דוד קאסוטו מתוך אתר מוקד - פורטל יהדות איטליה
בית הכנסת, שעיצב האדריכל דוד קאסוטו, משמש את חברי הכנסת, עובדי הכנסת ובאי הבית. ארון הקודש בבית הכנסת הוא מהמאה ה-17, היה שייך לקהילת סוראינה באיטליה מקור התמונה:[1]אתר הכנסת
האדריכל דוד קאסוטו (נולד ב-1938), מראשי יהדות איטליה בישראל פרופ' חבר במרכז האוניברסיטאי אריאל היה בין השאר ממשקמי הרובע היהודי העתיק של ירושלים ובשנות ה-90 אף היה לסגן ראש העיר. הוא בנו של רבי נתן קאסוטו - שהיה רבה של יהדות פירנצה בתקופת שואת יהדות איטליה
דוד קאסוטו הוא אדריכל, למד בשנים 1958 - 1963 המחלקה לאדריכלות ובינוי ערים, הטכניון, חיפה.
כתב מאמרים רבים על יהדות איטליה ובתי הכנסת שהובאו מאיטליה.
בין השאר ערך את הפירסום אשר שימש בסיס לשיקום בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים: "החורבה בבנינה הצעות והשגות לשיקום בית הכנסת "חורבת ר' יהודה חסיד" "
מצבות ומשמעותן בהנצחה
"אין עושים נפשות לצדיקים; דבריהם הם זכרונם" (ירושלמי, שקלים מז א). מאמר זה של חז"ל ממצה את הגישה בעם ישראל כלפי הנפש, היא המצבה. אמנם בצדיקים שיצרו רבות בחייהם הכתוב מדבר, אך הגישה העקרונית הנלמדת מן הפסוק מוכיחה, כי המצבות, העומדות לזיכרון כל אחד מישראל, הנן מצבות אבסטרקטיות, המבטאות מופת. מכללא אתה שומע, כי משמעותה של ההנצחה הנה הזיכרון – ולא הפולחן, המופת לרבים – ולא ההערצה לשמה.
הזיכרון הנו מושג בסיסי בחשיבה היהודית. הוא כורח קיומי של עם קטן, שאינו יכול להרשות לעצמו שכחה. הוא ששמר על קיומנו מאותו רגע רחוק, שבו זינב עמלק בנכשלים; ולאחר שנלחמנו בו עד חורמה, נצטווינו: "לא תשכח!"
אכן, הזיכרון הוא מרכיב הכרחי בהישרדותנו, ואין מטרתו הערצה והקדשה. עם זאת, בהופכו מופת ודרך הוא מקרב ללבנו את נשוא הזיכרון, ולנו הזכות והחובה לעורר את הכלל לזכור. ואם בזכות זיכרונם של הנופלים נשרוד לא כיחידים בלבד אלא כחברה ראויה – הרי שבאותו מופת זיכונו.
היגון והשכול הם נחלת הקרובים ביותר וחלק מצנעת הפרט. בניגוד להם חייב הזיכרון להיות נחלת החברה כולה ולהוות חלק מן הזיכרון הקולקטיבי של העם כולו.
בין הנופלים רבות היו הדעות ורבות העמדות; אך המשותף לכולם, בצד גורלם, הייתה ההכרה והמשאלה שמדינת ישראל תוסיף להתקיים. ללא ספק דימה כל אחד מהם בנפשו עתיד שונה לאותה מדינה, אך כולם אהבוה ומסרו נפשם עליה. אהבה זו, שליכדה את הרחוקים ואיחדה את בעלי הדעות השונות, היא המסר המשותף, שאתרי הנצחה מעבירים אלינו. אנדרטה החסרה מסר עקרוני זה אינה מבטאת את המופת של הנופלים, ומוטב לה שלא נבנתה.
הדברים נכתבו במבוא לספר "גלעד", בעריכת פרופ' אילנה שמיר, שיצא לאור מטעם היחידה להנצחת החייל ביום הזיכרון הכללי תשמ"ט (1989) כהוקרה מיוחדת למשפחות השכולות
ראו גם
משה חיים קאפסוטו - הנוסע לארץ-ישראל - 1733-1735
קישורים חיצוניים
- מקור יהודי-איטלקי מן המאה הי"ח ובעיית המבנה של בתי-הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה בירושלים - קתדרה 24
- דוד קאסוטו, אדריכלות בתי כנסת במרחב הים תיכוני, באתר דעת
לקריאה נוספת
- דוו קאסוטו, בתי כנסת באיטליה בתקופת הבארוק, בתוך "ועשו לי מקדש" (עורכים:יעקב אשל, אהוד נצר, דוד עמית ודוד קאסוטו) בהוצאת רשות המחקר, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, אריאל תשס"ד
- דוד קאסוטו עורך, ושכנתי בתוכם, קובץ מוקדש לבעיות יסוד בארכיטקטורה של בתי הכנסת, משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים תשל"ז.
קישורים חיצוניים
לזכר האח:דניאל קאסוטו
ראו ערך מורחב:דניאל קאסוטו
