אדריאנוס

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
פּוּבְּלִיוּס אָילִיוּס טְרַאיָאנוּס הַדְרִיָאנוּס (בלטינית: Publius Aelius Traianus Hadrianus), הנקרא בקיצור אדריאנוס או הדריאנוס (24 בינואר 76 - 10 ביולי 138) היה יסר רומא משנת 117 ועד מותו. אדריאנוס נחשב כשלישי מבין חמשת הקיסרים הטובים, ותקופת שלטונו נחשבת כאחת המשגשגות בתקופות שלטון הקיסרים. במסורת היהודית הוא נזכר לשלילה בשל דיכוי מרד בר כוכבא, שבו קיפחו חייהם מאות אלפי יהודים ובהם עשרת הרוגי מלכות, ובשל גזירות השמד שגזר. בספרות חז"ל כונה "שחיק טמיא" (שיישחקו עצמותיו).

חייו

נעוריו ותחילת דרכו

אדריאנוס נולד בעיר איטליקה (בסמוך לעיר סביליה המודרנית שבספרד) למשפחת מתיישבים רומית עשירה. הוא היה קרוב רחוק של קודמו בתפקיד טראיאנוס. אביו מת כשהיה אדריאנוס כבן 14. אדריאנוס חונך כמנהג הרומאים העשירים באותה התקופה, והצטיין במיוחד בשפה היוונית, עד כדי כך שידידיו כינוהו "גרייקולוס" (יווני קטן).

אדריאנוס הצטרף לצבא הרומי בתקופת שלטון הקיסר דומיטיאנוס. לאחר מות הקיסר נרווה היה זה אדריאנוס שהודיע על כך ליורשו של נרווה טראיאנוס. לאחר מכן מונה למפקד לגיון באזור פאנוניה, ולאחר מכן למושל הפרובינקיה פאנוניה. כן כיהן בתפקידים שונים בעיר אתונה וקיבל את האזרחות האתונאית.

בתקופת שלטון טראיאנוס היה אדריאנוס פעיל במלחמות נגד הדאקים (דאקיה, פרובינקיה המצויה באזור רומניה והונגריה של היום), והקיסר שיבח אותו על פעולותיו.

בימיו האחרונים ניהל טראיאנוס את המלחמות הפרתיות, מלחמות שמטרתן להכרית את האימפריה הפרתית. במהלך מלחמה זו חנו אדריאנוס ולגיונותיו בעורף החזית המזרחית בסוריה. המלחמה הייתה כישלון, וטראיאנוס חלה ומת בשנת 117.

בניגוד לתקופה השושלת היוליו-קלאודית או תקופת השושלת הפלאבית, בה מונה בנו של הקיסר (או אחיו) ליורשו, היו הקיסרים שבאו אחרי מות דומיטיאנוס ממנים את יורשם מקרב הבכירים בממשלם אף ללא קרבת דם אליהם. כך מינה נרווה את טראיאנוס. אך טראיאנוס לא הספיק למנות את יורשו בעודו בחיים. לפי סברה אחת היה בדעתו למנות את שר הצבא לוסיוס קווייטוס, אך הוא לא הספיק לעשות זאת בטרם מת ואשתו של טראיאנוס, פלוטינה, שנטתה חסד לאדריאנוס, הוכיחה באמצעות מסמכים מזויפים כי טראיאנוס אימץ את אדריאנוס לבן, וכך מינה אותו הסנאט הרומי לקיסר. עם זאת, מקור כוחו של אדריאנוס לא היה באימוצו על ידי טראיאנוס ובתמיכת הסנאט, כי אם בתמיכת הלגיונות.

אדריאנוס וצבאו

על אף היותו מנהלן מוכשר ובעל יכולת צבאית מוכחת, ואולי משום כך החליט אדריאנוס כי שטחי האימפריה הרומית נמתחו אל מעבר ליכולתיה ההגנתיות. ההתקוממות הכללית של עמי המזרח, הביאה את אדריאנוס למסקנה כי על האימפריה להחזיק בגבולות בני הגנה, דבר העדיף על מדיניות הכיבושים של טראיאנוס, אשר שאף להרחיב את גבולות האימפריה ככל האפשר. מכיוון שכך, ויתר אדריאנוס על כיבושי קודמו בפרתיה ובארמניה, נסוג ממסופוטמיה וכן הסיג מעט את גבול צבאותיו בבריטניה, תוך שהוא בונה חומה (שחלקים ממנה קיימים עד ימינו) שהפרידה בין פראי הצפון, ובין האזור הדרומי של בריטניה שהיה לפרובינקיה רומית. חומת אדריאנוס בבריטניה הייתה אך אחת משורה של ביצורים מאסיביים בכל גבולות הממלכה, שכונו "לימס" - רשת של מחסומים נייחים וביניהם דרכים, מצדיות, מבצרים, מגדלי איתות ותצפית, שיצרו קו הניתן להגנה.

מדיניות זו של שמירת הגבול בהגנה נייחת הייתה עלולה ליצור אי שקט בצבא, שעתה חסרה הייתה לו התעסוקה כנגד גורמים מבחוץ, והסכנה הייתה כי יפנה פנימה. בשל כך הרבה אדריאנוס לתור את האימפריה, להגיע אף ליחידות הצבא המרוחקות ביותר, ולהשליט משטר של אימונים ותרגולים שהיה בהם כדי להעסיק את היחידות.

בסיוריו ברחבי האימפריה (ובין היתר בפרובינקיית יהודה, בדרך למצרים בשנת 130) ניסה אדריאנוס לאחד את המינהל והמשפט בפרובינקיות, וליצור מצב בו תהיה האימפריה לקהילה, יותר מאשר אגד של פרובינקיות הנשלט בניגוד לרצונו על ידי שלטון מרכזי זר. אדריאנוס פעל למען הענקת זכויות של אזרחות רומאית לאזרחי ערים רבות באימפריה. אף בביקורו של אדריאנוס ביהודה רצה אדריאנוס להרגיע את הרוחות ולצרף את העם היהודי אל הקהילה שהקים. במטבע שטבע לזכר הביקור נראה אדריאנוס כשהוא עומד ליד אישה המסמלת את יהודה, וילדים מגישים לו כפות תמרים כאות לשלום. על אף שאותות המרד כבר ניכרו מתחת לפני השטח בעת שביקר אדריאנוס ביהודה, לא הצליח הקיסר לגלותם בעת שערך את ביקורו.

על פי המדיניות החדשה לא היו עוד המדינות השוכנות בגבולה של האימפריה מטרות מיידיות לכיבוש או להפיכה למדינות גרורות נוסח ממלכת יהודה של ימי הורדוס, כי אם מדינות שתפקידן לחצוץ בין האימפריה ובין אויביה, ולאפשר מרווח פיזי בין האימפריה הרומית ובין מעצמות אזוריות כאימפריה הפרתית, דבר שיאפשר מניעתה של מלחמה כל עוד ירצו בכך הצדדים. מדיניות זו איפשרה את שמירת השלום בגבולות האימפריה, ואת תקופת השגשוג שידעה האימפריה בימי יורשיו של אדריאנוס - "הקיסרים הפילוסופים" אנטונינוס פיוס (החסיד) ומרקוס אורליוס.

הקונפליקט הצבאי הקשה ביותר בתקופתו של אדריאנוס היה עם היהודים בימי מרד בר כוכבא בין השנים 132–135. האבדות הרומאיות במרידה זו היו כה קשות, עד כי לאחר דיכויה נמנע הקיסר מלברך את הסנאט בנוסח המקובל "אם שלום לכם ולבניכם, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאו שלום".

פועלו התרבותי

אדריאנוס תמך בקידום האומנויות. הוילה של אדריאנוס בטיבולי היא הדוגמה הרומית הטובה ביותר לגינון קלאסי. ברומא הרחיב את הפנתיאון שנבנה בימיו של מרקוס ויפסניוס אגריפה, ונתן לו את הצורה בה הוא השתמר עד ימינו. כאשר ביקר ביוון בשנת 125 ביקש ליצור פרלמנט שיאחד את הערים היווניות ביוון ובאסיה הקטנה. פרלמנט זה שכונה פנהלניון לא עלה יפה, ולא הצליח לאחד את ההלנים.

תקופת שלטונו הייתה תקופה של פריחת האומנויות, הציור והפיסול, הכתיבה והאדריכלות. בין היתר נכתבו בתקופתו ספריו של ההיסטוריון סווטוניוס אשר היה בתקופה מסוימת מזכירו האישי.

אדריאנוס והיהודים

מטבע שנטבע לרגל ביקור אדריאנוס ביהודה

פסל גרניט אדום של אדריאנוס קיסר שהתגלה בקיסריה

בתחילה קיבלו היהודים בעין יפה את עלייתו של אדריאנוס לשלטון לאחר מותו של טראיאנוס, אשר היה שנוא על היהודים, ואשר בימיו התמרדו היהודים באימפריה כולה. אדריאנוס אף דיבר בתחילה על בנייתה מחדש של ירושלים, ועודד את התקוות לבנות מחדש את בית המקדש. אדריאנוס אף דיבר עם חכמי ישראל כרבי יהושע בן חנניה, דן עמם בפילוסופיה ובתורת ישראל, ועל פי ילקוט שמעוני בהזדמנות מסוימת אף הביע אמפתיה לגורל היהודים:

"אדרינוס אמר לו לרבי יהושוע בן חנניה: כמה קשה לצאן שרועה בין שבעים זאבים. אמר לו: כמה עז השומר שמצילה מכולם"

אך תקוות אלו נכזבו. הקיסר שינה את עמדתו, והחליט על הבניה המחודשת של ירושלים כעיר הלניסטית אלילית, בשם איליה קפיטולינה]], ולאסור על כניסת היהודים בשעריה.

היהודים, שכבר הספיקו להתקבץ כדי לעלות אל ירושלים, שהו בבית רימון בעת קבלת ההודעה. הדברים דכדכו את רוחם, ותסכולם הפך להתמרמרות ותסיסה. רבי יהושע בן חנניה ניסה להרגיע את העם בעזרת משל ממשלי איזופוס - 'משל האריה והחסידה להלן

הגרסה היהודית

במדרש רבה (בראשית,סד,י), מובא המשל בליווי עלילה היסטורית, שבה מתואר כיצד החליטו השלטונות הרומיים בתקופת אדריאנוס, לסכל את הגזרה המלכותית להתיר לתושבי הארץ היהודים לבנות מחדש את בית המקדש החרב, מחשש למרד, וכיצד ניסה רבי יהושע בן חנניה למנוע את המרד באמצעות משל שנשא בפני העם.

	בִּימֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הוֹשִׁיבוּ פַּפּוֹס וְלוּלְיָנוֹס טְרָפֵיזִין מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא וְהָיוּ מְסַפְּקִים לְעוֹלֵי גּוֹלָה כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל צָרְכָּם. הָלְכוּ הַכּוּתִים הַלָּלוּ וְאָמְרוּ: יֵדַע הַמֶּלֶךְ, מָרְדוּ בְּךָ יְהוּדִים. אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה וַהֲרֵי כְּבָר גָּזַרְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח וֶאֱמֹר לָהֶם אוֹ שֶׁיְּשַׁנּוּ אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הַבַּיִת אוֹ שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו חָמֵשׁ אַמּוֹת אוֹ שֶׁיִּפְחֲתוּ מִמֶּנּוּ חָמֵשׁ אַמּוֹת – וּמֵאֲלֵיהֶם יַחְזְרוּ בָּהֶם.   הָיָה כָּל הָעָם כָּנוּס בְּבִקְעַת בֵּית רִמּוֹן. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ כְּתַב הַמֶּלֶךְ הִתְחִילוּ בּוֹכִים. בִּקְּשׁוּ לִמְרֹד בַּמֶּלֶךְ. אָמְרוּ: יָבוֹא חָכָם אֶחָד וִיפַיֵּס אֶת הַצִּבּוּר. מִי יֵלֵךְ? יֵלֵךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, שֶׁהוּא אָב בַּתּוֹרָה. נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה וְדָרַשׁ: אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמַר: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי שֶׁמַּקּוֹרוֹ אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ וֶהֱיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה; כָּךְ דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְּשָׁלוֹם.

באמרו להם שדי בכך שלא טובחים בהם למוות. אך הציבור היה נזעם והחלו נושבות רוחות המרד.

כתובת לאדריאנוס להלן

כתובת לאדריאנוס היא כתובת בלטינית מהתקופה הרומית בארץ ישראל מאת הלגיון העשירי פרטנסיס לכבוד הגעתו של הקיסר הרומי אדריאנוס לירושלים בשנת 130 לספירה.

חלקה הראשון של הכתובת התגלה בירושלים לפני יותר מ–100 שנים. הוא פוענח על ידי הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון גנו והוא שוכן דרך קבע במוזיאון הארכאולוגי של המסדר הפרנציסקני בעיר העתיקה בירושלים. חלקה השני של הכתובת התגלה בשנת 2014 בחפירת הצלה של רשות העתיקות מצפון לשער שכם. הכתובת נחשבת לאחת הכתובות הלטיניות החשובות שהתגלו אי פעם בירושלים:

	"לאימפרטור קיסר טראיאנוס הדריאנוס אוגוסטוס, בנו של טראיאנוס מנצח הפרתים, נכדו של נרווה האלוהי, פונטיפקס מקסימוס, בעל סמכות הטריבון בפעם הארבע עשרה, קונסול בשלישית, אבי המולדת (הקדיש) הלגיון העשירי פרטנסיס"

הכתובת, שני טון משקלה, התנוססה בראש קשת או מבנה ציבורי גדול. המברכים את אדריאנוס אינם תושבי העיר, אלא חיילי הלגיון העשירי, שהשתתף בדיכוי המרד הגדול בירושלים בשנת 70 לספירה ונותר מאז בעיר. בסוף שמו של הלגיון נוסף מאוחר יותר השם "אנטוניניאה". ניתן להסיק מהכתובת מספר מסקנות:

• על פי מספור התארים של הקיסר ניתן לתארך את הכתובת לשנת 130 לספירה, שנת הגעתו של אדריאנוס לירושלים.
• בהתבסס על ההנחה שהכתובת ניצבה בראש שער ניצחון דרכו נכנס אדריאנוס, ומכיוון שהיא נמצאה מצפון לשער שכם, ניתן להסיק שאדריאנוס נכנס לירושלים מכיוון צפון.
• המלה האחרונה בכתובת, "אנטוניניאה", שבבירור הוספה לאחר מכן, מעידה על כך שהקשת או הבניין שהיא ניצבה בראשו שרד לפחות מאה שנים, שכן רק אז התוסף השם "אנטוניניאה" לשמו של הלגיון.
• על פי ניסוח הכתובת, ברור כי בזמן הכנתה, שנתיים טרום פרוץ מרד בר כוכבא (132 לספירה), העיר לא נקראה עדיין איליה קפיטולינה.
• על פי אבנר אקר, המומחה ללטינית שפענח את הכתובת, בעת ביקורו של אדריאנוס העיר טרם הגיעה למעמד עיר רומית, משום שהכתובת אינה כוללת את התואר "קולוניה".
• הכתובת מעידה על בנייה ציבורית גדולה בירושלים לרגל ביקורו של הקיסר, שהושלמה בעת הגעתו של אדריאנוס.

המסקנה האחרונה מקדמת את פתרון המחלוקת ההיסטוריוגרפית באשר מה קדם למה: בניית העיר האלילית למרד או המרד לבניית איליה קפיטולינה ובניינה כחלק ממסע העונשין בגינו. ייתכן כי המרד פרץ על רקע עבודות הבנייה לרגל ביקור הקיסר, אבל החלטת הדריאנוס לשנות את שמה של העיר ולאסור על יהודים להיכנס אליה, הייתה חלק מצעדי הענישה על המרד.

הערות שוליים

כתובת לאדריאנוס שנתגלתה בירושלים ב-2014 מקדמת את פתרון המחלוקת ההיסטוריוגרפית באשר מה קדם למה: בניית העיר האלילית למרד או המרד לבניית איליה קפיטולינה ובניינה כחלק ממסע העונשין בגינו. על פי ניסוח הכתובת ברור כי בזמן הכנתה, בשנת 130 - שנת ביקור אדריאנוס, העיר עדיין איננה איליה קפיטולינה. עם זאת, הכתובת מעידה על כך ששנתיים לפני המרד נערכו בעיר עבודות בנייה מסיביות לרגל ביקור הקיסר. ייתכן, אם כן, כי המרד פרץ על רקע העבודות האלה, אבל החלטת אדריאנוס לשנות את שמה של העיר ולאסור על יהודים להיכנס אליה, הייתה חלק מצעדי הענישה עליו. מכל מקום, היה אדריאנוס ההלניסטי, האויב של כיסופי הגאולה שפיכו בלב העם, שהונהג עתה על ידי שני מנהיגים כריזמטיים, איש הצבא שמעון בר כוכבא, והמנהיג הדתי רבי עקיבא בן יוסף.

המרד, משהגיע, היה קיצוני בעוצמתו, ולגיון רומי שלם, הלגיון העשרים ושניים דיאוטראיאנה הושמד על ידי המורדים. אדריאנוס היה אף קיצוני בדיכויו. לכבוד דיכוי המרד הקדיש הסנאט כתובת הוקרה הגדולה ביותר במזרח האימפריה באתר מחנה הלגיון השישי פראטה בתל שלם לכבוד הקיסר.

לאחר שדיכא את המרד, החליט אדריאנוס, כאנטיוכוס אפיפנס בימי הממלכה הסלאוקית, לאסור על קיום מצוות בסיס של העם היהודי. את ירושלים החריב כליל והקים עליה את העיר איליה קפיטולינה. בגזירות השמד אסר על המילה ועל שמירת השבת, וכן על התפילה, ושמירת המצוות. בתקופה זו מתו עשרת הרוגי מלכות באכזריות ובייסורים, על שניסו לשמור על גחלת העם היהודי, ולשמור על התורה ועל המצוות בזמנים קשים אלו.

בתקופת אדריאנוס העמיק הפילוג בין הנוצרים לעם היהודי. שני מנהיגי הנוצרים, קודרטוס ואריסטידס, פנו אל הקיסר והודיעו לו באיגרת כי אין כל קשר בין הנצרות ובין היהודים.

בניגוד חד לתדמיתו החיובית של אדריאנוס בתרבות הרומאית, ביהדות הוא זכור כאדם אכזר שהחריב את כל ארץ יהודה, העומד בשורה אחת עם מחריבי יהדות היסטוריים. לשמו הוצמד הכינוי "שחיק טמיא" שהיה שמור עד זמנו לנבוכדנצר, אספסיאנוס וטראיאנוס. כינוי זה משמעותו איחול לכך שימות ותשחקנה עצמותיו.

דוגמה לייצוגו של אדריאנוס ביהדות ניתן למצוא במדרש:

	"יהודי אחד עבר לפני אדרינוס ושאל בשלומו. אמר לו: מי אתה? אמר לו: יהודי. אמר לו: וכי יש יהודי עובר לפני אדרינוס ושואל בשלומו? אמר: לכו והתיזו את ראשו! עבר יהודי אחר, ראה מה שנעשה בראשון ולא שאל בשלומו. אמר לו אדרינוס: מי אתה? אמר לו: יהודי. אמר לו: וכי יש יהודי עובר לפני אדרינוס ואינו שואל בשלומו? אמר: לכו והתיזו את ראשו! אמרו לו סנקליטון [שרי היועצים] שלו: אין אנו יודעים מה אלו המעשים שאתה עושה; מי ששואל בשלומך - נהרג, ומי שאינו שואל בשלומך - נהרג! אמר להם: ואתם רוצים ליעצני היאך אני צריך להרוג בשונאי?" (איכה רבה פרשה ג)

.

הצגת ניצחון אדריאנוס ודיכוי מרד בר כוכבא ברומא

.

כתובת הקדשה לקיסר אדריאנוס מהסנאט הרומאי לכבוד ניצחונו ודיכוי מרד בר כוכבא, הכתובת נמצא בגבעת הקפיטלום ברומא

[S(enatus) P(opulus)q(ue)] R(omanus) [Imp(eratori) Caes(ari) divi Traiani] Parthici f(ilio) [divi Nervae nep(oti) Traiano Ha]driano Aug(usto) [pont(ifici) max(imo) trib(unicia) pot(estate) XX? imp(eratori)] II co(n)s(uli) III p(atri) p(atriae) [quod summo pugnandi a]rdore misso [exercitu suo superatis imperat]oribus max[imis] [Syriam Palaestinam ab ho]ste liberaverit

	הסנט והעם הרומאי (מקדישים לכבוד) הקיסר והאימפרטור, בנו של טראיאנוס האלוהי מנצח הפרתים, נכדו של נרווה האלוהי. טראיאנוס אדריאנוס האוגוסטוס, פונטיפקס מקסימוס, בעל סמכות טריבון בפעם העשרים, אימפרטור בפעם השנייה, קונסול בפעם השלישית, אבי האומה, שעמד בלחץ הלחימה של האויב, גבר עם צבאו על כוח אדיר, ושחרור פרובינקית סוריה פלשתינה מהאויב
– כתובת בסיס לקשת ניצחון המוקדשת לקיסר אדריאנוס שנמצאה בגבעת הקפיטולין ברומא

.

הכתובת באורך של כ-2 מטר התגלתה ברומא, מוקדשת מהסנאט והעם הרומאי (SPQR) לקיסר אדריאנוס לכבוד הסדרת הסדר בפרובינקיה סוריה פלשתינה. ממדיה ולשונה של הכתובת מעידים כי נקבעה על שער ניצחון קטן או בבסיס לפסל לכבוד אדריאנוס לרגל סיום המלחמה הקשה כנגד המורדים היהודיים בהנהגתו של שמעון בר כוכבא והכרזת הסנט על ניצחונו של אדריאנוס בשנת 136, תוך הענקת התואר אימפרטור לאדריאנוס פעם נוספת והחזרת השקט לפרובינקיה סוריה פלשתינה. הכתובת התגלתה בגבעת הקפיטולין, ליד מקדש אספסיאנוס, והדבר מצביע אולי, על הניסיון לקשור את הניצחון במרד בר כוכבא לניצחון של אספסיאנוס בזמן המרד הגדול. כתובת נוספת, נמצאה באותו האזור וקשורה לפעילות הצי בלחימה, יכולה להיות מוקדשת לקיסר או למפקד צבאי בכיר.

בעקבות מרד בר כוכבא הטיל הקיסר אדריאנוס גזירות על היהדות במטרה לפרק את אחידותה של היהדות מבחינה תרבותית ולאומית, ולעקור את הדת היהודית מארץ ישראל; ובכך לשבור את מוקד ההתנגדות לשלטונה של רומא בארץ. לאחר מרד בר כוכבא ביטל השלטון הרומי את הפרובינקיה "יהודה" (Iudaea) והקים במקומה את הפרובינקיה "סוריה פלשתינה" (Syria Palestinae). שינוי שמה של הארץ כפי שמו של העם הפלשתי שנכחד זה מכבר, נעשה במטרה לנתק את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל.

בתרבות ובמחקר

ההתעניינות במרד בר כוכבא כסמל ללחימה יהודית החלה עם תחילת ההתעוררות הלאומיות היהודית ואחרי כך בציונות. עם התעניינות זו הגיעה גם בחינה מחדש של הידיעות ההיסטוריות אודות אדריאנוס. התעניינות התגברה לאחר הקמת מדינת ישראל, ועוררה התגייסות אזרחית, צבאית וממשלתית לטובת החפירות במערות שבהם התגוררו לוחמי בר כוכבא בראשותו של יגאל ידין.

בליל תשעה באב ה'תשל"ט (1979) לקראת תחילת יישום הסכם השלום עם מצרים, שודר עימות בטלוויזיה הישראלית (שהייתה אז ערוץ יחיד, ממלכתי) בין המזרחן פרופ' יהושפט הרכבי והד"ר ישראל אלדד, הוגה דעות מהימין הישראלי. במאמר מערכת במעריב, כתב דן מרגלית עורך התוכנית, שהוויכוח היה נראה "חי מדי", לא על משהו שאירע בעבר, אלא על "מציאות מתהווה". רבי עקיבא בעיניהם היה ראש הממשלה מנחם בגין, בר כוכבא היה אריק שרון שר הביטחון, ואילו אדריאנוס היה ג'ימי קרטר נשיא ארצות הברית, והשאלה: האם אנו מובילים לאסון או לישועה גדולה. הוויכוח הפך לשני ספרים שיצאו שנתיים מאוחר יותר.

בעקבות מציאת פסל ראשו של אדריאנוס בתל שלם, והצגתו במוזיאון ישראל, נהג אלדד לספר שהוא הגיע אל הפסל - "נעמדתי לפני עיניו הכבויות של אדריאנוס ואמרתי לו: אדריאנוס אדריאנוס, אתה שרצית לקרוא למקום זה איליה קאפיטולינה ולארץ זו פלשתינה, פקח את עיניך וראה - היכן אתה נמצא? במוזיאון ישראל - בירושלים!".

בניית בית המקדש ה-3 ?

הזז את הסרגל עם העכבר ותוכל לקרוא את המאמר במלואו