במחקר שנערך באוניברסיטה העברית נמצא כי רמת הרזברטרול בענבי מרלו הישראלים גבוה פי 5-10 מהמקובל בעולם. המחקר שלנו אומנם בראשיתו אך הוא מבשר טובות לעולם היין הישראלי. זו תהיה ללא ספק המהפכה שתציב את ישראל בעולם לצד יצרני יינות איכות מהשורה הראשונה אומרים החוקרים
"מחקר חדש באוניברסיטה העברית מצא כי באופן מפתיע רמת הרזברטרול בענבים של זן המרלו בישראל גדולה פי חמש עד עשר מהרמות המקובלות בעולם, מה שהופך את המרלו הישראלי להיות היין הבריא ביותר.
מערכת הפורטל לחקלאות טבע וסביבה 24-04-2014 מחקר חדש: יין המרלו הישראלי בריא יותר]
ובהמשך
"המחקר שלנו אומנם בראשיתו אך הוא מבשר טובות לעולם היין הישראלי. המהפכה הבאה בפתח הדלת. זו תהיה ללא ספק המהפכה שתציב את ישראל בעולם לצד יצרני יינות איכות מהשורה הראשונה. יין ישראלי שיתפוס מקום של כבוד בשל העובדה שהוא מוצר איכותי בריאותי ומוקפד לא רק בגלל היותו כשר לפסח." אומר פרופ' שוסיוב, בעצמו יינן והבעלים של יקב כרמי יוסף.
"לכאורה זו נראית משימה לא קלה - אך היא בהחלט אפשרית. ארץ ישראל ממוקמת במפגש בין שלוש יבשות, אמנם מיקומה הגיאוגרפי הוא סיוט לכל חזאי מזג אויר מתחיל, אך אוצר בלום לבוטנאים. הקיץ היבש וקרינת השמש המצויה בשפע בארץ נותנים יתרון בולט על פני המתחרים באירופה הסובלים מגשמי קיץ אשר גורמים לריבוי מחלות וריקבון באשכולות הענבים. קרינת השמש היא מקור האנרגיה, הסוכרים, חומרי הצבע והריח בענב וגם רזברטרול." אומר פרופ' שוסיוב וממליץ בחום לשתות יין מרלו.
מהויקיפדיה[]
- ערך זה עוסק בזן ענבים אדומים. אם התכוונתם לפירושונים אחרים, עיינו בערך {{{עע}}}.
מרלו (בצרפתית: Merlot) הוא זן ענבים אדומים המשמש לייצור יין. ליין סמיכות בינונית וטעמו מזכיר אוכמניות, שזיפים וצימוקי קוראנט. ענבי המרלו נחשבים לרכים ו"בשרניים", ונוכח הבשלתו המוקדמת של הפרי מעורבבים תכופות יחד עם ענבי הקברנה סוביניון המבשיל מאוחר יותר. גמישות זו תרמה להפיכתו של המרלו לאחד מסוגי היין הנפוצים ביותר בארצות הברית ובצ'ילה.
תולדות הזן והרכבו[]
אזכורו הראשון של המרלו מופיע ברשמיו של פקיד מקומי בעיריית בורדו, צרפת, בהם התייחס בשנת 1784 ליין שנוצר בכרם באזור ליבורנה כאחד מהטובים באזור. שם הזן מקורו במילה הצרפתית "מרלו", שפירושו "שחרור צעיר"; אפשר שהכינוי נובע מצבעו הכחול-עמוק של הענב, או לחלופין מאהבת הענבים הידועה של ציפורי השחרור. החל מהמאה ה-19 נשתל הזן באופן סדור באזור ז'ירון שבדרום מערב צרפת.
באיטליה זוהה הזן לראשונה בסביבות ונציה תחת הכינוי הנרדף "בורדו" בשנת 1855. הענב הגיע גם לשווייץ מבורדו ואף תועד בקנטון טיצ'ינו בין השנים 1905-1910.
חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס סבורים כי המרלו הוא תת-זן של הקברנה פרנק, בדומה לקרמנרה, זן צרפתי קדום שכמעט ונכחד בצרפת נוכח רגישותו הגבוהה לכנימות הפילוקסרה. עד שנת 1993, תעשיית היין הצ'ילאנית שיווקה בטעות כמויות גדולות של יין שהופק מענבי הקרמנרה כיין מרלו.
אזורי גידול עיקריים[]
המרלו מיוצר בעיקר בצרפת (שם הוא זן הענבים השלישי בתפוצתו), איטליה (החמישי בתפוצתו), קליפורניה, רומניה, ובמידה פחותה יותר באוסטרליה, ארגנטינה, חצי האי ניאגרה בקנדה, צ'ילה, ניו זילנד, דרום אפריקה, שווייץ, קרואטיה, הונגריה, מונטנגרו, סלובניה, וחלקים אחרים בארצות הברית דוגמת וושינגטון ולונג איילנד. המרלו גדל באזורים בהם גדל גם הקברנה סוביניון, אולם העדיפות היא לגדל את המרלו במתחמים הקרים ביותר באזורים אלה. באזורים חמים מדי, ענבי המרלו יבשילו מוקדם מדי.
בהתאם למתכון הייצור המסורתי בבורדו, תפקידו של המרלו הוא להוסיף סמיכות ורכות לתוצר המתקבל. אף שבבורדו מהווה המרלו כ-50%-60% מהיקף השתילה והגידול, בתערובות המיוצרות באזור הוא מהווה רק כ-25% מהמשקה הכולל. עם זאת, ישנם יינות בהם המרלו הוא הרכיב העיקרי בתערובת, במיוחד באזורי פומרול וסן אמיליון. אחד מהיינות המפורסמים והנדירים בעולם, שאטו פטרוס, מבוסס כמעט כולו על ענבי מרלו.
הגפן[]
הזן מאופיין באשכולות רופפים ובפרי גדול מהממוצע. הגוון הוא פחות שחור/כחול מענבי הקברנה סוביניון אך כולל קליפה דקה יותר, ומעט יותר טאנין. בהשוואה לקברנה, ענבי המרלו מתוקים יותר ובעלי שיעור נמוך יותר של חומצה מלית.
המרלו משגשג על אדמה קרה, ובדרך כלל מבשיל עד כשבועיים מוקדם מהקברנה סוביניון.
הגפן עשויה להיעשות סבך ועל כן גיזומה מהווה מרכיב חשוב באיכות היין המיוצר. יש הטוענים כי צמצום תפוקת גפני המרלו תורמת לשיפור איכותן. כמו כן, ככל שהגפן עצמה עתיקה יותר, כך משתפרת איכותו של היין.
מאפיין בולט של ענב המרלו הוא נטייתו להבשיל יתר על המידה מרגע שמגיע לשלב הבשלות הראשוני, לעתים תוך ימים ספורים. ישנן שתי גישות מרכזיות באשר לאופן ההתמודדות עם הבשלה מוקדמת זו. יצרני השאטו פטרוס דוגלים בבציר מוקדם על מנת לשמר את חומציותו של היין ודקויות הטעם, כמו גם את פוטנציאל היישון שלו. יצרנים אחרים סבורים כי יש לבצור את הענבים בשלב מאוחר יותר ולהוסיף מרקם סמיך יותר הנובע מבשלות-יתר של הפרי.
תבנית:סוגי יין