica y Parinacota אזור. זוהי העיר הצפונית של צ'ילה, להיות ממוקם רק 18 ק"מ (11 מייל) מדרום לגבול עם פרו. העיר היא עיר הבירה של מחוז אריקה (Arica) ואזור אריקה (Arica) ופרינאוטה (Parinacota). Arica יש אקלים מתון, מתון עם כמה שיעורי הגשם השנתית הנמוכה ביותר בכל מקום בעולם, ולכן יש רק לעתים רחוקות כל עננים מעל Arica. [3] Arica ממוקם בעיקול של החוף המערבי של דרום אמריקה הידוע בשם Arica Bend או Arica מרפק. במיקום של העיר שני עמקים שופעים כי לנתח את ההתכנסות במדבר אטקמה: Azapa ו Lluta. עמקים אלה מספקים פירות לייצוא. [4]

Arica הוא נמל חשוב עבור אזור פנים גדול של דרום אמריקה. העיר משמשת נמל חופשי לבוליביה ומנהלת חלק ניכר מסחר זה. [4] בנוסף, זוהי תחנת הקצה של צינור הנפט הבוליביאני המתחיל באורורו. [4] המיקום האסטרטגי של העיר הוא משופר על ידי להיות ליד כביש פאן אמריקאי, להיות מחובר הן טקנה בפרו ו לה פאס בבוליביה ברכבת ו להיות מוגש על ידי שדה התעופה הבינלאומי.

מזג האוויר המתון שלה הפך את אריקה לכינוי "עיר האביב הנצחי" בצ'ילה, בעוד שחופיה נמצאים בבוליביה. העיר היתה נמל חשוב כבר בתקופת השלטון הקולוניאלי הספרדי. צ'ילה תפס את העיר מפרו בשנת 1880 בעקבות מלחמת האוקיינוס ​​השקט והוכר בצ'ילה על ידי פרו ב -1929. חלק ניכר מהצ'יליאנים האפריקאים חיים או עוקבים אחר מקורותיהם לאריקה.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.