קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
Transsiberian by Private Train
המפה מהסרטון
נתיב המסילה הטרנס-סיבירית. באדום - המסילה המקורית ה"טרנס-סיביריה". בירוק - מסילת הרכבת בייקל-אמור. בכחול - הקו העיקרי בשימוש היום בין מוסקבה ואומסק. בשחור - הקו הדרומי בין אומסק וטאישט
התחנה הסופית בולדיווסטוק
תחנת נובוסיבירסק
הגשר על נהר קאמה
הרכבת הטרנס-סיבירית (ברוסית: Транссибирская магистраль, Транссиб) היא רשת מסילות הברזל החוצה את סיביר לרוחבה, מרוסיה האירופית עד לסין, למונגוליה ולחבלים הרוסיים המזרחיים. הרכבת משמשת להסעת נוסעים ומטען, ובעתות מלחמה שירתה את האימפריה הרוסית (ולימים את ברית המועצות) להעברת אספקה לחזית. מסילה זו היא הארוכה ביותר בעולם.
הנתיב העיקרי, ה"טרנס-סיבירי", יוצא ממוסקבה ומגיע לולדיווסטוק דרך דרום סיביר. הוא נסלל בין 1891 ל-1916. הרכבת הנוסעת לאורכו של נתיב זה נקראת באותו שם. זהו קו הרכבת הארוך ביותר בעולם - אורכו 9,288 קילומטר והוא חוצה שמונה אזורי זמן. נסיעה בקו זה, מתחנתו הראשונה ועד לאחרונה אורכת כשבוע.
נתיב עיקרי נוסף הוא ה"טרנס-מנצ'ורי", החופף את הנתיב הטרנס-סיבירי עד טרסקיה, כ-1,000 קילומטר מזרחית לימת באיקל. מטרסקיה נמשך הנתיב לכיוון דרום-מזרח, אל תוך סין, ומגיע עד בייג'ינג.
נתיב עיקרי שלישי הוא ה"טרנס-מונגולי", החופף את הנתיב הטרנס-סיבירי עד אולן אודה שעל חופה המזרחי של ימת באיקל. משם נמשך הנתיב דרומה עד בירת מונגוליה, אולן בטור, ממנה הוא נמשך דרום-מזרחה לבייג'ינג.
ב-1991 הושלם נתיב רביעי, צפוני, לאחר יותר מ-50 שנה של עבודה לא רצופה. נתיב זה מכונה "באיקל-אמור" והוא נבנה כאלטרנטיבה אסטרטגית לנתיב הטרנס-סיבירי, שעובר קרוב לגבול רוסיה-סין. הנתיב החדש נפרד מהנתיב הטרנס-סיבירי מערבה לימת באיקל ומצפין ממנה, חוצה את נהר אמור ולבסוף מגיע לחוף האוקיינוס השקט.
היסטוריה[]
עם הקמת ולדיווסטוק ב-1860 התגשמה שאיפה ותיקה של רוסיה לעיר נמל לחוף האוקיינוס השקט. עד 1880 התפתחה ולדיווסטוק לעיר נמל ראשית, ותוך זמן קצר התברר הצורך בתחבורה נאותה בין החבלים המזרחיים והמערביים של רוסיה. בנייה סדירה של הקו הטרנס-סיבירי החלה ב-1891 תחת פיקוח שר האוצר דאז, סרגיי ויטה. בדומה לבניית קו הרכבת בין החוף המזרחי לחוף המערבי בארצות הברית, החלו בוני הקו הרוסים לבנותו במקביל משני קצותיו לכיוון אמצע המסלול. מוולדיווסטוק הונח הקו צפונה לאורך גדתו המזרחית של נהר אוסורי עד חברובסק ליד נהר אמור - קו אוסורי. ב-1890 נבנה גשר מעל נהר אורל ובניית המסילה המשיכה לתוך אסיה. ב-1898 נבנה גשר מעל נהר אוב והעיר הקטנה נובוניקולבסק שהוקמה ב-1883 התפתחה למרכז סיבירי גדול - נובוסיבירסק. באותה שנה הגיעה הרכבת הראשונה לאירקוטסק ולחופי ימת באיקל. המסילה נמשכה מזרחה, לאורך נהרות שילקה ואמור, ובמהרה הגיעה לחברובסק. עוד קודם לכן, ב-1897, נבנה ענף המסילה המחבר את חברובסק לולדיווסטוק. יישובים רבים הוקמו לאורך המסילה בעקבות הקמת קו הרכבת. אוכלוסייתם הכוללת מונה כמיליון נפשות.
ימת באיקל, 60 קילומטר מזרחה לאירקוטסק, הייתה אחד המכשולים הגדולים בבנייה: אורך הימה 640 קילומטר ועומקה המרבי הוא מעל קילומטר וחצי. עקיפה של הימה הייתה כרוכה בהארכה ניכרת של הקו, ואילו בניית גשר לא הייתה אפשרית. המסילה הסתיימה משני צדי הימה ומעבורת מיוחדת, שוברת קרח, נקנתה באנגליה כדי לשאת את הנוסעים מרכבת בצד אחד של הימה לרכבת שנייה בצדה השני. בחורף הוסעו הנוסעים והמטען על גבי הימה הקפואה במזחלות, עד שהושלם ענף המסילה מצדה הדרומי של הימה. עם השלמת קו נהר אמור צפונה לגבול עם סין, ב-1916, הושלמה מסילה רציפה בין סנקט פטרבורג לולדיווסטוק - קו הרכבת הארוך בעולם אף היום.
חישמול המסילה החל ב-1929 והושלם ב-2002. הוא מאפשר הכפלה של קיבולת הרכבת, עד מטען כולל של 6,000 טון. כיום מוסעות בקו הטרנס-סיבירי מדי שנה 20,000 מכולות מטען לאירופה, מתוכן מגיעות 8,300 מיפן, חלק זעום מהייצוא היפני הכולל לאירופה - 360,000 מכולות בשנה. משרד התחבורה הרוסי זיהה את פוטנציאל הגידול הרב ושם לו למטרה לשלח 100,000 מכולות בשנה ברכבת הטרנס סיבירית, ב-120 רכבות ביום לאורך הקו, עד סוף 2005. גידול זה ניתן להשגה רק אם חלקים שונים של המסילה שבהם עדיין רק צמד פסים יחיד יוכפלו כדי לאפשר נסיעת שתי רכבות (בכיוונים מנוגדים) בו זמנית.
הקו הטרנס-סיבירי הוא נתיב התחבורה החשוב ביותר ברוסיה גם כיום. כ-30% מהייצוא הרוסי משונע ברכבת זו, ותושבים רוסים רבים משתמשים ברכבת לנסיעה בארצם העצומה. עד להפעלת מסילת הרכבת בייקל-אמור בשנות ה-80 של המאה ה-20 זה היה הנתיב המסילתי היחיד שמקשר את הסיביר המזרחי עם מרכז רוסיה.